מרגישה שאת מתמוטטת? פשוט תתחילי לדאוג לעצמך

מה גורם לאמא (אחרי לידה) להתמוטט, פשוט להתמוטט, כן כן!!

לבכות כל כך הרבה, לא ליהנות מהתינוק שלה, להיות עצבנית, לכעוס כל היום על הילדים, לקחת משככי כאבים (על אף שהם לא כ"כ עוזרים), להגיד בלי הפסקה שנמאס לה ושהיא מתמוטטת והיא לא ישנה לא ביום ולא בלילה ושלא אכפת לה מכלום מצידה שהילדים יאכלו כל היום פרוסות עם ממרח שוקולד.....

לפני כשבועיים הגיעה אלי אמא כזו.

היא באמת הייתה מפורקת, בכתה בלי הפסקה. היא רק מחכה להיעלם לאיזשהו מקום. לברוח! פשוט לברוח! ולא להיות.

בנוסף לכל מכיוון שהיא ילדה בתקופת החגים כל ילדיה היו בבית ולא היה לה שקט ומנוחה.

לאחר שבכתה ופרקה את (כל) התסכולים והקשיים שלה, שתתה מים ומעט נרגעה, שאלתי אותה מה סדר היום שלה והאם יש לה עזרה?!

אני הייתי מופתעת! כיצד יתכן שאמא לאחר לידה שמינית תחזור הביתה ותחזור לתפקוד מלא! כן כן היא לא יכולה לראות את הבית הפוך, שהדברים לא במקום והכלים בכיור, שערימת הכביסה עולה על גדותיה וכו', מזיזה את המיטות ומנקה כהרגלה.

קשה לה, היא באמת לא יכולה לראות את הבית לא נקי ולא מסודר. אז היא קמה ועושה את זה. "בני כמה הילדים הגדולים שלך"? אני שואלת אותה.  הגדולה בת 14 מתחתיה בן בן 13 וכך עד למטה...

"את נותנת להם הוראות ומשימות"? שאלתי

" כן הם עושים פה ושם אבל יש דברים שרק אני יכולה לעשות, אני לא יכולה לתת להם" טאדם.....יצא המרצע.... מדוע יש דברים שרק אמא יכולה לעשות?

מה יקרה אם אני אטיל סמכויות ומשימות? מה יקרה אם תשחררי והדברים לא יהיו בדיוק כמו שאת רגילה או רוצה? אימהות רבות מתלוננות ש"קשה להן", ש"אין להן מספיק עזרה"  ש"הן הרוגות" ש"הן מתמוטטות" ואז בלית ברירה הן משחררות הכל, שוכבות במיטה ו"מפגינות"  "היום אני לא מכינה צהרים.. שיאכלו מה שיש!! אני מתה"....

למה צריך "למות"? למה צריך לשבור את הכלים?

אז מה עושים כדי לא להגיע למצב כזה שבו אמא לאחר לידה (או שלא) מרגישה שהיא כבר לא מסוגלת, שאין לה כוחות, שנמאס לה מ"התפקידים" הקבועים שלה, שהיא אפילו מאבדת את הטעם הטוב מהילדים? ומה עושים כדי להישאר שפויה ושמחה?

פשוט, תחשבי על עצמך!! את אמא מסורה!!

את אמא שכל הזמן חושבת רק איך לעשות יותר טוב לבעלך ולילדים שלך. שהבית יהיה נקי שיהיה אוכל חם לילדים, שהבגדים יהיו מגוהצים ונקיים, שלא יחסר כלום בבית, רצה, הולכת קונה, מסדרת, זוכרת כל דבר אפילו בראש..

את התור לרופא של הילד הקטן, את בדיקת העיניים לילדה, מחליפה מגבות מטבח שיהיו נקיות, לקנות שרוכים לנעליים של שבת של הילד, אפילו זוכרת ביום חמישי בערב להשרות במים את השעועית לחמין, זוכרת לקחת חבילת מגבונים למעון של הקטן כי ביקשו כי נגמר .... והרשימה עוד ארוכה ואלו רק חלק מהדברים הקטנטנים שאף אחד לא רואה ולא יודע ובטח לא היה חושב עליהם...

ומה איתך? בתוך כל הרשימה הזו של כל כך הרבה דברים גדולים וקטנים שאת אמא יקרה דואגת להם, את שוכחת מעצמך, "למי יש זמן בכלל לשבת לאכול?"...  מתי בפעם האחרונה את זוכרת את עצמך עושה משהו שכיף לך שאת אוהבת?

אמא יקרה! תחשבי על עצמך! את עמוד התווך של הבית, בלעדייך (ח"ו) כל הרשימות והמטלות לא שוות כלום, הילדים שלך בוודאי יוותרו על הכל כדי שתהיה להם אמא שמחה, בריאה, רגועה ולא לחוצה.

מה שאת צריכה לעשות זה להסכים!

להסכים לשחרר, להסכים שלא הכל יהיה בדיוק כמו שאת אוהבת, שלא הכל יהיה כמו שאת רגילה (אני מבטיחה לך שהם ילמדו לעשות הכל מצוין).

תתני להם אחריות, תסמכי עליהם. תאכילי את הקטנים לפני שאת מתיישבת לסעודת שבת, כדי שבסעודה תשבי כמו מלכה. תהיי בנתינה מול עצמך זו גם נתינה בעקיפין לבני הבית שלך, אבל תדאגי לעצמך.

כי אמא יש רק אחת!!

מאת: יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!