"באתי לאבלים, ופרצתי בבכי. אין מילים"

הטרגדיה המשפחתית הנוראה שהציבה את המשפחה היבנאלית השקטה במרכז התעניינות ציבורית של השתתפות כנה בצער - אינה יורדת מסדר היום הציבורי.

הכול החל באותה תאונה טראגית, אי-שם בכביש הבקעה קוצר הדמים. בני הזוג עמוס ואורה מיימוני נסעו לירושלים, יחד עם כמה מצאצאיהם, בכדי לארגן את הסידורים האחרונים לקראת חתונת בנם, נחמן מיימוני, שהייתה אמורה להיערך בטבריה בסוף השבוע. אלא שמלאך התאונות נטפל אליהם, וטרקטור נהוג בידי פלסטיני שנסע בנתיב ממול, נכנס בהם בעוצמה, ושיבש את תוכניתם להמשיך ולחיות. שלושה נכדים שישבו מאחור, נפצעו. בני הזוג מיימוני, הורים לשמונה עשר ילדים, נפצעו אנושות.

בני הזוג מיימוני, הורים לשמונה עשר ילדים, הובהלו במסוק לבית החולים הדסה, כשמצבם אנוש והם נעים בין חיים להיפוכם.

שעות ספורות לאחר התאונה, החלה התייעצות בין בני המשפחה, בשאלה מתי לקיים את החתונה. הנתונים שהרופאים הוציאו מחדר הטיפול הנמרץ, לא היו מעודדים בלשון המעטה. במיוחד פגעה מידת הדין באם, אורה מיימוני, שמייד לאחר התאונה הודיעו הרופאים ששעותיה ספורות וכי זה עניין של ימים עד שהיא תותיר את שמונה-עשר ילדיה יתומים ועזובים, ללא אם תומכת ומלטפת.

בהחלטה משפחתית משותפת, ובהתייעצות עם רב הקהילה, הוחלט על הקדמת החתונה. יותר מדי שמחה לא הייתה בחתונה הבהולה, שהקיימה בין כותלי בית החולים הדסה עין כרם, סמוך למיטת האב והאם. דמעות דווקא כן היו שם, והרבה. הרבה מאוד.

בראיון שלווה בהתפרצויות בכי עם דמעות רותחות, סיפר החתן, נחמן מיימוני, ל'הכל בקול' ו'בחדרי חרדים', על השעה בה התייחד עם הוריו לפני החתונה: "לפני החופה, נכנסתי לחדר של אבא ואמא, בירכתי אותם, ורציתי שהם יברכו אותי גם. בכיתי שם הרבה. נישקתי לשניהם את היד. התפללתי הרבה ליד המיטות שלהם, ורק אחר כך הלכתי לחופה.

"ראיתי את אמא שוכבת כך, והלב שלי נקרע. ראיתי שאני לבד בחדר, ואמרתי לאמא שלי: 'אני לא זז מפה בלי שאת באה לחופה'. ראיתי שהעין שלה זזה, והיא הורידה דמעה. זה שבר אותי עוד יותר.

"בחתונה עצמה, לא חשבתי על החתונה שלי. חשבתי רק על אבא ואמא. אמרו לי שזו עת רצון, והרגשתי שיש לי כוח בידיים להקים אותם ולגרום להם להיות בריאים. התפללתי הרבה, שפכתי המון דמעות".

בשעת לילה מאוחרת, בתוך מחלקה אפופת דיכאון שרבים מבאיה לא שבו אל ארץ החיים, נתן נחמן את הטבעת לאשתו, וקידש אותה כשדמעות חונקות את גרונו.

שבעת ימי המשתה עברו בסימן דאגה לאבא ואמא. הזוג הטרי לא מש ממיטות ההורים, וכל העת לא חדל מלהתפלל. עם ישראל כולו עקב אחר הדרמה המשפחתית סוחטת הדמעות, ובהיכלי תפילה רבים נישאו שמותיהם של עמוס בן תורכיה, ואשתו, אורה קלרה בת נעמי.

בשעת לילה של יום חמישי, התבשרו כולם כי מאבקה של האם הסתיים, והמצוקים ניצחו את האראלים. הזוג הטרי, שישב במלונית הסמוכה ל'הדסה', התבשר שהאם האהובה שבקה את ארץ החיים, ופציעתה האנושה גרמה לה ללכת לעולם שכולו טוב.

בשעת לילה מאוחרת מאוד, קרוב יותר לבוקר, נערכה ההלוויה רווית הדמעות.

בני הזוג מיימוני היו מוכרים מאוד ביישוב יבנאל בתור אנשי חסד, צדקה ומעש. הם פרנסו את משפחתם בדוחק רב. הציבור החרדי עקב בדאגה מרובה אחרי התאונה הזו, תאונה שהרעידה נימים יהודיים.

"לא רצינו שיהיה מאוחר מדי", נימקו בני המשפחה את החתונה שנערכה בחטף. ואכן, רק הסתיימו ימי שבע הברכות, והאם הסתלקה לעולם שכולו טוב.

היום, נאלץ הצוות הרפואי לכרות את רגלו של האבא, עמוס מיימוני.

הגה"צ ר' אליעזר שלמה שיק, מנהיג קהילת ברסלב ביבנאל, שבני הזוג נמנו על תלמידיו, הגיע היום לארץ במיוחד. הוא ביקר בבית החולים, והתבטא בצער: "מימיי לא ראיתי סבל וייסורים כה גדולים, וכל כך הרבה יתומים בוכים יחדיו".

"הפרופסור אמר לי: או החיים או הרגל"

• הגה"צ רבי אליעזר שלמה שיק, ערב טוב

הרב: "אין מה להוסיף על הדיבורים האלו. הצער הגדול, לשמע קדיש הנאמר מפיותיהם של למעלה ממניי יתומים - קורע את הלב.

"משפחת מיימוני היא משפחה מיוחדת במינה. יכולים ללמוד מהם מה נקראת אמונת חכמים. הם לא זזו כלשהו מבלי לשאול. זה דבר מדהים שלא שומעים את זה ולא רואים את זה - איך שזוג, אבא ואמא ל-18 ילדים, לא יעשו שום צעד בחיים לפני ששואלים צדיק. מהם אנחנו יכולים ללמוד מה זו אמונת חכמים.

"המשפחה סובלת עכשיו, בעת השבעה. אבל הרבה באים לנחם. אבל הצער יתחיל אחרי השבעה. הם נשארים לבד, בלי אמא שתחזק אותם. היא היתה עקרת הבית במלוא מובן המילה.

"ועכשיו, גם האבא מפרפר בין חיים למוות. הוא צריך רחמים מרובים שיישאר בחיים. ולכן, צריכים לעורר רחמי שמים על עמוס בן יהודית, שתהיה לו רפואה שלימה. והעיקר, האב הרחמן, אבי יתומים, ינחם את כל האבלים, בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".

• לא מכבר יצא הרב מניחום האבלים. אי אפשר שלא לשאול, מה בדיוק אומרים ל-18 יתומים? מה אומרים לאותם אנשים, שהרב הוא הדמות שלהם, כל עולמם?

(בטון סדוק מצער) "אין מילים לנחם אותם. בדרך כלל, אני בן אדם חזק. אבל פה נשברתי והצלחתי לבכות. כי האמא, מזה 30 שנה שהיא לא מחסרת שבת שאני פה, שתאפה לי חלות. כל כך קרובה היתה אצלי.

"והילדים, כולם היו על ברכיי מאז שנולדו. אז אין מה להגיד להם. הם מרגישים שאני דואג להם, ואני אדאג להם. רציתי מאוד לצרף את הקהל הנכבד, עם ישראל רחמנים בני רחמנים, שיעזרו להם.

"יש עוד בבית 10 ילדים שצריכים להתחתן, והם בלי משען ובלי עזרה. בוודאי שצרכי עמך מרובים, לא חסרות צרות בעם ישראל. שהקב"ה ירחם על עם ישראל, שכבר לא נדע מצרות.

"אבל המשפחה הזו, אין לה שום תמיכה ועזרה. ולכן, אשרי האדם שיהיה בעזרם. הקב"ה, המנחם ציון, ינחם גם אותנו".

אנו מבינים שהרב ביקר גם בבית החולים הדסה עין כרם, אצל האב עמוס מיימוני, לפני או אחרי כריתת רגלו. איך באמת התחושה לבקר אצל תלמיד המוטל במצב שכזה?

"איך שירדתי מהמטוס, נסעתי ישר לבית החולים. הפרופסור המנתח חיכה לי, כי הילדים לא רצו לחתום (על הסכמה לכריתה - י.כ., ד.ל) עד שאני לא בא.

"הפרופסור הסביר לי שאין מה לעשות פה. או החיים שלו או הרגל. הוא הסביר את כל פרטי הפרטים. בוודאי ניתנה רשות לרופא לרפאות, והוא עושה כמיטב יכולתו להציל את חייו של עמוס בן יהודית".

להאזנה לראיון, משדר הלילה של הכל הקול, קו המידע הפופולארי. חייגו 052-999-66-00

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!