ישיבת בית משפט נעולה!

שאל נעליך

השלכת נעל על שופטת או כל איש ציבור אחר, גם אם הפכה בשנה האחרונה לסוג של הבעת מחאה בעולם כולו, אינה שונה מכל אלימות קשה אחרת שיובאה אלינו במסות לאחרונה, ופשתה במדינתנו. היא ראויה ל'טיפול שורש', בלשון 'מגדל השן' , וצריכה לגרור אחריה עונשי הרתעה כבדים, הרבה יותר מאלה שהוטלו או לא, על מי שסטר או השליך עוגת קצפת על פניהם של נבחרי ציבור בעבר.

אולם בית משפט העליון הרי אינו שטח הפקר כמו אולם הכנסת...

ולמרות כל הגינויים וההוקעות שמתחייבים מול מעשה נלוז שכזה, אסור שהמטורף שביצע אותו, ינוצל בדיעבד להשלכת רפש באחרים ולמניעת בקורת עניינית נגד בית המשפט העליון.

עתוני ישראל מלאים היום ברשימת 'מצחצחי' נעלים שהפכו ל'מצחצחי' חרבות, ומאושמים באחריות לזילות בבית המשפט העליון שהובילה להשלכת הנעל. לטענתם, ההתבטאויות נגד בית המשפט העליון הן השלב הראשון של הורדת הנעלים קודם להשלכתם, מעשה שלא יעשה שגם הפיץ ריח רע על בית המשפט העליון.

נשיאת מועצת העיתונות השופטת בדימוס דליה דורנר מיהרה לחרוץ: "אולי זה קרה בגלל הדיבורים בתקשורת שמתייחסים בחוסר כבוד לפעמים בלשון נוראה ואיומה לשופטנו". אחרי כבר כולם שפיטים: השופט החרדי לענייני משפחה פיליפ מרכוס, שכנגדו יצא כעסו של המופרע פיני כהן,

שר האוצר יובל שטייניץ שהתבטא לאחרונה נגד בית המשפט העליון, שר המשפטים לשעבר דני פרידמן שערער את מעמדה של הגב' בייניש, הרב מנחם פרוש שארגן בזמנו את מחאת חצי מליון החרדים נגד של בייניש למנות בסבב המינויים האחרון את נאמניה לשופטים בבית המשפט העליון והמחוזי בשיטת חבר מביא חבר, עתון 'המבשר' שגילה שבעלה, עו"ד יחזקאל בייניש, פועל מזה שנים ממשרד בבית מגורים בניגוד לחוק ותושבי ישראל שמתנגדים לפתיחת כביש 443 לירושלים לנסיעתם של מחבלים. כ – ו – ל - ם אשמים ! והרשימה עוד ארוכה.

גם ה'דמגוגים' שבתוכנו, והם לא פחות מוכשרים מיוסי שריד והמשפטן דר' זאב סגל הכותבים היום ב'הארץ' או נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' יכלו לטעון באותה מידת סבירות, שהמעשה הנפשע של השלכת הנעל הוא אות משמים, לשופטי בית המשפט העליון שמבזים את המוסד שהם עומדים בראשו ומוזילים אותו בפסקי דין מנוכרים ומשוללי הגיון כמו זה המתיימר לחייב רבנים להעניק תעודות הכשר למקומות שההלכה אוסרת. הם יכלו גם לומר שהתוקף בסך הכל יישם את דוקטרינת ה'של נעלך' לפני שאתה פותח פיך נגד הדבר ה'מקודש' ששמו 'בית המשפט העליון'.

אז הרפו.

השאירו את המעשה המתועב של השלכת הנעל בפרופורציות הנכונות והחמורות שלו. אל תמשחו את מקרה הנעלים במשחות שחורות כדי להשיג את מניעת הבקורת העניינית נגד הגוף המסואב והמנוכר הזה. אחרת, גם אנחנו נטען שפיני כהן בסך הכל התכוון שהנשיאה בייניש תעביר את הנעלים ליועץ המשפטי מני מאזוז שמסיים היום את תפקידו כדי שלא יעזוב את הלשכה כ'יחפן'...

סתמו לרבי צבי מלצר הי"ד את הפה

קולו המחוספס של הנשיא שמעון פרס, שתמיד נשמע לנו כחיקוי של עצמו, אף פעם לא הצליח לרגש אותנו. בודאי לא מאז החליף את המדינאות, שהיתה תמיד הצד החזק שלו, לטקסיות של לחיצות ידים עם אויבים, התחנחנות לשחקני החיים והסרטים, מירוץ אל הבלתי נודע על מנת לקבל פרס, ואם אפשר 'פרס נובל', ובולמוס מגמתי רק כדי להכנס כמה שיותר גבוה ועמוק לספרי ההיסטוריה, כאילו הם אלה ספרי גינס שאינם משפיעים דבר.

מי בכלל עוד זוכר ששמעון פרס הוא זה שטבע את מעמדם של בני הישיבות כמי ש'תורתם אומנותם'? מי זוכר לו את התקופות שבהן, כהגדרתו, לא שלח רק את לחמו על פני המים לכיוון החוף החרדי, אלא מאפיות שלימות? מי זוכר את תרומתו לבטחון המדינה, להקמת הכור בדימונה, ואת חלקו ב'מבצע אנטבה'?

אתמול הוא עשה לנו את זה, ועובדה שנזכרנו בכל.

אם לא היה מנוס מלציין את זכרם של קדושי השואה הי"ד, אלא ב'בונדסטאג' הגרמני - בית 'הנבחרים' שבו התקבלו חלק מהחלטות שהובילו להעלאתם של 6 מליון היהודים על המוקד, הרי שהופעתו של פרס באותו מקום ארור, היתה הדרך ההולמת ביותר לבטא במעמד שכזה את "קידוש השם' שעמו צעדו אחינו אל משרפות המוות. זר - נכרי לעולם לא יבין מה זה.

'לשון הקודש' שבה בחר שמעון פרס להשמיע את דבריו, לא זו של בן יהודה, לא זו שעברה במכבסות מלים של ה'אקדמיה ללשון' ולא ה'סלנג' של ה'אקדמיה לצחוק', אלא הלשון הפשוטה והחודרת של התפילה היהודית, הייתה הנוסחה שהצליחה לעורר גם את השייכות שלנו וגם הוציאה את הגרמנים מקפאונם הרגשי המוכר והידוע.

"במסורת היהודית ההולכת איתנו אלפי שנים" – פתח ואמר שמעון פרס- "מצויה תפילה בשפה הארמית, שנאמרת לזכרו של המת, לזכרם של אבא ואמא, בנים ובנות, אחים ואחיות. תפילה יהודית עתיקת יומין זו לא הספיקו לא לומר ולא לשמוע האמהות שתנוקיהן נקרעו מזרועותיהן, האבות שליוו במבטי אימה את ילדיהם הנדחפים אל תאי הגזים, הילדים שעלו בעשן המשרפות" – הסביר לשומעים המאובנים. בקולו הרועם הוסיף ואמר "בשמו של העם היהודי ולכבודם ולזכרם של ששה מליונים שהפכו לאפר" קדיש יתום.

"יתגדל ויתקדש שמה רבא"...

למרות האגדות המספרות כי כבר בגיל חמש ישב שימל'ה על ברכי ה'חפץ חיים' זצ"ל, הדגיש פרס בקדיש הרהוט שאמר את ..."ויצמח פורקנה ויקרב משיחה".

לומר את האמת – התרגשנו. אולי משום שלא ראינו את המעמד, רק שמענו אותו. נותרנו רק סקרנים לדעת איך נשמעת ההבעה הנפשית העמוקה הזו בתרגום ל...גרמנית.

ההתרפקות על זכרונות בית סבא של פרס, היתה מסוג התיאורים שגם אם נשמע אותם 6 מליון פעם, ונקרא אותם אין ספור בספר 'אלה שלא נכנעו', הם תמיד יפגעו בנימי הנפש. על אחת כמה וכמה אי אם הם מסופרים במקום שכזה.

"אני משוה לנגד עיני בזה הרגע את דמותו ההדורה של סבי הנערץ עלי, רבי צבי מלצר. איש נאה ונשוא פנים, שזכיתי להיות נכדו האהוב. הוא היה המורה והמחנך שלי. הוא למדני תורה. אני רואה אותו בלובן זקנו ובגבותיו השחורות, עטוף טלית, בתוך קהל המתפללים בבית כנסת בעיירת הולדתי וישנייבה שבבלארוס".

"הצטנפתי אז בשולי טליתו, והאזנתי ברטט לקולו הערב והצלול. הוא מהדהד גם כעת באזני בתפילת 'כל נדרי' של יום הכיפורים, בשעות וברגעים שלפי אמונתנו נקבע בהם על ידי בורא עולם מי לחיים ומי למוות".

"אני זוכר אותו עומד בתחנת הרכבת שהסיעה אותי , ילד בן 11, מן העיירה בדרכי לארץ ישראל. אני זוכר את חיבוקו הנרגש, את המלים האחרונות והמצוות ששמעתי ממנו: "ילדי, תמיד תשאר יהודי"!

"הרכבת צפרה ונעה. צפיתי בסבי מבעד לחלון, עד שדמותו נעלמה מאחור. זו היתה הפעם האחרונה. כשהגיעו הנאצים לוישנייבה, הם ציוו על כל בני הקהילה להתאסף בבית הכנסת. סבי צעד בראש, עטוף באותה טלית שבתוכה התכרבלתי כילד, ומשפחתו עימו. הדלתות ננעלו מבחוץ, ואש הוצתה במבנה העץ. מכל הקהילה נותר רק רמץ עשן. איש לא שרד".

סבו של הנשיא שמעון פרס ודאי האזין לו שם למעלה ושבע נחת מהנכד שמילא בהזדמנות הזו אחר צוואתו המלאה: "ילדי תמיד תשאר יהודי". נשמתם של 6 המליונים מקדשי שם שמים ודאי נהנתה מה'נקמה' החושית, ורק אנחנו חוזרים לשגרתנו המאכזבת, על שמכל כלי התקשורת בישראל, כולל החרדים, רק 'ידיעות אחרונות' מצא לנכון להביא את הדברים שפי שנישאו על ידי הנשיא שמעון פרס.

מצער, שכשב אכול שנאה, שששימש בערוב ימיו גם יו"ר הנהלת 'יד ושם', משמיע שנתיים לאחר מותו דברי בלע מתוך גרונו של בנו, איש התקשורת יאיר לפיד, הכל אמורים לדעת עליהם, אבל כשיהודי צרוף כמו רבי צבי מלצר הי"ד, שנספה בשואה האיומה, משמיע את עיקרי אמונת חייו 65 שנה אחרי שנעקד, מתוך גרונו של נכדו שהוא היום נשיא המדינה שמעון פרס, סותמים לו את הפה.
הנכד אולי מלא את הצוואה. אנחנו לאן.

עשירים לא רק בחלקם

צפו להפתעות טובות בקרוב – העוני ואי השוויון עומדים להעלם מתחומי המדינה, או לםפחות להצטמק בצורה מאד משמעותית.

לא, ישראל עדין לא מצאה מטמון בקידוחי הנפט השונים ה'מצליחים' בעיקר להקפיץ את הבורסהולא להשקיט את הרעב בראש העין הסמוכה לאתר הקידוחים של 'גבעות עולם', אבל מוסף 'עסקים' של 'מעריב' מספק את התגלית שעשויה להעלים את העוני מגבולות המדינה.

על פי מחקר שנערך בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התגלה לפתע שנתוני העוני ואי השוויון בישראל עוותו בכ...40% בדור האחרון. תשכחו כל מה שאמרו לכם, תבלעו את כל דו"חות העוני שפורסמו על ידי ה'ביטוח הלאומי' וגופים נוספים, ולאחר שתשבעו, הרימו את ראשכם מעל לקו האדום ותווכחו שטעיתם בטעות - האוכלוסיה החרדית בירושלים ובבני ברק היא בעצם עשירה ולא רק בחלקה.

" עד אמצע שנות ה- 80" – מסבירה לנו רותם סלע מ'עסקים' את ה'מהפך' הגדול - "נהגו הסוקרים כנהוג בעולם המפותח, לדרוש מהנסקרים לדווח, על פרופיל הצריכה וההכנסות במהלך הסקירה שקדמה לסקר. בראשית שנות ה-80 השתוללה בישראל אינפלציה של מאות אחוזים בשנה, ששילשה ולפעמים הכפילה פי 4 מחירים ומשכורות בתקופה של חודשים ולעתים אף שבועות...בעקבות זאת בלשכה החליטו לקצץ את התקופה הנסקרת משנה לשלושה חודשים בלבד".

הסטטיסטיקאי הראשי של המדינה, שלמה יצחקי טוען עכשיו כי ככל הנראה השינוי הזה משפיע על הנתונים הנוגעים לבעלי ההכנסות הנמוכות. הוא אינו חושש שהוא וחבריו, שאחראים ל'ישראבלוף' שפורסם, על פי טענתו, מדי חודש, יידרשו להחזיר את כל המשכורות שקבלו תקופה הארוכה שבה הטעו את הציבור. הרי אין סיכוי שבעקבות צעד שכזה יכנסו בעצמם למעגל העוני כשאין מעגל כזה יותר...

מה גרם ל'מומחים' שלנו להתעורר בוקר אחד ולצבוע בירוק את 'קו העוני' האדום? לא הדאגה לעניים, לא מזי הרעב ואפילו לא עמותות החסד שידיהם מלאות עבודה וכיסיהן ריקות מכסף, אלא דו"ח ה – OECD הבינלאומי הלא מחמיא, שפורסם בסוף השבוע שעבר, וקבע שהמדינה היא בעלת שיעורי העוני הגבוהים ביותר בעולם ובמקום הראשון באי השוויון.

מהעניים ניתן עוד להתעלם אבל לא מהנתון הקשה הזה.

לא גולדסטון חיבר את דו"ח ה OECD , אלא המציאות הקשה והאמיתית היא שהביאה אותו עלינו. אלא שהעשירונים שם למעלה סירבו לקבל אותו ועכשיו הם מחפשים הוכחות, שמשה רבנו אכן הביא אותנו לשווייץ ולא לשלומי, אור יהודה, אופקים ומעלות.

ונגיד שקיים עיוות במשכורות הנמוכות, מה עם כל הזקנים, השארים, הנכים והמובטלים שאין להם משכורות כלל?

אז כדאי לכם למהר לשוק ולערוך את הקניות המינימליות שלכם לשבת, לפני שנהפוך רשמית למדינה עשירה, מה שיביא בעקבותיו, בודאי עליות מחירים וגזירות מס חדשות. כשתגמרו את הקניות כנסו לבנק והציגו למנהל את הקטע הזה כדי שידע שמהבוקר התהפך עליכם גורלכם והפכתם לעשירים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!