מי הנבל שאחראי לנבלה? • סיקור מיוחד

ימים סוערים של מלחמה עוברים על הפוליטיקה החרדית. הרוחות הפוליטיות במסדרונות החרדים בכנסת ישראל נושבות בעוצמה לא מוכרת. אפילו הרוחות האמיתיות בחוץ, והקרה שפוקדת את אזורנו, לא משתוות בעוצמתן לחילופי הדברים הקשים המתנהלים בראש חוצות, בין חובשי הכיפות השחורות במליאה.

מהלומות מילוליות חסרות תקדים מוחלפות בין הסיעות החרדיות, ונראה כי המאבקים העקרוניים נגד עוקרי הדת, הוחלפו בשמחה ובששון בחבטות אידיאולוגיות האחד כלפי רעהו.

'דגל התורה' הציתה את הגפרור, והבעירה תבערה, ביטאון הבית שש, כהרגלו הלא קדוש, אלי קרב, והתגובות החריפות מצידה של הסיעה הספרדית הגדולה שמצאה עצמה מותקפת שלא בטובתה, היו בלתי נמנעות.

הסוכנות היהודית הייתה רק העילה חומר הנפץ היה חייב לצאת החוצה. השקט השורר בין החברים, הקולות השקטים שמשמיעה העשייה היומיומית, הביאו את כולם לנקודת רתיחה. אי אפשר להתכחש לעילה בעטייה הוצתה הבערה הגדולה: הצטרפותה של תנועת ש"ס להסתדרות הציונית. הגוף הארכאי שאינו משמש איש מלבד מספר רפורמים, המשתמשים בשירותי ההיסעים של הגוף עתיר התקציבים למדינות אקזוטיות.

סיעת ש"ס, החליטה בתקופה האחרונה להתחיל ולצ'פר את החיילים המסורים. כל תפקיד פוטנציאלי סומן, והמאבק לשליטתו נערך באופן מיידי. לעיתים נראו הש"סניקים כמו פילים מופרעים בחנות מלאה בחרסינה, אך המטרה קידשה את האמצעים. מה לא עושים בשביל פרנסה ליהודים טובים.

אחד החברים בתנועה קם בבוקר, ולפתע הבריקה המחשבה במוחו: "אאוריקה", הוא קפץ כנשוך נחש, ואץ רץ למשרדי יו"ר התנועה. בפגישת החירום שיזם הבכיר הש"סי הוא סיפר לכבוד היו"ר, כי גילה מסתור בלתי נדלה של ג'ובים עתירי ממון, שמחכים רק לחברים הספרדים.

לא נלאה את קהל הקוראים בפרטי השידוך, אך נראה היה כי שני הצדדים נפלו זה לחיקו של זה באהבה גדולה. ההסתדרות הקשישה מקבלת זריקת מרץ מחודשת, והש"סניקים מרוצים כפי שלא היו מעולם. מי שנבחר לכהן מטעמם כנציגם בהסתדרות הוא יגאל ביבי, חבר המפד"ל לשעבר, שייצג את ש"ס במוסדות הרשמיים. אך זהו רק המכסה לעשרות תפקידים ושליחויות לא ברורות במדינות אירופאיות, כשחשבון ההוצאות פתוח לחלוטין.

נבלה נעשתה - על ידי מי?

המידע זלג מהר מאד ליו"ר ועדת הכספים, שרואה בעיניים כלות את ההשתלטות ש"ס על מאחזי כח אסטרטגיים כמו המועצות הדתיות, ועוד צימוקים שהמיניסטרים מחלקים למקורביהם, בעוד אנשי 'דגל התורה', נשארים הרחק מאחור.

גפני החליט כי זהו הרגע הנכון להגיב ובחריפות. מה גרם לגפני להשתמש בנשק אטומי? זאת לא נדע, אך יש שאומרים כי גפני ניצל את כניסתה של ש"ס להסתדרות בכדי לבסס את מעמדו כיו"ר סיעת 'דגל התורה'.

יו"ר לא יכול רק לדאוג לקווי אוטובוס בין נתניה לבני ברק. יו"ר לא יכול להיות עסוק אך ורק בהעברת תקציבים. יו"ר, אמר לעצמו גפני, חייב להוכיח מנהיגות אידיאולוגית. יו"ר חייב להיות מנהיג, ומנהיגות צריך להוכיח.

וכך, בצעדים מאוששים עלה גפני לפודיום במליאת הכנסת, ושיחרר את חרצובות לשונו. "ש"ס הם מפלגה של ג'ובים", הוא זעק, "לא אכפת להם מרוחניות. הם משתפים פעולה עם הגרועים שבשונאנו בשביל מה? בשביל ג'ובים!".

גפני ירד מהפודיום וצעד לעבר חדר יו"ר ועדת הכספים. בש"ס התכנסה ישיבת חירום: איך מגיבים?, האם בכלל מגיבים? מה עושים?. לאחר ישיבה קצרה החליטו החבר'ה להגיב ובכל הכח.

העוזר החדש-ישן, אריאל דרעי, ניסח הודעה לעיתונות, ובה הביא את עמדתה הרשמית של התנועה, עמדה שתלווה את נציגיה בראיונות לתקשורת. בהודעה נכתב, כי עפרה לפיו של משה גפני, שזלזל בגר"ע יוסף, וסיעת ש"ס מזועזעת מהפגיעה וכו' וכו'.

אמנם גפני, לא איזכר את הגר"ע יוסף ולו ברמז, אבל הש"סניקים החליטו למנף את ההתפרצות במליאה, ולצאת למתקפה גלויה נגד גפני בכל הכלים. אלא שגם גפני לא טמן ידו בצלחת. היו"ר ששמר בחודשים האחרונים על שקט תקשורתי יצא למתקפה תקשורתית משולבת.

כל רשתות הרדיו המשודרים והטלפוניים זכו לקבל ראיון נרחב ולוחמני, בו חזר גפני על עיקרי הדברים ואף הוסיף משלו כהנה וכהנה, התבטאויות חריפות.

מהצד השני לא שתקו. מי שנבחר לייצג את ערכי התנועה היה 'הילד השובב' של התנועה, השר לעניני דת יעקב מרגי. מרגי חזר לפתע לימיו היפים בחוגי הבית בערי הדרום, וזעק בקול מר: "גפני הזה חצוף. מי הוא שידבר כנגד מרן", ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר השגורות על לשונו.

אלא שכבר למחרת התברר כי זהו היה הגונג הראשון במלחמת האגרופים שהלכה והתפתחה בין שתי הסיעות. נכון לסוף שבוע שעבר קיבל יו"ר סיעת ש"ס החלטה אסטרטגית כי הוא לא ירד לרמתו של גפני, ויסתפק בשליחו בכדי להבהיר את חומרת הדברים. השבועונים שיצאו שעות ספורות לאחר המהלומות המילוליות בין השניים, הסתפקו בציטוטים של בכירים בש"ס, אך נמנעו מלציין את שמו של היו"ר, שהעדיף לא להתלכלך.

אלא שגפני ראה במלחמה המתהווה, מקפצה ראויה להיכנס לנעלי יו"ר התנועה. עיתון הבית גויס למאבק, ובמאמר מערכת שהתפרסם ביום שישי שזכה לכותרת: 'נבלה נעשתה בישראל', פרס כותב השורות י.נ., את עמדת 'ההשקפה הצרופה והטהורה', כפי שנמסרה לנו מדור דור וכו'.

המאמר והגיבוי המוחלט לו הוא זכה, הכניסו את גפני לנעליו הגדולות של היו"ר הקודם. זהו. גם הוא נלחם. גם הוא מביא אידיאולוגיה. מעתה אמור: לא עוד העברות כספים יבשושיות, אלא נושא לפיד המסורת, ונושא דגל התורה, תרתי משמע.

המאמר לא יכול היה לעבור בלי תגובה הולמת של התנועה השכנה הסופגת אבנים ובליסטראות. עורך עיתון 'יום ליום' הבטיח נקמה. הנקמה, הוא סיפר, תבוא בדמות חשיפות על מידת צדקותם של אנשי דגל התורה.

בראיונות שהעניק לכלי התקשורת שאל העורך יצחק קקון: אם הם כל כך מתנזרים מקרבה לרפורמים, כיצד הם יושבים בכנסת המינים? כיצד גפני מאשר תקציבים לתנועות רפורמיות במסגרת תפקידו בוועדת הכספים. האקדח הש"סי נשלף, אך טרם נורתה ולו ירייה אחת. האזהרה ריחפה בחלל האוויר.

"הם מדברים על ג'ובים? הם?!"

היום (ג') הגיעה נקודת השבר: עיתון 'יתד נאמן' מופץ בימי ג' בחינם בכל רחבי הארץ. התפוצה הרחבה לה זוכה העיתון בימים אלו, גורמת לעורכיו להביא את המאבקים הגדולים לציבור בכותרת העיתון החינמי. ההתקפה על סיעת ש"ס, חזרה ובגדול. בכותרת הראשית נכתב אודות המשך המאבק בסיעת ש"ס. המילים לא היו חדשות, הן ממוחזרות כמעט מילה במילה מהמאבקים הקודמים. אך המסר היה ברור. אנחנו כאן במתקפה, ולא מתכוננים להתקפל כל כך מהר.

בשלב הזה החליט יו"ר סיעת ש"ס, להגיב באופן אישי על המתקפה. מי שהיה יקיר התנועה הליטאית, הפך לפתע למוקד השמצות. הוא החליט לא לעבור על כך בשתיקה. אלא שדווקא עמיתו הצעיר להנהגה, אריאל אטיאס, הוביל קו פשרני. "מה יש לכם להגיב? תנו לגל לעבור", הוא אמר. אטיאס, שהשתתף לאחרונה מספר פעמים בישיבות סיעת 'יהדות התורה', לא רוצה במלחמה. חבל לו לאבד את החברות אותה טווה עם החברים האשכנזים. אך נראה כי כלו כל הקיצין, ופני התנועה למלחמה נגדית.

אל קו החזית נשלחו בכירי הרבנים בתנועה. בראיון שהעניק ראש ישיבת 'כסא רחמים' ומגדולי רבני הציבור הספרדי בארץ, הגר"מ מזוז לתחנת הבית 'קול ברמה', הוא תקף במילים קשות את חברי הכנסת של 'דגל התורה'. די לקרוא את הציטוטים מהראיון בכדי להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. קל להמעיט בחשיבות המחלוקת, אך את המילים הבוטות שנאמרו על ידי הרבנים, יהיה קשה מאד להחזיר.

הרב מזוז: "הם ורבותיהם גם יחד לא יגיעו גם אחרי אלף שנה לקצה מעלותיו של הרב עובדיה". וגם על עיתון יתד נאמן לא חס הגר"מ מזוז: "על העיתון הזה נאמר, ויפתח ה' את פי האתון". ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר שנועדו להבהיר כי הצד המותקף יודע גם לענות.

גם בנו של הגר"ע יוסף שעלה לתוכניתו של מרדכי לביא, דיבר בחריפות לא מוכרת: "גפני לא מתבייש, מה שעשה לחבר שלו רביץ עד שהלך לקבר... אני לא יודע האם זו "דגל התורה" או "רגל לתורה".

והוא לא מרפה: "עומד איש חסר דעת וחסר דרך ארץ, והוא מדבר על גו'בים? כל המהות שלו היא ג'ובים. מה הוא עשה עם חבריו עד שהגיע לאן שהגיע – אם לא מריבות של ילדים קטנים על ג'ובים?! מה הוא עשה לחברו, עד שהגיע אלי קבר. חברו שהיה תלמיד חכם ולא דיבר מעולם בצורה כזו".

והוא מתייחס גם לטענות של יתד נאמן שהמאבק נעשה בשליחות גדולי ישראל: "אם היה אותו גדול בתורה מדבר בפיו ממש, החרשנו. אבל כאן עומד כאן אדם קטן בכל המובנים: במידות, ביראת שמים – ויש הרבה הוכחות לכך, וחבריו אומרים זאת, וזו רכילות שאין לי סיבה לדבר על זה".

המתקפה לבטח תזכה למתקפה חוזרת. תסמכו על לבלרי יתד נאמן, שכבר משחיזים את עטיהם. אך השאלה המתבקשת, מה מרוויחה היהדות החרדית מהמאבק המיותר והמביש הזה?

איך בימים כה קשים לעולם התורה בוחרים נציגי הציבור להתכתש זה עם זה במקום לנסות ולהביא פתרונות לעולם התורה. למה שוב נגררת היהדות החרדית לגרפיטי ברחובות בגנות פוליטיקאים כאלה ואחרים, אחרי תקופה קשה שעברה על הציבוריות החרדית?.

בתקופה שאנו עומדים רק בפתחה, השאלות הללו ימשיכו כנראה לרחף בחלל האוויר, שיהפוך להיות דחוס במשטמה מלובה.

איך ייגמר סיבוב ההתכתשויות הזה? קשה להעריך. אך מה שבטוח הוא, שהסאגה הזו רק בתחילתה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!