למה הרב לנדא עזב?

עתונות בטעם של...'מחלבת כספים' קטנה

זעזועי הכשרות בחברת 'שטראוס' שדווחו בשעת לילה מאוחרת, ונחשפו לראשונה באתר 'בחדרי חרדים', היו צריכים, ללא כל ספק, להיות הכותרת המסקרנת ביותר של היום בתקשורת החרדית.

לא מדובר בצעד שולי של 'חילופי משמרות' בשל עייפות ה'חומר', במקרה הזה חלבי, גם לא בבעיה נקודתית חמורה של כשרות שהביאה בעקבותיה להסרת ההשגחה מצדו של הגרמ"י לנדא, וללקיחת אחריות מכאן ולהבא של הגר"א רובין. במרווח שבין שתי האפשרויות הללו, ולאחר שלילת מוחלטת של אפשרות אחרת - שבין שני האישים וגופי הכשרות שהם עומדים בראשם, התרחש משהו שמפני חשש לשון הרע אנחנו, הצרכנים, לא אמורים לדעת עליו - זהו בהחלט המקרה שבו האמרה השדופה 'זכות הציבור לדעת' נוגעת גם לתקשורת החרדית.

אבל בעיתונות החרדית, כמו תמיד, השיקולים הם אחרים וזרים. אסור לנו לדעת מה מתרחש בצלחת שלנו, או בכוס הקפה עם החלב שאנו שותים הבוקר (סוכרזית, בבקשה). מה לעשות? ועל פי צמצום האופקים שלה, אנחנו אמורים להסתפק במודעה מסורבלת ומתחמקת של חברת 'שטראוס', רק משום שעליה קיבלו במערכות העיתונים תשלום מלא.

שלא כמו ב'כשרות' שהמותר מותר לחלוטין והאסור אסור בתכלית האיסור, לעיתונות החרדית יש מדד שונה לגמרי הקובע את הגבולות - מה שבתשלום מותר ומה שלא שולם אסור שיופיע.

המקרה הזה הוא הזדמנות טובה להבהיר לספוני המערכות, המתהדרים ברגישות יתר לחשש לשון הרע, כי האיסור של "לא תלך רכיל" צמוד בתורתנו ל..."לא תעמוד על דם רעך".

כשר, אבל...

המודעה של 'שטראוס', המתפרסמת הבוקר בשלושת העיתונים, מנסה להמעיט, עד כמה שאפשר, בערכו ובמשמעותו של מהלך החלפת הכשרויות במחלבות שטראוס מהרב לנדא להרב רובין. היא מתחילה עוד בשלב הפרסומות.

אם לא ידעתם, למשל , ששטראוס השיקה גבינות מהדרין חדשות, תחשפו לכך כבר בקריאת השורה הראשונה של המודעה, כאילו זה עיקר הנושא שבגללו היא פורסמה ולא החלפת הכשרויות :"שטראוס מודיעה לקהל צרכני המהדרין כי בהמשך להשקת הגבינות"...

משפט ההמשך, המתבקש להתחלה הרגועה הזו, הפונה לחסרי 'אינטלגנציה' שכמונו, הוא: "מאחר שידוע שהגרמ"י לנדא אינו מחובבי הגבינות, הוא החליט להעביר את הטיפול במחלבה לגר"א רובין המעדיף גבינות על כל דבר אחר"...

לא תמצאו אפילו...5% מכל זה במודעה. הכל בה מרוח כאילו היה גבינת שמנת. משהו על "מיתוג אחיד של שטראוס" שבעקבותיו מתבצע גם איחוד כשרויות לכל מוצרי המהדרין של המחלבה.
והתאריך על המודעה? - שימו לב, גם הוא של 'פג התוקף' - יום ראשון האחרון ולא של היום, יום רביעי. כשמדובר במוצרי חלב, כפי שאתם יודעים, בתוך שלושה ימים הכל מחמיץ...

"שטראוס תמשיך ותעשה הכל על מנת להמשיך ולאפשר לצרכני המהדרין ליהנות מהבריאות הנפלאה של מגוון מוצריה" - נכתב באופוריה מופגנת בתחתית המודעה.

למי שמעריך את שני גופי הכשרות הללו - של הגרמי"ל לנדא ושל הגר"א רובין - המהלך הזה בוודאי אינו מוסיף בריאות. הכאב והצער על הצעד של 'שטראוס', שיש בו פגיעה קשה בחוסנו של מערך הכשרות המוערך כל-כך של הגראי"ל לנדא, עולים מתוך המודעה המתפרסמת היום בשמו בעיתון 'המודיע', ושם בלבד. "ההשגחה הופסקה על ידי שטראוס , לצערי, בגיבוי הבא במקומי, הנוח להם..."

"לצערי" - אומר הכל על התחושה, "הנוח להם" - אומר הכל על הסיבה...

יהיו שיאמרו שעצם העובדה שהמודעה הזו מתפרסמת היום רק ב'המודיע' ולא 'ביתד נאמן' למשל, שבה התפרסמו תמיד מודעות 'שטראוס' בתשלום, למרות ההכשר של הגרמי"ל לנדא, ואפילו לא ב'המבשר' שקוראיו ודאי סומכים על כשרותו, יכולה להיות העילה המסחרית לשינויים שהנהיגה שטראוס בכשרות מחלבותיה.

אבל הכוונה להרחיב את שורות הצרכנים לקהלים חרדים רחבים יותר, של ציבור ליטאי לדוגמא, גם היא אינה יכולה להצדיק את המהלך, כל עוד הוא לא נעשה גם במפעל הסלטים של שטראוס , שלו רק הכשר של 'שארית ישראל'.

ובכלל, הציבור הסומך על הגר"א רובין, ואינו רוצה לרכוש מוצרים בהכשר הגרמי"ל לנדא משיקולים פסולים של השתייכות חוגית, הוא קטן ומצומצם, אם בכלל קיים.

'שטראוס' במהלך שלה הפרה את האיזון שהשיגה בעבר, בעמל רב ובעזרת יועצים טובים, בין כל גופי הכשרות הנחשבים בישראל. לכל אחד מהם נתנה נתח ממפעליה, ל'העדה החרדית' את 'עלית', לגרמי"ל לנדא את המחלבות, ל'שארית ישראל' את הסלטים, ולגר"א רובין את מחלבות יוטבתה. זה היה סוד הצלחתה.

האם המהלך האחרון שלה למה שהיא מכנה "איחוד כשרויות" הוא צעד חכם וכדאי? - השאלה הזו ודאי תבחן במבחן הזמן, ובכל מקרה מדובר בשיקול מסחרי הנוגע רק לה, שכן רק היא לוקחת את הסיכון ועלולה לשלם את המחיר.

לנו, כצרכני המהדרין, שההגנה על יוקרתם ומעמדם של גופי הכשרות החשובים היא מהות בחיינו, אסור לתת לחברה מסחרית, ותהיה גדולה ככל שתהיה, לסכסך בתוכנו, לקבוע מי יעלה ומי ירד, מי יחשב ומי ידחק, או במונחים שלהם – מי 'אין' ומי 'אאוט'.

אבל כשגופי הכשרות עצמם משחקים לידיה ומשיגים זה את גבולו של זה, מי יכול לבוא אליה בטענות?

השופטת ששפתה בשבת במסעדה ביפו

למנוע את ההתערבות בסייגי הכשרות שמציבים רבנים נותני תעודות הכשרות - היא מצווי השעה. בכנסת מתגלגלת בימים אלה הצעת חוק בנושא, והיא אמורה להתייחס לחברה מסחרית כלכלית משפיעה במשק, כמו לבג"צ הכופה את השפעתו על המדינה.

בשני המקרים זה מקומם ופסול.

ובכל זאת, עד כמה שהניסיונות מצד הבג"צ לחייב את רבה של אשדוד, ואם לא אותו - את הרבנות הראשית, להעניק תעודת כשרות לבית קפה שבבעלות של 'מומרת' הם רציניים, ודורשים חקיקה מתקנת, מתלווית אליהם גם זווית של זלזול ומיאוס. היא מבליטה את האבסורד והגיחוך שמאחורי כוונתם של שופטי הבג"צ לשים עצמם כחותמת 'כשרות' של המדינה.

השבוע הגיע אלינו אחד מחשובי הרבנים בישראל, החותם בעצמו על תעודות כשרות בעירו, וגילה אל אוזנינו שמערכת המשפט החליטה להדק את הפיקוח על ביצוע פסק הדין בעניין החיוב להעניק תעודת הכשר למסעדות, ללא סייגים, והיא קבעה לצורך זה תורנות מיוחדת של שופטים שתתבצע ב...מסעדות.

"עד היום בוצעה תורנות כזו בשעות העבודה בבתי המשפט, ולאחר שעות הפעילות בבית השופט. מעכשיו היא תתבצע גם במסעדות" - הוא אמר לנו בארשת רצינית, כמו זו שהיתה מתוחה על פניו של השופט ריבלין, כשהוציא את פסק הדין בנושא תעודת הכשרות ל'מומרת'.

"בינתיים" - הוא הוסיף, תוך שאינו מותיר לנו אפילו אפשרות לבדוק אם אכן הקדים ה-1 באפריל להופיע אצלנו, "התוכנית היא רק ניסיונית ומופעלת בתל אביב בלבד. בשלב הבא היא תופעל גם באשדוד ובגן יבנה שבהם פועלות הקונדיטוריות של המומרת, ואפילו בבני ברק, בירושלים, ובמדינה כולה"...

חייכנו נבוכים וחיכינו להמשך.

ואז שלף לנו הרב ידיעה שנחתכה מתוך מוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות' ושעליה הוא ביסס את סיפורו ההזוי.

צח שפיצן, הכתב שחשף את התביעה נגד שרה נתניהו, ואמיר זוהר, חתומים על הידיעה יחד. היא מספרת כי במסגרת חקירה סבוכה שהתקיימה ביחידה לחקירות בינלאומיות, ביקש קצין משטרה להוציא צווי האזנת סתר דחופים בעיצומה של...השבת.

הקצין התקשר למזכירות בית המשפט, הפועלת, כך מסתבר, גם בשבת, וביקש לדעת מיהו השופט התורן באותה השבת? לאחר כשעתיים חזרו אליו, ונמסר לו שהשופטת התורנית היא הגב' ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי.

"קצין המשטרה ביקש לדעת היכן יוכל לפגוש אותה" - מתארים הכתבים את המשך ההשתלשלות - "מהמזכירות נמסר לו שהיא נמצאת ב...מסעדה ביפו. לפיכך, לדברי הקצין, הוא נאלץ לנסוע עם החומרים של האזנות הסתר לאותה מסעדה ביפו, לחפש בה את השופטת, ולהחתים אותה במקום ציבורי על צווים הנוגעים לחקירה סמויה".

"החוק אמנם אינו מגדיר במפורש איפה צריך השופט התורן לשהות במהלך התורנות ואיפה עליו לקבל את הצדדים המתדיינים, אבל מפגש עם שופט במסעדה הוא עניין מאוד לא מקובל" - נכתב בידיעה.

גורם משפטי בכיר אומר ל'ממון' כי אמנם אין נוהל כתוב בנושא זה, אבל הכלל הוא ששופט תורן מקבל בלשכתו גם אם מדובר בשבת, ובמקרים מאוד חריגים יש שופטים שמקבלים בבית.

ש.ג. כי ינטוש את עמדת השמירה שלו ויבלה במצח נחושה במסעדה על המזח ביפו, היה מושלך מיד לכלא. אם היה זה רופא תורן שעזב את משמרתו הוא היה מודח מיד. ותארו לעצמכם שמזכירות בית החולים 'איכילוב' היתה מפנה אמבולנס לטיפול נמרץ שבו מקרה דחוף של חולה לב ל...מסעדה בחוף הים שבה סועד לו המנתח התורן את לבו.

אז איך זה שאצל השופטת אלשיך זה עבר בטבעיות? לא משום ששופטים, חלילה, הם מורמים מעם ולהם הכל מותר. כנראה, משום שהגב' ורדה אלשיך היתה באותה מסעדה יפואית בתפקיד.

מכאן הסיק הרב, שהשופטים החליטו לבדוק בעצמם האם באמת מקיימים הרבנים את צו הבג"צ המחייב אותם לתת 'תעודת הכשר' לכל מי שמבקש זאת מידם, וללא תנאים מוקדמים.

אבל למה לעשות את הביקורת הזו דווקא ביפו ודווקא בשבת?....

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!