ארבעה קבצנים ומטבע אחד: מה חשבו לקנות בו?

פרשת השבוע היא פָּרָשַׁת נֹחַ, שהנושא הבולט בה הוא סיפור המבול ותיבת נח. בפרשה נושא נוסף, והוא: מגדל בבל. לפעמים, אנו בטוחים שאנחנו מדברים הכי ברור שאפשר וזה האחר שלא מבין אותנו. ובכל זאת, איך אפשר ללמוד, להבין ולדבר בשפה שכולנו נבין?

מסופר על כיכר בשוק שם ישבו ארבעה קבצנים. אדם שעבר בשוק השליך לעברם מטבע. ארבעת הקבצנים היו מאושרים והחלו לחשוב מה יקנו במטבע שקיבלו.

אמר הקבצן הראשון שהיה ספרדי: "יש לי רעיון מעולה, בואו נקנה במטבע הזה "פן" זה בטוח ישביע את כולנו"

"מה פתאום, בואו נקנה במטבע הזה "אקמק", אמר הקבצן השני שהיה טורקי.

"אני לא מוכן להקשיב לשטויות האלו, לא "פן" ולא "אקמק", אני אומר שנקנה בו "חובז", אמר הקבצן השלישי שהיה ערבי.

"אתם שלושתכם מדברים שטויות", האיש השליך את המטבע ואמר: "ואני זה שאקבע! אני רוצה "ברוט", אמר הקבצן הרביעי שהיה גרמני.

הם המשיכו להתווכח זה עם זה ורגע לפני שהויכוח התלהט עד כדי תגרה, עבר לידם רוכל עם מגש עמוס לחמים וצעק לכל עבר "לחם! לחם!".

ארבעת הקבצנים נעמדו על הרגלים בו זמנית, הרימו יד לקרוא לרוכל, ולפתע... עצרו, הסתכלו זה על זה ופרצו בצחוק גדול, כי הם הבינו שארבעתם רצו לחם, אך כל אחד אמר זאת בשפה שלו'. (סיפור ממקור לא ידוע)

פעם, בראשית ימיה, הייתה האנושות "עַם אֶחָד", וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים,

קהילה מאוחדת הדוברת לשון יחידה, ללא חלוקה לעמים ולקבוצות. והם החליטו לבנות שם עיר גדולה ובה מגדל שיתנשא לגובה רם שזה לכינוי 'מגדל בבל'.

אחדותם הלשונית והגאוגרפית של בני האדם, אפשרה את בניית המגדל. אך המגדל שנישא לגובה רב, לא מצא חן בעיני בורא עולם, שהחליט לבלבל את לשונותיהם, כך שלא יבינו איש את דברי רעהו וכך גרם לפיזורם בכל ארצות תבל.

ומאז... ככל הנראה, אנחנו לא תמיד מצליחים להבין את דברי האחרים. או שאולי כבר התרגלנו לדבר בשפות שונות גם כשאנחנו חיים ביחד?  "... שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב..." (ישעיהו נז יט)

לפעמים, מבחינתנו, זה מובן מאילו שאנחנו מדברים הכי ברור שאפשר וזה האחר שלא מבין אותנו. וכשאנו שומעים את האחר אנו לא תמיד מצליחים להקשיב לו ולקבל את דעותיו של הקרוב וגם של הרחוק השונה מהדעות שלנו.

הקשבה היא הצעד הראשון כדי להתחיל לדבר בשפה אחת, האם ניסיתם פעם להקשיב למישהו במלוא תשומת הלב?  לקשיב ללא שיפוטיות ומבלי לחשוב תוך כדי איך להגיב?

להקשיב ללא הצורך לתת עצות או להחליט מה טוב בשביל האחר? ולהקשיב מבלי לרכל אחר כך מאחורי הגב ולהעביר את המידע הלאה?

הקשבה, זה להיות עם האחר ללא קשר אם אני מסכים לדבריו. לכבד ולקבל את העובדה שזוהי המציאות שלו וכך הוא תופס את העולם.

איך עושים זאת ,איך מקשיבים? כמה עקרונות בסיסיים:

• שימרו על קשר עין. הביטו באחר גם אם זה דרך המכשיר הסלולרי
• גלו סבלנות והקשיבו עד הסוף מבלי לקטוע ולהפריע לדבריו
• אפשרו לאחר להביע רגשות
• אפשרו לאחר להיות גם בשקט
• תנו לאחר לסיים את דבריו מבלי להפריע
• הימנעו מלתת עצות, ביקורת, שכנוע או שיפוטיות
• במידה והאחר מבקש תנו משוב - חיובי

וזיכרו, הקשבה היא במבטים ובמילים ללא מילים. תהיו נוכחים בשביל האחר וזיכרו שזו שפת תקשורת ואחד מאבני היסוד בכל מערכת יחסים.

"כשאתה מדבר, אתה רק חוזר על מה שאתה כבר יודע. אך כשאתה מקשיב, אתה עשוי ללמוד משהו חדש"

ואל תשכחו גם... להקשיב לעצמכם!

שבת שלום

מאת: חדי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!