כיצד הילד שלך אומר לך שלום? כך תדעי אם קשה עליו הפרידה

אמירת שלום

כיצד הידיים מונפות לשלום? אם על-ידי כיפוף האצבעות למעלה למטה (כמו שמצוי אצל ילדים) תנועה זו אומרת, "תישאר כאן, קשה לי הפרידה!".

יד מונפת גבוה מעל הראש (מצוי אצל פוליטיקאים) - הגדלה עצמית והגדלת הזולת.

יד שמונפת לצדדים (ימין ושמאל) מעיד על סיום המפגש בחמימות מאוזנת.

יד שעומדת ישר כמו תמרור עצור: אם זה עם קשר עין - מעיד על שלום קריר. ללא קשר עין – "שלום ואל תפריע לי כעת!".

אדם מכה על השולחן: מה המשמעות הרגשית לכך שהדורש בפני קהל מכה על השולחן בזמן הרצאתו:

ביד שטוחה: רוצה לרכז את השומעים לנקודה אחת, רצון להחדיר את המסר חזק עם כל הפרטים בבת אחת. כנראה יש לו ספק אם הבינוהו נכון [כשהוא מרבה להכות על השולחן - הוא כמו מכריח את שומעיו להבין מהר לעומק את המסר].

אולם המכה על השולחן באגרוף: הוא פונה חזק יותר ישר אל הלב, ללא אפשרות בחירה, 'ברור לי!', 'אתם חייבים להסכים!', 'כי אם לא...' .

ואילו המכה ביד פתוחה – כמו אומר תשקלו. 'בואו נבדוק את הדברים בנעימות!'.

מכה באצבעות סגורות – מביעה עמדה ברורה, קבועה ונוקשה. בפרט אם כף היד כלפי מטה - השדר הוא שליטה, קביעה פסיקה או הקטנה. מאידך-גיסא, אצבעות פתוחות מסמלות התלבטות - שאלות וקושיות, דבר לא ברור- שכל האופציות והצורות פתוחות.

משמעות טפיחות שכם על הגב

הטופח על השכם של הזולת - מעודד: כמו אומר 'אני איתך!', 'אני מרוצה ממך!', 'המשך כך!'. אולם יש לשים לב היכן התפיחה: אם במרכז הגב - משדר הטופח שהלה זקוק לדחיפה ותמיכה. טפיחה מצד הזרוע – שדר שאומר 'סומך עליך!', 'מעריך ומכבד אותך!'.

אדם המרבה בטפיחות שכם מעיד לעיתים רבות על שהוא בעל חרדת נטישה, ולעיתים על שתלטנות, ושכל השאר כמו ילדים הזקוקים לעידוד ממנו.

למעשה טפיחה על הגב היא סוג של שליטה. כי היא סוג של נתינה מלמעלה למטה ומגדול לקטן. ואכן, לא מצוי שהילד יטפח על שכם אביו, אולם בוודאי מצוי שהמורה והאב טופחים על גבו של הילד לאות עידוד מגבוה לנמוך.

(לעיתים טפחו על השכם של החבר. כך גם תעודדו אותו, וכך גם תקבלו סוג של דומיננטיות. אבל לא טפיחות רבות, משום שהן משדרות כאמור את ההיפך - אדם הזקוק לתמיכת חברו.)

קצב תנועת יד: אדם בעל תנועות זוויתיות, חותכות והודפות (קצרות ומהירות): הוא בדרך כלל אינו זורם עם העולם, חש צורך להילחם ולתקוף, זקוק לסלק את המפריעים המקשרים בכוח ומדון, בעל מצוקה, מבקש להתחבר בכוח [יש לבדוק אם זה איפיון קבוע או שזה זה חד-פעמי].

מאידך-גיסא, אדם בעל תנועות גליות ועגולות יותר: הוא בעל הסתגלות, זרימה, רצון להתחבר בנעימות ובפשרנות. לעיתים נתפס כחלש ורכרוכי.

תנועת ביטול גדולה מעידה שהדברים שנאמרו הם גדולים וחשובים שצריך תנועה גדולה לבטלן. מאידך-גיסא, תנועה קטנה מעידה שלא כל-כך צריך להקטין את הדברים, כי ממילא הם לא חשובים.

ידיים בכיסים – מורים לעיתים על הסתרה ולעיתים על בטלה ומנוחה. לכן אם בשעת הוראה לילד, הילד מכניס ידיו לכיס, פירוש הדבר שהוא מעדיף לא לעשות את ההוראה אלא רוצה מנוחה, אולם הוא מסתיר זאת מטעמי נימוס.

כמו-כן ילד או נער שלעיתים רבות תופס את עצמו עם ידיים בכיסים, למעשה מנסה להיפרד מהתלותיות מההורים [כל זה בתנאי שלא קר לו כעת].

נמשיך בעז"ה בשבוע הבא אליהו עזריאל מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו''ר מכון התבוננות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!