כך תתמודדו: ילדים עם הפרעות קשב בתקופת קורונה

חמישה עד עשרה אחוזים מאוכלוסיית הילדים בגיל בית הספר בארץ מאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. זוהי אחת התופעות השכיחות והמוכרות ביותר במערכת החינוך. מבחינת התנהגותית, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתקשים לסגל הרגלים יום-יומיים. מבחינה חברתית, לילדים אלה צורך תמידי בתשומת לב מסביבתם, עד כדי תסכול כאשר אין הם זוכים לצורך זה. מבחינה קוגניטיבית, יש להם קושי בתפקודים הקרויים בשפה המקצועית "תפקודים ניהוליים", לדוגמה, גמישות מחשבתית המאפשרת מעבר בין משימה אחת לאחרת, יכולת תכנון וכדומה.

התפרצות נגיף קורונה גרמה לכך שילדים רבים נמצאים הרחק ממסגרת בית הספר. מציאות זו שיבשה את הרגליהם של כלל הילדים, אולם השיבוש נחווה בעוצמה רבה יותר כאשר ברקע קיימת הפרעת קשב מאובחנת. עד התפרצות הנגיף בית הספר היווה מעין גורם חיצוני המנהל לילד את הזמן, כאשר ילדים רבים בילו גם בחוגים שונים אחרי שעות הלימודים. במציאות הנוכחית האחריות על הילדים עברה באופן בלעדי להורים. מעבר האחריות להורים הוביל לכך שעל ההורה להוות תחליף למורה ולהיות הדמות היציבה והסמכותית המציבה לילד את הגבולות כדי שלא ייחשף לתסכול רב מדי. הורים רבים מצאו את עצמם חסרי אונים בהתמודדותם עם ילדים שהשגרה שלהם הופרה ואינם יודעים איך להעביר שעות רבות כל כך בבית. מצב זה חמור פי כמה כשמדובר בילדים עם הפרעות קשב. 

אם כך, מה אפשר לעשות? הרי לא לכל הורה יש ידע, הכשרה ובקיאות בארגון שגרה חדשה לילדיו. הקושי מתגבר כאשר מדובר בילדים עם הפרעות קשב, שאחת מההתמודדויות המרכזיות שלהם היא קושי לסגל סדר יום קבוע. כדי להתגבר על משוכת הקושי, על ההורה להבין את החשיבות של סדר יום קבוע לילד עם ההפרעה ולהציג לו ביטויים פיזיים בהליך הקניית שגרת היום. ביטויים אלה יכולים להיות צלצול במעבר בין מטלות, תזכורת לטלפון הנייד, לוחות זמנים כתובים ועוד. מלבד זאת, חשוב להתמיד בשמירה על סדר יום זה, מכיוון שהילד עם הפרעות הקשב לא ידע לעשות זאת בעצמו. אם הילד מגיב באמירות דוגמת "לא בא לי", "עזבי אותי" וכדומה, זה הזמן להסביר לו שוב את הדרישות והגבולות. ילד שלא מציבים לו גבולות, שלא נחשף לתסכול וגדל על פי העקרון של "בא לי" אין לו כל סיבה להתאמץ או לעכב תגובה ולווסת את עצמו.

הקושי של ילדים עם הפרעות קשב בתפקודים ניהוליים מובילים לקושי האופייני במעבר בין משימות שונות בלוחות הזמנים. כאן המקום של ההורה לתווך לילד את המצב המשתנה, לתאר את השינוי ולהגדיר בדיוק מה הולך לקרות. הוודאות אצל הילד במעברים השונים מפחיתה את "הרעש" ומנטרלת במידת מה את הקושי. ראוי לציין, שחשוב להיות גמישים במידה מסוימת עם לוחות הזמנים, אך לא גמישים מדי. גמישות רבה מדי עם לוחות הזמנים נתפסת אצל הילד ככאוטית ומציפה אותו בגירויים העשויים להובילו להפחתה בוויסות העצמי.

חשוב מאוד להוסיף פעילות גופנית לשגרת היום של ילדים ככלל ושל ילדים עם הפרעות קשב בפרט. הפעילות מאפשרת לילדים עם הפרעות קשב הרפיה ושחרור של אגרסיות בדרכים מקובלות חברתית, מקנה יכולת התמדה, מפחיתה דיכאון ומחזקת ערך עצמי. קיימת קומורבידיות רבה (כפל אבחוני) בין האבחנה של הפרעות קשב לבין דיכאון. המצב הנוכחי של התמודדות עם אי-ודאות לנוכח התפרצות נגיף קורונה עלול להוביל אנשים רבים, הן ילדים, הן מבוגרים לתחושת דיכאון. נטייה זו כפולה ומכופלת בקרב ילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב.

לסיום, עוד קודם לטיפול בילד עצמו, חשוב יותר מכל שההורים יטעינו את עצמם רגשית. התפקיד החדש אשר הוטל על ההורה צורך אנרגיה מרובה. על כן חשוב שההורה יקדיש זמן גם לעצמו בתוך הכאוס וייקח "פסק זמן" לעיסוק בתחביב משלו כדי למלא את מצברי האנרגיה מחדש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!