שואה רוחנית: מחופי הים העמוסים אל בתי המדרש הריקים

המראות הללו שנראו אמש מהחתונה שהוגדרה כחתונת הדמים, קשים לראייה. זוג שסוף סוף הגיעו אל הרגע המיוחל בחייהם כניסתם לחופה לקראת הקמת ביתם...  ההתרגשות והקדושה אפפה את המשתתפים ואז הגיע האות והשערים נפרצים.

אל הבית נכנסו אותם שוטרים, הבית קטן בו רצו לחגוג את שמחת ליבם וחייהם, נהפך לקרבות של דם וצרחות. ולאבל נהפך מחולם.

לא איחר הרגע והפוליטיקאים השמיעו את קולם וזעקתם וכאבם. אנשים נשים וטף לא הפסיקו לעסוק בכך..  אכן זה כואב ומדמם...

אבל לא פחות כואב ואולי גם יותר המראות שנראו לאחרונה, אשר גרמו לחלחלה מכל מי אשר יש ה' בקרבו. 'בית התפילה לארץ חולל וספר תורה בדם התגולל'.

הרב יהודה חזן

הפסוק באיכה (ב.ט) אומר, "טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה ׃

המראות הקשים הללו של אותם מעמידי העולם אברכי הכוללים ובני השיבות אשר לאחר תקופה ממושכת כאשר ננעלו בפניהם דלתות בית המדרש וניטל מהם משוש חייהם..  ואז באישון ליל כל מבוקשם היה לקבוע את מושבם בבית המדרש...

שניים, שלושה הוגי תורה, עטורי מסיכות. ניילונים ושאר ריחוקים ע"פ כל כללי ההידור עסוקים בהוויות אביי ורבא..

שקט דממה.. ציפור לא צייץ.. וקול התורה נשמע.. הקב"ה וכל פמליא דילה אומרים חזו.. חזו.. בני חביבי דמשתכחין בצרה דילה ועסקין באורייתא דילי... כל מבוקשם הוא כדברי התנא דבי אליהו (פרק כ"ז) " כשם שהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שפנוי להם וקורין ושונין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין דברי תורה על פיהם .

כמו כן, הקדוש ברוך הוא יושב כנגדם ומגלה להם סודות התורה בפיהם ובלבבם ועליהם מתקיים מה שנאמ' (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

אל תוך הלילה.. קושיות ופלפולים דרש סוד ורמזים.

ניתן לחוש על בשריהם את דברי דוד המלך ע"ה "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעוניי".

אור פניהם קורן.. וזוכים הם לדרגות נשגבות.

וכדברי התנא דבי אליהו בהמשך דבריו.. " אשרי אדם שיש בו ד"ת והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע וסתר אצל מי מלינין אותו הוי אומר אצל הקב"ה שנאמר (תהלים צא) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן.

אותם אלו עמלי תורה שיזכו לשבת אצל הקב"ה.. אבל בין רגע ניטל מהם משוש חיייהם ושמחת חגם...

בזה אחר זה נכנסים השוטרים אל שערי בית המדרש... כי בא צר בשערי ירושלים... הגמרא נסגרת אל מול עיניהם והם נאלצים לצאת מהיכלו של מלך ואף לספוג קנס כבד כאשר כל חטאם הוא על רצונם 'לבקר בהיכלו'
וזאת לאחר ימים רבים שהם מנסים לשקוע בלימודם בתוך ביתם הקטן והצנוע, ובין קושיא לסברא חזקה נאלצים להרגיע את הילד שקופץ על הספא ואת הילדה שמבכה כי היא רוצה ללכת לגינה וכעת בליל החיתום בקשתם היא אחת "שבתי בבית ה'... לחזות בנועם ה'....

זה כל חטאם.. אין כאן מפירי הוראות.. אין כאן זלזול בהנחיות... הכל נעשה מתוך ריחוק וקפידא של מצוות ונשמרתם..

אך דווקא אותם הם מחפשים... חופי הים מלאים.. מושבי ליצים סוערים...וכאן בחממה של תורה שפוסקת בין רגע ואין פוצה פה ומצפצף.. ותשקט הארץ...

דווקא מראות אלו אמורים לזעזע כל נפש יהודי. 'קול התורה צועק במרה'

גדולי ישראל זועקים בכאב. דמעותיו של כהן גדול מרן ראש הישיבה רבינו שלום כהן לא פוסקים רגע אחד על שואה רוחנית כי באה...על חורבן פעמיים וגלותם של עמלי התורה. על קול התורה שלא יופסק לרגע. על בשריהם חשים הם כי כל רגע בתורה מצילה חיים ומשיבת נפש וביטולה סכנה היא לנפש.

"על זה היה דווה ליבנו על אלה חשכו עיננו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!