ארגון הבריאות העולמי מזהיר מ'עייפות פנדמית': נמאס להתמודד מול הקורונה

לאזרחי העולם נמאס מהקורונה, ואחרי חודשים ארוכים של סגרים והתמודדות, האזרחים מתחילים 'לצפצף' על ההנחיות – זו האבחנה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי, שקובע כי ישנה תופעה חדשה שמסכנת את היכולת של רשויות הבריאות והאזרחים להישמר מפני המגפה: "עייפות פנדמית".

ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני התופעה החדשה: למרות התמיכה הציבורית במאבק ובמנגנוני התגובה לקורונה, מדינות מדווחות על סימני "עייפות פנדמית" באוכלוסייה כאשר התסמינים לכך הם: המוטיבציה להתגוננות ולהגנה אישית מפני המגפה יורדת. הירידה במוטיבציה לציית להנחיות המפחיתות את הסיכוי להידבקות בנגיף, מופיעה באופן הדרגתי לאורך זמן, ומושפעת מרגשות, חוויות ותפיסות של האזרחים.

לפי הדיווח ב'גלובס', כדי לסייע למדינות להיאבק בעייפות הציבורית מהמאבק במגפה, ניסח ארגון הבריאות העולמי מסמך המספק מסגרת לתכנון ויישום אסטרטגיות למאבק בקורונה, וגיוס מחדש של הציבור להישמרות מפני הנגיף והקפדה על כללי הזהירות. ארגון הבריאות העולמי מציע לממשלות ארבע אסטרטגיות עיקריות להחייאה מחדש של התמיכה הציבורית, וחמישה עקרונות רוחביים לכל יוזמה - ממדיניות ומגבלות לקמפיינים והסברה. הבעיה, כך נראה, שבישראל לא יישמו את העקרונות הללו...

אסטרטגיות ההתמודדות הן ראשית כל, להבין את האנשים; להשתמש בראיות מוכחות לטובת יישום מדיניות, ולהתאים באופן ממוקד ומותאם את המסרים התקשורתיים. עניין מהותי נוסף שיש לשזור ביסודות תוכניות ההתמודדות הינו "מתן אפשרות לאנשים לחיות את חייהם, תוך הפחתה בסיכון".

כלומר, הגבלות רחבות טווח עלולות שלא להיות ברות ביצוע עבור כולם לאורך זמן. יתר על כן, יש לשלב את הציבור במציאת פתרונות, כך שהקהילה עצמה, בכל רמה, תהיה שותפה לניסוח הכללים ותתחייב לעמוד בהם. המדינה, מצידה, נדרשת להכיר ולהתייחס לקשיים שאנשים חווים ולהשפעה העמוקה שיש למגפה על חייהם.

עקרונות רוחביים: "היו שקופים, צרו מדיניות מנומקת ושתפו את הציבור בנימוקים שעומדים מאחורי ההגבלות, ובכל שינוי שיעשה בהן". היות שהמידע המדעי בנוגע למגפה עדיין נצבר ונמצא בראשית דרכו, ניכר גם הצורך להודות שקיימות מגבלות מדעיות ושלטוניות בהתמודדות עם המגפה.

העיקרון השני הוא "שאפו להגינות" ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, בהמלצות ובהגבלות שוויוניות. העיקרון השלישי הינו "היו עקביים" ככל האפשר במסרים ובפעולות, והימנעו מצעדים סותרים. בתוך כך, העיקרון הרביעי מפציר בממשלות לייצר תיאום ככל הניתן בין כל המומחים והעוסקים במלאכה, כדי למנוע מסרים מבלבלים. לבסוף, מציעים בארגון הבריאות העולמי: שאפו ליכולת חיזוי בנסיבות בלתי צפויות. למשל, על ידי שימוש בקריטריונים אובייקטיביים להטלת הגבלות ולכל שינוי שיעשה בהן.

בישראל, אין זה סוד, ואיננו זקוקים לאבחנות של ארגון הבריאות העולמי בעניין, מורגשת "עייפות הציבור" כהוגן. לאחר חודשים שבהם נגרר הציבור בין הנחיות שונות, שאיננו מבין תמיד לעומק את הרציונל שמאחוריהן, הסגר תפס קהלים רחבים עם נכונות נמוכה לשתף פעולה באופן מלא עם ההנחיות, והטלת ספק קבועה בהחלטות - גם אם ישנה סכנה ברורה, וגם אם יש בכוחן להפחית את התחלואה.

פרופ' חגי לוין, מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ובהדסה, אומר ל'גלובס' כי "אנחנו רואים התפרקות בישראל. באופן עקבי ההנחיות כאן פועלות בניגוד להמלצות של ארגון הבריאות העולמי. זה גורם לעייפות פנדמית. מוציאים הנחיות שלא מבוססות על הנחיות רפואיות, והן גורמות לעייפות אצל הציבור, שלא יודע מה הוא צריך לעשות. זה לא פותר את הציבור מאחריות, אבל הדרך להשיג שליטה במחלה היא בפעילות עם הציבור".

לדבריו, "החדשות הטובות הן שעדיין לא ניסינו את דרך המלך. לא שזה קל לעשות את השינוי, אבל אם הממשלה תבוא עם הנחיות הגיוניות ורציפות, אולי הציבור יקשיב להן. אבל לצערי הנזק לאמון הציבור הוא בלתי הפיך, ולא ניתן לשיקום בקלות".

פרופ' לוין אמנם מבהיר כי אמון הוא קריטי לניהול התמודדות עם פנדמיה לאורך זמן, אך מדגיש: "כשאתה קובע הנחיות תנועה מיותרות ומחמיר שלא לצורך, הציבור מפר את ההנחיות ונשחק. אתה מבלבל בין הדברים שחיוניים לבריאות לדברים אחרים, והציבור כבר לא מאמין לכלום".

אז מה יכולה לעשות כעת ישראל כדי לצאת מהפלונטר? לפי לוין, "צריך לקדם את הכיוון של הרשויות המקומיות. לציבור יש אמון ברשויות המקומיות, הוא רגיל לעבוד איתן. לכל עסק ולכל בית ספר צריכה להיות כתובת ברורה בעירייה. הוא יודע שכל שאלה שיש לו, הוא יקבל תשובה במסגרת המקומית, שתדע להגיד ולעזור במימוש ההנחיות. הרשויות יכולות למצוא פתרונות נקודתיים, ולרדת עם ההנחיות לרמת השטח כדי להפוך אותן לישימות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!