צלם הטבע לוקח אתכם היישר מהסוכה למסע חובק עולם

הוא רק בן 29, מתגורר בעיר ביתר עילית וכבר הספיק לבקר ולצלם בעשרות מדינות. התמונות שלו מהדהדות אחת אחת, וקהל רחב עוקב באדיקות אחרי כל יעד שהוא בוחר כ'לוקיישן הבא'. הוא מרואיין נחשק באולפני הטלוויזיה בארץ ובעולם. האיש המצלמה והסבלנות - מיקי שפיצר בראיון חגיגי נרחב ובלעדי לגולשי 'בחדרי חרדים'.

השאלה הראשונה, והבלתי נמנעת. איך הכל התחיל?

לפני שנתיים למדתי קורס קצר לצילום בסיסי, ולאחריו קורס לצילום נוף וטבע, וקניתי לי מצלמה, אגב, לא יקרה. ומתמונה לתמונה התאהבתי בלצלם את היופי המטורף שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמנו. לדוגמא הייתי בדרום אנגליה, במקום שנקרא Old Harry Rocks זהו מקום עם צוקים לבנים מרשימים, והמראה שנגלה לעיניי היה מדהים אפשר לראות במוחש את הפסוק "גבול שמת בל יעבורון".

במקצועי אני בכלל עורך וידאו. מספר מיקי, ותמיד אהבתי לצלם כמו כולם תמונות פשוטות בטלפון נייד. פעם אחת במהלך טיול ברומא צילמתי במכשיר הפלאפון הנייד שלי תמונה של ציפור עומדת בחרך של חלון. הרבה אנשים ראו את התמונה, ודחפו אותי לקחת את הכישרון שקיבלתי מאת הבורא, ולהפוך את התחביב למקצוע.

בתחום צילום הטבע והנוף אתה אכן מפורסם, למה לא רואים אותך באירועים?

אני לא מצלם אירועים, אני יותר אוהב לצלם את הטבע, אני מתחבר יותר לישיבה בטבע כמה שעות בהמתנה לשקיעה יפה או זריחה מהממת. אני מעדיף לקבל את צבעי השמש משתקפים במפל נדיר, מאשר לצלם באירועים, עם כל האינטנסיביות של האירוע. מה גם שמדובר בטכניקות צילום שונות.

מה התמונה הכי מרגשת שצילמת?

ללא ספק התמונה המפורסמת במחנה ההשמדה אושוויץ. כאחד שסבא רבא והמשפחה שלו נרצח בשואה תמיד רציתי לבקר במקום הנורא הזה. החוויה הייתה קשה מאד לדעת שמיליוני יהודים נרצחו כאן הייתה קשה מאד, ודווקא כאן במקום הזה רציתי לצלם תמונה יהודית. תמונה שמעבירה מסר, תמונה עם הרבה רגש. חיפשתי את המקום שגם מתאים מבחינה 'צילומית', וגם יעביר את המסר. חיכיתי לשעות הערב, כשיש פחות אנשים במקום, ואז ביקשתי מחבר שלי לעמוד במרכז פסי הרכבת הידועים לשמצה, כשהוא מעוטף בטלית. בעיניים דומעות לחצתי על המקש והנצחתי תמונה. התמונה הכתה הדים רבים, גם ב'יד ושם' בחרו לשתף את התמונה עם הכיתוב "עם ישראל חי".

אז בעצם כאחד שמטייל בעולם, הקורונה 'מושיבה' אותך בבית?

דווקא בתקופת הקורונה הצלחתי לעשות 2 מסעות צילום. אחד לאנגליה ואחד לאיסלנד. אנשים חושבים שאנגליה היא רק לונדון ה'אפורה' והשופינג בה. בנסיעה קצרה של שעה-שעתיים מגיעים לנופים מדהימים. ודווקא בגלל נגיף הקורונה, המקומות היו בלי מטיילים רבים, דבר שאפשר צילום תמונות, שבדרך כלל הן קשות להשגה.

מיקי נוהג גם לפרסם על כל תמונה סרטון מיוחד, בו הוא מסביר על המיקום ועל הטכניקות בהם הוא השתמש לצילום.

הטיול השני היה לאיסלנד. כשהמדינה גדולה פי 5/6 בשטחה ממדינת ישראל, ויש בה רק כ 350 אלף תושבים, כל השאר נהיה ממש פראי. בגלל כל הפעילות הוולקנית החול בחופים שם הוא שחור, יש גם באיסלנד עשרות הרי געש, בנוסף ל'גייזרים', והמזג האוויר שם מאד הפכפך ומסובך. גם משם הצלחנו לצאת עם תמונות מדהימות.

מה עומד מאחרי התמונה המפורסמת בדובאי

היות ויש לי גם דרכון אירופאי, החלטתי שאני חייב להיכנס ולצלם במדינה, עוד לפני שפורסמו ההסכמים ושיתופי הפעולה עם מדינת ישראל. זו הייתה חויה מדהימה. צילמתי שם תמונות רבות, ופתחו בשבילינו קומות גבוהות בגורדי השחקים על מנת שנוכל להוציא משם תמונות מדהימות. כמובן שלא אמרנו שאנחנו מישראל. יום אחד לקחנו מסוק לצלם מעל אי הדקלים, ואני שכאמור לא ציינתי את עובדת היותי ישראלי אמרתי לכולם שאני הונגרי. הטייס של המסוק שהיה אף הוא הונגרי, ניסה לשוחח איתי בהונגרית. נאלצתי להסביר לו שאני מישראל, להפתעתי הוא קיבל אותנו בסבר פנים.

המשכתי במסע באיחוד האמירויות ונסעתי לעיר הבירה אבו דאבי. ובוקר אחד קמנו בשעות הקטנות של הלילה על מנת לצלם את הזריחה. ראיתי בדרך דיונה יפה אמרתי לנהג שיעצור וביקשתי מחברי שהיה איתי במסע הזה, מורדי סיגל שייעמד בראש הדיונה עם טלית ותפילין. והתמונה שיצאה מהמעמד המרגש 'שברה את הרשת', כאשר מחזה של יהודי עם טלית  ותפילין במדינה המוסלמית היא לא דבר שבשגרה עד כדי כך שב'אל ג'זירה' פרסמו אותה. לנהג שתמה על מעשינו בראש הדיונה הסברנו שאנחנו סתם מתחפשים.

יש לציין, שעם חתימת ההסכם בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות כל התמונות מדובאי זכו לעדנה, גם החמאס כבר משתמש בתמונה של הטלית והתפילין על הדיונה באבו דאבי, וטוען "תראו, היהודים כבר מתפללים באבו דאבי".

האם נתקלת בסיכונים במהלך הצילומים?

כשהייתי באיסלנד ב'חוף היהלומים', נעמדתי על קרחון על מנת להשיג תמונה טובה יותר, לפתע משום מקום הופיע גל ושטף אותי. חבר שהיה איתי הציל אותי ואת המצלמה, וכך בחסדי שמיים נמנע אסון.

גם כשהלכתי לצלם אגם מיוחד באיטליה בשקיעה, כשבאתי לצאת מהיער הערב כבר ירד, וביער שורץ דובים עדיף להכיר את דרך היציאה... בחסדי שמים גם משם נחלצנו, והתמונות המדהימות משאירות טעם וזיכרון טוב.

אגב, לא רק בחו"ל נתקלתי בסכנות. יום אחד באישון ליל, הדרמתי עד כמעט לגבול מצרים על מנת לצלם את הכוכבים, במקום חשוך בלי מקום יישוב סמוך. לאחר שסיימתי לצלם, מרוב החושך הסמיך במקום לא מצאתי את הדרך חזרה לרכב. לפתע שמעתי קולות בערבית פנסים האירו עלי ואנשים החלו לרדוף אחרי. לאחר דקות ארוכות של פחד וקריאת פרקי תהילים, הצלחנו למצוא את הרכב ולהימלט מהמקום.

אתה משתמש רק במצלמה?

לא, לפעמים אני מעלה את הרחפן שלי על מנת להביא תמונה שתבטא יותר את עוצמתו ויופיו של הכדור עליו אנחנו חיים, ולנסות להמחיש במעט את המושג "אין צייר כאלוקינו".

מפגש נהרות באיסלנד ורכב צהוב על הגשר

קרחוני ענק באיסלנד, מדובר בקרחונים עצומים, יצאנו לסיור עליו בליווי מדריך מקומי ועם ציוד מיוחד, פלנטת קרח

'אגם מסתורי' באיסלנד, בחורף אין בכלל גישה אליו

מה התמונה שהכי קשה לצילום?

יש תמונות קשות מאד להשגה. אני יכול לפעמים לנסוע 3 שעות לכל צד עד ללוקיישן, להמתין שעות, להירטב, להזיע עד לתוצאה המיוחלת, שאגב לא תמיד היא יוצאת כל כך מיוחלת.

בעיקר מדגיש מיקי לאלו מכם שחושבים להפוך מחר לצלמי טבע ונוף... "צריך לתכנן הרבה מראש לחקור על המקום לראות תמונות, לוודא מזג אוויר, לבדוק זמני זריחה ושקיעה, ואז להגיע למקום מספיק מוקדם על מנת לראות שהתכנון יש לו אחיזה במציאות. ולא שהגלים כיסו את האובייקט, או שהמים באגם שאתם כה משתוקקים לצלם, פשוט התאדו.

מאחורי כל תמונה ישנה כאמור השקעה רבה, לפעמים עננים מכסים את הכל ואין מה לצלם. בכלל, על מנת לצלם תמונת זריחה טובה כמעט ולא ישנים בלילה. מיקי מבהיר "אני חלילה לא מתלונן, אני מאד אוהב את מה שאני עושה. אני רק רוצה שידעו שמאחורי כל תמונה ותמונה מושקעים המון המון מחשבה ומאמץ".

והרי התוצאה לפניכם:

גם את תופעת הטבע הידועה 'הזוהר הצפוני' טס מיקי לתעד. מיקי כאמור גם מסביר כל פעם במה מדובר "הזוהר הצפוני אלו אורות, לרוב ירוקים ולפעמים גם אדומים, צהובים, ירוקים, כחולים וסגולים, המופעים בשמי הקוטב הצפוני או הדרומי. האורות יכולות להופיע במגוון צורות וגדלים, את הזוהר ניתן לראות בכל מקום שאין בו זיהום אור, כלומר רחוק מאורות העיר הגדולה". 

אילו עוד תמונות מרשימות יצא לך לצלם במהלך 'מסעות הקורונה'?

בין המפלים המפורסמים באיסלנד, בקיץ יש אפשרות להיכנס למעין מערה שנמצאת מאחורי המפל ולהמתין בסבלנות עד שהשמש תרד, ואז המים נצבעים בצבע המיוחד של השמש בכתום ואדום, ונוצר מראה מיוחד כמו חול שנשפך מלמעלה. "לא קל לצלם כזו תמונה המים משפריצים לכל כיוון וכל רגע צריך לנגב את העדשה של המצלמה, ובחורף המקום בכלל סגור בגלל שזה מלא קרח ומסוכן מאד שם" מזהיר מיקי.

ועוד יצא לנו לנסוע אל אחד המקומות המפורסמים באיסלנד, מקום מרהיב לצלמים ולתיירים בכלל עשינו טעות בדרך וכמעט שפספסנו את השקיעה, והיות שבאיסלנד מתקנים את הכבישים בקיץ מכיוון שמהחורף הקשה הם נפגעים. בדרכנו למיקום נתקענו מאחורי משאית כבדה בעודה מתקנת את הכביש. ברגע האחרון הצלחנו להגיע ללוקיישן. 6 צלמים כבר חיכו לנו שם מצרפת גרמניה ומאנגליה, החלפנו כמה מילים וכל צלם נכנס לפוקוס שלו. המקום עצמו קסום מאד ולא דומה בכלל לאיך שזה נראה בחורף. והייתי שם גם בחורף, אומר מיקי. ומזהיר "בחורף הכל מחליק לבן ומאד מסוכן להסתובב שם ללא ציוד מתאים".

בהרי הדולמיטים באיטליה ישנו רכס הרים מדהים ופראי, התארחתי בעיירה  Val di funes והנוף היה מרהיב. חיכיתי בסבלנות לשקיעה, לרגע המיוחד שהשמש תרד ותצבע את העננים מעל ההרים בצבעים של השקיעה. ואכן הסבלנות השתלמה, העננים קיבלו צבע מיוחד ועם הנוף הפסטורלי המיוחד נוצרה התמונה המיוחדת.

אתה מצלם רק בחו"ל?

מה פתאום, הוא מזדעק. ומבהיר "הנופים בארץ לא פחותים מכל מקום אחר בעולם ואף עולים עליהם". וכפי שתוכלו לראות בתמונות הבאות:

הכותל המערבי בזריחה

ים המלח

'המלך בשדה'

חוף פלמחי"ם

זוהי שמורת טבע מדהימה באיסלנד, מסלול הליכה לא קל של מינימום 3 שעות, בין הרים בצבעים מדהימים מעוטרים בשלג, בין שדה לבה עצום בין אדים שיוצאים מהאדמה וגייזרים שמתפרצים ונחלי מים המקום סגור בחורף והגישה אליו רק בחודשי הקיץ, בנוף המדהים הזה ביקשתי מחבר שלי, להתעטף בטלית ולתקוע בשופר.

תיירים עצרו לידינו וניסו להבין מה אנחנו עושים, ויצאה לה תמונה יהודית ומרגשת, "התמונה שלי לימים נוראים". מסכם מיקי.

אתם רוצים לעקוב בזמן אמת אחרי חוויותיו וצילומיו של מיקי? חפשו אותו ברשתות החברתיות אינסטגרם וכן טוויטר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!