כשלא נותרת אג'נדה: מה באמת עומד מאחורי ההפגנות בבלפור?

כל התקהלות המונית בתקופת הקורונה מסכנת את הציבור, אולם יש בהפגנות בבלפור כמה נקודות נורא מרגיזות יותר מכל התקהלות אחרת. 

ראשית, על מה אתם מפגינים? אוקיי, הבנו, חופש הביטוי הוא ערך דמוקרטי מקודש. אבל מה אתם מבטאים כאן? שראש הממשלה הוא מושחת? אם כן איפה הייתם לפני הקורונה? המשפטים נגד נתניהו מתנהלים כבר מזה זמן, וההפגנות בפ"ת הלכו ודעכו ככל שאלה התקדמו. אז מה נזכרתם לפתע לחדש אותן ביתר שאת, דווקא בתקופה בה התאספות שכזו מהווה סכנה לציבור? 

אולי כוונתכם היא להתלונן על ההתנהלות בקורונה? רוצים שיבצעו שינויים בדרכים להתמודדות עם הנגיף? בואו, תדברו. תציעו. תהיו קונקרטים. כולנו בוכים על המצב, אך לא יעזור כמה שנצעק את זה ברחוב. אם ישנה איזושהי שגיאה (ויש) בהתנהלות המערכת, תציינו אותה, תלחמו עליה. אדרבה.
אולם סתם להניף שלטים נגד כל פעולה שהממשלה עושה, היא לא מבטאת כלום, חוץ מרגשי תסכול. מותר לבטא תסכול, אבל תסכימו איתי שהדמוקרטיה תסבול פיזור הפגנה שלא מציגה שום אלטרנטיבה אמיתית, אלא רק הבעת רגשות פומבית ומסוכנת.

מה שיותר מקומם הוא הגיבוי שאותם מפגינים מקבלים מהתקשורת ומהנציגים הפוליטיים. הפכו את העניין הזה לכל כך לגיטימי, עד שמי שמתנגד לו נחשב פנאט קיצוני. לעומת זאת כשהנציגים החרדים מתעקשים על קיום תפילות בבתי הכנסת (תחת מגבלות רבות, שבבלפור אפילו לא פזלו לעבר אפשרויות כאלה) הם חוטפים אש מכל הכיוונים.

כאן צריך לציין כמה נקודות שמשום מה נעלמו מעיני המגנים בחירוף נפש על אותן הפגנות.
א. חופש הביטוי הוא אכן ערך מקודש. אך האם יותר מערך החיים? 
למה לא שמים על מאזניים את שני הערכים החשובים ודנים בכובד ראש לגבי סדרי העדיפויות.
הרי לומר שההפגנות אינן מדבקות, זו בדיחה עצובה. למעלה מ50% לא יודעים היכן הם נדבקו וכל המעקב אחר שרשרת ההדבקה מזמן יצא מכלל שליטה. אלפים מתקהלים בצפיפות, חלקם בלי מסכות (כשאוכלים חייבים להוריד, בכל זאת...) ואף אחד לא נדבק? כשהנגיף בשיא ההתפרצות שלו? אז איפה כן נדבקים?

ב. אף אחד לא טוען לפזר את ההפגנה בשל עצם קיומה, או בגלל שהיא מתנגדת לשלטון. יש כאן סיבה אחרת ומספיק מוצדקת לבטל אותן - הן מסוכנות. גם אם הסיבה הזו משרתת את נתניהו, היא סיבה מספיק טובה בפני עצמה. אין כאן סתימת פיות ואין כאן פגיעה בחופש הביטוי. תתבטאו כמה שאתם רוצים, היכן שאתם רוצים, אבל לא בתקופה כל כך רגישה, בה הפגנות מסכנות את הציבור.

אחרי כל האמור, נשאלת השאלה, מדוע באמת ישנה הגנה כה רחבה מצד גופים תקשורתיים ופוליטיים לגבי קיומן של ההפגנות. זה אכן ערך כל כך מקודש, שעד לפני שבועות מספר שכחו ליישם אותו?

או שאחר גניזת אג'נדת השמאל לגבי שתי מדינות לשני עמים והתנפצות כל תזות השמאל המדיני, הם מחפשים  להיתלות בעור שיניהם על ערך משותף אחר, שייאחד ביניהם. שיוכלו להילחם עליו. פעם זה חיסיון מוחלט על עבריינות של שופטים ופעם זה בקיום הפגנות מטורללות.

נקודה למחשבה.  

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!