מעורר ומרטיט: הדבש המתוק שהפך למלוח

חיימק'ה הוא הילד הקטן והתמים. זה שאבא ואמא תמיד חלמו שהוא יהיה המתמיד בחיידר, הוא יתפלל וישפוך את לבו לאבינו שבשמים, הוא ישמש סמל ודמות לכל ילד שירצה להתעלות. בישיבה הוא יהיה העילוי, ואח"כ ימשיך ללמוד בכולל, אולי יהיה ראש כולל ואולי מורה הוראה...

דמעות זולגות על פניהם של האבא והאמא. אילו רק יכולנו... אילו היינו יכולים להוציא ממסגר נפשו, אילו יכולנו להבין למה הוא לא יכול להתחבר ללימודים? למה הוא לא מסוגל להתפלל? כל הון שבעולם היינו משלמים. היינו נוסעים לארבע קצוות תבל למצוא ולהביא לו מזור ותרופה...

גם על פניו של חיימקה זולגות דמעות רותחות, הן זולגות כשאף אחד אינו רואה. יש לו את הפינה הקבועה שלו ששם הוא בוכה. הוא בוכה ומדבר את התפילה...
הוא עושה את הכל בעל פה כי הוא לא יודע לקרוא ולא יודע להתפלל. מידי פעם הוא פורץ בבכי בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע. יש לו את הסידור שלו ואת התפילות שהוא עצמו חיבר. הלב שלו אכול מכאב וטבול בדמעות. הוא לא מבין מה קורה לו, משהו תקוע בקריאה שלו מאז שהתחילו את הקריאה בחיידר.

חיימקה משחזר את היום ההוא כשהיה בן 3. הוא זוכר את זה כמו היום. כל הלילה לא ישן מרוב התרגשות. מחר הוא הולך ללקק את הדבש ולקרוא את האותיות על טבלת האלף בית של הרבי בחיידר. אחרי עשרות ומאות חזרות הביא אותו האבא עטוף בטלית לחיידר, הרבי אמר את האותיות וחיימקה אחריו בדחילו ורחימו. אוי איזו מתיקות יש לאותיות האלה... והוא ליקק את הדבש כדי להרגיש את מתיקות האותיות ממש במציאות...

יום אחרי יום אחרי יום הגיע חיימקה לחיידר, ההורים בכלל לא חשבו שמשהו לא בסדר איתו. אבל בפנים הכל היה אחרת. חיימקה אינו מצליח להתקדם. טעם חמוץ מאיים להשתלט עליו. רוב ילדי הכתה חוזרים על האותיות והנקודות, ממשיכים לקריאת מילים קצרות, אח"כ מילים יותר ארוכות. מסיבת סידור, מסיבת חומש, תהילים, משניות, עוד מעט גמרא, הכל רץ כל כך מהר והוא תקוע.

מידי פעם הוא מנסה לדמיין ולשחזר את טעם מתיקות הדבש כשהיה בן 3 אבל במקום מתיקות הוא טועם את מליחות הדמעות הזולגות כאילו מאליהם הישר לתוך פיו. הכאב שלו צורב עד עומק הנשמה. מה קורה לי? הוא שואל לעצמו בפעם המיליון. והלב הקטן מאיים להתפוצץ. עד מתי?...

מחפשים רחוק. מחפשים מה לשפר לגמר חתימה טובה והשיפור יושב וממתין לצדך ממש, קרוב אליך עד מאוד. מצפה בכליון עיניים מתי תגאל את נפשו מהמיצר...

וכעת לסיפור מצמרר: לפני שבועיים ישבתי עם בחור בגיל 20 ששפך את כאב לבו והזיל דמעות כמים. עד לפני חצי שנה נלחמתי כאריה, הוא מספר. עם כל הקשיים ועם כל הנסיונות ניסיתי להתפלל כמה שאני יכול בעל פה עם כל הטעויות והשגיאות שלי. אבל מה לעשות, דווקא עכשיו ערב חתונתי אני מרגיש אבוד, אין לי יכולת להתפלל. אני מבין שנכנעתי לקשיים.
כמפלט אחרון החלטתי להרים טלפון אליך, להתגבר על הפחד והבושה ולדבר על הכל.

זה סיפור אמיתי לגמרי. כל פרט ופרט בו הוא נכון.
נתתי לבחור החתן לפרוק את כל מה שעליו. הוא דיבר בשטף, לא עצרתי אותו עד שהוציא את כל מה שמעיק עליו. ואז כשהאוויר היה סמיך וניתן היה לחתוך אותו בסכין סיפרתי לו שהוא לא היחיד במצבו. וגם סיפרתי לו שיש לו תקווה גדולה לעשות את מפנה חייו, ואכן הלא יאומן קרה.
היום הוא יושב ולומד קריאה. מצא לו מקום מסתור עם מחשב שמחובר לרשת מסוננת כהלכה שכל הרשת חסומה ורק החיבור למכון פתוח. במסתור הזה הוא יושב כל יום ולומד בשקיקה את הקריאה עם צוות המלמדים שלנו במקראות. הוא לא מפספס יום אחד. כי הוא יודע שאחרת הוא ילך לאיבוד...

אם נדבר על מאות רבות שלא זכו להרים את הטלפון הגורלי הזה. אם נדבר על אלפים שהמשיכו להתדרדר ולהתנתק. אם נחשוב על אלה שלצערינו התרחקו מכל הקודש והיקר לנו בגלל בעיה פשוטה של אי ידיעת הקריאה. ואפילו אם נדבר על גיבור הסיפור שכן זכה להתגבר והתחיל ללמוד. בואו נעשה חשבון הנפש: כמה שנים איבד הבחור הזה? כמה שנים הלכו לו לטמיון??? השנים הטובות ביותר שבהם הוא היה אמור להתקדם ולהתעלות הלכו לאיבוד.

הורים יקרים, כשהילד צעיר, תבדקו טוב טוב מה עם הקריאה שלו וכשיש קושי אל תזניחו ואל תתעלמו. פנו מיד לייעוץ מקצועי, מבדק קריאה וטיפול.

ואם לא טיפלתם כשהוא קטן, אפשר תמיד לעצור ולהתחיל מעכשיו.

יהי רצון שיהיה לנו שנה טובה ומתוקה. שנה מתוקה באמת גם לילדים המתקשים. שיוכלו להרגיש שוב את מתיקות הלימוד כמו ביום הראשון כשהדבש היה מרוח על האותיות הקדושות...

רוצים לשמוע עדויות של ילדים ובחורים שהצליחו לקרוא במקראות ? התקשרו 02-5370728 ולחצו על שלוחה 7

כותב הטור: הרב אפרים שבדרון מנהל מקראות ומאבחן קריאה

לאתר המכון>>>

כתובת מייל [email protected]

מספר טלפון: 02-5370728

אם ברצונכם להירשם להרצאות זום מאלפות ומחכימות על ילדים מתקשים ללא עלות, השאירו פרטים ונחזור אליכם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!