היום ב'הארץ': כל הישגי הח"כים החרדים

עשה לנו את היום...

גילוי שאינו נאות, אולי אפילו וידוי מיותר, אבל אחת ולתמיד צריך להוציא אותו, כמו כל 'דיבוק' אחר: היום, לדעתנו, זו שעת כושר לעשות זאת - אחרי תפילת שחרית, השיעור והקפה של בוקר, אנחנו מתחילים את היום עם...נחמיה שטרסלר מ'הארץ'. רק הוא מצליח ל'המתיק' לנו את כל היום.

זקני המכורים לתקשורת מתרפקים עדיין על הזכרונות מהימים שבהם עיתוני הבוקר הופיעו ביותר ממהדורה אחת, ושהרצל רוזנבלום, ואחר-כך שמואל שניצר היו האנשים הראשונים שאמרו להם, מעל גבי העיתון,"בוקר טוב". אחר-כך כל היום כבר היה טוב, ולא משנה מה היה כתוב בשאר עמודי העיתון.

לנו זה קורה עם נחמיה שטרסלר. מאז שויתרו על שירותיו של ה'מספר החזק' הזה בתחום הכלכלי שאותו ריכז בעבר, והופעתו של ה'דה מרקר' דחקה אותו לצד השמאלי של עמודי הפובליציסטיקה, שגם הימין שלהם הוא שמאל, אנחנו פשוט לא יכולים בלעדיו. בוקר ללא 'הגיגיו' פוגם בכל היום. איך נדע שליצמן גנב? שאלי ישי שודד את הקופה? מי יזכיר לנו שיעקב מרגי הוא בעצם גלגול של הירשזון?

היום, אם כן, אמור להיות עבורנו אחד הימים הטובים במיוחד. בבוקר כזה אנחנו מרגישים כמו ציפור שיודעת לעוף אחורנית, אנטיתזה לכותרת שמעטרת את מאמרו ה'מעמיק' (שנאה ורעות לב) המתפרסם היום - "כמו ציפור שלא עפה אחורנית".

כמו עוף טורף הוא עט בו, על כל מי שממלא אחר רצון בוחריו, והיחידים מבין 120 חברי הכנסת שמצליחים לעשות זאת, לפחות על פי מדד הזעף והזעם שהוא עצמו מבטא במאמרו, ומד לחץ הדם שהוא בוודאי קשור אליו גם עכשיו, הם חברי הכנסת החרדים.

מה שלא מצליחים לשכנע אותנו שלושה יומונים חרדים בעלי עניין, שכל אחד מהם מייחס מדי יום לנציגי סיעתו בכנסת 'הישגים' של זולתם, שלא הושגו מעולם...עושה אדם אחד כמו שטרסלר, בטקט, ברגש, באחריות ומכל הלב. הוא מצליח להשרות על קוראיו ב'הארץ', ואנחנו בתוכם, תחושה שמדובר בכותב שמצוי היטב בנבכי ובנובחי הפוליטיקה, איש 'נאור' המעביר, כמובן, רק אינפורמציה ולא דעות אישיות.

רוצים דוגמא כדי ליהנות גם כן? היא לקוחה מתוך מאמרו ה'ממוגג' של שטרסלר היום: "לא מכבר מינה מרגי עשרות חברים חדשים למועצות הדתיות, כולל ראשי מועצות, המשתכרים שכר גבוהה שדומה לשכר של ראש המועצה המקומית. עקב הבזבוז הזה המועצות הדתיות סובלות מגרעון כרוני, אבל גם לכך שס מצאה פתרון - בשבוע שעבר גייסה את הקואליציה לתמיכה בתקנות חדשות, ולפיהן רשויות מקומיות 'חזקות' יעבירו 27 מיליון שקל למימון מועצות דתיות ברשויות 'חלשות".

וכאן אנחנו מגיעים ה'פואנטה' שאליה מתכוון שטרסלר, באומנות סיבוב העט, בצורה שאין דומה לה: "הציבור החופשי יאלץ לקבל פחות חינוך, פחות רווחה, פחות שירותי נקיון - על חשבון ניפוח המועצות הדתיות המיותרות".

שטרסלר יודע את האמת. הוא יודע שהרשויות חייבות, על פי חוק, לממן את חלקן בשירותי הדת, לפחות כמו שהן מממנות את נבחרות הספורט שלהן בליגה ט'. הוא מכיר היטב את המטריה וכמי שפעם עסק יותר בכלכלה ופחות בקלקלה, יודע שחברי מועצות דתיות אינם מקבלים שכר. אבל, כל ההטפה השקרית שלו לאחרים, אינה מונעת אותו מלהסית ולטעון כאילו שירותי הדת ניתנים על חשבון 'שירותי הנקיון' של מי שהוא קורא להם "הציבור החופשי" - כלומר שלו.

רק מי שטובל בלכלוך וברפש יכול להמציא טיעונים בדויים שכאלה.

אחרי שהוא מאשים את ראש עיריית ירושלים ניר ברקת בתשלום 'שוחד פוליטי' על חשבון משלמי הארנונה, לסגנים החדשים מש"ס ומיהדות התורה שעומדים להתמנות בעירייה, מה שהוא אינו מאשים בו את נציגי סיעות האנטי הקיקיוניות, המקבלות כבר שנה את אותו תשלום שעכשיו יקבלו גם הסיעות הגדולות בעיר, טוען שטרסלר כאילו רוצה השר אלי ישי להתנות מתן רישיונות לבתי קולנוע ולמועדונים מלאי אדי אלכוהול וסמים, בסגירתם בשבת.

בעניין הזה אפילו הוא לא מעז לגלות לקוראיו את האמת המלאה - ישי, כמו כל אחד מאיתנו, היה רוצה לסגור את אותם מקומות בילוי גם בימי חול ולא מסיבות דתיות...

את 'חוק החמץ' שתיקונו מתגלגל בימים אלה בין ועדות הכנסת, מכנה שטרסלר במאמרו: "כפייה דתית שתוביל להשנאת המסורת היהודית". כאילו שעד החוק הזה הוא אהב אותה. את הצעד המתבקש אך נועז של ח"כ יעקב ליצמן, שהפנה חלק מזערי מתקציב סל התרופות לטיפולי שיניים לילדים הוא מכנה 'ציני'.
ושוב, רק מי שאין לו שיני מצפון, ושיש לו שיניים בפה אבל הוא טוחן בהם רק את שנואיו החרדיים, אינו יודע להעריך את החשיבות והחיוניות שבטיפול בהם.

"התנהגות שס צפויה" - מסכם שטרסלר את מאמרו היום - "כמו שאי אפשר ללמד ציפור לעוף אחורנית, כך אי אפשר לדרוש משס התנהגות ממלכתית. שס באה לפוליטיקה כדי ...לסחוט כמה שיותר לטובת האליטה שלה...ושהחמור החילוני יישא בעול...לכן יש להפנות את הביקורת למי שנתן לשס את הכח הזה...".

מי שנתן לשס וליהדות התורה את הכח הזה, הם הבוחרים החרדים. הם, לא רק מוכנים לקבל את הביקורת של שטרסלר, אלא אפילו שמחים עליה. סוף סוף יש מי שמצליח לשכנע אותם, וגם אותנו, שלח"כים החרדיים באמת יש איזה שהם הישגים או סיכוי להגיע אליהם.


ואיך אומר 'הציבור החופשי' של שטרסלר שממנו 'שדדנו' את תקציבי הניקיון או 'החמור החילוני' כמו שהוא מכנה אותו ? - ש"ימותו הקנאים".

המתמטיקה של החיים

כמה זה מדינה ועוד מדינה? - שתי מדינות! זו גם התשובה שמתקבלת ללא מחשבון, כשרק קוראים מה באמת מטריד בימים האחרונים את מנהלי בתי הספר התיכוניים של תל-אביב.

לא האלימות הקשה של התלמידים מונחת על סדר היום של מערכת החינוך בעיר הגדולה, לא ה'חגיגת' ושאר המרעין בישין, לא ניפוץ הערכים ואימוץ ה'אלילים' במקומם, לא ההפקרות הפושה, לא הבטלה השולטת, אפילו לא רמת הלימודים הירודה.

חשיפה אקראית של תלמידים לנאקתו של יונתן פולארד, היא שעושה להם את זה. היא מטרידה בימים האחרונים את שלוותם הנפשית של מנהלי התיכונים, ודרכם גם את משרד החינוך.

הוא שאמרנו שתי מדינות מתנהלות כאן במקביל האחת בתוך השניה.

בכתבה המתפרסת ב'צפונבון' 'העיר' - מקומון ה'אליתה' (- לא טעינו) התל אביבי, מדווח כי בספר ההכנה לבגרות במתמטיקה שהומלץ לתלמידי שכבה י"ב בבית הספר 'ליידי דייוויס' בתל-אביב, ונרכש במרוכז תמורת 30 שקל לספר, נמצאו, לא עלינו מסרים שאינם ראויים ושאסור לתלמידי תיכון להיחשף אליהם. לא מדובר, חלילה, במשהו שעלול להחזיר את התלמידים בתשובה, גם לא בעניינים שאינם מוסריים, אבל "בספר מתנוססות תמונותיו של פולארד שהורשע בריגול למען ישראל ושכלוא בארה"ב מאז 1985. בצדן של התמונות גם נוסף כיתוב בנוסח: שחררו את פולארד!"

אם לא די בכל אלה, הרי שעל פי הנאמר בידיעה: "בשתי העמודים האחרונים שבספר מופיע גם מניפסט חדור אידיאולוגיה הקורא לשחרורו ובו מצוינים האירועים שהובילו לכליאתו, בצד ביקורת חריפה על הממסד, שלפי הנטען אינו פועל מספיק כדי להחזירו למולדת".

אין מה לומר. הכנסת שדרים לא מקובלים ולא אתיים מהסוג הגרוע הזה של פרשת פולארד ועוד לתוך ספר לימוד, עלולה להפר את כל האיזון השכלי במדינה ולהציג אותה פשוט כמטומטמת. עובדה, זה קורה בכתבה ב'העיר'.

הנוסחאות המתמטיות של החינוך לאזרחות טובה שמערכת החינוך בישראל פועלת על פיהם משתבשות ויוצאות מכלל שימוש והנזק, לנפשם של התלמידים ה'תמימים', עלול להיות בלתי הפיך. 'ליידי דייוויס', תסלחו לנו על הבורות שאיננו יודעים בדיוק מיהי, עוד עלולה מאוד לכעוס ואפילו לצאת מכליה...

מה באמת הרגיז את מנהלי בתי הספר ובמקרה של 'ליידי דייוויס' זו מנהלת - 'ליידי' ולא מנהל? משפט אחד בולט בכל הכתבה המתפרסת על פני עמוד שלם, עשוי לתת את התשובה לכך: "בהמשך מפורטות דרכי הפעולה שיש לנקוט כדי לקדם את שחרורו, ובהן...להתפלל, וגם לשלוח מכתבי תמיכה לתאו".

בהמשך גם מוצעת לתלמידים המעוניינים, מצגת חווייתית בנושא...פדיון שבויים, לא עלינו.

חבל, ממש חבל שמבקר המדינה לינדנשטראוס, כבר סיים את כתיבת הדו"ח המיוחד ואפילו המליץ על הפקת הלקחים בנושא ההתעלמות הממסדית מיונתן פולארד. היה בהחלט מקום שהוא יחקור גם את המחדל של חשיפת תלמידי תיכון בישראל לסבלו של האיש שהופקר על ידי שולחיו, לגורלו הקשה. מאחר ובדו"ח יש גם חלק חסוי, אולי, בשל גודל השערורייה שהתגלתה כאן על ידי עיתון 'העיר', כדאי בכל זאת להוסיף אותו, לפחות לאותו חלק, כדי שבבוא היום, בעוד 60-70 שנה, כשהוא יותר לפרסום, לא יסבלו גם נכדיהם של התלמידים האלה מפגיעה באישיותם, שעלולה להיווצר מעצם החשיפה לשם כמו 'המרגל פולארד'.

אם איחרנו את מבקר המדינה, טוב שיש לנו לפחות את משרד החינוך. זה, מעביר באמצעות המקומון את התנצלותו על מה שאירע: "מדובר בספר תרגול במתמטיקה שאינו בפיקוח משרד החינוך. המורה שהמליצה עליו לא ידעה על דפי התעמולה שנשתלו בתוכו. בהזדמנות זו קורא משרד החינוך לכל כותבי הספרים להתעסק אך ורק בתחומי כתיבתם המקצועית ולא להכניס לספרים תעמולה וכל פרסום...זר".

או במלים אחרות: יונתן פולארד ממשיך להיות במשרד החינוך הישראלי במעמד של 'זר'...

פולארד, אוהב ציון, נאבק על שחרורו מהכלא, כדי לעלות למדינת ישראל שבעבורה הוא עשה את שעשה ומשלם מחיר יקר מחייו שהיו אמורים להיות חופשיים. אם חושיו כמרגל קהו בתקופת המאסר, יתכן שהכתבה הזו לא תגיע לידיעתו, אחרת הוא עוד עלול לחזור בו ולהחליט שלמדינת תל אביב של 'ליידי דייויס' הוא אינו רוצה לעלות.

באמריקה כבר טוב יותר...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!