מתרכזים בנקודה השחורה בתמונה. איך תצליחו להביט על הלבן?

חודש הרחמים והסליחות, שנה חדשה בפתח וזה הזמן לחשבון נפש שיאפשר לנו להתבונן עד כמה אנחנו כועסים, שופטים ועונים באופן אוטומטי לתגובות של אחרים.

"אני צודק ואתה טועה", מכירים את הסיטואציה שהינכם בטוחים שאתם צודקים והאחר חושב שההפך הוא הנכון? אתם מסבירים לו בהגיון מה רציתם ועדיין הוא אינו מבין אתכם.

כיצד זה יכול להיות שהוא אינו רואה, מה שאני רואה? והוויכוח מתחיל ואני מרגיש 'ששק הסבלנות' עוד רגע מתרוקן לגמרי. והטון עולה, מילים לא נעימות מתחילות להישמע באוויר והוויכוח הופך לריב.

הוא עוקץ אותי, מתחיל להתחשבן ואני מגיב בחזרה. ואנחנו יוצאים כעוסים וכועסים מבלי למצוא פתרון. ועוצמת הכעס ממשיכה לעלות ולהתחמם. אני מגיע לבית ואת הכעס מוציא פתאום על הילדים שהשאירו את תיק בית הספר בכניסה.

רק לאחר כמה זמן, צפות להן רגשות האשמה, איך לא עצרתי את התגובה האוטומטית? איך פגעתי בי ובאחרים?

למה אנחנו כועסים?

אנחנו כועסים כי אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. כעס מתעורר כאשר אנו מבחינים כי משהו השתבש בסביבה שלנו והוא בא לידי ביטוי בגוף בדפיקות לב בכאבי ראש, פנים אדומות או קוצר נשימה.

לפעמים חסר לנו משהו בחיים ואנחנו לא יודעים בדיוק להגדיר מהו. אבל המשהו הזה שחסר, תוקע אותנו מלהתקדם בחיים. זה מכעיס אותנו גם בלי קשר לדבר האמיתי.

כשאנחנו לא יודעים איך להתמודד עם מציאות, משבר או מצוקה אנחנו מגיבים בכעס ומצב כזה, יוצר תקיעות, כיוון שהכעס מאיים על השלווה שלנו.

הנקודה השחורה

סיפור ממקור לא ידוע: מורה שנכנסה לכיתה והגישה לתלמידים בוחן פתע. כשהתלמידים הביטו  במבחן, הם הופתעו לראות שאין עליהם שאלות. היו אלה דפים לבנים שבמרכזם נקודה שחורה אחת.

המורה ביקשה מהתלמידים לכתוב חיבור קצר על מה שהם רואים בדף. התלמידים היו קצת מבולבלים ועשו כל שביכולתם בכדי למלא אחר הוראת המורה ולקבל ציון גבוה בבוחן. כעבור רבע שעה אספה המורה את הדפים והתחילה להקריא. כל החיבורים ללא יוצא מן הכלל היו סביב הנקודה השחורה.

"אני לא אתן לכם ציון על הבוחן" אמרה המורה, "רק רציתי להראות לכם משהו, שאתם, ככל הנראה לא מצליחים לראות, כולכם רשמתם על הנקודה השחורה אף אחד מכם לא כתב על השטח הלבן שמסביבה".

כך זה קורה גם בחיים. רובנו מתרכזים בשחור שבחיינו. זה יכול להיות חוסר מימוש, מחסור בכסף, בעיה בריאותית, כעסים, אכזבה, פגיעה, תסכול או פרידה שחווינו. הנקודה השחורה היא קטנה מאוד ביחס לשאר הדברים שיש לנו בחיים אבל היא הכי מזהמת את שאר המחשבות שלנו. 

אל תדון אדם בשעת כעסו

אל תדון מילים של אדם כועס. כיוון, שאדם כאשר הוא כועס יכול לומר דברים ללא קשר למציאות ואפילו להתחשבן איתנו. יהיו אלו מילים הרבה יותר קשות ופוגעניות ממה שהוא באמת חושב (כי הוא לא באמת חושב).

דמיינו שבאותו הרגע יש "מסך שחור" ואטום מולו. לכן, אל תזכרו לו את המילים הפוגעניות שאמר. המתינו שה"שהרוחות ירגעו" המתינו לרגע המתאים בכדי לדבר ולאפשר לצד השני להירגע, להבין לקבל, להכיל ולשפר.

קוראים לזה חמלה, כיון שאנחנו לא יודעים מה קורה שם במוח הסודי של האחר. ובכדי להפחית עוצמות של כעס, חשוב ליצור מרווח בין הגירוי לתגובה כדי להוריד את עוצמת הכעס.

3 עיצות לשחרור כעסים

1. לעשות פעולה אחת לפני שמגיבים: רגע לפני התפרצות הכעס. פעולה זו מאפשרת לי לעצור להתבונן ולבחון את האפשרויות שיש לי. לדוגמא:

לנשום 10 נשימות

5 שכיבות שמיכה

עשרים קפיצות על רגל אחת

לכווץ חמישים פעם את היד שלי

לפני שכועסים - קפלו מגבת

שתו כוס מים. וכו'

2. עיזבו באופן מיידי את אזור הכעס: כעסתם, התפרצתם, מישהו אחר הכעיס אתכם? עיזבו את אזור הכעס ואל תגיבו. כשאנחנו כעוסים וכועסים, נאמרים לעיתים מילים ומשפטים קשים.

דמיינו שמישהו סגר לכם את הפה. ידכם קשורות ולכן אתם לא מגיבים. זיכרו אם תגיבו אתם עלולים ליפול למלכודת של כדור מתגלגל עם הרבה כעס, זעם שמוביל למקומות שאף אחד מאיתנו אינו צריך היום

3. מקלחת של סליחה: כמו שאנו מתקלחים ומתנקים בכל יום, כך עשו גם אתם "ניקוי של רעלים יומי" "מקלחת של סליחה" . שחררו בכל יום את כל הרעלים והכעסים וזיכרו כי לסלוח זה לא אומר שאנחנו 'פראיירים'. או שאנחנו נותנים למישהו להתחמק מבלי שנכעס עליו, כי האמת שאנחנו יוצאים פראיירים אם אנחנו לא סולחים.

ועצה מעשית במיוחד: אם נדע מה התוצאות נדע כי לכעס שלנו יש תוצאות ומחיר, נחשוב ונתנהג אחרת. הכעס נמצא בבסיס הצורך בסליחה והסליחה היא פעולת השחרור.

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!