רק ליומונים החרדיים מותר לפרסם 'מועדון'

שלושת היומנים: לא ראו, לא שמעו, לא ידעו?

תמורת עשרת אלפים שקל לכל אחד משלושת העיתונים היומיים - 'המודיע', 'יתד נאמן' ו'המבשר' - ניתן להכשיר את אתרי האינטרנט, גם את המזוהמים ביותר, ואפילו לקבל עוד עמוד שלם של פרסום בעיתונים ה"חרדים" כבונוס.

זה מה שעשתה עיריית ירושלים בגיליונות ערב שבת של שלושת העיתונים "החרדים" היומיים.

יומיים בלבד לאחר הדיווח המורחב שהופיע בעיתונים אלה על כנס החינוך בנושא ה'אינטרנט', שגם אותו הכשילו ה'תועלתנים' המוכרים, התפרסמה ממש באותו מקום, מודעת ענק של עיריית ירושלים שבה הופיעה, ללא כל צורך, פעמיים (!) כתובת האינטרנט של העירייה.
לכאורה תמים, כמו כתובת האינטרנט של משרד השיכון שהופיעה, כבר יום קודם לכן, בעמוד שלם שהתפרסם ב...'יתד נאמן', או כתובת אחרת של משרד התחבורה שמופיעה גם היא השבת בעיתונות החרדית.

אם העיתונים החרדים ממליצים לנו לגלוש, למרות המודעות הענקיות והידיעות השוטפות על האיסור,שהתפרסמו בהן בשם גדולי ישראל - אמרנו לעצמנו - הם בודאי ספרו יותר מפעם אחת, את הכסף שקיבלו בתמורה, הגיעו למסקנה שכדאי ואפילו רצוי לגלוש, וקיבלו את עידודם של חברי ה"ועדות הרוחניות".

אז מי אנחנו שלא נמלא את מבוקשם?

אחרי שבדקנו אם ניתן לגלוש לאתר ה'מומלץ', למרות המערכת החוסמת של רימון, טבלנו עם השרצים בידינו ומצאנו עצמנו, בין השאר, מול 'צוללת צהובה' - מוזמנים להופעות 'מועדון' מלוכלכות ותמונות שאינן ראויות.

אין כל צורך שמערכות העיתונים יענו ויסבירו, הכסף כבר יענה את הכל. כנראה ש'הצוללת הצהובה' הזו היא מערכות העיתונים עצמן.

ה'כתר' של 'מלך הגהינום'

מי אמר שיש בזמן האחרון נסיגה ב'רוחניות' אצלנו וקיימת פחות התעניינות בעניינים שהם מעל ומעבר לטבע?

זה לא קורה. לפחות לא על פי עיתוני סוף השבוע האחרון.

"יעקב לא מת" - למדנו בפרשה, והשבועונים החרדים נגעו כולם בסיפור 12 השנים שנוספו משמים לחייו של הרב מאיר חי הי"ד משבי שומרון, בין המוות הקליני שאירע לו בעבר לבין הרצח הנורא, שבו נורה לפני עשרה ימים בידי מחבלים צמאי דם יהודי.

בצירוף נסיבות נדיר, מופיעה לה לפתע גם ה'חבורה ההונגרית' שכבר מזמן הסתלקה מחיינו ומהחיים בכלל, ושולחת אלינו גם היא אותות מ'כף הקלע', בניחוח גריל שרוף על האש עם הרבה מאוד פפריקה.

חמש שנים אחרי שחתן פרס ישראל, הסופר אפרים קישון, הלא הוא פרנץ הופמן בשמו הבודפסטי המקורי, הפסיק לצחוק מהסאטירות של עצמו, ובעצם הפסיק לצחוק בכלל, מפרסם גוף ממשלתי מכובד כמו מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט של מדינת ישראל , מודעה הומוריסטית במיוחד, שכשקוראים אותה חייבים להחזיק את הבטן. היא מודיעה על מופע שהמשרד הממשלתי החשוב הזה, מתכוון לערוך בקרוב בשיתוף עם העיתון 'מקור ראשון', וכותרתו לא פחות ולא יותר -

"אפרים קישון חי"!

שפשפנו את העיניים פעם ועוד פעם. רק כשהנחנו את עיתון 'מקור ראשון', שם התפרסמה המודעה ה'סאטירית' הזו, ועברנו למוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות', נוכחנו לדעת שלא מדובר במשהו מקרי וחד פעמי וחולף. אז גם החלטנו שלא יהיה זה מן הראוי להעלים אותה מהקוראים שלנו, כי אותנו היא מפחידה לא פחות מכל הרעות החולות שתקפו אותנו בסוף השבוע האחרון, כולל אלה שבטרופם נטלו את חייהם של שני ילדים רכים, שלא הספיקו עוד לטעום את טעם החיים.

מדינת ישראל עומדת בפני מתקפה של 'רוחות רפאים' שכמוה עוד לא ידענו. החייאתו של אפרים קישון לקראת האירוע שייערך 'לכבודו' תחת הכותרת "אפרים קישון חי"! היא כאין וכאפס מול מה שעוד צפוי לנו. לעומת כל התופעות המדאיגות האחרות שמתגלות במחוזותינו לאחרונה, לזו גם אין שום רמז ברשימת סימני 'חבלי המשיח' שאנחנו חייבים לקבל עלינו את סבלם.

מסתבר שאפילו מטומי לפיד, עוד לא הצלחנו להתפטר. המעורבים בדעתם זימנו אותו באוב שישוב אלינו והוא, לא תאמינו, כותב עכשיו ספר אוטוביוגרפי חדש שלא הספיק לכתוב בחייו, באמצעות בנו, יאיר לפיד, ובגוף ראשון. הוצאת 'כתר' היא שעיטרה בכתר השיגעוני הזה את מי שחשבנו שכבר מזמן יצא מחיינו והוא עכשיו "מלך הגהינום".

"אני כותב עכשיו דרך בני יאיר, אבל קולי כופה את עצמו על קולו, כמו שעשיתי לא פעם בעודי בחיים - מתוודה לפיד יותר משנה לאחר מותו – האם אני גורם לו עוול? אני מניח שכן. זה אינו העוול הראשון שגרמתי לו, ובכל זאת הוא אוהב אותי באותה דרך נטולת פניות שבה ילדים מוכנים לקבל את הדמות שיצרנו למענם" - כותב לפיד בספרו החדש.

טומי, כופה על בנו יאיר באמצעות ה'רוח' לעשות דברים שהוא אינו יכול להתנגד להם - לספר לנו את מה שלא ידענו עליו בחייו. הוא נוטל ממנו את הזכות להחליט האם החידושים מחייו שהוא יגלה בספר ש'הוא' כותב באמצעותו, הם סיבה להעמיק את היורה הרותחת שמתוכה הוא זועק את דבריו, או שכבר לא ישנו דבר.

כך, למשל, לקראת פרשת 'שמות', שבה מצוינים ישראל כמי שלא שינו את שמם אפילו במצרים, הוא מגלה כי בלידתו ביוגוסלביה נקרא על שם סבו יוסף, שאותו כלל לא הכיר, אבל שמו טומי אינו כינוי שניתן לו, אלא הוא נקרא כך בשמו השני על שמו של נסיך סרבי משושלת שכבר נשכחה...אם להאמין שהשם מורה על מהותו של האדם, ואנחנו מאמינים, הרי שיתכן שבשם הזה מקופל כל סוד התנהגותו בחייו.

בכרטיס הביקור שהכין לקראת הופעתו המחודשת בחיינו, שמא שכחנו, נכתב כך: "הייתי האתיאיסט המפורסם ביותר בישראל אויבה המוצהר והמר של האורטודוקסיה...הייתי שנוא אבל פופולארי להדהים. אינטלקטואל אירופאי משכיל ומנומס, וטריבון אדום לחיים שהתקפי הזעם שלו היו אגדתיים... שעשעתי קציני אס.אס בתחנת רכבת בעיר הולדתי, והברחתי בשר סוסים קפוא אל המרתף בגיטו...סעדתי בצהרים עם ברק אובמה, שתיתי קפה עם ערפאת, השקתי כוסית עם ניקולה סרקוזי, צעדתי בלווייתו של צ'רצ'יל, טיילתי עם בן גוריון בעולם השלישי, אבל אמא שלי תמיד חשבה שלא הצלחתי בחיים".

הברנדי של השר"י, כמו ההתמכרות לאוכל, הטרף כמובן, תופס מקום משמעותי בספר. אין לנו עניין לפרט אותו. אבל הסיפור הבא יכול, אולי, לשמש כתמצית לאותו הפרק: "פעם שתיתי בבורמה יין מחריד רק כדי לגלות באיחור, שהוא הותסס בכדים שבתוכם הונחו לשיפור הטעם...עוברים של קופי".

"אכלתי הכל אכלתי יותר מכולם, אבל תמיד נשארתי רעב", הוא מסכם את הפרק הגסטרונומי.

בנקודה הזו צר לנו על כל הכתבים בשבועונים החרדים שלא יכלו להעלות על דעתם שטומי לפיד יופיע עוד אי-פעם אצלנו כדי להכחיש אותם בעצמו, ולומר שלא חזר בו אפילו רגע לפני מותו, וגם לא אחריו.

אבל הוא עושה זאת.

"איני סובל מצניעות מופרזת" - "הוא" כותב, אבל אני נאלץ להודות שלא הייתי טורח על הספר הזה, אילולא התרשמתי כל-כך מלוויתי. היא היתה ללא ספק הצלחה מסחררת. ראש הממשלה בכה מעל קברי, מאות רבות של אנשים הצטופפו במעברים. העיתונות הגיעה בהרכב מלא, וכמובן שלראשונה בתולדות המדינה נקבר אדם בקבורה חילונית בבית קברות אורטודוקסי"...

וכאן מספר לפיד, בגוף ראשון, את שהסתירו מאיתנו עד היום, ואם רק היה חוזר כדי לגלות את אוזנינו בגילוי הזה, דיינו. "כשהעיתונות החרדית שמעה שאני אמור להיקבר בקרית שאול, היא חגגה. אלה הרי הרגעים שבהם פולשת הדת אל חיינו - בהתחלה ובסוף, כשאין לנו שום אפשרות להתנגד. נסו לשער מה רבה היתה אכזבתם כשהם גילו שבמקום קדיש יושמע מעל הקבר שירו של פרנק סינטרה. האמת היא שכמעט ונכשלנו שכן רגע לפני שהורדתי אלי קבר התייצב מעל לגופתי הרב גלויברמן מחב"ד, אחד מאותם מאכערים עלובים...ששנאתי כל חיי, והחל למלמל פסוקים סתומים בעודו דואג, כמובן, לעמוד מול מצלמות הטלוויזיה. יאיר הניח עליו את זרועו, לא בעדינות יתירה, ואמר לו לעוף משם. אולי לא אמור הייתי ליהנות מזה כל-כך במצבי הנוכחי, אבל מעולם לא ויתרתי על מריבה טובה או ארוחה טובה, ועכשיו בוודאי אין לי סיבה להתחיל".

זוהי תמצית של פרק אחד ש'כאילו' נכתב על-ידי טומי לפיד, מתוך מאמץ מאולץ להעלות אותו מקרית שאול, בחולם, ומתהום הנשיה והחדלון שבהם הוא נטמן אחרי שגלויברמן עוד הספיק למלמל כמה פסוקי תהילים.

העלאת הרוחות הזו חושפת, לפחות, את מה שחושב הבן, יאיר לפיד, שכותב את הספר, על מה שהותיר אחריו אביו בעולם הזה לפני שהפך ל'מלך הגהינום'.

זהו ה"זוכר חסדי אובות" שלו.

מסכן.

קצר בתקשורת: 7 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הכותרת המרושעת ביותר

'כלכליסט' פרסם בסוף השבוע כתבה גדולה על פסקי הדין הכלכליים המשמעותיים שהתקבלו בשנה האחרונה בבתי המשפט למשפחה. אבל את הכתבה מצא העורך לנכון להכתיר, ורק הוא יודע למה, בכותרת שאינה ממין הכתוב בה כלל "את הכסף סופרים ברבנות". את הרוע לא סופרים ב"כלכליסט".


2. הכתבה הנעדרת ביותר

ביום חמישי עוד רצינו להאמין שמערכות העיתונים ה"חרדים", שבדרך כלל יודעות לפעול על פי חפזונו של השטן, לא הספיקו הפעם לדווח על ביקורו של הגראי"ל שטיינמן בקרית ספר, ועל הדברים הנוקבים שהשמיע שם. אולי, השלינו עצמנו, עיכבו את הפרסום במתוכנן כדי שיופיע בגיליון ערב שבת.

כשלא מצאנו שום דיווח או אפילו תמונה גם אז, הבנו שמי שהוריד בשורה את שמו של ראש ישיבת פוניבז' הגרי"ג אדלשטיין, במודעה שעליה חתמו, או אפילו רק הוזכרו, גדולי התורה, החליט להוציא את הגראי"ל שטיינמן בכלל מתוך השורות המודפסות בעיתונים.

"מי רואה אותם יוצאים"? - כולם! אבל משום מה שותקים מול הפגיעה הקשה בכבודם של מרנן ורבנן.


3. הכתבה האיכותית ביותר

מגזין 'משפחה' שילב בין שני נושאים אקטואליים - גזר הדין המכאיב שהטיל בית המשפט בארה"ב, על האדמו"ר מספינקא, שעומד בראש אחת מהגדולות שבחצרות בבורו פארק, ולו היכלי תורה מפוארים, ובין הפרשה שבה מצווה יוסף להעלות את עצמותיו, והסופר המחונן ירוחם לנדסמן הוציא מתחת ידו כתבה מאלפת על העלאת עצמותיו של הטבעת הראשונה בשושלת ספינקא - בעל ה'אמרי יוסף' - מרומניה לישראל.

הרב משה טירר, שליווה, יחד עם רבו האדמו"ר מסרט-ויז'ניץ' את כל שלבי הוצאת העצמות עד להטמנתם בציון שבחלקת ספינקא שבפתח תקוה, מספר על המסע בצורה מעוררת השתאות. למרות שבחפירות התגלה שלתוך הקבר חילחל מקוה מים, הם לא פגעו בעצמות יוסף" - הוא מספר. האדמו"ר הועלה בשלמותו, כשאפילו שערה אינה חסרה בזקנו. כדאי לקרוא.


4. הראיון החזק ביותר

כל קוראי 'הארץ' שהיו חשופים ל'פרומואים' שהתפרסמו על פני השבוע בעיתון, המתינו במתח למוסף סוף השבוע כדי לקרוא את הראיון המלא עם ח"כ שאול מופז אבל קיבלו, בעמודי החדשות, ראיון מאלף יותר, קצר ומתומצת עם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. מה הוא יכול להגיד שמופז אינו יכול? למשל את המשפט הזה: "אינני מהסס לקבל החלטות לא פופולאריות אין לי פריימריז ואני לא מפחד מאף אחד חוץ מהשם"...
ליצמן מתכנן להתחסן מחר נגד 'שפעת מקסיקו', כמובן לא 'שפעת החזירים': "נמנעתי עד כה מסיבות אישיות ואינני חייב הסברים" - הוא מצהיר, ובעיקר מבטיח להמשיך בצעדי היעול שלו: "אני בטוח שלקראת הקדנציה הבאה כולם יריבו על משרד הבריאות. זה יהפוך לתיק המבוקש ביותר".

גפני, תרצה להחליף?


5. הכתבה הנוגעת ביותר

אבי רוזן, עורך מקומוני 'קו עתונות דתית', ערך שיחה עם הרה"ג בן ציון המגיד, נכדו של המגיד הגדול רבי בן ציון ידלר זצ"ל, המתייסר תחת המחלה הנוראה שתקפה אותו בראשו. שלושה עמודים של 'אמונה' עם עוצמות נפש בלתי נתפסות ומעוררות קנאה והתבטלות.

"האור החיים אומר שהקב"ה מרפא מר במר". "מה הרופאים יודעים? וכי הם קובעים מי יחיה ומי ימות? הלוואי ונזכה להמשיך ולעבוד את הקב"ה". "אני לא מבקש על עצמי. אני רק מבקש שהקב"ה יתן לי הלאה כח להמשיך ולעזור ליהודים". "העונש הכי גדול של בן אדם הוא שלוקחים לו את כח האמונה ואת התקווה. אני מתפלל שיהיה לנו את הכח להמשיך ולהתפלל ולקוות" - אלה רק מקצת מהדברים שרוזן רשם מפיו.

הרב בנציון בן מרים לרפואה שלימה.


6. הכתבה המרתקת ביותר

שרה גל במוסף 'קולות של 'בקהילה' שבה שנה אחרי 'עופרת יצוקה', לקיבוץ 'סעד' שבמרחק יריקת אש מעזה, ולצד המנהרות להברחת הנשק והסחורות של ה'חמאס', היא מוצאת מנהרה אחת שארכה ששים שנה- מנהרת הזמן. היא מגיעה דרכה אל התקפות הפדאיון שהיו על הקיבוץ ומצטטת מבני שיחה משפט מדאיג: "במלחמת השחרור לא ברחנו, אבל אני חושש שבמלחמה הבאה כן ניאלץ לברוח".

קיבוץ סעד משווע לסעד.


7. הגילוי המעניין ביותר

כמה מעיתוני סוף השבוע מפרסמים חלקים מחקירתו של המפלצת ג'ק (המרטש) טייטל במרתפי השב"כ. רועי שרון ב'מעריב' הוציא את הפרטים המעניינים ביותר. "למה יש לך כל כך הרבה גפרורים בבית"? - שאל אותו החוקר. "כדי להדליק נרות" - השיב טייטל. "זו כמות שיכולה להדליק את כל הנרות בשומרון" - מטיח בו החוקר. טייטל לא מתרגש: "זה בגלל ירידת שער הדולר, ורכישת גפרורים היא השקעה כדאית". ועוד אומר טייטל לחוקר:"אנשים עם כיפה סרוגה לא מפגינים בצורה יעילה, רק יושבים באמצע הרחוב עם שלט. רציתי הפגנות כמו החרדים שהפגינו בשבת. הם יודעים להפגין בצורה יעילה, זורקים אבנים. כיפה סרוגה לא מוכנה ללכת באופן מלא, אלא רק על דברים הקשורים בהריסת בתים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!