"יצאתי החוצה, וצרחתי: אבא!" • מצמרר

• הלם בברסלב: מאיר חי נהרג בפיגוע • תמונות

היישוב שבי שומרון, הוכה בתדהמה: מאיר נרצח, עברה השמועה מפה לאוזן, והחרידה את כולם. 'הרב מאיר', היו נוהגים לקרוא לו. איש חינוך, שידע לגעת בלבם של הילדים. במשך שנים ניהל את בית הספר המקומי, כשילדים היו נשארים תלמידיו, גם הרבה לאחר שהכניסו את ילדיהם לתלמוד תורה אותו ניהל.

גם חסידות ברסלב, נותרה המומה וכואבת. מאיר, שנהג לנסוע בקביעות לאומן. מאיר שהיה קורע שערי שמיים בתפילות, מאיר שהיה מחייך לכולם. עוזר לכולם.

מאיר איננו.

היהדות החרדית כולה, בכתה יחד עם היישוב שבי שומרון. הסיפורים שזורמים על צידקותו של הנרצח, לא הותירו עין אחת יבשה. שבעה ילדים הוא השאיר אחריו. הגדול בן 16 בלבד. הקטנה בת חודש וחצי.

איך אפשר שלא לבכות?

בני המשפחה, חזקים ומעודדים. הכל מה' - הן המילים הנפוצות ביותר בבית משפחת חי, הממוקם בטבורו של היישוב.

שעות ספורות לאחר הרצח, ראיין מוקד הנייעס 'קול הציבור' את אליהו, בנו הגדול. ראיון שכולו חיזוק ואמונה. באו לחזק ויצאו מחוזקים.

• מתי שמעת לראשונה על הרצח?

"הייתי באמצע לימוד. באמצע ללמוד תורתו של רבי נחמן. חבר מתקשר אלי שהיה פיגוע בשבי שומרון. כאב לי, כי סך הכל מדובר במשפחה אחת. לאט-לאט הגיעו עוד טלפונים נבוכים, שסיפרו על האירוע. פתאום התקשרה אימא שלי כשהיא בוכייה כולה, והלחץ שלי גבר. היא אמרה שהיא מנסה לתפוס את אבא והוא לא עונה.

"הלכתי למדריך שלי בפנימייה, ואמרתי לו שאימא בוכה, ואני לא יודע מה לעשות. המדריך אמר לי לנסות לתפוס את אחד מבני המשפחה, אבל אף אחד לא ענה. התחלתי לבכות, מבלי להבין אפילו למה אני בוכה.

"בסופו של דבר, אמרו לי חברים שיבררו בשבילי. אחר-כך התקשרתי הביתה, שמעתי הרבה אנשים בבית שלי. חברה של אימא שלי לקחה את הטלפון, וביקשה שאתן לה מישהו לידי, כי יש לה בשורה קשה. אמרתי לה שתגיד לי את האמת, והיא לא הסכימה. היא אמרה לי להביא את ראש הישיבה. הוא לקח את הטלפון וביקש ממני לצאת. אחרי שהוא שמע את הדברים, הוא קרא לי חזרה, שם עלי את היד ובישר לי את הבשורה המרה שאבא נפטר".

•יצאת מיד הביתה?

"נכנסתי לאיזה חדר, אנשים התחילו לחזק אותי. אמרתי להם: אני חזק. הכל מה', יש לי את רבי נחמן, ואני מאמין שהכל משמיים. מצד אחד, שמחתי, שלקחו את אבא שלי שנפל על קידוש ה', כמו עשרה הרוגי מלכות. מצד שני, הצטערתי על אבא, שנפטר. יצאתי החוצה וצרחתי: 'אבא', בקול שמעולם לא האמנתי שייצא ממני".

• כשהגעת הביתה, מה ראית?

"ראיתי את כולם בוכים, אבל אין מה לעשות. ההלוויה תתקיים רק מחר, ובשעות האלו אנחנו מנסים להתחזק, ולחזק אחד את השני. כל היישוב נמצא אצלנו, ואומרים לי: אתה הבן הגדול. תהיה חזק. צריך לקחת אחריות. יש שישה ילדים מתחתי".

• איך הגיבו שאר הילדים?

"יש ילד בן חודש וחצי, שהוא לא מבין, ועוד ילדה בת שנה וחצי שלא מבינה כלום. לא כולם מבינים על מה המהומה. בעיקר הגדולים מבינים. מגיעים חברים טובים לחזק כל הזמן, ואני מודה לכולם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!