אין מתנות חינם

זה היה באחת הפעמים בהן תכננתי חופשה משפחתית. עם התקציב שעמד לרשותי יכולתי לבחור בשתי אפשרויות: האחת - מלון ממוצע, הכולל במחיר שתי ארוחות ביום; השנייה - מלון מפואר מאוד, העטור בשלל הכוכבים האפשריים, אך עם ארוחת בוקר בלבד.

לאחר התלבטות, העדפתי להשתכן במלון המפואר, המציע רק ארוחת בוקר. את תכנון הארוחות הנוספות מחוץ למלון ביצעתי לפרטי-פרטים. העיקר - התארחנו במלון מהמפוארים שקיימים.

באחד מימי החופשה הנעימים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, צלצל הטלפון בטרקליני המפואר. על הקו היה אחד מעובדי המלון. בקול מתקתק ונימוסי להפליא, הוא בישר לי: בית המלון החליט להזמין אותך ואת בני משפחתך לארוחת ערב יוקרתית, השווה 300 שקלים לסועד, בתנאי אחד - שתגיע כחצי שעה קודם לשמוע הצעה עסקית מעניינת מטעם בית המלון.

בטני קרקרה מרעב, ולשמע ההזמנה חושי התעממו מעט ולא היו ערים דיים, בכדי להתריע על 'סכנה בדרך'. אישרתי בחדווה את ההזמנה, ובשעה היעודה עמדנו, אני ומשפחתי, עם מיטב מחלצותינו, בפתח חדר האוכל המפואר של המלון.

הוזמנו לשבת ליד השולחן, ובטרם הוגשו המאכלים והמשקאות, סובבו את שולחננו שלושה אנשי מכירות חייכניים ונמרצים. הם פרסו בפני הצעה: לרכוש חופשות מרוכזות, במחירי מציאה, למשך 10 השנים הבאות.

ואז... 'האסימון נפל'.

הרעב נעלם כלא היה והתחלתי לחוש בגודל המלכודת שאליה נקלעתי. לפתע צפו ועלו לנגד עיני סיפורי עצב ואומללות של אנשים שנאלצו לחתום על עסקאות שכלל לא חפצו בהם, והכול בעקבות המיומנות, המקצועיות ולחץ פיזי ונפשי שהפעילו עליהם אנשי המכירות.

לפתע עלה רעיון גאוני במוחי. הטבתי את כיפתי מעל ראשי ופתחתי במונולוג: "תשמעו יקירי, ההצעה שלכם קוסמת מאוד ואפילו כדאית. אני מבין שדרככם אני הולך לחסוך הרבה כסף בשנים הקרובות. אך אני אדם חרדי, יש לי רב, ואצלנו מקובל שלא עושים שום צעד ללא הסכמתו וברכתו של הרב - ובפרט בענייני כספים ועסקים. אני אשוחח עם הרב בלילה, אשכנע אותו, ואין לי ספק שהוא יאשר את העסקה".

הם בלעו את דברי בצמא, הנהנו בראשם בהערצה, וסימנו למלצרים להתחיל להגיש את ארוחת הערב. לאחר שעה ארוכה יצאתי בכבדות מהאולם, עם שני מטענים: האחד - בטן מלאה ושבעה; השני - אין מתנות חינם, כי אין מושג של "החלטנו להעניק לך ארוחת ערב חינם", וכי לכול מתנה יש מחיר.

לפני כמה ימים קיבלתי שוב טלפון. הפעם - נציג מהחברה הסלולארית. שוב, בקול מחניף ומתקתק, הוא בישר לי שהחברה החליטה להעניק לי הוזלות משמעותיות על כל הקווים הניידים שברשותי. הוא גם התגאה בפני כיצד החברה חושבת רק עלי, וכל מעייניה נתונים למחשבה איך לחסוך לי בהוצאות הכספיות. לאחר מילות החנופה ומתק השפתיים, הוא פרס בפני את ההצעה למסלול חדש, שאכן - לאחר חישוב מהיר - העלתה חיסכון משמעותי מידי חודש.

בו-במקום הבעתי את הסכמתי המלאה לשינוי במסלול תוך שאני מודה לו עמוקות.

דבר חשוב אחד הוא שכח לציין בשיחה: בתמורה לשינוי המסלול, אני מחויב להיות מנוי בחברה שלוש שנים נוספות.

לאחר כמה שעות, בדרך ללא דרך, 'עליתי' על העוקץ, ובאותו יום תבעתי נמרצות מנציגי החברה לבטל את התוכנית. לא הייתי צריך להפעיל שוב את 'תרגיל הרב', כי פשוט חשתי מרומה וכעוס.

שוב פעם חוויתי על בשרי את המשפט הכל-כך נכון: "אין מתנות חינם". אף חברה מסחרית, גוף עסקי, בנק או חברת ביטוח, לא עושים מאמצים כדי להטיב איתנו, אלא רק עם עצמם, דרך הכיס שלנו ולפעמים גם דרך הבטן. תשננו את המשפט "אין מתנות חינם" - ותחסכו הרבה כסף ועגמת-נפש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!