כאשר הקטיושות פערו חור בהר-נוף

ברחוב האדמו"ר מרוזי'ן בירושלים יושב יהודי מורם מעם שכל ישותו משדרת כובד ראש ודאגה עמוקה מהמצב השורר כעת. הוא וכל בני קהילתו שוכנים דווקא באיזור הבטוח ביותר בארץ מפני פגיעתם של טילי האוייב. כל כך בטוח, שאפילו הפירסומים המפחידים ביותר על נשק יום הדין של החיזבאללה, טילי השיהאב ארוכי הטווח, לא כוללים אותה בטווח הסכנה. שקט של ברכה כמו שזכתה לו ירושלים בימים אלה דומה שטרם היה כמותו באף לא אחת ממלחמות הדמים של הארץ המיוסרת הזאת.

ואם בשקט יחסי עסקינן (עד חלילה לאוטובוס המפויח הבא) הרי השכונה בה מתגורר האיש שלפתחו שיחרנו למצוא תשובות בימים טרופים אלו, היא פלאנטה מיוחדת נוספת של שלווה שטרם הופרה בה מעולם על ידי צר ואוייב. דומה שכמו יד נעלה המגוננת על השכונה המשקיפה על פאתי העיר ומרחיקה מחבלים ומפגעים. ולוואי שכך ימשך עולם ועד.

אבל דווקא מכאן, מתוככי פיסת השלווה הפסטוראלית הזאת, בוקע זה שנים קול צלול ובהיר שכולו זעקה והתראה על מדווי הארץ הזאת. זעקה על חורבן גשמי ורוחני המתחולל ללא הפסקה, והתראה מפני העתיד לבוא שיחודה בכך שנשמעה בימים של אופוריה ושלום מזויף. לא רבים זכו להבין אותם בשעתו. היו גם שטענו כי מוטב לה ליהדות החרדית להסתגר בתוך עצמה. להגן על האינטרסים הבסיסיים ביותר שלה, ולהעלם כליל מהנעשה מחוץ לדלת אמותיה. כמו רצו לומר: השמיים ירחמו על כל יושבי הארץ הזאת ועלינו.

אלא דעה אחרת היתה, ועדיין יש לו, לחבר נשיאות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, האדמו"ר מבוסטון שליט"א. האדמו"ר, המחלק את זמנו בין שתי קהילותיו הפורחות בבוסטון שמעבר לים ובשכונת הר נוף השלווה, לא נח ליבו מול בטחונם היחסי של בני קהילתו והוא צופה בדאגה עמוקה מאוד אל העתיד הקרוב.

לא צריך לצלול לארכיונים ישנים למען דעת כי כל אחת מאזהרותיו-התראותיו של האדמו"ר מתממשת בימים אלה אחת לאחת. בעיתונות החילונית מכתירים היום את ביבי נתניהו כנביא הזעם של ויהי לאחר ההתנתקות. להבדיל בין החול ובין הקודש, ובצירוף התנצלות מראש על מה שעלול להתפרש כהכללה של אותו ריקא עם אחד המיוחדים שבאדמו"רי דורינו, ניתן לקבוע כי בזמן שהנ"ל (ביביהו) עוד כיהן כשר אוצר והרים את ידו בעד גירוש היהודים מאדמתם, יצא האדמו"ר בקריאת שבר על העומד להתרחש. במבטו מרחיק הראות הוא צפה לא רק את השלמת פעולת הגירוש, מול השתיקה הרועמת גם בתוך מחנינו, אלא אף את הימים בהם יחושו מרבית תושבי ישראל את נחת זרועם של כל אויביה מסביב.

אי לכך, ולמרות מעמדו המיוחד כחבר נשיאות מועצת גדולי התורה של יהדות התורה, היתה דלתו פתוחה בפני בני כל החוגים והזרמים בכל הקשור למאבק נגד איוולות ועוולות הממשלה. לבני קהילתו ולקהל מאזיני לקחו הוא חזר ושינן שלא לסטות ולא לשכוח לרגע את הקו האידאולוגי והיהודי המפריד בין שלומי אמוני ישראל לתועי ומטעי חזון אתחלתא דגאולה ואומרי ההלל ביום העצמאות.

אפס כי כאשר פקדו את ביתו אותם יהודים כואבים וביקשו את תמיכתו ועזרתו הוא לא בדק בצבע כיפותיהם והאזין לקול הצעקה הגדולה הבוקעת מפיותיהם. לימים הוא אף נטל את כל כובד שנותיו וטלטל את גופו החלוש אל מקום הגירוש העתידי. לעודד רוח נדכאים , לראות את הנעשה ולא רק לקבל אודותיו עדות שמיעה, ולהשמיע שם במקום, והדברים כתובים ומתועדים, שצרת הדרום היא רק ההקדמה לרעה הגדולה שתבוא מהצפון והמרכז אל כל יושבי הארץ.

למען הסר ספק ומנוע מקום לטעות מן הראוי להדגיש כל האמור לעיל הוא ליקוט עובדות ופרשנות דידן . אבל בפירוש לא זה מה ששמענו כאשר נכנסנו אל הקודש פנימה. בטרמינולוגיה הרוחנית של האדמו"ר מבוסטון אין כל זכר לביטויים בנוסח של " אמרנו לכם". פוליטיקאים ועיתונאים זקוקים לקרדיטים אם באקראי כתבו או אמרו מראש את מה שיהיה. אבל גדולי ישראל רחוקים בהווייתם ת"ק פרסה על ת"ק פרסה מכגון דא.

יתרה מזו. כאשר נענתה בקשתינו להתקבל לשיחה תנאי קודם למעשה היה שהמסר המרכזי העולה מן הדברים יהיה הצורך בהתחזקות בתורה, במעשים טובים, ובמיוחד במצוות שבין אדם לחברו, למען הרבות זכויות לעם ישראל בימים קשים אלו.

אי לכך, נחזור ונכפול כאן את מה שעוד יצויין בהרחבה במהלך השיחה אודות דרישתו של האדמו"ר לבטל את חופשת בין הזמנים של בני הישיבות אם עדיין ימשכו ימי הלחימה. בראש ובראשונה בבחינת תורה מגנא ומצלא, אך בבחינת האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה. לנוהגים להאזין לבעל הקורא בבית הכנסת או למקיימי ההלכה של שניים מקרא וגו', אין צורך להזכיר מתי נקרא לאחרונה בציבור פסוק אקטואלי זה.

הכל בגלל הממשלה

השיחה התקיימה בעיתוי שגם בימים כתיקונם שוררת עליו עננה של קדרות. בעיצומם של ימי בין המצרים ויומיים קודם לתשעת הימים. מעבר לגבולות הפריפריה החרדית והדתית תחושת הקדרות היא אך ורק פועל יוצא של התמשכות המלחמה והעובדה המרה כי שבועיים לאחר פרוץ הקרבות טרם הצליח הצבא החמישי בגודלו בעולם (לפי פרסומי רהב מקומיים) להפסיק את הירי על חמישית משטח המדינה. ברם כי מזוית ראיה יהודית קשה שלא לקשור בין הכשלונות הרודפים זה את זה לימים המסוגלים כידוע דווקא להצלחתם של שונאי ישראל.

• האם יש לחרוד יותר מפני מלחמה הנערכת בבין המצרים מאשר בכל זמן אחר?

"בוודאי ידוע שהימים הללו הם ימים קשים לכלל ישראל. בימים אלו ההלכה פוסקת שאל לו ליהודי להיכנס לעניינים ולמצבים שמצריכים לעורר עליו רחמים. ואם אנו נמצאים במלחמה, הרבה יותר קשה לפעול שהכול יהיה בחסד וברחמים. אף על פי כן, ריבונו של עולם נמצא בכל מקום ובכל זמן וה' יתן שנצליח לצאת גם מהמצב הקשה הזה"

• שמא יש בכך סימן גם לבאות...

"אין לחפש סימנים בכגון דא. אין זה דבר המסור לנו לתת פירוש על מעשי ה'. מכל מקום, משה רבנו כבר הקשה: צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ולא הבין את דרכי ה'. גם אנו, כלום יש לנו החוצפה לחשוב ולהבין אם זה טוב או לא טוב. אנו מקווים שכל מה שעושה הקב''ה הוא רק טוב בשבילנו. למרות זאת, אין כל ספק שמצבנו מאוד קשה"

הידיעות על מאגרי הנשק העצומים של החיזבאללה בצד שיטות הלחימה המתקדמות שהוא מפגין יככבו ללא ספק בועדת החקירה שתקום מיד לאחר תום הקרבות. מטעמים של מורל הציבור לא מרבים חברי הכנסת והגנרלים בדימוס למתוח ביקורת חריפה על אוזלת היד המודיעינית וכל חוסר המוכנות של הצבא למלחמה הנוכחית. אבל הכל יודעים שיומם של השאלות הקשות קרב במהרה לא יאוחר משבועיים שלושה לאחר הפסקת האש הכפויה.

לדעתו של האדמו"ר מבוסטון הכתובת המרכזית היא לאוו דווקא הצבא אלא הדרג המדיני שהעדיף לטמון את הראש בחול ולהרוויח כמה שנות שקט מדומה על חשבון העתיד.

"בעצם ימים אלו אנו משלמים על המחדל שאנו גרמנו לו במו ידינו. כ העולם רואה בעיניו היום שישראל עד כה לא עשתה את אשר חובה היה עליה לעשות עד כה. במו ידינו התרנו לחיזבאללה להמשיך ולשלוט בסמוך לקו הגבול, להתחמש ולצבור תאוצה. וכעת אנו משלמים את המחיר הנורא והכואב"

• האם לדעת האדמו"ר הממשלות הקודמות אשמות בהתפרצות המלחמה הנוכחית?

"אני לא צריך לומר זאת. זה ברור. כל אחד רואה זאת היום. מפני מה לא נקטו עד כה במשך כל השנים בשום פעולה על מנת לוודא שאלו שמסוכנים לארץ ישראל לא יוכלו לפעול ולהזיק? איך זה שנתנו להם להיות כל כך קרובים לגבול? כל מה שרוצים עתה לעשות, היה עליהם לעשות זה מכבר. אז עוד הייתה להם שליטה בשטח. הצבא ידע היטב את מקומם של המחבלים. עכשיו לא יודעים איפה למצוא את כלי המשחית שלהם. אני משוכנע שכל אדם רואה זאת בעיני בשר ודם ואין מי שיכול להתעלם מהטעות הטרגית הזו שאנו סופגים בעצם ימים אלו את תוצאותיה.

טירוף דעת מוחלט

ניכר בו, באדמו"ר מבוסטון, שהוא עוקב אחרי הדיווחים על הקרבות המתנהלים בצפון הארץ והוא לא מייחס חשיבות רבה להצהרות על הקיף התקיפות האוויריות ולהודעות על מספר המשגרים שהושמדו בכל יממה. מה שמשקף את המצב בשטח לדעתו הוא הירי הבלתי פוסק על ישובי הצפון שדווקא גובר והולך עם כל יום לחימה שעובר.

מבחינה זו, הוא חושב שחוסר היכולת של הצבא להכריע את המלחמה כבר בשלב זה מהווה כבר נצחון ראשון של החיזבאללה. גם לטווח הארוך הוא לא רואה כיצד הצבא מצליח לסיים בכבוד את המערכה. הדברים הקשים שהוא משמיע בהקשר לכך הם בהחלט מעוררי דאגה. בפרט למי שעדיין תולה את יהבו במיתוס של הצבא הישראלי המהולל

"אני חושב שאנחנו בסכנה גדולה. אני מרגיש זאת באמת ואינני יכול למצוא מנוחה לנפשי כשאני רואה מה שקורה. קשה לי לומר את הדברים, מאוד קשה לי לומר זאת, אבל לפי החשבון הפשוט, אנחנו כבר איבדנו את המלחמה"

• עד כדי כך?

"לצערי הרב כן. אם השונאים שלנו יכולים לזרקו את הקטיושות בכל מקום שרק עולה בדעתם, ואם עכשיו אומרים לנו אנשי מערכת הביטחון שיש להם יכולת להגיע גם לגוש דן, אזי עם כל התירוצים שרק ניתן לומר, המצב שלנו רע מאוד. מצבנו בכי רע. כאילו לא די בכך, היה לנו קרב איתם פנים אל פנים.

תארו לעצמכם: אנו, הבקיאים בטכסיסי המלחמה, הצבא החכם והמלומד, הובסנו בקרב פנים אל פנים מול לוחמי החיזבאללה, הערבים היחפים. בעצם ימים אלו איננו יכולים לעצור את האויב שלא נמצא אי שם במרחקים, אלא ממש מעבר לרחוב שלנו. בחזית הנוספת, יש לנו חברי ממשלה של החמאס שחיים ופועלים מתוך שטחנו, בתוך ישראל. זהו דבר אבסורדי שמלמד על מצבנו העגום. איך, איך אפשר להעלות על הדעת שאנו לא מכריעים את המלחמה הזאת?

"אני זוכר שבתחילת מלחמת העולם השנייה, הרבי הקדוש מפיאסצנא, בעל 'חובת התלמידים' הי"ד, קיבל ידיעה שהבן שלו נהרג. לאחר קבלת הידיעה הקשה והמכאיבה הזאת, אמר אביו: אני כבר הפסדתי במלחמה הזאת. זה היה בהתחלה. הלקח הנורא והאיום של מקרה זה הוא שכשאנו מאבדים חייל אחד, יהודי אחד, אנחנו כבר הפסדנו במלחמה של אותו יהודי"

• האם ארץ ישראל היא אפוא בבחינת מקום סכנה ומותר לקום ולעזוב אותה?

"הופנו אליי שאלות רבות של יהודים מחו"ל בנושא זה. אין כל ספק שאסור לעזוב את הארץ. על ארץ ישראל נאמר שהיא ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. על מעבר מחיפה לירושלים, אני עוד מבין. אבל לקום וליסוע לניו-יורק או לכל מקום אחר, אין להעלות על הדעת. שם יש יותר סכנות באופנים שונים. כשסבא שלי בא לארץ ישראל, הוא ומשפחתו, הם היו במצב קשה מאוד, יותר קשה ממצבנו הנוכחי, אבל הם לא עזבו את הארץ.

האם רק שלום הצימרים והרצון לקנות שקט זמני הם שהניעו את אריאל שרון לעצום עין מול ההתחמשות הגוברת והולכת של החיזבאללה. כמה מיועציו של השכיב מרע לא מהססים היום לומר בתדריכים שלא לציטוט בשמם (אלא בשם מקורבי ראה"מ לשעבר) שהיו היתה גם סיבה נוספת: הרצון להשלים את תוכנית ההנתקות ללא שמצפון תפתח חזית נוספת.

זו לדעתם, ולדעת רבים ורעים נוספים היתה הסיבה לאיפוק שגזר על עצמו שרון גם לאחר האירועים החמורים שגרמו להריגתם של שלושה חיילים וחטיפת גופותיהם לתוך לבנון. לדעתם ידוע ידע שרון כי יום יבוא והוא יאלץ להתעמת עם החיזבאללה, אך היעד של פינוי הישובים מחבל עזה וצפון השומרון הצדיק בעיניו הבלגה מול ההתגרויות הבלתי פוסקות.

לדעתו של האדמו"ר, הקשר בין תוכנית ההנתקות ובין הלחימה הנוכחית בלבנון הוא הרבה מעבר לאמור לעיל. כלומר: לא רק הזמן שחלף שאפשר לחיזבאללה להתבצר הייטב לקראת המלחמה אלא גם האופציה שניתנה לו להצטרף ללחימה בשעה שחזית הדרום כבר בוערת.

"זוהי אשמה כפולה. אנו רואים היום את הנזק שנגרם כתוצאה מיציאתנו מחבל עזה. אילו עזה הייתה היום בידינו, היה יותר צ'אנס לצבא והוא יכול היה בקלות רבה יותר למגר את הטרור באיבו. עכשיו הם לוחמים נגדנו משתי חזיתות. מצפון ומדרום.

"קרה כאן דבר אבסורדי ומקומם. במו ידינו הכנו את הקרקע לכך שידם של אויבי ישראל תהיה על העליונה. הלכנו ונתנו להם את חבל עזה בלי שהם רצו בכך. הם הרי הודיעו מראש שלא יפסיקו להלחם בישראל גם לאחר הנסיגה. זה טירוף דעת מוחלט שאי אפשר להבין אותו".

שהישיבות לא ייצאו לחופשה

למרות שבשלב זה לפחות המלחמה לא גלשה לאיום קיומי על המדינה נוסח מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, הרי שמאז מלחמת השחרור לא הפך העורף האזרחי לחזית מלחמה המאיימת שעה שעה על מיליון אזרחים ויותר. העובדה כי מה שלא הצליחו הצבאות הסדירים של כל מדינות ערב גם יחד לעשות, עולה בידיו של ארגון גרילה בן כמה אלפי לוחמים, מעלה במחשבה שמא ואולי מעבר לסיבות הצבאיות יש גם מקום לבחינה רוחנית של התופעה שכמותה טרם היתה מקום המדינה.

לדעתו של האדמו"ר הנקודה הראויה לבחינה מזוית זו היא המצב בו נאלצים מאות אלפי אזרחים לעזוב את בתיהם ולנדוד למקומות אחרים באיזור המרכז. האמידים שבהם מתגוררים במלונות מפקיעי מחירים. האחרים נודדים לקרובי משפחה ומכירים, ורבים אחרים מתמקמים בעיר אוהלים המוקמים במקומות שונים. על הטוב יזכר בהקשר לכך המיליארדר ארקדי גאדימק שהקים עיר אוהלים ראשונה בחוף ניצנים ובימים אלה עמלים אנשיו על הקמת עיר אוהלים נוספת המיועדת לששת אלפים משפחות.

כמה ממשתכני המלונות של המלחמה הנוכחית פוגשים שם את אחרוני הפליטים של גוש קטיף וצפון השומרון שטרם ניתן להם מענה אחר. שוכני ערי האהלים של גאידמק כמעט ופגשו את תושבי עיר האהלים של מפוני הגוש שעד לפני מספר שבועות שכנה כמעט בטווח ראיה ממחנות הפליטים החדשים. תושבי עיר האהלים הותיקה קיפלו ציוד לנוכח טילי החמאס והותירו את הבמה הציבורית לחבריהם הצפוניים מדושני העונג והתיירות הפורחת לשעבר.

הקשר לדעתו של האדמו"ר הוא שקוף כל כך שממש אי אפשר להתעלם ממנו:

"לפני שאנו מתחילים לחשוב על מעשי ה', באופן פשוט נראה בחוש שיש כאן מידה כנגד מידה. באותה תכנית אומללה, אלפי בני ישראל הושלכו מבתיהם וצריכים היו להיות בגלות. ועכשיו, עשרות אלפים הוצרכו לעזוב את בתיהם ולגלות למקומות שונים, ברבים מהמקרים ללא תנאים מינימליים. תמיד יודעים ואמונים אנו על כך שמרובה מידה טובה ממידת פורענות.כעת, רחמנא ליצלן, התרחש ההפך".

על דלתות בית המדרש הגדול דבוסטון הר נוף, תלויה כרזה הקוראת לתושבים לתרום מצרכים עבור פליטי צפת והסביבה שרבים מהם מתאכסנים בירושלים. כרוזים דומים נתלו בעבר בבתי הכנסת של השכונה אך הם התייחסו לגל הפליטים הקודם של גוש קטיף וצפון השומרון. אז היה זה בעיקר הציבור הדתי לאומי שהתגייס למען אחיו המגורשים. היו במחנינו שאף הם היו שותפים לעזרה אך בלא כל יחס לעזרה שהגישו להם אנשי המגזר אליו הם שייכים. זה כנראה הטבע האנושי. אדם קרוב לעצמו ולשכמותו.

אבל עוד קודם לכן, בעיצומן של ימי הגירוש בדרום המו אתרי הנופש בצפון מעשרות אלפי ,ויש אומרים שאף יותר, נופשים חרדים. הם גדשו את המלונות, כפרי הנוער שהוסבו לתיירות, ושכשכו בימים בנחלים ובבריכות הצוננות. הכל כמובן במטרה להחליף כח לקראת חודש אלול והימים הנוראים. בין טיול לבריכה, ובין ארוחה לזלילה, האזינו הנופשים (וחלקם גם ראו) לקול ענות הצבא שהסתער ממש באותם ימים על ישובי גוש קטיף. וגם לקול ענות החלושה של המגורשים שבציפורניים ממש נאחזו בבתיהם עד שהוכרעו על ידי הצבא מספר שתיים בעוצמתו במזרח התיכון (אחרי החיזבאללה כמובן).

כמה שזה נורא, הפטירו הנופשים שעסוקים היו במלחמתם הפרטית סביב שולחנות המזון הגדושים . סליחה אדוני, אתה מוכן לזוז כבר מהבאר ולתת גם לנו לקחת משהו לשולחן.

האדמו"ר שוקל את מילותיו בקפידא כאשר הוא נשאל על ידינו האם תופעת הפליטים החרדית אף היא חלק מתופעת המידה כנגד מידה שהוזכרה בדבריו הקודמים.

"זה ברור לגמרי. אינני רוצה להשתמש במילה מידה כנגד מידה, אבל ברור לחלוטיין שלא היה לנו רשות לשבת מהצד כשראינו מה עושים באותה שעה לאחינו בני ישראל. אם אנו יודעים שהם אחינו בני ישראל, אין זה משנה כלל איזו כיפה הם חובשים או לא חובשים. הם אחים שלנו. עצמנו ובשרנו. בוודאי שעל כל מה שנעשה או לא נעשה עד כה על ידינו, עלינו ליתן דין וחשבון. ה' ירחם עלינו שהדין והחשבון הללו יהיו באופן טוב. שנגיע לתכלית שלנו. התכלית שלנו היא: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".

• מה עלינו להסיק באופן מעשי מהדברים האמורים?

"אני קורא לישיבות שלא לצאת לחופשה בימים אלו. מי שחושב לצאת לנופש דווקא בשעה שמתנהלת מלחמה עקובה מדם, אליו יש להפנות את קריאתו של משה רבנו לבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה? אחיכם ילכו למלחמה ואתם תצאו לנופש?".

• האם האדמו"ר פרסם קריאה ברוח זו?

"בוודאי. הודעתי כי אני קורא שלא לקיים את חופשת בין הזמנים. קראתי לחסידים להוסיף בלימוד התורה, להוסיף בתפילה, להוסיף במעשים טובים בין אדם לחבר. אנו צריכים לחשוב ולקבל החלטות מה אנו עושים לטובת אחינו בני ישראל. במיוחד עלינו להתחזק בבין אדם לחברו. לקבל על עצמנו באמת ובתמים את תפילתו של רבי אלימלך מליזענסק. שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא בחסרונם. כל אחד מכל ישראל נקרא חבר. אנו אומרים בברכת החודש "חברים כל ישראל".

אם בשעה כל כך חשובה של ברכת החודש, בה אנו מעתירים תפילה ותחנונים על החודש כולו, אנו מבקשים "מי שעשה ניסים וגאל אותם מעבדות לחרות, הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ" ומוסיפים "חברים כל ישראל ונאמר אמן" – משמעות הדברים היא כפשוטה. כל ישראל חברים, ללא יוצא מן הכלל. זה נוסח שלא נמצא בשום מקום מלבד בתפילה חשובה זו. על כל אדם לחשוב מה אני יכול למען אח שלי.

לא להיכנס לממשלה!

חלקה האחרון של השיחה נסוב על העתיד. הכרזותיו האחרונות של ראש הממשלה אהוד אולמרט מלמדות שהאג'נדה המרכזית שלו היתה, וגם נותרה חרף המלחמה בצפון, היא תוכנית ההתכנסות. כמי שעמד בין ראשי המתנגדים בציבור החרדי לתוכנית ההנתקות, אם כי רבו עליו חבריו בנושא הכניסה לקואליציה, היה זה רק טבעי לשאול לדעתו כיצד צריכה יהדות התורה לנהוג לקראת הבאות.

"ראשית כול, אני חושב שאם לראש הממשלה יש מוח בראשו, עליו להיווכח בטעויות הרבות שננקטו עד כה ובתוצאותיהן ההרסניות. אבל אם חלילה עולה על הפרק התכנית הזו, על כל אחד מאיתנו חלה חובה ברורה למחות ולזעוק על כך שאיננו מוכנים שיגרשו יהודים מארצם ומנחלתם. גירשנו כבר יהודים מארצם, החרבנו בתי כנסת, ועכשיו, רחמנא ליצלן, רואים את התוצאה המרה. ככל שהדבר תלוי בנו, עלינו לעשות הכול על מנת שאפילו יהודי אחד לא ייעקר מביתו".

• כחבר מועצת גדולי התורה, האם האדמו"ר סבור שאל לה ליהדות התורה לשאוף ולעשות מאמצים על מנת להיכנס לקואליציה?

"יש כבר הוראה ממה שנעשה עד כה באופן שלא הותיר מקום לספקות. עד כה ב''ה פעלנו שליהדות התורה לא יהיה שום חלק בממשלה ובקואליציה. אנחנו היינו היחידים שלא עשינו שום דיל עם הממשלה. אפילו לאחר שקיבלנו את הכספים, לא נכנסה יהדות התורה לממשלה ולא תמכה בה, מלבד פעם אחת שנמנעה בהצבעה. בוודאי שיש לעמוד על המשמר שלא להיכנס לממשלה. זה לא עניין של מקח וממכר או של משא ומתן. עכשיו אין לחשוב כיצד להיכנס לקואליציה. אין לי כל ספק שגדולי ישראל, חברי מועצת גדולי התורה, יתמידו בעמדתם ולא יתנו יד לכניסה לקואליציה כזו"

• באיזה אופן יכולה להיווצר סיטואציה שבה ניתן יהיה להיכנס לקואליציה?

"רק אם על הפרק תעמוד הקמת ממשלת חירום של אחדות לאומית למען הצלת נפשות. כל עוד הדבר אינו עומד על הפרק, צריכים בוודאי להיזהר מכל מו''מ עם אלו שמבקשים לעקור עוד יהודים ולמסור עוד חבלי ארץ"

• כמי שמבין בנפש האדם כיצד האדמו"ר מסביר הרצון האובססיבי להמשיך ולוותר, להמשיך באותו קו של מסירה ועקירה, למרות שכל המהלך הזה נחל כישלון כה חרוץ?

"כבר רבות דובר ונכתב על כך שיש מילה אחת, שהכי קשה לגרום לו לאדם שיוציאה מפיו. זוהי המילה: חטאתי. זה הדבר הקשה ביותר להוציא מהפה. קש המאוד למצוא אנשים שיאותו בקלות לומר ולהתוודות בפה מלא: עשיתי עוול. הרבה יותר מצויה ההתרברבות האנושית ששבה על עצמה בכל פעם מחדש, בנוסח, אני לא יכול לטעות. לא טעיתי, ולא אטעה. מכאן הכול נובע. אנשים נוטים לחשוב שיש להם השכל לקבוע ולהחליט בכל האופנים, בכל המקומות ובכל הזמנים. וקשה לדבר על לבם שעה שהם משוכנעים בצדקת דרכם.

"הדברים קשים. והסכנה מרובה צריך לזכור שאין לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים בלבד. פעמיים בשבוע אנו אומרים לריבונו של עולם: שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומרים שמע ישראל. לדאבוננו ולצערנו אנחנו היום במדרגה של 'שמור שארית ישראל'.

"אחרי החורבן של יהדות אירופה ולאחר כל הצרות שפקדו את עם ישראל, עלינו לקוות ולהאמין שהקב"ה ירחם על כלל ישראל. שכל השטויות שאנשים ומנהיגים מדיניים עושים, יתבטלו במהרה ובלי שום קרבנות. ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!