שוקי לרר מגיש: 'שבת מברכים' במלונית הקורונה

יומן 'שבת מברכים' במלונית הקורונה: במבט לאחור אני מסכם את השבת שעברה עלינו במשך 28 שעות, כשבת של מעין עולם הבא, זה משהו שאין אפשרות לקנות בכסף, משהו רוחני, לצד גשמיות מעולה, שנתן לכל מי שהיה שותף איתנו בשבת הזאת רק רצון של עוד והמתנה לקראת שבת הבאה.

אני לא יודע עם מה להתחיל, עם ההכנות לשבת, או עם סעודת השבת עצמם, הכל היה כאן בצורה מעולה הרבה יותר טובה ממה שחשבתי. דבר ראשון דאגו לכל משפחה, ויש כאן 150 משפחות, לשולחן גדול וכיסאות שיהיה איפה לאכול ולהכין את סעודת השבת. כשכל הזמן מצטרפים אורחים חדשים.

עוד לפני שבת הגיע לכל אחד לפתח החדר שלו, סירים חד פעמיים עם כל צרכי השבת, שכללו, עשרה סוגי סלטים, שלוש סוגי בשרים, 3 סוגי דגים, צ'שולנט, מרקים וקוגלים, ואפילו מנה אחרונה לא שכחו. ובטח אני שכחתי לפחות חלק מהדברים... הכמות של האוכל כאן היא היסטרית, הנהלת המקום עושה הכל כדי שכולם כאן מאוד ייהנו, והאוכל בכמות שמספיקה לפחות עד יום שלישי, חלוקה של עוגות ושתיה כל הזמן בחדר ליד בית הכנסת, רק יש בעיה אחת שביום ראשון אנחנו נקבל מחדש אוכל, אז כבר לא יהיה מקום.

ההכנות לשבת מתחילות לקראת קבלת שבת ברוב עם בבית הכנסת המרכזי, עם ניגונים מיוחדים של לכה דודי, הרצאה מרתקת בין קבלת שבת למעריב, ותפילת מעריב מיוחדת.

אחרי התפילה כולם כאן עם בגדי שבת חגיגיים פוסעים כל אחד לביתו לסעודת השבת, כשמכל חדר נשמעת השירה, במיוחד אלו שהחליטו לאכול את סעודת השבת במרפסת של החדר, כשמכמה דירות ביחד המשפחות שרים את אותם שירים ומתאחדים יחד לאווירה יהודית לוהטת.

שוהים במלונית\\צילום: שוקי לרר

כשאני נמצא כאן אני נזכר שהשבת זה מברכים חודש אלול. בשנים עברו הייתי נמצא בשבת זו עם מרן הגרב"מ אזרחי שמיד לאחר שמחנה 'בני תורה' מסתיים, היה יוצא הרב אזרחי למסע שבמסגרתו הוא מבקר בקברות הצדיקים באירופה - בפולין ובליטא.

הנסיעה הזו נערכת יחד עם תומכי מוסדותיו של ראש הישיבה, עם תלמידים ובוגרים שמגיעים מכל רחבי העולם, והיא בעלת אופי ייחודי. מטרת הנסיעה היא הכנה לקראת חודש אלול המתקרב כאשר המשתתפים במסע פוקדים את קברי גדולי הדור של ליטא ופולין, שואבים את הכוחות הנדרשים ושבים לזמן אלול מחוזקים מתמיד.

המסע הזה, שהפך לשם דבר בקרב תלמידי ישיבה רבים בארץ ובעולם, מתחיל בליטא במקומות שבהם חיו ופעלו גדולי ישראל, ומסתיים במחנות ההשמדה בפולין, שם עלו על המוקד רבבות יהודים בשואה הארורה. המטרה שעומדת לנגד עיניו של ראש הישיבה היא להציג את השפל ואת התקומה של עולם התורה - מאירופה של לפני המלחמה ועד לימינו אנו.

שיאו של המסע הוא הביקור במחנות ההשמדה. שם, בסמיכות כואבת לקרמטוריום הנורא ולתאי הגזים האכזריים שבהם נספו מיליוני יהודים באותן שש שנים איומות, ניצבים התלמידים לצדו של ראש הישיבה ולבם דואב. הרב אזרחי מדבר ומסביר, מספר ומחדד את הכישלון המהדהד של הנאצים הארורים, שביקשו להכחיד את היהדות מהעולם, והנה, אנו כאן בסמיכות למפעלי המוות שלהם - חיים וקיימים.

שיאו של מעמד זה הוא כאשר נעמד ראש הישיבה על רגליו וצועק בקול רם 'אלול'! 'אלול'! 'אלול'!

הצעקה הזו המהדהדת מקצה לקצה במחנה ההשמדה אושוויץ מרעידה את הלבבות. זו חוויה יוצאת דופן שקשה להמחיש אותהולתארה במילים.

במקביל לצעקת ה'אלול' המפורסמת, ממשיך ראש הישיבה להסביר על תקומתו של עולם התורה, עולם הישיבות, שהלימוד בו לא פסק ולא ייפסק לעולם. גם מעמד אמירת 'שמע ישראל' לזכר הנספים מעורר התרגשות עצומה כמו קול השופר - שבו תוקעים לקראת חודש אלול המתקרב המחריד כל לב.

אין לי ספק שכל אחד ואחד מהמשתתפים במלונית בתקופה הזו לאחר הקורונה, זוכה לקבל עליו את זמן 'אלול', ביתר רצינות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!