מתחמם, מתחמם • הטור של ריבלין

יו"ר ש"ס, השר אלי ישי, הוא אדם עם עצבים חזקים שחושלו במבחנים רבים. את האחרון שבהם הוא נאלץ לעבור, באופן בלתי צפוי לחלוטין, דווקא בעיצומה של שמחת שבע הברכות שערכה לכבודו רשת הגנים של ש"ס ביום ראשון השבוע.

האירוע התקיים מלון ריג'נסי ולא הייתה שום סיבה שהכול לא יתקתק כמו שצריך. אולם האירועים היה מקושט לתפארה, האוכל היה מצוין והאורחים, כל השופרא דשופרא של הצמרת השלטונית והש"סית. מיענקל'ה נאמן ועד אהוד ברק ועוד רבים וטובים אחרים. מיותר לציין שאת מרכז שולחן הכבוד פיארו חברי מועצת החכמים ובראשם נשיא המועצה מרן הגר"ע יוסף שטרח לאולם המרוחק חרף מזג האוויר הסגריר. אשרי השר שככה לו, אשרי הנבחר שאלו הם אורחיו.

אז למה אורח חשוב אחד היה חייב לבוא באיחור דרסטי וכמעט לחרב לבעל הבית את השמחה? כשמדובר בבנימין נתניהו בדרך כלל אין טעם לשאלות מסוג זה. הבנאדם הוא מאחר כרוני ידוע לשמצה (הדד ליין היחיד שהוא עומד בו הוא נאום לקראת חדשות השעה שמונה בערב או פגישה עם הנשיא אובמה). כמו יתר שרי הממשלה גם אלי ישי מודע לחולשה האמורה. אבל איחור של שעה וחצי? ועוד כאשר מרן הגר"ע יוסף, שעיתותיו ספורות ומדודות, מחכה רק לך? לזה אלי ישי ממש לא ציפה.

מי שצפה על שולחן הכבוד בעין בוחנת (הייתה שם קבוצת עיתונאים שעשתה זו) הבחין במורת הרוח הגלויה של כמה ממלוויו של מרן הגר"ע יוסף. אחד מהם אף נראה כמי שמארגן את הפמליה לקראת יציאה החוצה. מנגד היה מקורב אחר שתודרך ישירות על ידי המארחים שלחשו באוזנו כי הנה או טו טו וראש הממשלה כבר מגיע וכדאי לחכות. בין שני המתווכחים הכריע מרן הגר"ע יוסף עצמו. הן מפני כבודו של בעל השמחה האהוב עליו, והן מפני כבודו של ראש הממשלה.

למזלו של נתניהו מרן הגר"ע יוסף מכיר אותו מספיק טוב כדי לדעת שבעיית האיחורים שלו היא כרונית ולא נובעת מזלזול חלילה. אי לכך הוא האיר לו פנים במהלך המסיבה ואף חלק לו ברכות ביד נדיבה. לא ברמה שאהוד אולמרט קיבל לפני שנה וחצי במסיבת שבע הברכות לבתו הבכורה של השר ישי (בחמימות בלתי רגילה) אבל עדיין יותר ממה שניתן היה לצפות.

קודם לברכות נתן מרן הגר"ע יוסף לנתניהו להתבשל קצת בפתיח ארוך במיוחד אודות... ההבדלים בין משטר טוטליטרי ובין משטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי, כך מרן הגר"ע יוסף, יש אופוזיציה שצריך לתת לה פתחון פה וגם לשמוע מה היא אומרת. כמובן יעשה כבודו מה שיחליט לעשות, אבל צריך לשמוע גם מה האחרים אומרים.

גם מתחת למעטה המייק אפ הסמיך של ביבי ניתן היה להבחין באותות מסוימים של אי הבנה למשמע הדברים. וכי הוא לא דמוקרט? הרי כל שבוע ציפי לבני קורעת אותו לגזרים על דוכן הנאומים בכנסת והוא נשאר לשמוע אותה תוך כדי עלעול בלתי פוסק במסמכים המונחים לפניו. עודו תוהה למשמע הדברים הגיע שלב הברכות והאיחולים שלמיטב שעונינו ארך שתי דקות תמימות. יעלה מעלה מעלה. כל אשר יעשה יצליח, וידבר כל אויביו תחתיו ונאמר אמן.

מה ביבי צריך להבין מהברכות ואופי הדברים שנאמרו? שאלנו שר בכיר מש"ס הבקיא באורחו ושיגו של מרן הגר"ע יוסף יותר מרבים אחרים. חכו עד תום הנאום של ביבי ונשמע, באתנו התשובה. חיכינו וגם הוא. אבל נתניהו לא אמר שום דבר מעבר לדקלום של משפטים סתמיים על ארץ ישראל, אהבת ישראל וחשיבות אחדות העם היהודי בזמנים קשים.

למרות הסתמיות שבדברי התשובה לבן שיחנו לא היה ספק שנתניהו יצא מהמסיבה בתחושה טובה. "נתניהו נמצא בימים האחרונים תחת מתקפה מאוד קשה בנושא ההקפאה. הימין שותה לו את הדם בכפית. שרים בממשלה מדברים נגדו מאחורי גבו. מאוד היה חשוב לו לדעת איפה ש"ס נמצאת בסיפור הזה. מכאן הוא יכול לחזור הביתה עם המסר שמרן הגר"ע יוסף מבין את הלחצים הקשים שיש לו מול האמריקנים ולא יוסיף לו צרות קואליציוניות מבפנים".

למרות שרשמית אתם נגד ההקפאה ואף יצאתם החוצה בזמן ההצבעה?

"אנו לא רוקדים משמחה בגלל ההקפאה ואתה יודע שאנו מנסים קצת לרכך אותה. אבל אם מדובר רק בעשרה חודשים, לנתניהו יש גיבוי מלא שלנו עד לסוף התקופה".

ומה יהיה בעוד עשרה חודשים?

"דיה לצרה בשעתה".

המפתחות אצל אהוד

מי שלא המתין עד לבואו של ראש הממשלה היה שר הביטחון אהוד ברק. למרות שגם הוא ידוע כמי שלא שם חשבון לשעון הפעם הוא דפק הופעה בדיוק בשעה הנקובה. אם אכילה מרובה היא סימן למשהו, מצב רוחו של ברק הוא בשמים. במשך ארבעים דקות הוא בלס ללא הפסקה. עשה הפסקות קלות רק לשיחות קצרצרות עם שרי ש"ס והאורחים שעמדו בתור להחליף אתו כמה מילים, הסתכל על השעון ועף החוצה. שהוא יחכה לביבי? למה מה קרה.

עד כמה שהתזמורת הארורה הניחה לשמוע, נושא השיחות הקצרות עם ברק היה ההקפאה. בעל השמחה, השר ישי, היה רתוק לשולחן הכבוד, אבל כל יתר שרי ש"ס ושועיה, כולל האורח מביתר, ראש העיר הרב מאיר רובינשטיין, ניצלו את שעת הכושר כדי לזרוק לו כמה מילים על המתחמים המוקפאים בביתר ומודיעין עילית. ברק ענה קצרות מה שענה. כשהפליג החוצה ראינו על פניהם של אטיאס ורובינשטיין אותות ברורים של שמחה.

ההדלפה החצי רשמית על שחרור המתחמים הבנויים בחלקם בשתי הערים האמורות יצאה מאיזור לשכת ראה"מ רק ביום שלישי, אבל היא הייתה רק לפרוטוקול וקידום מכירות אצל המפלגות החרדיות. את ההודעה המעשית על ביטול ההקפאה מסר ברק לשרי ש"ס כבר במהלך השמחה. רק אל תעשו רעש, ביקש, והכול יהיה בסדר.

וכשברק אומר יהיה בסדר הם סומכים עליו במאת האחוזים. ברק היה זה שאמר להם לפני כחודשיים שההקפאה עומדת להתבצע בדיוק כפי שבוצעה בשבוע שעבר. עם צווים של אלוף הפיקוד, עם התליית כל האישורים הקיימים ועם מתן אישורי המשך רק לבתים שבנייתם כבר החלה.

השר הבכיר עמו שוחחנו העביר את המסרים לראשי היישובים ונתן להם להבין לבד מה עליהם לעשות. החכמים מיהרו לצקת יסודות ולקבוע עובדות. הפחות חכמים סמכו על ההצהרות של נתניהו שההקפאה תחול רק על מתן אישורים חדשים. כשתראו מי יושב בשקט ומי צועק מרה תבינו לבד במי הדברים אמורים.

הקפאת הלחימה

סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש, לא השתתף אמנם בשמחה האמורה, אבל בערב בו התקיימה גם הוא כבר ידע שברק החליט להפשיר את המשך הבנייה במתחמים שכבר נמכרו (שימו לב, אין אישורים לבנייה חדשה, אפילו לא של חדר נוסף או פרגולה למרפסת. ההפשרה היא למתחמים בהם זכו הקבלנים והחלו בעבודות עפר ראשוניות למרות שטרם נחפרו היסודות) בביתר ומודיעין עילית. לדבר עם אהוד ברק גם הוא יודע ולהביא לשטח שרים שיתרשמו מהמצב (הרצוג ובגין) זו ההתמחות האישית שלו. בפרט שמדובר בביתר עילית.

אין ספק שהפשרת בנייה היא סיבה למסיבה, אך כמדומנו שלא נטעה אם נאמר שמצב רוחו המרומם של פרוש השבוע היה פועל יוצא של התפתחות חיובית מכיוון שונה לחלוטין. ביום שני השבוע הוא פתח את עיתון 'המודיע', עליו הוא עדיין מנוי בתשלום מלא, ומה שראה שם עשה לו טוב על הנשמה.

לא רק פרוש הופתע. כל מי שלא נמנה על סקטור בעלי הבתים התמימים שבין המנויים ידע היטב שמאז הבחירות המקומיות בירושלים בכלל והקמת עיתון הבית בפרט, קל יותר היה למצוא את שמו ותמונתו של ברוך מרזל בביטאון הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית מאשר אזכורים של פרוש בביטאון התנועתי -הנשלט על ידי הסיעה המרכזית. הסיבות ידועות ומיותר להזכירן.

והנה. ביום בהיר אחד וללא הודעה מוקדמת, כאילו שום דבר לא קרה בשנה וחצי האחרונה. תמונה של פרוש בעמוד הראשון במחיצתם של כל חברי הנהלת התנועה וכיסוי נרחב לדברים שאמר באותו מעמד עליו נסבה הידיעה. הקוראים החריפים יותר של העיתון אף הבחינו כי בסדר הופעת הנאומים הקדים פרוש גם את עמיתו סגן השר הרב יעקב ליצמן. ממש ימות המשיח. וגר זאב עם כבש וסגן שר הבריאות עם סגן שר החינוך ירבצו יחד.

פרוש ואנשיו לא הופתעו מעצם קיום המפגש המשותף. הם הרי בישלו אותו יחד עם יו"ר המרכז הרב יוסף קופרברג והמזכ"ל הרב חנוך זייברט לפני שבועיים. כבר אז דובר על כינוס הנהלת אגודת ישראל תחת הכיסוי של דיון במצוקת הדיור (נושא חשוב מאין כמוהו אבל לא שיש להנהלת אגו"י מה לפעול בו).

המטרה האמיתית הייתה הפשרת היחסים הקפואים בין הסיעה המרכזית ושלומי אמונים שיותר גרוע מהם כבר דומה שלא יכול להיות. היוזמה הגיעה מכיוון הסיעה המרכזית, שבכיריה לא זזים צעד בלי אישור מהחלונות הגבוהים ביותר, ובשלומי אמונים נענו לכך בחדווה רבה. הסיבה ברורה: אחרי שהקימו עיתון משלהם וביססו את מעמדם כסיעה עצמאית – כל הושטת יד מהצד השני היא כל כולה רווח נקי.

אם זיכרוננו הדל לא מטענו היה זה הכינוס הראשון של הנהלת התנועה בעשור האחרון שהתנהל ממש על מי מנוחות. בלי ויכוחים על מקום ברשימה ובלי עימותים על חלוקת אחוזים של הצירים במרכז התנועה. היו"ר, הרב קופרברג כמובן ראשון הדוברים ומיד אחריו סגן השר משלומי אמונים. הראשון ברשימת יהדות התורה, הרב יעקב ליצמן, לא ראה פחיתות לעצמו להיות הנואם השלישי. העובדה כי לראשונה בתולדות התנועה הזמינו שר חרדי ממפלגה אחרת לבוא ולשאת דברים בכינוס רשמי הוסיפה אף היא לאווירה הטובה.

ובכל זאת, הפרסום הבולט בהמודיע הפתיע גם את חברי ההנהלה. לשלומי אמונים ולסיעה המרכזית יש כמה חשבונות פתוחים (הבחירות בירושלים, החינוך העצמאי וההצבעה על ראשות ועדת הכספים) ולביטאון התנועה יש חשבון פתוח משלו על הקמת העיתון המתחרה. כדי שלוזר קנופף יסכים להכניס תמונה של מו"ל עיתון אחר בעמוד הראשון, ההוראה צריכה להגיע ישירות מהחלונות הגבוהים ביותר.

מוקדם עוד להעריך מה יוביל בעקבותיו הצעד המפתיע דנן של הסיעה המרכזית, אבל אם הסיומת תהיה שלום באגודת ישראל (כולל פתרון בעיית החינוך העצמאי. יש שיחות לא רשמיות בנושא והצדדים המעורבים מדליפים על התקדמות לא מבוטלת. ממש כמו בעסקת שליט) אפשר כבר עתה להצביע על השושבין המרכזי: המזכ"ל הרב חנוך זייברט.

זייברט היה היחיד ששמר על אפיק הידברות פתוח עם פרוש ואנשיו גם בימים השחורים ביותר שבין הבחירות בירושלים ובין הבחירות הכלליות לכנסת וגם בימים שלאחר הכינוס בנובוטל והמאבקים בבית המשפט. בזמן שליצמן ופרוש לא אמרו שלום זה לזה בישיבות הסיעה בכנסת, זייברט והאחרון היו מדברים שעות בטלפון. לא מעט פעמים הם נפגשו בבני ברק לשיחות חשאיות שרק בודדות מהן דלפו החוצה. ואף הן לא על ידי אחד הצדדים אלא על ידי נשמה טובה שעברה בסביבה.

המפתיע הוא שהקשר בין השניים לא נותק גם לאחר ההצבעה הגורלית על ראשות ועדת הכספים. בסיעה המרכזית מספרים כי זייברט היה זה ששוחח עם פרוש בשעות שלפני ההצבעה והבין ממנו שהוא עומד לתמוך בליצמן לתפקיד הראשון. בעקבות הכישלון חטף זייברט מעמיתיו טוב טוב על הראש, אבל המשיך את הקשר עם פרוש למרות כל ההתקפות.

זייברט הבין שלמרות המחלוקות הקשות חייבים לבנות בסבלנות ובשקידה גשר צר על מים סוערים. הוא ראה כיצד דגל התורה וש"ס עולות כפורחות ואילו אגודת ישראל מאבדת במהירות מוקדי כוח והשפעה. זה כבר לא בגדר סוד שאת הטון ביהדות התורה המאוחדת נותנים חברי הכנסת של דגל התורה. כשסגן השר ליצמן צריך גיבוי בפרשת המוות המוחי הוא לא פונה למוזס או לפרוש אלא לעמיתיו בדגל התורה. ומה עושה סגן השר פרוש כשיש לו בעיות עם מחלקת הישיבות שלא ממש סרה למרותו? הוא מתקשר ללשכה של גפני וקובע אתו פגישה דחופה.

האור הירוק שהעניקו ראשי המרכזית לזייברט להמשיך במגעים השקטים מלמד שגם אצלם בשלה ההכרה שבחיים הפוליטיים אין מצב של ברוגז ברוגז לעולם. האויב של אתמול הוא הידיד של מחר ולהפך. אם אפשר לנהל מלחמת חורמה נגד בחירתו של הרב משה אבוטבול לראשות עירית בית שמש ושבוע לאחר הבחירות לשבת אתו למו"מ כאילו לא קרה דבר (השבוע ערכה המרכזית שמחת שבע ברכות לאבוטבול בהשתתפות כל ראשי הסיעה והשמחה הייתה רבה) אפשר לנסות ולמתוח קו על אירועי ירושלים וראשות ועדת הכספים.

במסגרת ההפשרה עשתה השבוע הסיעה המרכזית מחווה נאה וחשובה. כעת עבר הכדור למגרשה של שלומי אמונים. אם חפצת שלום היא עליה להגיב מיד בצעד בונה אמון מצדה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!