ההרצאה של שוקי לרר על גדולי ישראל

היום הרביעי: אני רוצה קצת לספר על סדר היום כאן, לאחר תפילת שחרית שיש כאן כמה מניינים, פעם התפילה באווירה חסידית נלהבת, פעם אווירה ליטאית מתחננת, ופעם בנוסח הבקשות היפות של עדות המזרח. לאחר ארוחת בוקר שכל אחד אוכל בחדרו, וככה גם אין בעיות לאף אחד של צניעות, כי כל משפחה אוכלת עם המשפחה שלה בתוך החדרים שלה. הקהל מתארגן לסדר יום של ה'מחנה'.

בחורי הישיבות מתכנסים בבית המדרש ללימוד במסגרת ישיבת בין הזמנים, הילדים מתכנסים באולם אחר במסגרת "חיידר", בטח זה החיידר היחיד שפועל רק בבין הזמנים... והאבות מתחילים בסדר יום אחר.

האחדות ממשיכה גם כאן, אפשר לראות את החברותות של הלימוד מכל הסוגים, ככה גם אני התחלתי בחברותא מיוחדת שבטח בימים כתיקונם לא הייתי חולם ללמוד איתו. אבל מה שמיוחד כאן, שבעיקר בשעות הבוקר אין הרבה מה לעשות חוץ מללמוד, אז גם אלו שעובדים כל השנה לפרנסתם כעת מוצאים את הזמן הפנוי ללמוד. ולכן החיבורים כאן הם ייחודיים שעושים אחדות בין כולם.

אתמול ביקשו ממני לתת את חלקי בקרב המשתתפים והתבקשתי לספר קצת ממה שאני ראיתי אצל גדולי ישראל בשלושים השנה האחרונות.

האמת, שגם אני הופתעתי מכמות המשתתפים במיוחד לאור השעה המאוחרת שבה נקבעה ההרצאה לשעה 10 בלילה, אבל עוד יותר הופתעתי לראות את מגוון המשתתפים, (שחבל שאני לא יכול לפרסם את התמונות שלהם, בגלל שלא קיבלתי את אישור הנראים בתמונה), אבל זה ממש כולל אברכים ליטאים שלומדים כל היום שהגיעו להתחזק מעובדות של יראת שמים של גדולי ישראל, משפחות חסידיות שהגיעו לשמוע קצת מופתים מהאדמו"רים, ומשפחות של עדות המזרח שהגיעו לשמוע על יראת השמים וההנהגות של גדולי הדור.

קצרה כאן היריעה שאני יספר את 18 הסיפורים שסיפרתי שם, אבל סיפור אחד אני לא יכול לוותר. שתי פעמים שהיו סביב בואו לשאת דברים בישיבת בית הזמנים שלי. היה זה לפני כ-15 שנה, שנתיים אחרי שהקמתי את רשת ישיבות בית הזמנים "אור זלמן" במספר סניפים ברחבי הארץ. בתחילה הייתי מביא בכל יום את אחד מגדולי ישראל לשאת דברים בפני הבחורים, כל פעם בסניף אחר. אבל כשראיתי שזה מוציא את הבחורים מהלימוד החלטתי לעשות בסיום ישיבת בית הזמנים כינוס מיוחד שבו יגיעו כל הבחורים מכל הסניפים, ואליו הזמנתי את כל גדולי ישראל שליט"א, שרובם הכירו אותי באופן אישי ולכן הם הגיעו למעמד לחיזוק לימוד התורה בבין הזמנים.

היה זה כינוס גדול שאליו הגיעו מרן הגרמ"י ליפקיביץ, הגר"נ קרליץ, מרן הגרמ"ה הירש, מרן האדמו"ר מויז'ניץ, מרן הגר"ש בעדני, ועוד ועוד. ואליו הזמנתי גם את מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל. כשנכנסתי אליו הוא שאל פרטים ואז אמר לי, היות ואין לי כ"כ הרבה כוחות אז החלטתי שהשנה אני יוצא לישיבות בין הזמנים רק מחוץ לבני ברק וירושלים, בגלל שהם מספיק מחוזקים, והחיזוק נחוץ יותר במקומות הרחוקים יותר. יצאתי רגע מהחדר הקטן של מרן רה"י ורשמתי לי על דף את כל הסניפים שיש לי ברחבי הארץ וחזרתי לחדרו של מרן עם הרשימה של הסניפים בערי הפריפריה, קרית אתא, חיפה, קרית גת ועוד. ש"הראש ישיבה יגיד איפה הוא רוצה ללכת ולשם אני יביא את כולם". מרן זצ"ל ענה לי: אם יש לך הרבה מחוץ לב"ב וירושלים וכולם מגיעים, אז אני יכול להגיע גם לב"ב. ואז הוא שואל אותי "כמה בחורים יש בכל המקומות יחד?" בחישוב מהיר עניתי לו 250 בחורים.

הגיע הכינוס ואז תחילה נשא דברים מרן הגר"נ קרליץ, ואז ביקשתי ממרן שישא דברים אבל אני רואה שהוא ממשיך לשבת במקום להסתכל על הבחורים שישבו, ראש הישיבה הסתכל לכל הכיוונים, ורק אחרי שכל הנאומים נישאו, אז נאות ראש הישיבה לשאת דברים. כמובן שזה היה המסמר של האירוע ודבריו חיזקו את כל משתתפי הישיבות.

יום אח"כ נכנסתי למרן זצ"ל להודות לו על טירחתו בזה שהגיע וישב במקום למעלה משעה. ואז פונה אלי ראש הישיבה ושואל אותי: "מה אתה חושב אם היית אומר לי שיש רק מאתיים בחורים אז לא הייתי מגיע?". ואז הבנתי למה ראש הישיבה הסתכל לכל האולם שבו ישבו הבחורים. בקשתי את סליחתו של מרן ואמרתי לו שאני יבדוק את זה, ובינתיים קיבלתי שיעור חינוך במידת האמת. מרן זצ"ל תמיד אמר לכל ילד בר מצווה לקבל על עצמו קבלה אחת קטנה, לדבר רק "אמת", והוא רצה ללמד אותי גם לומר את כל האמת.

בסופו של דבר התברר לי שאכן אוטובוס שלם של סניף מרוחק של ישיבת בין הזמנים נתקע בדרך ולא הגיע, וזה היה החמישים בחורים שחסרו במקום. כשחזרתי עם הנתון למרן זצ"ל, הוא שמח מאוד בשבילי, על זה שלא נכשלתי באמירת דבר שאינו מדוייק.

ההרצאה הסתיימה בשעת חצות כשכולם מבקשים את ההמשך, אז אני מקווה במוצאי שבת להמשיך את ההרצאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!