הציווי הראשון בפרשה; מודעות לנקודת הבחירה הנוכחית

פרשתנו פותחת בציווי רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. בנוסף לעצם תיאור הברכה והקללה – השכר והעונש המתוארים פעמים רבות במקרא ובפרט לאורך ספר דברים, כאן לפני תיאור הברכה והקללה, התורה מקדימה כעין כותרת, היא אומרת לנו שים לב, שבכל מצב נתון, הנני נותן לפניך ברכה וקללה, זהו ערך מוסף שלא מצאנו במקומות אחרים, ויש לעמוד על משמעות עניין זה.

אנו מבססים את כל מציאות עבודת האיש הישראלי על יסוד הבחירה שיש בכוחנו לבחור בין טוב לרע, זהו אחד העקרונות המרכזיים בהבנת מציאות האדם מול בוראו, אך כשנתבונן נראה שזה לא ברור כלל וכלל לאדם המצוי, ההסברים המצויים לתרץ את כישלונותינו הם 'לא יכולתי להתאפק', כלומר זה לא היה תלוי בי, או לאידך גיסא 'זה לא כל כך נורא', כלומר לא בחרתי ברע ממש.

נעמיק יותר: הכרת הבחירה מבוססת על שתי תובנות עיקריות, א' ראיית האדם את עצמו כבוחר, כלומר שיש בכוחו לבחור בין טוב לרע, ב' מודעות לסיטואציה העומדת בפניו, בהכרתו מהו הטוב ומהו הרע. כאשר שתי אלה ברורים לאדם הרי הוא מודע למציאות הבחירה גם מצד עצמו כבוחר וגם מצד הדבר שהוא בוחר בו. אך ההתחמקות ממודעות ברורה באחד מאלה מטשטשת ומערפלת את נקודת הבחירה.

ההתכחשות לנקודת הבחירה נעוצה בניסיון לבטל אחד מאלה, כאשר אדם בוחר בחירה שגויה בדרך כלל הוא משתמש בשתי תירוצים מרכזיים, לעתים הוא אומר לעצמו זה למעלה מכוחותיי, כלומר איני מסוגל לבחור את הצד הנכון, כלומר גם אם הטוב והרע ברורים לי הרי אינני בנקודת בחירה שהרי זה לא לפי מידותיי, בכך הוא מעקר את עצמו כבוחר.

ולפעמים יטשטש את ההבחנה בין הטוב והרע המצויים בפניו, הוא אומר לעצמו אין זה כל כך נורא ומוצא צידוקים למעשה באומרו פעם אחת מותר לי וכדומה. לסיכום: הבחירה מורכבת מהאדם הבוחר ומהכרת טיב הדבר העומד לפניו, ואם באחת מהן הוא איננו רואה את נקודת הבחירה זה מוביל אותו לחטא. 

אך האמת היא שבכל רגע נתון ישנה נקודת בחירה מסוימת לפי מצב האדם, וגם אם אין בכוחו לעשות מעשה גדול כפי שחשב לעשות, בכל זאת אם ישים לב ימצא דבר שהוא לפי כוחו, ולדוגמה אם אין בכוחו ללמוד שעה שלימה, הרי שבכוחו ללמוד כמה דקות, אך מכיוון שהוא תופס את נקודת הבחירה האם ללמוד עכשיו שעה או לא וזה אין בכוחו כעת, הוא פונה לדברים אחרים, וזה מפאת שאינו מודע לנקודת בחירתו הנוכחית שהיא בחירה כמה דקות לימוד.

על כל פנים, יוצא אם כך, שערך המודעות לנקודת הבחירה היא מוחלטת לאיש הרוצה לעבוד עבודה רוחנית.

זה מה שאנו קוראים בראשית הפרשה 'ראה אנכי נותן לפניכם', התורה מורה לאדם דרך עבודה, שכך עליו לחיות את חייו, שבכל עת הקב"ה מציב בפניו שני דרכים ברכה וקללה, והוא עומד בנקודת בחירה, ואם יחיה בהכרה זו בוודאי ינצל מהרע.

עצם החשיבה בצורה כזאת, מעמידה את האדם במצב של בוחר תמידי, שעל ידי זה הוא נהיה מודע לעצמו ולבחירתו, שבכל תנועה הרי הוא בוחר ותופס איזה צד, אם לטוב אם לרע, והרי אין בכוחו של האדם לבחור בדעה צלולה ברע. וכפי שאמרו ז"ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, והיינו ששוכח מעצמו ואינו מיושב להבין את מציאותו כלל. והתורה אומרת לו שים לב והתבונן שכל צעדיך בכל עת, מצויים הם בין הברכה והקללה, ובעצם מודעות זו תוכל לצלוח את ניסיונות העולם הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!