איזה עיתון חידש את מנוי האדמו"ר?

בשבוע שעבר שירבטתי במדור שלי משפט שהצליח לעורר את אחד מידידי להגיב (זה כשלעצמו כבר טוב). קראו את ההתכתבות בינינו ותחליטו באיזה בועה אתם חיים. כנראה שאני לא מכיר עדיין את הכול ואת כולם. חושבים שאתם מכירים? זה אולי קצת ארוך, אבל שווה כל תו.

אם הייתי צריך לבחור כותרת שתמשוך יותר קוראים, הייתי מתחיל בכותרת "פרסום ראשון: האדמו"ר מגור שלא הכרתם", ואז לכתוב כותרת משנה על היותו של האדמו"ר מגור מנוי לעיתון מרווה לצמא. אבל הפוסט הזה רציני מאוד ואין ברצוני למשוך אש.

וכך זה התנהל:

ברוך:

חוצניק יקר.

"האם הגחלת יתחרה במשפחה או שגורלו יהיה כמו מרווה לצמא המיתולוגי?" (כבודו, מדור פרסום במרכז העניינים).

ובכן, אולי תאמר לי יקירי מה מצב גורלו של מרווה לצמא המיתולוגי? האם יש לכבודו מושג קלוש על מספר מנוייו החודשי, מנויים המשלמים סכום לא-זול בכלל של 95 שקלים לחודש, וקצת פחות אחרי בקשת הנחה?

חוצניק:

לא ממש, אשמח להשכיל.

ברוך:

מושג שלם אין לי, אבל שמץ יש לי כן. עצור נשימה וקרא ברצף: יש להם למעלה מ-15,000 מנויים קבועים רק בארץ! [אינני סוכן פרסום שלהם ואינני צד בעניין, אני מכיר את הנתון הזה מזמי מזמן]

חוצניק:

הגיוני? אתה חושב שיש לעיתון הזה יותר מנויים מיתד נאמן והמבשר יחדיו?

ברוך:

אתה מוזמן לבוא איתי ולצאת מקונכיית הבלוג ולגלות עולם חדש.

אני יודע שהנתון הזה נשמע מופרך והזוי לחלוטין. וכך (בערך) גם אני הגבתי כששמעתי בשעתו את הנתון הזה. כשהתחקיתי מה מאחורי העניין, התחלתי להבין שבעצם אנחנו, קרי אני ואתה וחבר סובבינו, נעים בין לינקוק לבחדרי, כניסה לרוטר, הצצה לכיכר, דפדוף ב'אתרוג' וגם כניסה פעם בשבוע ל'לדעת' ול'חרדים' רק לוודא שלא פספסנו כלום.

אנו מכירים את אהרן גרנות, את הבעיות המשפחתיות של אלישבע שין [נו, בצחוק, ברור], ואת הליטאיות האדוקה של יעקב ב. פרידמן. אנחנו גם חיים את מאמרי המחאה התוקפניים של יתד ודואגים להתעדכן בעמדות חברות הפרסום לגבי פרסום בהמבשר מול החשיפה בהמודיע, ואפילו יודעים קצת על הגושים המתחרים של שוקי לרר / אהרן ברוך לייבוביץ / פרקוביץ / חונא דייטש וכו' וכו' וכו'.

קשה לנו לקלוט שיש בציבור החרדי קהל עצום, עצום, של עשרות אלפי משפחות שהם פשוט לא בעניין הזה. חלקם משפחות מחוגים כמו התולדותים ושומרי אמונים ודומיהם. משפחות ספרדיות פרומריות ואדוקות, יש עוד אלפי משפחות ירושלמיות ובית-שמשיות כאלו שלא שייכים לחוג מהנ"ל בנוסף לאחוז נכבד שקיים בכל חוג שמנוזר מכל הנמנה לעיל ושומר על בית סגור ככל האפשר מרוחות הרחוב. לא קונה עיתונים, לא מכיר את י. מיתר ולא שמע מעולם על בנימין ליפקין.

תאר לעצמך. העיתון היחיד שיש להם הוא מרווה לצמא. למשל, רק אצלי בבנין (19 דיירים) יש, אם אני לא טועה כחמש מנויים על הדבר הזה. יש לי חבר שכותב שם בקביעות, הוא אומר לי תמיד שהוא משתגע תמיד מקשת התגובות שהוא (ואשתו) מקבלים מסוגים כ"כ שונים של אנשים. שזה מדהים אותו כל פעם מחדש [ותתפלא, יש להם גם קהל אחוז מסוים של מזרוחניקים. ברצינות]

תבין. אין בעיתון הזה שום פוליטיקה. שום. אין שם דריסת רגל לפסיכולוגים פסיכיאטרים וקאוצ'רים. הוא חומר נקי ומזוקק לאלו שדורשים חומר כזה. קח דוגמא פשוטה: כשר' ישראל הגר דיבר לאחרונה לקהל חסידיו שלא לצרוך עיתונים המטמטמים את המוח הוא סייג את דבריו שכמובן אין כוונתו למרווה לצמא. קח סוד כמוס: גם הגערער רבי מנוי על העיתון הזה, בנוסף לעיתון המודיע, כנראה. וכשפעם אחת מאיזושהי סיבה התפקששה הוראת הקבע שלו והפסיקו לשלוח אליו, התקשרו מהמזכירות לשאול מה קרה, והמנוי חודש. אני רציני להחריד.

תבין עוד משהו. אין בעיתון הזה גם לא עמוד פרסום אחד, אף פעם! יש אחוז יפה מהאוכלוסייה שלנו שלא רוצה להיות מושפע מהמדיה המפגרת שלנו. העיתון נותן להם חומר קריאה בלי פרסום של אף אחד. לא יאומן שיש היום דבר כזה. והוא לא היה יכול להחזיק את עצמו בלי מספר עצום של מנויים. הוא מעסיק צוות של עשרות כותבים, מדובר בעיתון עם כרס מדי שבוע, שלא לדבר על ערבי חגים ומועדים, ובעיתון עם דפי כרומו צבעוניים מהדף הראשון ועד לאחרון.

כנראה חוסר התלות שלו במפרסמים ובבעלי אינטרסים ופוליטיקאים משונים נותן לו את החופש להקדיש את העיתון באמת רק לתועלת קוראיו.

אני יודע שנשמעתי כמו תקליט צורם של סוכן פרסום, אבל אני לא, כי פשוט הם לא מכניסים פרסומות, בעיקרון… כך שאתה מוזמן לקבל את דבריי כפשוטן ובטהרתן.

חוצניק:

שכוייח! פשוט הרשמת אותי. מסתבר שיש הפתעות בחיים. אשמח מאוד לפרסם את דבריך, אם תאפשר לי, כמובן.

ברוך:

Go!

קישורים:
מקור: פשקוועיל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!