ההבדל בין אינטרנט לאינטרס

גולם ה'בדיעבד' קם על יוצרו!

אין ספק, שמבחינה תקשורתית פנים חרדית מכתבם של גדולי ישראל נגד "תחנות האינטרנט ה'חרדיות', הוא האירוע החשוב ביותר של סוף השבוע. ושאף אחד אחר לא יטען ל'בכורה'.

גם אנחנו הקטנים, כמו אפילו רבים שאינם שומרי תורה ומצוות, אך נפשם נקעה וסולדת מההתדרדרות המוסרית הנוראה בישראל, מודעים לסכנה האדירה הטמונה ב'אינטרנט', ולתרומה השלילית הרבה שיש ליצור המפלצתי הזה על איבוד הרסן, השחתת המידות והרס משפחות בישראל.

היינו מוכנים להירתם לכל קריאה של גדולי ישראל ולסייע במשימה ההכרחית והמחויבת של מניעת התפשטות הנגע, אם רק היה לנו שמץ קל שבקלים של ידע או הבנה מינימליים, איך עושים את זה?

בלי להרפות ידים, לפחות עבורנו, המצויים בתחום התקשורתי והתעמולתי, זו נראית, בשלב הזה כבר כמעט משימה בלתי אפשרית.

אבל אנחנו כן רואים עצמנו תורמים מנסיוננו הרב למיזעור הנזק אצל רבים, שכבר נסחפו עמוק לתוך המערבולת הזו, ואינם מצליחים להחלץ ממנה.

בתקופת ה'השכלה' והתרחבותה של סכנת ה'ספרים החיצוניים', גוייסו, בלית ברירה, כישרונותיהם של כמה מטובי הסופרים היהודיים שלא היו מונחים רק בספרי הקודש, כדי להשקיט את הרעבון שהתגבר לרעות בשדות זרים.

כאשר סכנה זו הצטמצמה, והעתונות המודפסת היא שהחלה לאיים על נפש היהודים, החליטה הכנסיה הגדולה של 'אגודת ישראל' בהחלטה של מאד 'בדיעבד', ולא לפני שהתקיים בה ויכוח נוקב וחריף, להקים עיתון חרדי, שהמשכו היה לימים עיתון 'המודיע', בדיוק כדי למלא את אותו תפקיד ממש - לבלום את הרוח הרעה שהביאה עמה העיתונות באותה תקופה, ושהצליחה לחדור גם למחנה החרדים והיראים.

מאז קרה לעיתונות החרדית היומית, בדיוק את מה שאירע לצאצאי אדם וחוה שגורשו מגן עדן לא לפני שאולצו, בעקבות אכילתם מעץ הדעת, לעטות על עצמם בגדים. מי מבין ה'מתגנדרים' שבקוראים או מתוך בתי האופנה המפרסמים היום גם בעתונות החרדית, עוד זוכר שעצם הצורך להתעטף בבגדים מקורו בקללה? מי עוד זוכר שהקמת 'המודיע' היתה ב'דיעבד' ש'בדיעבד' וכל היומונים שאחריו אפילו זה לא?

בעל הצמח צדק מויז'ניץ זצ"ל, ממשיל על כך בספרו משל נפלא: שר אחד חטא חטא גדול למלך, שבעקבותיו נגזר עליו לשאת באפו שלשלת של ברזל, שיזכיר לו את עוונו. אחרי מות השר המשיכו גם בניו לשאת את השלשלת מטעמי מסורת, ומנהג אבותיהם בידיהם. אבל הם כבר עשוה כסף וזהב במקום ברזל. אמר להם חכם אחד, שידע את סיבתה הראשונית של נתינת השלשלת באף של אביהם - שוטים שבעולם, הלא השלשלת כשלעצמה על אפכם מוקיעה את נושאיה ומכריזה את סיבותיה"...

מאז הופעתה בדיעבד, השלימה העיתונות החרדית היומית הכתובה את תפקידה. הציבור החרדי כבר אינו נזקק לעיתון יומי ודי לו בשבועונים. אם 'המודיע' 'יתד נאמן' ו'המבשר' היו מפסיקים היום להופיע כלל, וממעטים מחלוקות בישראל, וכך היה צריך להיות, לא היה מרבית הציבור, ואפילו לא מיעוט נחשב ממנו, נמשך אל העיתונות הכללית שהכל כבר מכירים בקלקלתה.

את עיקר החדשות השוטפות קולטים אלה שבכל זאת זקוקים להם ביום-יום, זה מזה, כשהמקור הוא הרדיו למי שיש לו, ולאחרונה יותר ויותר האינטרנט.

לאלה, שאינם יכולים בלי, חייבים להתאים את פתרונות ה'בדיעבד' בני זמננו. העתונות החרדית היומית הכתובה, שהפכה למאד סקטוריאלית ומצומצמת מאז הופעתה, יודעת שהיא כבר לא הפתרון. זמנה עבר. הסיכוי נמצא עתה רק באינטרנט ולכל היותר גם ברדיו.

אם החתונה שנערכה לאחרונה בבית האדמו"ר מצאנז, היתה הידיעה המצולמת הנצפית ביותר באתר ynet באותו היום, ברור שאין מנוס מהמסקנה שיש לתת לאלה שמצאו לנכון לגלוש לאתר הזה, גם כשידעו שהם עלולים להתקל בדרך במראות אסורים או אפילו רק מיותרים, את האלטרנטיבה של חדשות בכלי אינטרנטי אבל בצורה הנקיה וההראויה ביותר.

אלא שהעתונות היומית החרדית, מסרבת להיפרד מנזם ה'בדיעבד' שניתלה בה בזמנו, ושהיא הפכה אותו, כמו בני השר במשלו של ה'צמח צדיק', למכרה כסף ולמטיל זהב. זה ורק זה הוא תמצית כל מה שעמד מאחורי האינטרסנטים שהעבירו בערב שבת גם את המאבק החשוב של עצירת התפשטות נגע האינטרנט בתוכנו, שגדולי ישראל קדשו עליו מלחמה מתחייבת, ושכולנו משוכנעים בחשיבותו, לפסים הצרים והחלודים של מאבקי השליטה הפנימיים המוכרים, המיותרים, המזיקים והמתועבים.

מי שמתכוון באמת לשם שמים, אינו בא להחתים את גדולי ישראל על נוסח שהכין ל"דעת תורה ואזהרה חמורה", רץ מיד לספר ל'חבר'ה' באתר האינטרנט ynet או ב'הארץ' שבהם הוא התפרסם לראשונה.

האם ידעו גדולי ישראל שחתימתם תתנוסס במקומות לא ראויים אלה , תהפוך את כולנו ללעג ולקלס ותגרום לחילול השם נורא הרבה לפני שיגיעו לעיני מי שהם התכוונו שיחשפו אליהם רק ב'המודיע' 'יתד נאמן' ו'המבשר' ואפילו לא בשבועונים החרדים?

עתונים שרק לפני פחות משנה, ביססו נציגי המפלגות שאליהם הם משתייכים, את רוב התעמולה והפניה לציבור החרדי לבחור בנציגיהם לכנסת, על אתר אינטרנט חדשותי חרדי, ובמקרה היה זה 'בחדרי חרדים', אל יעזו לירוק מהר כל כך לבור ששתו ממנו ויטענו עתה שהאתרים האלה מפיצים שקרים וטומאה נוראה...

מי שדוחק את חתימותיהם של חבר מועצת חכמי התורה הגר"ש בעדני, וראש ישיבת פורת יוסף הגר"מ צדקה, לתחתית המכתב שעליו חתומים גדולי ישראל, ומעביר את התחושה שרק צירף אותם לחותמים כעלי הל או נענע מזרחיים, אין לו שום זכות לטפול באחרים את אשמת "בזיון תלמידי חכמים וריבוי המחלוקת בישראל" שלא דבק בו מעולם.

השופר האלקטרוני הראשון של ה..."השקפה"

האם ה"צדקנים" שבאו להחתים את גדולי ישראל סיפרו להם, למשל, שמנכ"ל העיתון 'יתד נאמן', אחד משלושת היומונים החרדים, שבו מתנוססת חתימתם נגד אתרי האינטרנט החדשותיים החרדים על פני כל העמוד הראשון ביום שישי.

האחרון, זוכה ליחס של 'אתרוג' כבעליו של אחד מהאתרים האלה, שנפתחו רק לאחרונה תחת השם 'אתרוג' ? האם הם ידעו שזה שאמור להפיץ את איסורם הוא הוא, אפילו יותר מכל מאחרים, העונה למה שנכתב בנוסח דעת התורה שהוגשה להם לחתימה ש"חייבים להוקיעם ולשרשם מתוכנו"?

אתר 'אתרוג' שבבעלותו של יעקב לבין מנכ"ל "יתד נאמן" מיהר ביום שישי לגלגל את אזהרתם של גדולי התורה לפתחם של כל אתרי האינטרנט האחרים. כדרכם הצינית של אחיו העתונים המודפסים החרדים, הוא שם עצמו, בהזדמנות חגיגית זו לעיתונו, לכשופרם האלקטרוני הראשון של גדולי ישראל ול'אינטרנט הכשר' של ה...'השקפה'

במאמר שמפרסם עורך האתר הזה, חיים טברסקי, הוא מברך ברוב חוצפתו, אמנם ללא שם ומלכות, מעל גבי המקום המטונף והטמא ששמו 'אינטרנט': "ברוך שכוונו לדעת רבנן".

אם היו מחכים המחתימים את גדולי ישראל, רק עוד יום אחד, אם פרסום חלק מהחתימות לפחות , היתה להם הוכחה ניצחת שאכן יש אתר אינטרנט חרדי חדש ששמו 'אתרוג' והוא בבעלותו של מנכ"ל 'יתד נאמן' ה"מבזה תלמידי חכמים והדבר נעשה כהפקר ממש" –כפי שנכתב במודעה עליה הוחתמו הרבנים. עכשיו כשמיהר לפרסם את כל החתימות וירה את כל הצרור, נשמטה אפילו ההוכחה הזו מידו, ורק אנו נעשה כאן עבורו את המאמץ לצרף את שבריה לכדי ראיה.

הנה מה שכתב 'אתרוג' זמן קצר לאחר שאזהרתם של גדולי ישראל התפרסמה גם בעתונות החרדית, ובעצם השמיש בערב חנוכה את הנאמר בהגדה של פסח - לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר:"בערך לפני כשנה, בימי חג האורים תשס"ט, עת קרמה המערכת של 'אתרוג' עור גידים וקרמה, היתה תקופת ההתחבטות שלנו. מצד אחד, בעלי הפורטל ומנהליו, הובילו קו נוקשה של שליחות, של דרך, של השקפה. מבחינתם, 'אתרוג' אמור היה להיות עמוד האור בתוך החושך הנורא הממלא את רשת האינטרנט. יועצים שונים מטעם עצמם ששמעו על המיזם, דאגו ללחוש באוזנינו בלהט, על כך שהציבור רוצה אקשן, הציבור צריך דברים מעניינים, כשהקריצה הנלוית לדברים מסבירה היטב למה הם מתכוונים.

ההתחבטות היתה קשה, מצד אחד, כלי תקשורת הוא בראש ובראשונה מיזם עיסקי, ובאין עם אין מלך. מצד שני היתה דרישתם הנחרצת של הבעלים והמנהלים להיצמד לקו שקבעו גדולי ישראל השונים ליומונים החרדיים השונים בעניין התוכן. ומצד שלישי גם קשה היה לנו לקבל את דברי הקיטרוג הללו, כביכול הציבור החרדי צריך שיתבלו עבורו את הסולת במעט או בהרבה תבן בשביל שזה יהיה 'מעניין'. הציבור החרדי שאנחנו הכרנו, היה ציבור איכותי, רוחני, ומבקש ה'. ההחלטה שנפלה לבסוף, כפי עיניכם הרואות מזה קרוב לשנה, היתה כי אנו נוטלים על עצמנו את השליחות להעמיד לרשות הציבור החרדי הנמצא במילא ברשת, פורטל תוכן אקטואליה, תורה, הסטוריה יהודית, ושלל נושאים מגוונים, על טהרת הקודש. תחת המוטו המלווה אותנו מיום הווסדנו, 'שלא יפחת מרמת התוכן של היומונים החרדיים'. לפיכך, לא תמצאו בפורטל המיוחד שלנו, תכנים הקורצים לציבור בגינם כדאי לו להתחיל ולגלוש ברשת האינטרנט. הפורטל שלנו נועד בראש ובראשונה לתת לציבור שנמצא ברשת תוכן מזוקק כסולת נקיה"

מכאן עולה עזות המצח של 'אתרוג' נגד גדולי ישראל מדרגה, כשמי שמציג עצמו כעורך האתר טוען שמכתבם אינו אלא... גניבה ספרותית, 'פלגיאט' ממש מתוך... מסמך העקרונות והעריכה שלאתר אינטרנט:

"דבריהם של גדולי הדור שליט"א במכתבם שפורסם הבוקר על אתרי אינטרנט: ה"מוציאים לחוץ כל מיני חדשות ורכילויות, והוצאת שם רע על הציבור החרדי, ומפיצים איסורי לשון הרע ורכילות, שקרים וטומאה נוראה של תועבות לאלפים ולרבבות, והדבר נעשה כהפקר ממש", נראים כיום לכל מי שמבקר ב'אתרוג' ומכיר את רוח המקום, כלקוחים היישר מתוך מסמך עקרונות העריכה של הפורטל החשוב הזה, הקובע שלילה מוחלטת והתרחקות מכל מה שנראה או מריח קשר לאיסורים הנ"ל".

כדי להסוות את שיוכו של האתר הלגלגני הזה, ל'יתד נאמן' היה מוכן כותב המאמר ליחס את יומרתו נגד מכתבם של גדולי ישראל ל...אדמו"ר מליובוויטש וכך הוא עושה זאת: "אמונים אנו על שיטתו בקודש של כ"ק הרבי זיע"א מליובאוויטש, אשר גרס על פי תורת החסידות וקבלת האריז"ל כי 'אין רע יורד מן השמים', וכל אשר בארץ מקורו מן הטוב, אלא שכוחות הטומאה מנצלים אותו לצרכיהם השפלים. הוא הגבר אשר עודד ודחף לנצל את כל יתרונות והתקדמות הטכנולוגיה לשם הפצת האור, אור התורה ואור האמונה בכל מקום, במיוחד במקומות הנידחים אותם ממלא החושך.

אמונים אנו על דעת תורתם הרחבה של גדולי ישראל בדורות האחרונים, אשר התירו בדוחק רב להקים עיתונות חרדית יומית, מתוך אותה כוונה, מתוך אותו רצון טהור, לגזול את החנית מיד המצרי או היווני, ולהביא את האור אל הלב בכל דרך אמצעית. ולמרות החשש הכבד שליווה את העיתונים החרדיים בתחילת דרכם, הרצון להעמיד מגן ומחסה מול שלל עיתונות ההשכלה והחילוניות שפשו באותם ימים, היוו הכרח בל יגונה לצעד זה. גם כיום, בהביטנו אל הפורטל המשגשג שלנו, פך שמן הזית הזך.

בהביננו כי נותרנו כמעט לבדנו, נקודה של אור בתוך מדבר החושך. אמונים ונשענים על דרכם של מאורי האומה זיע"א, ונסמכים על דעתם הרחבה של גדולי הדור שליט"א, יכולים אנו להסתכל בסיפוק אל המפעל הנאה הזה, אשר זכה כבר בימיו הקצרים להוות מגדלור ומצפן של הקפדה על טוהר הקולמוס, ובריחה מכל מוקד של פולמוס. לשם לתפארת ולתהילה.ברוך שכוונו לדברי תורה, ברוך שכוונו לדעת גדוליה".

אם זה שופרם האלקטרוני הראשון של גדולי התורה, הוא כנראה מסוגל להשמיע לכל היותר רק קולות של ...'שברים'.

קצר בתקשורת: ששה קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. סיפור ה'גבורה' הכואב ביותר

כמה חודשים ארוכים שרוי האברך מנשה חיים כליפא מרמת אשכול בירושלים, במצב קשה של חוסר הכרה, אחרי שקפץ לבור להציל ילדה שנפלה לתוכו, ונלכד להשפעת חומרים רעילים. רק בסוף שבוע זה הוא זוכה ל'הכרה' והוא ומשפחתו מקבלים את אות ה'גבורה' של חנוכה זה, מעיתון 'משפחה' וממוסף 'הבית שלנו' של 'המודיע'. אין דבר לעולם לא מאוחר מידי.

אבל לחשוב ששניהם נזכרו בו ובביתו רק משום שנתן זהבי כתב עליו בדיוק לפני שבוע, מתוך כוונה להוכיח שהוא לא נגד החרדים, זה כבר יותר מדי. אם כבר זה קורה, לפחות ננצל את התקדים להרבות בתפילה לרפואתו: מנשה חיים בן שולמית טופחה לרפואה שלימה.

2. המודעה המגוחכת ביותר

לראות בדיוק בימים האלה את 'קוקה קולה' כסמל ודוגמא ל"מוסיף והולך", כפי שזה משתקף במודעות הצבעוניות, אדום, לבן וזהב, שהתפרסמו השבת בכל העיתונים החרדיים, זו באמת יומרה שעוד לא היינו בה. מילא מוסיף צחנה, אבל הולך לאן?

אל תחכו להסברים.


3. הכתבה הממוחזרת ביותר

לפני כשבועיים פירסם 'יתד נאמן' רצף של כתבות על ההחלטה המקוממת של מועצת 'כפר ורדים' למנות מלווה שיפקח על הפעילות בבית הכנסת המקומי. בשבת שעברה שיננו לנו את אותו סיפור ממש במוסף השבת של העיתון 'יום ליום'.

אז איך זה שרק השבוע ממחזר אליהו שמואלביץ במוסף 'שבועי' של 'המבשר' את אותו סיפור עצמו. האם פירוש הדבר ש'יתד נאמן' מגיע למערכת ה'מבשר' שבביתר, רק שבועיים ויותר לאחר הופעתו, או של'יום ליום' לוקח שבוע להבקיע את הדרך לישוב המוקפא?

אם עוד מישהו מהעיתונים 'בונה' על הנושא השחוק הזה כדאי לו להזדרז לפני שגם 'הורדים' בכפר ינבלו...

4. הכתבה המצונזרת ביותר

יאיר לפיד במדורו במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות' כותב על המפגש שקיים עם תלמידי הישיבה התיכונית בכפר גנים, ושאנחנו התייחסנו אליו, במדור זה, בכבר יום חמישי האחרון.
אלא שהוא כנראה לא האמין ששי פירון, ידידו הטוב, העומד בראש הישיבה הזו, יעשה לו את זה, ויעלה לאויר את הסרט המצולם מהמפגש, פתוח לעיני כל.

כך יצא לפיד 'אהבל' וקטן, כשבאזני התלמידים הרכים היה 'גבר' להצהיר שהוא מתייוון מרצון, ובכתבה השמיט את האיוולת הזו, כמו גם את מה שייחס לרמב"ם ואת הצדקתו של יש"ו.
אין דבר גם אביו היה פולט ושוכח.

בשאלת אי חבישת הכיפה, כשאחוריו אל ארון הקודש בהיכל הישיבה, אנו מסירים ממנו את האחריות, ומטילים אותה באופן בלעדי על שי פירון. "למעשה הייתי נבוך מהעניין מהרגע שנעמדתי על הבמה מול שלל הכיפות הצבעוניות" – כותב לפיד במדורו – "לכל אחד היה הצבע שלו והזוית האלכסונית המיוחדת לו. הפעם האחרונה שראיתי כל כך הרבה אלכסונים היתה בשיעור גיאומטריה בכיתה ט'. האמת היא, אמרתי, שעד שלא נכנסתי הנה, לא ידעתי שהמפגש יתקיים בבית כנסת. חשבתי שזה יהיה באולם הרצאות. אני מאמין שצריך להתנהג בכבוד לכל אדם במקומו, ואם הייתי יודע בודאי שהייתי חובש כיפה. אני מבקש את סליחת כולכם".

למה לא הגיש לו 'ראש הישיבה' שי פירון כיפה, על בימת בית כנסת? אפילו לפיד שאל עצמו שאלה זו והפנה אותה גם לפירון. "התלבטתי הרבה - השיב לו פירון (אל תכעסו גם בכתבה הוא מופיע , כמובן, ללא תואר 'רב') - ,בסוף החלטתי שאני לא רוצה להכריח אותך. כמחנך, זה שביקשת מהם 'סליחה' שווה לי הרבה יותר מאשר אם היית עומד שם עם כיפה שכולם יודעים שאינה אומרת לך הרבה".

כאילו מדובר בויתור 'לארג'י' של חבר על כבודו ולא בזלזול בוטה בכבוד שם שמים.


5. הכתבה הצודקת ביותר

בלא שום קשר לשי פירון, מפרסם אסף וייס, שלצורך הכתבה וכדי להבליט את חוסר ההגיון המכנה עצמו 'הרב' אסף וייס, כתבה נהדרת וצודקת ב'מוסף שבת' של 'ידיעות אחרונות' על השימוש הקל שעושה כל הרוצה לבוא וליטול, בתואר 'רב' ואין פוצה פה ומצפצף.

גם אחרי הכתבה, על פי מה שנאמר בה, אין סיכוי שמשהו ישתנה כולם כבר הרימו מזמן ידים!



6. השבועון הדליל ביותר

כמו שמן שאינו נספג, גם תופעת ריבוי השבועונים החרדיים אינה יודעת רוויה, והיא רק מוסיפה והולכת.

השבוע הופיע שבועון חדש, 'הגחלת' שמו, הדומה בחיצוניותו להפליא למגזינים הנפוצים. אם שמו - 'הגחלת' ושם מוסף הבית שלו - 'אורה' נלקחו באסוציאציה משבת חנוכה שבה הוא מופיע לראשונה, גם לנו מותר להשתמש בפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

בינתיים אין בו.אולי בשבוע הבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!