שוקי לרר: הרבי מסאדיגורה זצ"ל והמעיל שנפל

אני חוזר ליום הראשון שלי כאן ברוח הגלילית. אחרי לילה קצר של שינה, אנחנו מתעוררים לדפיקה קטנה בדלת, ארוחת הבוקר הגיעה.

בלי להיכנס לתפריט, אפשר לומר שאין מצב שמישהו יגיד שאין לו מה לאכול, רק כואב הלב על השאריות... כי הכל מגיע בשפע רב.

אגב, עובד שרוצה להיכנס לשטח של הנופשים, חייב לפני כן להתמגן בחלוק ומסכות. כך שכאן הם היחידים שנמצאים עם מסכות. לפני כן, אני כבר מתרגל לאווירה. יש כאן מנייני שחרית בכל שעה, מותיקין ועד סוף זמן תפילה.

מה שמרתק כאן, היא האווירה המשפחתית לה אני זוכה. ספרדים לצד חסידים, ליטאים לצד תימנים, כולם מרגישים כאן משפחה אחת. הצד השווה שמאחד אותנו, כפי שכתבתי, כולם כאן חיוביים וכולם נשארים לתקופה. האווירה מאוד משפחתית ואם חסר למישהו משהו, מייד כולם יתגייסו החברים לסייע.

אני שומע שכדאי לי להצטרף ללימוד הדף היומי, כי בערב כבר הולך להיות הסיום על מסכת שבת.

את הבנים שלי מצרפים מייד לחיידר המקומי; ואת הבן שלי הבחור כבר מזמינים לישיבת בין הזמנים.

נראה שכולם כאן מכירים את התמונות שלי, כי אני זוכה כאן לקבלת פנים חמה מכל אחד ואחד. "שוקי הצטרף אלינו" אני שומע ללא הרף. וזה כבר נותן בי תחושה טובה. אני מזדרז לארוחת בוקר כדי להספיק את הדף היומי שיהיה מיד לאחריו , ויש לי עוד הרבה תוכניות כאן שאני רוצה להספיק.

אתמול בלילה הגיע לכאן יהודי עם משפחה שלמה, כל הנופשים עשו לו קבלת פנים כראוי לאזרח חדש והגיעו ללחוץ לו יד לשלום. היהודי מאוד התרגש מקבלת הפנים ואמר בשמחה. "כבר ארבעה חודשים שלא זכיתי ללחיצת יד מבן אדם. ורק כאן בעידן הקורונה אני זוכה לחמימות היהודית הזאת".

אני עדיין תחת הרושם של פטירת הרבי מסאדיגורה זצ"ל שהיה ידוע לאיש צדיק חם ולבבי, סיפרתי כאן לאחר התפילה בבית הכנסת קצת ממה שאני ראיתי אצלו לצד עוד גדולי ישראל נוספים שזכיתי להיות בקרבתם. הם כבר ארגנו לי הרצאה רשמית בימים הקרובים.

עבורכם גולשי 'בחדרי' אני יכול לספר משהו שסיפרתי כאן על האדמו"ר מסאדיגורה זצ"ל. זכיתי להכיר את האדמו"ר כבר לפני שלושים שנה, עת כיהן כרב חסידי סאדיגורה בלונדון, וכבר אז דמותו התמירה צדה את עיני. זכיתי להשתתף אף מספר פעמים בשמחות של צאצאיו. את הערכתם של גדולי ישראל אליו לא צריך לתאר.

לפני שנה וחצי הגיע הרבי להשתתף בכינוס של 'שערי הוראה' שהתקיים בירושלים. כשיצא הרבי מהמעמד, ניגש אליו בחור וביקש לומר משהו לרבי. הגבאים נתנו לו והוא אומר "אני זוכר שלפני שנתיים הרבי הגיע למעמד, וכשהרבי יצא, היו דחיפות וליד אחד המתלים נפלה חליפה והרבי התכופף והרים אותה, ולא עזרו המאמצים של הגבאים שניסו לעזור" מספר הבחור לרבי "הרבי גער בהם ואמר: אני הפלתי ואני צריך להרים". הבחור אמר לרבי בהתרגשות, שהמאורע הזה נחרט על ליבו במשך השנתיים שחלפו.

שמעתי על אברך שעסק בכתיבה והרבי שזיהה את הפוטנציאל שלו, ביקש ממנו להשקיע יותר בלימוד התורה והיום, חמש שנים אחרי, הוא משמש כר"מ באחד הישיבות הרב חסידיות בירושלים. אבל זה לא נגמר בבודדים. בכל טיש שהיה עורך הרבי הוא מדבר על חשיבות לימוד התורה שזה הדבר היחיד שמקים את העולם, והמסר מחלחל הלאה וכיום יש מאות אברכים ובחורים שלומדים כל יום בסדרים מיוחדים של לימוד.

השיעור בדף היומי עירובין מתחיל ואני רץ לבית המדרש המקומי. המשך בעזרת השם מחר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!