עבדים משלו בנו

"עכשיו אין שום ספק. כל אחד יודע ורואה. אנחנו לא יכולים לעזור לעצמנו. פעם היו עוד כאלה שרצו לחשוב שכוחנו בידינו, אפשר לעזור לעצמנו, היום רק הטיפשים. מי שיש לו מוח בקודקודו רואה, אנחנו כבר עבדים לעבדים. אם השחורים עבדים, אז אנחנו כבר עבדים לעבדים, רק הקב"ה יכול לעזור", את הדברים הנוקבים, בעברית צחה כזקנו הלבן היורד על פי מידותיו, אמר כ"ק האדמו"ר מצאנז, בסעודת מלווה מלכה במסגרת דינר של החסידות שנערך בביתו של יו"ר דגל התורה באלעד, צביקה הרבסט. ניתוח יהודי למציאות אקטואלית, מנקודת מבטו של מנהיג רוחני.

למחרת היום, באולם מלון 'היאט' הירושלמי המרווח כמעט כמו ביתו של הרבסט האלעדי, ראינו השלמה במציאות הקשה, גם מצידו של נשיא מועצת החכמים, מרן הגר"ע יוסף. בנוכחותו של נתניהו שהגעתו התעכבה "מסיבות ביטחוניות", הסביר הגר"ע כי משמעות הביטוי 'עזר כנגדו', רלוונטית גם לראש ממשלה שלא צריך להתנהג כדיקטטור, אלא להבין כי גם האופוזיציה הפנימית שמשמיעה קולות אחרים, באה בעצם לעזרו, להעיר ולסייע. מי שחיפש משמעות עכשווית לביקורת התיאורטית, לא יכול היה למוצאה לאור דברי הקילוסין שבאו בהמשך הדברים.

"הקשר שלי עם ש"ס ועם אלי ישי בפרט, אמיתי והדוק", אמר לנו ביבי לאחר מכן, בשיחה משותפת עם השף היצירתי של המטבחון המשפחתי, יוסי אליטוב. ישי מצידו, משמיע דברים דומים. אין הקפאה ביחסי שני יושבי-הראש, למרות הקפאת הבנייה.

אין לנו על מי להישען, זוהי תחושת הנציגות החרדית כלפי ראש הממשלה, אך לא פחות מכך, זו גם תחושת הציבור החרדי כלפי נציגיו. אם יש דבר מה ששווה משבר קואליציוני, זו הקפאת הבנייה ביישובים החרדיים. זו לא ההקפאה כמו האלטרנטיבה שאינה בנמצא. יד אחת מקפיאה, היד השנייה לא מספקת פתרונות חילופיים.

אם יש מישהו שראוי להשיב לשאלות, זהו סגן השר מאיר פרוש. כפטרונה של ביתר עילית וכפטרונם של מתיישבי יש"ע בתקופת כהונתו כסגן שר השיכון, (במעמד שר, אין לשכוח), היה מצופה ממנו להקים קול זעקה. ישבתי עימו השבוע ושאלתיו מדוע נדם קולו, תקשורתית לפחות. השאלה הזאת, מכוונת בעצם לעברה של הנציגות החרדית בכלל, ולעברה של יהדות התורה בפרט. הרי רק בקדנציה הקודמת, שאלתי, תקפתם את ש"ס באש וגופרית בנוגע להקפאה, שאפילו לא מתקרבת במינוס מעלותיה לצינון הביביאי.

פרוש שומע ומבקש להזכיר נשכחות: "אני את ההתנהלות שלי, לא שיניתי. גם כשש"ס הייתה בממשלה ואנחנו באופוזיציה, אמרתי שאני מחפש את התועלת ולא מחפש לתקוף". סגן שר החינוך, שקסדת הבנאי מעולם לא משה מראשו, מספר על מגעים מאחורי הקלעים: "הגיע אלי מזכיר הממשלה, צביקה האוזר, והתלונן 'איך אתה תוקף את ראש הממשלה ואחר כך עוד בורח מהצבעת אי-אמון. אמרתי לו: 'מה אתה מצפה, שאצביע עבורכם אחרי מה שעשיתם?", לאותת אפשר. להתנגש חזיתית, עדיין לא.

אומרים שנתניהו נכנע ללוחץ החזק ביותר. שיהדות התורה לא באמת מאותתת על משבר לנוכח הקפאת הדירות. אז אומרים. פרוש לא קונה את תזת 'הלוחץ האחרון'. מול ביבי, הוא אומר, כמו מול כל גורם שלטוני (מישהו אמר גדעון סער?), יש להתנהל אחרת. משבר פומבי מול ראש-ממשלה, יוצרים רק כאשר כלים כל הקיצין, ואלו נכון לעכשיו טרם כלו. עובדה: עשרות דירות בביתר עילית כבר הופשרו, ולגבי השאר מובעת נכונות 'ללכת לקראת': "הנה, ניהלנו שיחות והוקמה ועדת בגין-ברק שתאשר חריגים. סיירתי בביתר ושאל אותי הפרשן יעקב ריבלין, מדוע אני לא מזמן לעיר את השר בגין? אימצתי את הצעתו. זה אומר בעצם שאנחנו לא במצב של אין ברירה ובמציאות כזאת, לא צריך לרוץ ולתקוף אלא להפעיל את ההשפעה שלנו בדרכים שקטות יותר".

ביהדות התורה שורר כעס על נתניהו, שלא אותת לפני החלטת הקבינט על ההקפאה. בקדנציית נתניהו, כשר אוצר, אמר לו פרוש בבוטות לא אופיינית: "אתה לא בן-אדם, שב איתנו, תראה מה משמעות הפגיעה באוכלוסייה החרדית, אל תנחית הכל על הראש בלי לבדוק לפני". האמירה החריפה רלוונטית גם היום? ספק שאלתי ספק הסקתי. פרוש שתק, מתנועת ראשו ניכר ששתיקה כהודאה.

"נכון, ההחלטה הזאת לא בריאה", אומר פרוש ונוקט במטבע לשון ליצמנית, "אבל צריך להסתכל על המכלול. כשבני בגין, שפרש מממשלת נתניהו הראשונה בגלל הסכם חברון קם להגן על ההקפאה, כל אחד מבין שמשהו קרה, שיכול להיות שיש משהו בהחלטה. שבנסיבות שנוצרו, צריך ללכת עליה". איך אמר האדמו"ר? עבדים לעבדים.

ההחלטה מחויבת המציאות. לא התנהגותו של ברק. התחושה הזאת משותפת לכל. "הרי אפילו לא אחד משרי הממשלה אומר שהתכוון להקפאה כזאת", אומר פרוש. כשפנה לברק בעניינם של מוקפאי ביתר, בחלקם רוכשי חפציבה שאחרי למעלה משנתיים הצליחו סופסוף להגיע להסדר, השיב לו שר הביטחון בזחיחות: "נפצה אותם בשכר דירה".

לא רק בצד החרדי. גם הציבור הדתי-לאומי מרגיש שהפך לכלי שרת במאמצי ההחייאה העצמיים של אהוד ברק. שר המדע פרופ' הרב דניאל הרשקוביץ, התחלחל לנוכח מחשבתו של ברק להלום בישיבות ההסדר. "מה תרוויח? אם תעשה צעדים דרסטיים, תהפוך את הסרבנים לגיבורים", אמר השר המדעי-תורני לשר הביטחוני-הקפאתי. כמו לואי ה-14 מלך צרפת, כך ברק נאמן למדינתו, אלא שלדידו: "המדינה זה אני".

יש תחושה, שאלתי את פרוש, שאתה דואג רק למוקפאי עירך. מסייר ומדברר את ביתר עילית החסידית ושוכח ממודיעין עילית הליטאית. "זה ממש לא נכון", משיב איש שלומי אמונים, "פגשתי את גוטרמן ביום חמישי ושאלתי אותו האם הוא צריך עזרה. 'אצלי הכל בסדר', הוא ענה לי. 'הכל מסתדר בניסי ניסים', אז מה, אני יכול להכריח את ראש עיריית מודיעין עילית להיעזר בי?". גוטרמן הוא נחמה פורתא ליהדות החרדית במצוקותיה השונות. מבנייה ועד תעסוקה, אצלו הכל בסדר. תמיד.

אבא חסיד היה

סבא שלו לא היה רב, אך אבא שלו היה חסיד. יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה הנבחר, לא יראה את הציבור החרדי דרך העינית המצומצמת של לשכת היועמ"ש. ההיכרות שלו עם המגזר, היא משפחתית ואישית. משפחתית - כבן לאב פולני שעלה לישראל רגע לפני השואה, והתרפק עד אחרית ימיו על הטיש החסידי בסלונים. אישית – כמי שכמה מלקוחותיו החרדיים הפכו לידידיו האישיים, השומרים עימו על קשר מתמיד.

באמצעות התנועה הקדושה הוא הכיר את הפן הפלילי של המגזר (פלילי ולא בהכרח שלילי, שהרי לדידנו, כולם זכאים): אריה דרעי, עופר חוגי, יאיר פרץ וצוריאל קריספל, כולם היו לקוחותיו. יאיר לוי, הבולדוזר מש"ס שבשתיקתו בחדרי החקירות לפני כשני עשורים הפך ל'קורבן ציבור', שבה את ליבו והפך במרוצת השנים לאחד מידידיו הטובים.

לא את כל ידידיו החרדיים פגש וינשטיין על מדרגות בית המשפט. את הרב אלימלך פירר הכיר והוקיר בדרכים אחרות. הקשר האישי נשמר עד היום. רק לאחרונה נכח באירוע השקת אגודת הידידים של עמותת 'עזרה למרפא'. הקשר בין השניים הינו על בסיס חילוף חומרים. לשני הצדדים יש מה לתרום איש לרעהו.

אין ציבור שתלוי בחסדיו של היועץ המשפטי לממשלה כמו הציבור החרדי. בעוד שמעמדה של האוכלוסייה החילונית במדינה נהיר ובהיר בחקיקה מסודרת, הרי שהחרדים מוצאים עצמם, בכל תחום, נזקקים לחסדי הפרשנות של היועץ, שהפך תדיר לרועץ. אין לך סוגיה חרדית שאינה נכללת ב'תחום השיפוט' של היועץ המשפטי. מנושאים קלי משקל כמו הכללת הליבה במוסדות החינוך כתנאי לתיקצוב המוסדות ועד לנושאים כבדי משקל דוגמת רבנות ירושלים ומינויי המועצות הדתיות.
רק בשבוע האחרון חזינו כיצד 'טיול פרקליטים' לאילת, גורם ל'סערה ברמה' ולדחיית הדיון בעתירות נגד מכרזי בית שמש. תשעה מחברי מועצת עיריית בית שמש בראשות 'המועמד המרכזי', לרנר, עתרו נגד הליכי המכרז והכל נושאים עיניים לעמדת פרקליטות המדינה. אלא שזו ביקשה במפתיע לדחות את מועד הגשת תשובתה בעשרה ימים.

השמועות כמעט ועשו שמות בקרב מתמודדי המכרז. אם הפרקליטות נותנת כתף קרה, ייתן בית המשפט סטירה חמה, חשש מי שחשש. במשרד השיכון ממהרים להרגיע ומסבירים כי מדובר בעיכוב טכני שנגרם עקב יציאה פרקליטית לחופשה מרוכזת באילת. האם כך או אחרת, זאת נדע בעוד עשרה ימים, אבל באנקדוטה הזאת יש כדי ללמד עד כמה אנו תלויים בחסדיו של היועץ המשפטי לממשלה, המהווה את ההיררכיה הפרקליטית העליונה. ברצותו יעמוד לימיננו, באדישותו יישב על הגדר ובאי רצותו יחגוג לשמאלנו.

משכך, כרטיס הביקור האישי של היועץ המשפטי החדש, עשוי להשפיע על כרטיס הביקור החרדי. אם פנים חדשות יבואו לכאן, אם את הגישה העוינת המסורתית תחליף גישה עניינית (יותר מזה, אנחנו לא צריכים), ייאמר לוינשטיין: יהודה, אתה יודוך אחיך.

אין אדם מתאים יותר כדי לתהות על הקנקן ממי ששתה את מימיו, הח"כ לשעבר יאיר לוי, מלקחותיו הבכירים בעבר ומידידיו הקרובים כיום, הקפיד תמיד ובפרט בשנים האחרונות שלא להרבות שיחה עם העיתונאי. אחרי שנים של עשייה שקטה במוסדות אור החיים (אוי, כמה שקליברים שכמותו חסרים לנו בעשייה הציבורית), הוא שובר שתיקה ומדבר בהערכה גלויה על חבר אמיתי שעוד עשוי להתגלות כידיד אמת לציבור החרדי.

לוי מדבר על פרקליט שלא הולך בגדולות, לא חוטף ככל יכולתו, אלא בורר את לקוחותיו בקפידה ומנהל את תיקיהם במיומנות שאין שנייה לה. את מלאכת האומנות האישית הוא למד מאביו שהיה נגר אומן ובחר להקציע את רהיטיו באומנות איכותית, ולא כמותית. גם את חבריו, הוא בוחר בקפידה. החברות לשם חנפנות, אינה לרוחו. בניגוד לאחרים – כולל סניגורים - שבאים במגע עם הקליקה הפרקליטית והופכים לחלק בלתי נפרד מתפיסת עולמה, הרי שוינשטיין תמיד היה אחרת. מעולם לא השקיע עודף אנרגיה בבניית קשרים אישיים בקרב אנשי כנופיית שלטון החוק.

במקום לבנות את עצמו תקשורתית, הוא העדיף לבנות משפטית את תיקי לקוחותיו. בניגוד לעמיתיו, וינשטיין ויתר על משק הכנפיים התקשורתי. את המולת המיקרופונים החליפה דממת השימוע. "הוא יודע איך לרוקן את התיק עד למינימום האפשרי". בשימוע שערך לאחד מאישי הציבור החרדיים שייצג, הוא פעל בשיטת הסלאמי. ישב מול עדנה ארבל, פרקליטת המדינה דאז, ורוקן את מחציתו האחת של התיק, לאחר מכן כשנפגש עם היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, רוקן את מחציתו האחרת. מאות אלפי דולרים עולה התענוג. כשהוא מתבקש להוזיל מחיר, הוא מעדיף לעיתים לייצג בהתנדבות. באמתחתו של החבר יאיר לוי, לא סיפור אחד ולא שניים על סיוע חינם אין כסף למעוטי יכולת. חרדים, יש להדגיש.

וינשטיין אינו נהנתן, אבל יודע לחיות. נוהג במרצדס, חוזר מדי ערב לבית מטופח בהרצליה פיתוח, יוצא פעמיים בשנה לטיול בחו"ל, בעיקר באנגליה, מכורת רעייתו, ונהנה ממעמד של סניגור-על. מדוע לעזוב את כל זה עבור משרה ממשלתית תובענית שסוחטת את לשד העצמות, מצאת החמה עד צאת הנשמה? שטעלע, זו התשובה. "אם אצלנו החלום הוא להיות ראש-ישיבה, בעולם המשפט, להבדיל, החלום הוא להיות יועץ משפטי לממשלה. זה בדמו", אומר אחד מידידיו החרדיים. ואי אפשר להתעלם מהאישיות. וינשטיין, אליבא דכולי עלמא, הוא אדם ישר. מנקודת הראות שלו, אחרי שעשה לביתו, הגיעה העת לתרום למדינתו.

שאלת השאלות הינה, האם יהפוך לחלק מהקליקה. כמו ראשי הממשלה מן הימין שמתיישבים על הכיסא ומביטים שמאלה בלבד, כך היועצים המשפטיים לממשלה, עמדותיהם האישיות הופכות לבלתי רלוונטיות ברגע הפיכתם לכוהנים הגדולים של כנופיית שלטון החוק. כמי שאמונים על מאמר חז"ל 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך', למדנו זה מכבר שגם מוות פוליטי-משפטי, במשמע.

ולמרות החששות, יש סיכוי שהפעם זה יהיה אחרת. וכל כך למה? ראשית, בניגוד לקודמיו, וינשטיין אינו נושא עיניים למגדל השן בבית המשפט העליון. לא בגלל שהוא מצהיר על כך, שהרי זאת עשו גם קודמיו וסופם במסדרונות בג"צ הוכיח על תחילתם. וינשטיין, פשוט לא יכול גם אם היה רוצה, והוא לא רוצה. לתפקיד היועץ המשפטי הוא נכנס בגיל 65, כשיסיים את תפקידו, יהיה מעבר לגיל הפנסיה.

היתרון מבחינתנו, עצום. היועצים המשפטיים עד היום לטשו עיניים למינוי בעליון, והוציאו את חוות דעותיהם המשפטיות בהתאם. היועץ המשפטי הנוכחי, יכול לפעול בחופשיות על פי השקפת עולמו. אין לו שאיפה עליונית כעת וגם אם תתעורר בו במהלך הכהונה, היא אינה רלוונטית מבחינתו.

ואם מפריעים סביבתיים אין, לא נותר אלא לנסות ולתהות על השקפתו האישית. מכל כיוון שמסתכלים עליו, וינשטיין נראה כאיש הנכון במקום הנכון. דעתו האישית על הציבור החרדי, יותר מחיובית. הוא גדל וגידל בבית מסורתי, והכי חשוב: תכונתו העיקרית היא הענייניות. בזאת מומחיותו, בהתעלמות מרעשי רקע והתמקדות בליבת העובדות. אם כך ינהג גם כלפי הציבור החרדי, עשויה תקופתו להיזכר כתור הזהב המשפטי של היהדות החרדית.

חיים שיש בהם

הסברה, היא שם המשחק. מי שאינו מבין זאת, נלחם את מלחמות המאה העשרים ואחת בחרב ובחנית. הסברה, הן כלפי בית והן כלפי חוץ. את הזירה הזאת אסור להזניח.

חברי-הכנסת של יהדות התורה נאבקו השבוע כאריות נגד שינוי 'חוק גיוס הבנות'. המלחמה הפרלמנטרית קשה. המערכה ההסברתית מסובכת שבעתיים. מן הצד האחד עומדים אנשי מערכת הביטחון ותיעוד בידיהם. כאלף בנות שהצהירו על עצמן כדתיות נתגלו כחילוניות למהדרין. את ההוכחות החיות לכך הציגו אנשי מערכת הביטחון, בפני כל מי שמוכן לראות. הח"כים החרדיים, מטבע הדברים, מעדיפים לעצום עיניים משום הרחק מן הכיעור.

ביום רביעי האחרון, נדמה היה שנמצאה פשרה. כך לפחות הבין השר אטיאס שישב בצוותא עם גפני ומוזס בוועדה שכינס צביקה האוזר, מזכיר הממשלה (שזוכה להערכה בקרב הח"כים החרדיים, כאדם ענייני הקשוב לצרכי הציבור החרדי). ההצעה המתוקנת מדברת על ועדת ערר שבה יישבו נציג צה"ל ונציג נוסף, בהסכמת מועצת הרבנות הראשית ואשר יהיה גורם מקצועי בסוגיות בעלות היבטי מסורת והלכה. הגיע יום שני, והתברר שההסכמה, בטעות יסודה.

מבלי להכניס את ראשם הבריא של הקוראים, למיטת החוק החולנית, ניתן לתקצר ולומר שהמחלוקת נסובה סביב שני סעיפים מרכזיים, האחד נוגע לקבלת הערר שמותנית בהסכמה פה אחד של היושבים בוועדה. השני, נוגע לסעיף 'ההכרה הדתית'. ביהדות התורה מבקשים לקבוע, כי הבת תגויס רק במידה ויתברר לפוקד מעבר לכל ספק סביר, כי הבת מתנהגת באופן הסותר בצורה מובהקת אורח חיים דתי, על מנת למנוע אפשרות לגיוסן של אלפי בנות מסורתיות, שאינן נראות בהכרח כבנות בית יעקב.

בסופו של דבר יימצא פתרון שיניח את הדעת, בטוחים בשני הצדדים שמעדיפים להקפיא את הסטטוס הקואליציוני הנוכחי. אלא שכאן שבה ועולה סוגיית ההסברה. ביהדות התורה מתקשים להסביר מדוע הם נוטלים חלק במלחמה על גיוס בנות שלעולם לא תצבענה יהדות התורה.

לכולם ברור שהחוק מיועד עבור בנות שהתכסו באצטלת הדת כדי להתחמק מגיוס. עד היום יכולה הייתה בת שנתפסה להסביר כי בעת ההצהרה חזרה בתשובה, בעת התפיסה חזרה בשאלה וכעת, ברגע הדיון, היא חוזרת בתשובה שנית ומקבלת על עצמה עול תורה ומצוות. לזה בדיוק נועד תיקון החקיקה המחייב את הבת לנהוג בהתאם לתצהיר במהלך שנתיים לאחר הגשתו.

ובמצב דברים שכזה, לך תסביר פוליטית ותקשורתית, מדוע הנך מתנגד לשינוי החקיקה. אלו הרגעים שבהם נזקקים ח"כינו להתרפק על הפן ההשקפתי ולהיאחז בו. לעזרתם בא מכתבו המרתק של הרב חיים ברילנט - 'זקן השבט', כהגדרתו של ח"כ מאיר פרוש - שבצוותא עם חברי הכנסת של אגודת ישראל, ניהל בשעתו, עם הקמת ממשלת הליכוד הראשונה בראשותו של בגין, את המגעים בנוגע לתיקון חוק גיוס בנות. הסיפור לפרטיו, טרם ראה אור, עד לשבוע זה שבו הועלו הדברים על הכתב ונשלחו למזכיר סיעת יהדות התורה בכנסת, אמיתי שולמן, לבקשתו של זה האחרון.

ר' חיים מספר במכתבו כיצד במהלך דיוני ועדת חוץ וביטחון, הציע ח"כ יהודה בן-מאיר מהמפד"ל שהבנות תחתומנה על תצהיר שכלולים בו שני נושאים מוגדרים: שמירת שבת ואכילת כשר.

"אמרנו לו שנשאל את דעתם של גדולי התורה ומחר נחזור עם תשובה. הגעתי מאוחר בלילה לבני-ברק, ידעתי שאל מרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל אפשר להיכנס מאוחר בלילה, ואצל מרן בעל האבי עזרי זצוק"ל אפשר להיכנס מוקדם מאוד בבוקר. לכן נכנסתי מיד למרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל והעמדתי בפניו את השאלה האמורה. מרן השיב לי: 'איך אפשר לחתום על סעיף כוללני 'שומרת שבת'? גם אני לא יכול לחתום על-כך! קורה שאני מכניס בשבת אצבע לזקני, וגם מוציא אותה, הרי שקרוב לודאי שתלשתי שערה מזקני. במקרה האמור, אם יראו שהבת יצאה בשבת במקום שאין עירוב והחזיקה ביד מטפחת אף, הרי היא חיללה שבת ותגויס ביום ראשון לצה"ל.

"משום האמור, הציע בעל הקהילות יעקב זצוק"ל שהבת תצהיר על שני דברים: אני לא נוסעת בשבת, ואני אוכלת כשר. מרן הוסיף ואמר לי: 'אם הבת באמת הגיעה למצב שהיא נוסעת בשבת אנו לא יכולים להגן עליה כי היא בבחינת: רודפת על אחרות'. מרן הוסיף ואמר לי 'אוכלת כשר – אצלם גם הרבנות כשר'.

"נכנסתי לפנות בוקר לבעל האבי עזרי זצוק"ל, העמדתי בפני מרן את השאלה והראיתי לו מה שמציע מרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל. מרן יצא בהתפעלות מההצעה ואמר לי: "חידוש כזה יכול לחדש רק הסטיפלר". חזרתי לכנסת עם הצעתו האמורה לעיל של הסטיפלר, וכך בדיוק נוסח בתקנון החוק – התצהיר נוסח בניסוח של מרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל".

אין שני לברילנט האב, בתיאור אירועי העבר. עד שהיושב במחיצתו חש כאילו אירעו בדידו. גם מסקנותיו חדות. את גזירת גיוס הבנות, הגדירו מרנן ורבנן גדולי ישראל זצוק"ל כ'יהרג ואל יעבור'. לנגד עיניהם עמדה טובת הכלל, ולא רק הפרט החרדי. התייחסותם ניתנה גם לבת שאינה דתייה בהגדרתה, אך שומרת שבת וכשרות באופיה. גם עבורה, צריכים נציגי הציבור החרדי למסור את נפשם הפוליטית.

"שגיאות מי יבין. אני מקווה שלמרות שעברו מאז הרבה שנים, ואין בידי כרגע המסמכים הרלוונטיים בעניין, אני כותב הכל מזיכרוני. במידת הצורך אבקש למצוא את המסמכים הרלוונטיים בנושא בארכיון שלי. תוכלו להציג או לתת את מכתבי זה לכל מאן דבעי". מסיים הרב ברילנט את מכתבו למזכיר סיעת יהדות התורה. בתוככי הסיעה המאוחדת, נמצא מי שאימץ את ההצעה והעביר את המכתב לגורם ממשלתי חילוני המצוי בסוד המגעים. "תקרא ותבין", הוא אמר לו, "זה הסטטוס קוו וזו משמעות הפרתו".

לא פוליטיקה, אלא השקפה. לא ראייה מגזרית, אלא דאגה לכלל ישראל. כשמסבירים זאת נכון, לפתע הכל נראה אחרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!