איפה תורג'מן • טורו של מאיר בר

זחוח ומנופח כטווס בעל נוצות באורך מטר התהלך בצהרי יום רביעי האחרון שר ביטחוננו אהוד ברק במסדרונות בית המחוקקים בקומת המליאה. פמלייתו שמנתה ששה איש השתרכה מאחוריו בדבקות ככלב הממושמע לאדוניו, כשמלפניו קיפצה יועצת התקשורת וחילקה הוראות אחרונות לפגישות האקראיות הקרובות.

"נו, נדב, מה תספר לנו היום"?!", פלט ברק לעבר אחד העיתונאים שנכח במקום עם עמיתיו למקצוע, רגע לפני שנכנס למזנון הח"כים לסעודת הצהריים הדשנה. "מה אתה רוצה שנכתוב"?, השיב אחד הנוכחים בנימה זהה. "העיקר שאתם כותבים", אמר קפוא הפנים וחילץ חיוך שובבני השמור לאירועים מיוחדים בלבד.

בסמיכות להררי האוכל של איש ההקפאות, ישב אורי מקלב לשיחה ממושכת עם אישיות ציבורית מסוימת. מידי כמה דקות הופרעה שיחתו על ידי עוזרתו הנאמנה של יו"ר סיעת יהדות התורה שאילצה אותו להשתתף בהצבעות חשובות במליאה. "מתנצל, אבל זהו חלק מהעבודה", הסביר מקלב לאיש שיחו שבהה מעט משתאה באיש האמון על מערכת הביטחון בישראל ולא ידע אם לצחוק או לבכות.

גש לדובב אותו על ביתר עילית, אמרתי למקלב. הצטרף למערך הלחצים החרדי. אם לא יועיל, הכותרת הטובה גם לא תזיק. מקלב לא ראה כל עניין בזאת. "אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים", הבהיר את שיודע כל דרדק. "והם מתבקשים שבעתיים כשזה אחראי על ביטחונה של מדינת ישראל".
זהו יומו של אהוד ברק. כשרואים את הכתמים האדומים הטבעיים בפניו, ניתן, קמעה, להבין את השתוללות הפקחים ביישובי יהודה ושומרון במהלך השבוע שעבר.

שבת אחת בלבד. זהו פרק הזמן שניתן לראשי מועצת יש"ע להתארגן עם החלטת הקבינט בליל חמישי שקדם לה. אותו משרד ממשלתי שהתקשה מזה חודשים ארוכים לשנע את גלגליה המסורבלים של הבירוקרטיה בהסדרת מעמדם של בני ישיבות חדשות, הצליח בתוך שעות ספורות לשגר צווי הקפאה לכל ראשי מועצת יש"ע, להפעיל יממה לאחר מכן ארבעה עשר פקחים מהמנהל האזרחי שברשותו ליישום החלטת הקבינט, ולחולל מהומת שדים בהתנחלויות.

כצפוי, ראשי המועצות לא וויתרו. הם, על בני משפחותיהם, התפנו מעיסוקיהם כדי לסלק את הפקחים מיישוביהם. חלקם אף נגררו לפעולות אקטיביות. ח"כ מיכאל בן ארי גם לא חשש לומר בפניי מבלי להסתתר שיש לעשות הכל כולל הכל כדי לחלל את החלטת ההקפאה. "חוק סלקטיבי אסור לקיים. חוק שפורע רק ביהודים אינו חוק שנועד ליישמו", אמר לי יממה קודם לכן.

ברק סימן לעצמו וי נוסף ביומן. לזה ייחל. לתמונות הללו ציפה. בראש ובראשונה הן יוצגו אחר כבוד לחברי סיעתו. לאחר מכן לחברים החדשים מארה"ב. כל עוד ביבי משתף פעולה, הוא ימשיך לרתום אותו לעגלתו. מכאן, סבור ברק, השמים הם הגבול. בינתיים הוא מנסה לקושש פקחים נוספים ליישום ההקפאה. משרד האוצר סירב להגדיל את תקציב המנהל האזרחי. משרד הפנים סירב לנדב פקחים משלו. כך גם השיכון ואיכות הסביבה. כל משרד וסיבותיו הוא.

מי שהטיב להגדיר בפני את תחושת אי-הנעימות השוררת בקרב רבים מחברי הממשלה הוא שר התחבורה ישראל כץ. "מה אתה מצפה?! אין די בכך שאכלנו את התבשיל המקדיח, עכשיו גם נלקק את השפתיים"?!, התבטא בשיחה אגבית. משפט המסביר בצורה הטובה ביותר את הסירוב הנחרץ לתחינת ברק. "נעדרתי מהקבינט כשהיתה הצבעה על ההחלטה. זוהי החלטה שאינה נוחה לנו. היא נכפתה עלינו אך כרגע אין מנוס ממנה", אמר.

כץ סיפר כי הוא מתעתד לקיים סיור בביתר עילית (סיור שאכן התקיים ביום חמישי האחרון). שחתי בפניו על ההקפאה הטוטאלית שהושתה על מאות יחידות הדיור שאושרו בימות אולמרט. הוא ביטל את דבריי. "אצלי אין הקפאה. במשרדי עמלים על תוכניות הגישה התחבורתית ליחידות הדיור הללו". שטויות. עם כל הכבוד למיסטר כץ, למיטשל אין בעיה עם כביש הגישה שלו להתנחלויות החרדיות. יש לו בעיה עם הברזלים הטריים המתנוססים מעל הקרקעות המיועדות למגורים. והבעיה של מיטשל היא הבעיה שלנו.

הראשונים שהתפקחו היו מנהיגי המתנחלים. הם הבינו כי הם משחקים לידיו של מנהיג העבודה ששועט קדימה אל עבר מטרותיו מבלי לראות בעיניים. ההחלטה היתה לתעל את הלחצים על האפיק המדיני. במקביל לפגישה עם ביבי, הם תיאמו פגישות עם אנשי המפתח. ביניהם עם שר השיכון.
הפגישה שהתקיימה עם אטיאס היתה רווית אש ומשטמה. מה כבר יכול לקרות כשסרוגים נפגשים עם הסמן השמאלי של ש"ס. חלקם ניסו להוריד את הלהבות. "עשרים אחוזים מתושבי היישוב שלי נתנו את קולם לש"ס", הפטיר אחד מראשי המועצות האזוריות. אטיאס היסה אותו. "לא בניתי על הקול שלך וגם לא אבנה עליו בבחירות הבאות. אני פה כי אני שר השיכון של מדינת ישראל ולא שר השיכון של הציבור החרדי".

לאחר שעה של דיאלוג בריא התבררה התמונה העגומה. ברק משתולל כשור מורעב. הוא סומך את ידיו על תצלומי האוויר של המסוק האמריקאי ומשחרר את אנשיו לשטח, מבלי שירד לפרטים, מבלי לתת דעתו להחרגות קלות על פי קריטריונים, ואף לא מאפשר להחיל נהלי מעבר עד ליישום ההקפאה בפועל.

לאחר שעשה שיעורי בית, וכשהוא טעון בהנחיית ההקפאה בביתר עילית, ניגש לנתניהו במליאת הכנסת. אטיאס הציג בפני ראש הממשלה את כשלי הנחיות משרד הביטחון, ואת האבסורדיות הנעוצה בהיעדר החלת נהלי מעבר עד ליישום ההחלטה בצורה מושכלת.

"קיבלנו בקבינט החלטה דרמטית כדי לקבל התייחסות אמריקאית הולמת. האם החלת נהלי מעבר אינה מקובלת אצלם?! האם אין מן הראוי להעניק מתווה ביניים שיאפשר לתושבים שמעבר לקו הירוק להתארגן ליישום החלטת ההקפאה?!", הקשה אטיאס. באותה נשימה טרח להבהיר לנתניהו על מה ואיפה תנועת ש"ס מסוגלת להבליג ועל מה עלול לצאת הקצף.

במקביל נפגש אטיאס עם אהוד ברק למשך חצי שעה. לפגישה עם שר הביטחון הוא הגיע מצויד בתרשימים מסודרים. אטיאס ירד עימו לרזולוציות הנמוכות ביותר. דיבר על שטחים ספציפיים. הסביר היכן נקודות התורפה, ועל אלו מקומות ניתן לקבל את הבלגת מיטשל. השניים סיכמו להיוועד בשבוע הקרוב בשנית על מנת לתרגם את הסיכומים הלכה למעשה.

נוהל תורג'מן

אסור לעבוד על האמריקאים. יחסי ישראל-ארה"ב המצויים בשפל חסר תקדים עלולים להידרדר לדיוטות תחתונות בחסות תרגיל אחד מאחורי גבו של מיטשל. המציאות הזו אינה חדשה לש"ס. היא מוכרת לנציגיה עוד מתקופת אולמרט. במבט לאחור, טוב עשה נתניהו כשהפך את מטבחון השישייה לפורום השביעייה כשצירף אל שורותיו את אלי ישי: שיהיה מודע להשלכות החמורות ושיישב בשקט עם הראש למטה.

נוהל תורג'מן, כינו מקורבי ראש הממשלה את הסיבוב הקבוע שנהג אולמרט לעשות על הפלסטינים רגע לפני ששחרר אלפי יחידות דיור מעבר לקו הירוק. היועץ המדיני של אולמרט, שלום תורג'מן, אמון היה על התיאום המלא עם האמריקאים. בשעתו, הנוהל הזה תקתק כמו שעון שוויצרי.
על כל גיחה מדינית של קונדוליסה רייס התקבל בירושלים דיווח מיידי. כשרייס ממריאה מישראל לועידת ה-G אין להפשיר. למותר לציין זאת כשהיא מסיימת ביקור ממלכתי בתל אביב לכיוון מעון מובארק בקהיר, ישראל נוצרת את ידה. "אני לא צריכה שתארגנו לי נושאים חדשים בשיחתי עם מובארק", אמרה פעם רייס לאחד מבכירי הממשלה דאז.

עם המראתה של שרת החוץ דאז חזרה לארצות הברית, ציר ירושלים וושינגטון היה נפתח, והאור הירוק להפשרה המיוחלת היה ניתן. באותה שעה, עוד לפני שדבר ההפשרה הגיעה לכלי התקשורת בישראל, כבר הכין הבית הלבן את הודעת הגינוי הרפויה. הפלסטינים זעקו חמס. הישראלים התבצרו בקונכייתם. אמריקה שיגרה את המסר הקבוע. כך התנהל נוהל תורג'מן במשך כשלש שנים.

הממשל הישראלי הנוכחי מבקש להחיות מחדש את נוהל תורג'מן. על קו פתוח עם הבית הלבן ביבי לא חולם אפילו בהקיץ. הבדלי הממשלות ברורים. הנתק העז בין ישראל לפלסטינים תורם להחלשת כוח של המתווכים בעלי הלב הרחב מעבר לים. אבל הם מבקשים התייחסות. התייחסות שמשמעותה צמצום ההגדרות של התחלות בנייה. אם בממשלת אולמרט דובר על הפשרת אלפי יחידות, השתא הכא בכמה מאות בלבד עסקינן.

מיטשל מחזיק בתצלומים האוויריים. כל שטח פתוח מעבר לקו הירוק סומן באדום. גם אלה שקיבלו היתרי בנייה. היכן שהונחו יסודות מיטשל נסוג. כל ברזל זקור על פני השטח הציל את הקרקע סביבו. ריצת האמוק של הקבלנים ליציקת יסודות מזורזת לא היתה לחינם. אולם חלקם לא עמדו בקצב. כשלש מאות יחידות דיור בביתר עילית לא נמלטו מהגזירה. התשתיות שכבר הונחו מתחת לפני הקרקע אינן עושות רושם על אנשי מיטשל.

יממה לאחר הפגישה עם אטיאס הוזעק שר הביטחון לראש הממשלה. בסיעת העבודה ידעו לספר שעות ספורות לאחר מכן כי 'אהוד חטף על הראש מראש הממשלה'. יש לנו יסוד סביר להאמין לכך.
נתניהו לחוץ מהתדמית שנוצרה לו. תדמית לחיצה שעם הימים הולכת ומחריפה וללא מגננה ראויה בגזרת שליט. לעת עתה הוא מרגיש כמו אבא של החתן בשבוע שלפני החתונה. יש אולם, צלם מקצועי, אפילו עם הגראמער כבר סוכם. רק ממעגל החובות הוא לא מצליח להיחלץ. את החיוך בשמחת הכלולות הוא מדביק על פרצופו בעזרת שלושה כדורי ווליום. ברק, שלא באקראי, מרגיש כמו החתן בעצמו. זה מקומם את נתניהו. החתונה נכפתה עליו. גם השידוך. לפחות שינמיך את המוזיקה.

ברק בהוראת נתניהו יבקש ממיטשל להרחיב את ההגדרה הקיימת של התחלות הבניה. אם ייתקל בעקשנות שחורה של הבוס בבית הלבן, יבקש להחריג כמה מתחמים נקודתיים. רק קצת דמי חנוכה. ככה בשביל הסמליות. הוא יסביר למיטשל על חשיבות הנידון מכמה היבטים. יספר לו סיפורי קואליציה ואופוזיציה. אם יהיה צורך הוא יעשה לו היכרות קצרה עם אטיאס וליצמן שהבהירו לנתניהו ולברק באופן אישי על עמדתה של ש"ס ויהדות התורה בסוגיית ביתר עילית על כל המשתמע.

פגשתי את איתן כבל עליז ושמח. לשמחה זו מה עושה, הקשיתי. חסל סדר מורדים. חסל סדר פרישה והקמה של מפלגה חדשה. אתם אוכלים את הדגים המקולקלים, מסריחים למרחוק, ונשארים בעיר לקול צחוקם המתגלגל של החברים מסביב.

"שטויות. ההקפאה לא תחזיק מעמד", אמר בביטחון מופגן. "נתניהו הרי לא יעמוד בלחץ. הוא יתחיל להפשיר בקרוב. ברק ימשיך לחטוף הבליסטראות. עדיין לא התייאשנו מחבירתו של דניאל בן סימון אלינו".

אתה אופטימי, יותר מדאי והרבה זמן, אמרתי לו. "למעלה מאלפיים שנה אנחנו מחכים למשיח. מאמינים שיום אחד הוא בוא יבוא, וחלילה לא מתייאשים. שאני אתייאש ממהלך פוליטי אחד של אהוד ברק ובנימין נתניהו?!, השיב. שעה לאחר מכן הוציא הודעה לתקשורת התומכת במהלך ההקפאה של אהוד ברק.

אשרי המאמין.

הגינות אופוזיציונרית

תפקידו של ח"כ מהאופוזיציה מוגדר למדי: לקלקל כל דבר טוב המתרקם בקואליציה. ומה עושה ח"כ הנמנה על שורות האופוזיציה של האופוזיציה? תלוי במי מדובר. יש את אלה שעושים לביתם ולא ניכנס לפרשנויות, ויש את אלה המסתפקים בארוחה דשנה במזנון ולמנוחת צהרים מתמשכת. המשובחים מביניהם, כך נראה, מתנדבים לעזור לפונים אליהם.

זאב בוים נמנה על הפלג האחרון. כמי שתמך בשעתו במועמדותו של שאול מופז לראשות קדימה, הוא לא נחשב למשוש חייה של ציפי לבני, בלשון המעטה. עד כמה שניתן למתוח את החבל בסביבת לבני, הוא מקפיד לשמור על עצמאותו.

באחרונה פנו אליו מספר פעילים למען היישוב משמר הירדן בבקשת מימון לתחזוק אתר ההנצחה במקום. בוים התגייס במלא המרץ. הנושא, כך סיפר לי, קרוב לליבו. משמר הירדן הייתה מושבה שהוקמה בגליל העליון אך נחרבה במהלך מלחמת העצמאות. 14 לוחמים מחברי המושבה נרצחו, 42 נוספים נלקחו בשבי הסורי. לאחר שנחתם הסכם שביתת נשק הוחזרו השבויים לישראל, אך שניים מהם מוכרזים עד היום כנעדרים.

מי שמחזיק את החותמת על הגדרת המימון, הוא המשרד לפיתוח הנגב והגליל הנמצא תחת אחריותו של סילבן שלום. בוים נפגש עימו וזה נעתר לסייע. מאחר ומשרדו של סילבן אינו ביצועי, ניגש בוים ללשכתו של אטיאס, לשם הוזרם הכסף למטרה זו. אטיאס האזין לנאמר והורה על ביצוע המשימה. לא היה מאושר מבוים באותו יום.

שוחחתי עימו במשך שעה ארוכה. הופתעתי למדי. נדיר לשמוע מח"כ מהאופוזיציה מילים טובות על חברי הקואליציה. נדיר עוד יותר לשמוע מילות פרגון נדיבות לאיש שירש את מקומו ואת תפקידו שלו. אבל לזאב בוים יש רק מילים חמימות לומר על אריאל אטיאס. "הוא בחור טוב. הוא קולט את השיטה ועושה את העבודה כמו שצריך", אמר.

קודמו בשיכון, מאיר שטרית למשל, מתח עליו ביקורת קטלנית לפני כחודש בשיחה עימי. הוא האשים את אטיאס שמרבה לייצר כותרות באין מעשים. הוא לא הבין מדוע אטיאס ממשיך לקבור את חוק הדיור להשכרה שהעביר בקריאה שניה ושלישית.

לבוים משנה אחרת. "אנשים חושבים שמוציאים מכרזים ביום אחד ובונים בניינים ביומיים. הדברים האלה רוויים בבירוקרטיה. כל הליך לוקח זמן. העובדה שמנהל מקרקעי ישראל מצוי בידיו, עשויה להאיץ את התהליך עשרות מונים". ויש לו גם המלצות: "חייבים להגדיל את המענקים למחוסרי דיור. להגדיל את הסיוע לדירות השכרה. ולהחזיר את מענקי הדיור".

מה שאתה לא עשית בתקופתך אתה מבקש מאטיאס, הערתי. היתה לו תשובה מוכנה. "אתה משווה את רוני בר און ליובל שטייניץ"?! החזיר לי בשאלה. ככה דיברו האופוזיציונרים בתוככי יהדות התורה על עמיתיהם. כך, בכנות בלתי מוסתרת, מוכר בוים את עמיתו לסיעה בר און לטובת שטייניץ.

מה דעתך על נתניהו?, שאלתי. "הוא בסדר גמור. מתנהג כפי המתבקש מראש ממשלת ישראל. החל מנאום בר אילן, וכלה בהחלטה הנוכחית על הקפאת הבניה. כיום, מבינה לבני שעשינו טעות שלא הצטרפנו ערב כינון הממשלה לקואליציה של ביבי. וחבל. כי את הגלגל הזה כבר אי אפשר להמציא מחדש. שולחן הממשלה לא ישתנה בעתיד הנראה לעין".

הוא הלך רחוק יותר מהבוס הקודם שלך בעניין ההקפאה, אמרתי. "זה בגלל שאין משא ומתן מדיני. כל הזרקורים מופנים לנתניהו אך ורק בגין הקיפאון בתהליך המדיני. ברגע שנתניהו יחל בפגישותיו עם אבו מאזן, אנו נשמע זליגות פה ושם. ביישוב פלוני כמה מאות יחידות דיור, ובעיר פלמונית כמה מאות נוספות. האמריקאים צריכים לראות שדברים קורים. רק ככה הם יסכימו לעצום עיניים על בניה שמעבר לקו הירוק". ולא, הוא לא מאשים את נתניהו בהיעדר משא ומתן. "אבו מאזן מנצל את הסגנון האמריקאי הנוכחי".

הוא מתגעגע לאולמרט. זוכר לו חסד נעורים. "הערמומיות של אולמרט היתה מתבקשת בשעתו, ואף כיום. הוא מצטייר כשמאלן, כמי שהסכים להוריד את הראש על כל הסכם על ירושלים. בפועל לא עשה שום דבר. הוא גם היה דואג ששום גרגיר בירושלים לא יתורגם לרמת המעשה ויועתק לפלסטינים.

"אפילו הקפאה רצינית לא היתה מעולם. וכי אני, כשר שיכון, לא שחררתי מכרזים בהר חומה, בפסגת זאב, ובשאר השכונות המסופחות לעיר הבירה?! שיתוף הפעולה עם האמריקאים היה מושלם".
הזכרתי לו את נוהל תורג'מן. הוא חייך, ושתק.

טורו של מאיר בר מתפרסם ב'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!