הלילה נדע אם באמת 'האחריות מחייבת'

נתניהו מאחד את אגו"י?

גלי המחאה נגד 'ההקפאה' צפויים להתחזק מאוד השבוע ולעבור מהעימותים המילוליים והמקומיים, להתנגדות המאורגנת. זהו בדיוק השלב שבו הנפגעים החרדים הרבים מהצעד נטול הסבירות, נאלצים לפרוש ולשקול את צעדיהם בנפרד, בינם לבין עצמם.

הפגנות רחוב בנושאים כמו אלה האקוטיים שעל הפרק, אינן באות בחשבון. אבל בעוד שבעבר, בעת הגירוש מגוש קטיף למשל, הציבור החרדי, שלא נפגע ישירות, היה פטור מלגבש חזית אחת, ולכל היותר נדרש להביע דעה ושנציגיו יצביעו נגד ההתנתקות, הפעם אין מנוס משילוב כוחות, כדי להתוות דרכי פעולה משותפים של הציבור כולו, ואת זאת כבר כולם יודעים.

נתניהו רושם לחובתו את אחת ההחלטות הכי 'מקפיאות' ומוגות הלב שקיבל אי-פעם מנהיג מפלגת ימין בישראל, אבל לטווח הארוך הוא עשוי לזקוף לזכותו גם את תחילתו של תהליך ההפשרה ביחסים המאוד מורכבים וסבוכים, הפנים מפלגתיים וסיעתיים, של הציבור החרדי בישראל.

'המודיע' מדווח היום (מה שדווח כבר בשבוע שעבר כאן באתר 'בחדרי חרדים'), שהערב תתכנס ישיבת הנהלת המרכז הארצי של אגודת ישראל, לדיון במצוקת הדיור שנוצרה בציבור החרדי.

"הפתרונות" - נאמר בידיעה המתפרסמת לקראת הישיבה - "אינם מסירים את המועקה והמצוקה".

לא חריש, לא בית שמש, לא שטחי האש באלעד, לא נצרת עילית ויוזמות אחרות שמופרחות בכל יום, ומופרכות למחרת, הם הפתרון על פי הידיעה הזו. מה כן? בכך עתידים לדון הערב.

מצוקת הדיור בציבור החרדי לא נוצרה כך לפתע, לאחרונה. מדובר בתהליך מתמשך, שגם להזנחה הנובעת מהיחסים המעורערים בתוכנו, יש השפעה ישירה עליו.

נטילת 'קרדיט' בלעדי על תוכנית בניה זו או אחרת אינה דבר פסול, אבל בתנאי שיש לתוכנית ממשות, ושלא מדובר בבניינים הפורחים באוויר ובנויים, כמו במערכון של הגשש, ללא יסודות, בצורה חפוזה מלמעלה למטה. ברור שחסימת יוזמות הדדית, בין מפלגות עמותות ויזמים, אינן משרתות את השגת הפתרונות לבעיה הקשה של הדיור לציבור החרדי. לדאבוננו, זה מה שנעשה בנושא הדיור עד היום.

הנהלת מרכז אגודת ישראל לא מצאה לנכון להתכנס ולדון במצב הקשה שנוצר, עד שהנשיא האמריקני וראש ממשלת ישראל, לא כפו זאת עליהם בעקיפין, באמצעות גזירת ההקפאה.

אבל איך אומרים ? - לעולם לא מאוחר מדי, ואם מכת הקור של ההקפאה, מסוגלת לנער אותנו ולהחזיר לשפיות ולשולחן דיונים אחד, גם אם הוא בינתיים רק 'סלוני', קטן ומצומצם, הכל היה כדאי.

ב'המבשר' לא מצאנו הבוקר כל איזכור לקראת הישיבה המתקיימת הערב. אולי בשל העומס הרב של חומרים בעקבות הסתלקותו של האדמו"ר מבוסטון זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה ואחד מפטרוניו של ח"כ מאיר פרוש, ראש סיעת שלומי אמונים באגודת ישראל.

אבל העובדה שבידיעה ב'המודיע' הודגש שבישיבה היום יועלה גם זכרו הטהור, צריכה גם היא לעודד את כל פלגי המפלגה הזו להתעלות על עצמם ולהזדמן יחד היום, כדי לקבל החלטות בטרם יהיה מאוחר עוד יותר.

שר השיכון, אריאל אטיאס מש"ס, הוזמן גם הוא לישיבת הנהלת מרכז אגודת ישראל. זו כשלעצמה פריצת דרך בסדר גודל שאחריה אין שום סיבה שבעולם שכל פלגי אגודת ישראל, לא ימצאו עצמם יושבים יחד הלילה בבית אגודת ישראל בבני ברק, כדי לקבל החלטות הרות גורל.

סוף-סוף מדובר במועקה הפוקדת כל משפחה בציבור החרדי.

הלילה נדע אם באמת 'האחריות מחייבת'.

התינוקת שמתה ב'הארץ' פעמיים

תמר כהנוביץ ע"ה בת 11 החודשים מרחובות, היא הילדה שסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, האריך את ימיה בשבועיים. הוא אישית הנשים אותה, בהנשמה שאינה מלאכותית, והעלה באמצעותה לאוויר את העמדה היהודית האמיתית, שקביעת המוות היא על פי הלב, גם של החולה וגם של הרופא, ולא לפי המח.

ביום ששי נפטרה הילדה ל"ע, כשלבה נדם. היא נטלה עמה אל הקבר את המאבק המכפיש והמלוכלך של אותם רופאים ששמו עצמם ל'מלאכי המוות המוחי', אך תיזכר לעד כמי שבחייה הקצרים הטמיעה בעולם הרפואה הישראלי את עקרון קדושת החיים, החשוב גם כשמדובר ברגע אחד של תינוקת ובוודאי בשבועיים.

העיתונות הכללית נמנעה, ברובה, מלדווח היום על פטירתה של הילדה. איך היא תעשה זאת אחרי שמבחינתה הילדה כבר 'מתה' לפני שבועיים? איך תגדיר את המוות שלאחר המוות בלא שתאלץ להסכים כי מוות הלב הוא אכן הקובע?

אבל 'הארץ' כדרכו לא חשש, קפץ בראש, וניצל את ההזדמנות להנשים, בהנשמה מלאכותית ואחרונה, את מאבקו של יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד (הצעה לשם עברי על פי התנהגותו: 'ללא ניד') אידלמן ששבק חיים הרבה לפני שנקבע מותה של התינוקת.

"מתה התינוקת בת 11 החודשים מרחובות" - מודיע כתב 'הארץ', דן אבן, לקוראיו, שבועיים אחרי ש'מתה' על פי קביעת הרופאים שידם קלה על ניתוק המכונות והחתימה על תעודת פטירה, כפי שראינו רק לאחרונה בשני המקרים שבהם התעוררו מתים בדרך לקבורתם הסופית.

מי שקרא רק את כותרת הידיעה, ולא את האותיות הקטנות שבאו בעקבותיה, ואינו מצוי בפרטי הסוגיה יכול היה להתרשם הבוקר שהמוות ה'שני' נגרם לתינוקת רק בעטיו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.

בכותרת נאמר - "מתה הפעוטה שקיבלה טיפול בהוראת יעקב ליצמן".

אם לא היתה מקבלת טיפול "נשימתי ותרופתי לרבות אנטיביוטיקה" כמתואר בידיעה, הרי שבידוע הוא שהיא היתה מגיעה, למרות 'המוות המוחי' עד לשיבה טובה...

למה מוישה אבוטבול רוצה חילונים בבית שמש?

ראש עירית בית שמש, משה אבוטבול, הוא יהודי מאמין. את זאת כולנו יודעים. אבל יום לפני הדיון שעומד להתקיים בעתירה שהוגשה נגדו ונגד משרד השיכון על הקצאת הקרקעות במכרז ברמת בית שמש ג', לציבור החרדי, מתברר שככל שיריביו מנסים להצר את צעדיו, אמונתו רק הולכת מתחזקת.

בסוף השבוע הביאה אותו האמונה היוקדת שבו שלא להאמין אפילו לרגע שמישהו מקוראי העיתונות החרדית, ובעיקר מקוראי 'המחנה החרדי' – בטאון חסידי בעלז קורא, חלילה, גם את 'מעריב' של שבת.

אותנו, הוא, כנראה, לא לקח בחשבון.

בראיון שהעניק אבוטבול לדוד ברגמן מ'המחנה החרדי' הוא מבטיח הפתעות שיוכיחו לבית המשפט, שמדובר בעתירה קנטרנית שכל מטרתה היא לדחוק את רגלי החרדים מבית שמש. "אלה שטוענים שההבטחות שפיזרתי ערב הבחירות הן רמאות אומרים זאת מתוך חוסר אונים" - הוא קובע - "הם עושים זאת רק משום שהם לא מצליחים לשווק ולהביא לעיר ציבורים חילוניים ודתיים".

ומי נרתם לסייע להם להביא בכל זאת חילוניים לבית שמש שכל כך משוועת להם? לא תאמינו - משה אבוטבול, ראש העיר, הוא ולא אחר.

הוא לא עושה את זה, כמובן, מעל דפי 'המחנה החרדי', אלא רק מעל גבי העיתון 'מעריב', והציבור החרדי כלל לא היה אמור לדעת על כך, אם לא שהוא קורא על כך כאן.

בראיון קצר ומתרפס שהוא מעניק לעיתון 'מעריב' אומר אבוטבול, בין השאר: "אני קורא לחילונים לבוא ולהתגורר בבית שמש, אנחנו לא מאה שערים אלא מנסים ליצור עיר 'פלורליסטית' (מוכר?)יותר עם איזון בין האוכלוסיות השונות".

אם מישהו מהקוראים לא שמע על מאה שערים, מרחיב משה אבוטבול במיוחד עבורו את המפה ומוסיף: "בית שמש היא לא בני ברק. אנו מאוד רוצים לפתח את העיר ואת זה אי אפשר לעשות ללא אוכלוסיה חילונית. בית שמש צריכה לקבל גוון פחות שחור ויותר אפור".

אבוטבול מכריז באותו ראיון ל'מעריב' שאין בעיר מספיק אנשי מר"צ או מפא"יניקים. אז איך הוא מתכוון להפוך את העיר ליותר 'פלורליסטית' ואפורה כהגדרתו? - "יש לי 50 דונמים שממתינים לבניית מרכז רפואי גדול" - הוא אומר - "עם כל הערכה למגזר החרדי, אנחנו צריכים רופאים ואחיות שיכולים לקדם מיזם כזה. אנחנו רוצים לקדם כאן גם תעשיית הייטק"...

את זה, "עם כל הערכה לציבור החרדי" הוא אינו סבור שהם יכולים, לספק לו...

גם אם הראיון הזה ניתן מתוך אילוץ, ורק כדי להרשים את בית המשפט המחוזי בירושלים, שידון מחר בנושא המכרזים לציבור החרדי בסטטוס של בית המשפט לעניינים מנהליים, הוא מיותר לגמרי.

אחרי שהדברים יצאו מפיו של אבוטבול וכפי שהם מתפרסמים על ידי עידו אפרתי ב'מעריב', כבר לא ניתן להשתחרר מהחובה לעקוב אחרי כוונותיו של אבוטבול כדי שנדע האם מה שאמר ל'מחנה החרדי' שהחילוניים אינם רוצים לבוא לבית שמש, היא עדיין תמונת המצב האמיתית או שקריאתו ב'מעריב' שינתה את המצב ומביאה אותם לעיר בהמוניהם בשם ה'פלורליזם'...

קצר בתקשורת: 7 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. האימרה השנונה ביותר

אימרת השפר של סוף השבוע היא ,ללא ספק, זו שיצאה מפיו של לב לבייב, שמצבו לא שפר עליו בשבוע האחרון. תוך כדי שהתעמת עם בעלי אגרות החוב המסרבים להתפשר עמו, באולם הדיונים של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשייך, אמר בעצב: "קראו לנו לארוחה וגילינו שאנחנו הארוחה".

ושרק לא ישכח אין משיחין בשעת הסעודה...


2. הכתבה ה'גורנישטית' ביותר

אצל המכורים לגלישה באינטרנט, 'גורנישט' הוא לא רק 'וירוס' מחשבים טפיל ומטריד אלא 'דיבוק' ממש - ה'טוקבקיסט' בעל השם הידוע ביותר והזהות החסויה ביותר.

בתגובותיו טבע גורנישט 'מטבעות לשון' שנכנסו לז'אנר הביטויים הפוגעניים והמזלזלים בחרדים, כמו הכינוי 'מירס' לישיבת מיר, "יתד נאמן" הוא אצלו "יתד נאלח", "המודיע" בלשונו הוא המזי"עא" והוא מציג עצמו כחסיד של האדמו"ר מקומזיץ.

ל'גולם' הזה נוצר מועדון מעריצים, ובתקופה הריקנית זו הוא מצליח להחשב כ...'הוגה דעות', עד כי בתגובה לתגובותיו יש שקראו לבחור בו כ...רבה של ירושלים.

לא פלא ש'מקור ראשון', במוספו 'דיוקן', מצטרף ל'מעריצים' ומנסה לפצח את חידת ה'גורנישט'. למרות שהוא נכשל כשלון חרוץ, מצא העיתון לנכון, לפרסם את 'תחקיר' הגורנישט על אבי אבות הטוקבקיסטים ולהקדיש שלוש עמודים לשאלה האם הוא בא מתוך הציבור החרדי? האם מדובר בח"כ אורי אורבך?ומה ההשפעה שיש לו על הכתיבה של אלה שהוא מפרסם בעקבות כתבותיהם את תגובותיו.

גורנישט, גם אחרי פרסום הכתבה נשאר גורנישט.


3. הגילוי האבסורדי ביותר

אסתי אהרונוביץ מפרסמת במוסף 'הארץ' של שבת ראיון ארוך עם הכדורסלן לשעבר דורון שפר, ששב בתשובה, ומדבר על דברים שבין אדם לאדם, בין אדם למקום, על מחלת הסרטן, ועל רבי נחמן מברסלב שבדרכו דבק.

בזה שעורך המוסף רואה בשינוי החיובי בחייו של שפר "תעלולים של השדים שמשתוללים במשך שנים בנפשו של שפר", כפי שניסח בכותרת המשנה לכתבה - אין כל חדש. אבל לפחות אחד הפרטים האחרים המופיעים בראיון הוא בהחלט מפתיע.

שפר מספר על סדר יומו - חברותא בארבע וחצי לפנות בוקר, נסיעה לקבר הרשב"י לתפילה וללימוד וכו'. וממה הוא מתפרנס? - שלוש פעמים בשבוע הוא נוסע לאמן את קבוצת הקט-סל של כיתות ו' ב...'כפר ורדים'.

אופס, תפסנו את ה'חשוד'...

רק ביום חמישי האחרון, פרסמנו כאן במדור שראש מועצת כפר ורדים סיון יחיאלי מרחיק כל מי שנחשד בהשפעה על חזרה בתשובה אפילו מ...בית הכנסת שבישוב שלו,והנה, מסתבר שה'חשוד' העיקרי מסתובב לו חופשי, ואפילו רץ, על מגרש הכדורסל עם ילדי הישוב.

הייתם מאמינים?


4. ה'גניבה' המוסברת ביותר

נגד ה'סופרת' הפרובקטיבית נעמי רגן, המוכרת מרדיפת הציבור החרדי לא אחת לא שתיים ולא רק דרך ספריה, מתנהל בימים אלה משפט בבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו היא נאשמת ב'גניבה' ספרותית, ונתבעת לשלם מיליון שקל למי שגנבה ממנה.

בסוף השבוע דווח בעיתון 'הארץ' כי רגן אישרה ש"בלי משים שיבצה בספרה קטעים מספרה של התובעת"...

אלא שלמרות ההודאה המפורשת הזו, הפעם לא בלי משים, היא אינה חושבת שגניבה היא סיבה מספיק טובה להגשת תביעה ויש לה 'הסבר אחר' שלדעתה יתפוס יותר את אזנו של השופט מה התובעת רוצה ממנה: "התובעת היא חרדית חוזרת בתשובה שמייצגת את החרדים ורוצה להיות חייל אצל החרדים נגד נעמי רגן".

"חייל אצל החרדים"? - בטוח שהשופט ישתכנע!...


5. הראיון המסמר שיער ביותר

עד לסוף שבוע זה מילטנו עצמנו מהצורך להכניס את ראשנו לשאלה מה באמת קרה עם מי שהעיתונות הצמידה לה את הכינוי 'אמא טליבאן', שנדונה לאחרונה ל-4 שנות מאסר? למרות שידענו לא מעט עליה הצלחנו להוציא אותה מרשימת הזכאים להתייחסות שלנו.

עד שבא בעלה, שגם עליו נגזרה חצי שנת מאסר, ובשיחה מיותרת שלו המתפרסת על 5 עמודים צפופים במוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות', מושך אותנו בכח להביע את דעתנו - מעורר שאט נפש וגועל.

במראה ובלבוש החרדי, כשרק את פניו הוא מליט, וברור למה, הוא מדבר עם יגאל סרנה על הדברים האינטימיים ביותר, ובצורה שמחייבת את כולנו להביע ממנה סלידה.

כמעט שום דבר מהנאמר בכתבה לא ניתן לצטט, אולי רק את תגובתו על האשמה שהועלתה בבית המשפט כי אשתו שפכה מים על ילדיה כדי לעורר אותם בבוקר. "בית המשפט לא קלט שבבית דתי יש ליד מיטת הילדים כלי לנטילת ידיים" - הוא מסביר במלוא הרצינות - "וכשילד לא מתעורר בבוקר, האמא מכניסה יד לכלי ומטפטפת עליו כמה טיפות שיקום".

גם אצלכם זה כך? לא? הקורא הממוצע מתרשם, בכל אופן, שככה זה בכל בית חרדי טוב.


6. הכתבה המרתקת ביותר

קצת מאוחר מפרשת חיי שרה ובלא כל הקשר מיוחד, מפרסם העיתון 'בשבע' את כתבתו של יואל יעקובי על איתמר שניוייס חוקר מערת המכפלה, ולמרות זאת היא אינה מאבדת מהעניין הרב שבה. ארבעים שנה הוא חוקר את המערה, היה מהיחידים שזכו לרדת גם לתחתיתה, ומסקנתו עד שלב זה היא שהמבנה ההרודיאני העתיק שעל המערה נבנה בהשראת המשכן ותוך חיקוי מרכיבים בו.

שווה לקרוא.


7. המסע המעניין ביותר

במוסף 'שבועי' של 'יום ליום', מביא אהרון מיכאלי את סיפורו של אילן מורדוף, ישראלי מהישוב קדימה, שהצליח להיכנס לאפגניסטן, ארץ הטאליבן, עם דרכון ישראלי בכיס ותפילין בתיק, לאחר ששיחד את קצין הגבול שבין קירגיסטן לאפגניסטן. מורדוף פגש את זבולון סימן טוב, היהודי האחרון שחי בקאבול בירת אפגניסטן, שנשאר שם כדי לשמור על בית הכנסת ועל מעט השרידים היהודיים, שהותירה אחריה הקהילה המפוארת שפעלה שם בעבר.

תמורת עשרה דולר ישן מורדוף בבית של לוחם טאליבן מה שמוכיח שבכסף קטן ניתן לקנות גם טרוריסטים...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!