התאדותה של בועת הנדל"ן העולמית

השבוע יציגו אחרוני החברות הנסחרות בבורסה של תל-אביב את דו"חותיהן לרבעון השלישי של שנת המשבר הגדול. בדיוק בשבוע שמתחיל בקריסתה המהדהדת של נסיכות הנדל"ן הקטנה מהמפרץ הפרסי.

זה הזמן להעיף מבט ולראות איך חזון המסעדות השקופות התלויות באוויר והיומרה לשנות את פני הטבע תוך יציקת חלומות גרנדיוזיים ביסודותיהם של גורדי שחקים מפנה את מקומו לחברות שעסוקות בעבודה אמיתית במקום לפזר חלומות באספמיה, או שמא נכון לומר ב'דובאי', 'מקדוניה' או אפילו 'נאבדה'.

חכמינו אמנם לימדו אותנו כי ההשקעה בקרקע היא הבטוחה ביותר, אך כשמחיר הקרקע מרקיע שחקים, כדאי שתפנימו שלא מוכרים לכם קרקע כי אם עסקי רוח, וזו כידוע לכל בר בי רב, נוטה לפרוח במקרה הטוב או ליצור סערה במקרה הפחות טוב.

האוויר החם שיצא מבועת הנדל"ן העולמית בשנה האחרונה נפח את נשימתו האחרונה דווקא בנסיכות הקטנה שהייתה יותר מכל סמל של רברבנות וקריאת תגר על חוקי הטבע ועל ההיגיון האנושי. נכון שמדינה שלא התברכה באוצרות טבע, הייתה צריכה איכשהו למצוא מקורות הכנסה יצירתיים, אם בעבר היה מדובר בשליית פנינים מהים שהפכו ב"כורח הנסיבות" לשוד אוניות, הרי שבעידן המודרני אפשר פשוט לשדוד חלומות.

כך הלכה והתפוצצה סופית בועת האשליות שנופחה באמצעות בורשורים צבעוניים, מצגות משכנעות וטונות של נדל"ן שהושלך עמוק אל קרקעית המפרץ הפרסי כדי להקים על גבו יש מאין שרשרת איים חדשה שאין מאחוריה ולא כלום.

פתאום, עם התאדותה של בועת הסבון האחרונה במשחק הילדים המרתק, נשאר להתגעגע לימים עברו ולקרוא בשקיקה את תוצאות הרבעון האחרון של החברות הישראליות. שימו לב לזינוק החד ברווחיה של 'אסם' ענקית המזון הישראלית שאמנם נשלטת על ידי 'נסטלה' הבינלאומית, אך עדיין עוסקת במצרך הכי מבוקש בעולם – ה'מזון'. בעלי אסם לא ביקשו הוד והדר ולא מכרו אשליות. הם קנו, עיבדו ומכרו מזון. לכן לא פלא שדווקא בשנה כה משברית רושמת החברה רווחי שיא של 40% ברבעון האחרון.

אני יודע מה עובר לכם כרגע בראש... כן, תרגילי החשבונאות של כותבי הדו"חות למיניהם. כולנו סקפטיים למספרים שכבר הביסו אותנו בעבר עת הואבסנו באשליות מבית מדרשם של חכמי הכלכלה החדשה שגלגלו על לשונם 'נגזרות' ו'אופציות' ולגלגו על התעשייה הישנה ומעמד הפועלים העמלים לפרנסתם בעמל כפיים. אין ספק כי את הדיווחים היבשים והמספרים המרשימים יש לקרוא בהסתייגות, אבל אל מול התרסקותה הסופית והרשמית של בועת האשליה הרב-לאומית, גם אם קיים קצת משחק במספרים של חברת מזון ישראלית ותיקה, ברור לכולם את מה נעדיף.

מה עדיף, חינוך או ענישה?

כמה פעמים חיכיתם לאוטובוס, וחיכיתם ו... חיכיתם ושוב חיכיתם. בוודאי תהיתם למה האוטובוס מאחר. סיבות רבות גורמות לכך, אך באחת מהן מתכוון משרד התחבורה להילחם עד חרמה בשנה הקרובה.

בתוך פחות מחודש נרשמו 10,000 דו"חות תנועה לנהגי רכב פרטי שנהגו בנתיבי תחבורה ציבוריים. קופת המדינה התעשרה ב-2.5 מיליון שקל וזה עוד לא הסוף כפי שמבטיחים במשרד התחבורה ובמשטרת ישראל.

לדברי שר התחבורה, אכיפת איסור הנסיעה בנתיבים אלו תייעל את התחבורה הציבורית. אם משתמשי התחבורה הציבורית ירגישו בשינוי או לא, אני לא יודע, אבל קופת המדינה בוודאי לא תרגיש בשינוי שכן למבצע האכיפה הזה הקציב משרד התחבורה לא פחות מ-5 מיליון שקל. אתם חושבים שזה יעזור, או שמוטב היה לו היו משקיעים את הסכום הזה בחינוך לנהיגה אחרת?

"ובהר ציון תהיה פליטה"

בבקשה, רוצים למצוא את ההבדל הקטן בינינו לבינם, שימו לב להבדל בין שני האחים בתחילת פרשתנו. בעוד הראשון אומר "יש לי כל", אומר השני "יש לי רב" וזה למעשה כל ההבדל. כשיעקב אומר "אני לא צריך יותר, יש לי בדיוק את מה שאני צריך", עשיו דווקא מתרברב "לי יש יותר, הרבה יותר מכפי שאצטרך אי פעם". יעקב מצידו אומר לאחיו, "אני אלך לאט לאט, יש לי מלאכה, אני עובד, עמל לפרנסתי, אבל אל תדאג אחי היקר, יום יבוא וניפגש, אני אבוא אליך ביום מן הימים".

הפרשה מסתיימת ב'אלופי עשיו' שאחד מהם הוא 'אלוף מגדיאל' היא רומי. מישהו זוכר היום את האימפריה ששלטה בכיפה ובנתה גורדי שחקים, תיאטראות וגשרים? מישהו זוכר היום את העם הרומי האכזר שבשיאו הצליח ליישם את צוואת אביו – "יש לי רב, הרבה יותר מכפי שאצטרך"? כמו רומי, יוון ומדי, מצרים וסוריה שקעו אל מצולות השכחה, ורק ישראל, יישאר כאן עד לקיום ההבטחה בהפטרה, ובהר ציון תהיה פליטה.

חיים גיל הוא פרשן כלכלי ב'ביזנס' מבית 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!