השכן שלי, רבי ברוך פינס זצ"ל

רבי יצחק מאיר לוין שימש כמנהיג אגודת ישראל בפולין של לפני מלחמת-העולם השניה, היה חבר ב'סיים' הפולני, הקים את רשת תלמודי התורה ובתי הספר של 'בית יעקב' בפולין, וכשהצליח לעלות לארץ-ישראל, בעיצומה של המלחמה, המשיך בתפקידו ובמטלתו כיו"ר 'אגודת ישראל' העולמית. הוא היה בין החותמים על מגילת העצמאות של יסודה והקמתה של המדינה, התעקש על הכנסת המילים "מדינה יהודית" במגילת היסוד, ואף שימש כח"כ ושר בממשלה הראשונה.

ייחוס נוסף היה לרב לוין - הוא היה חתנו של האדמו"ר מגור, בעל ה'אמרי אמת', וגיסם של שלושת האדמו"רים הקדושים לבית גור, בעל ה'בית ישראל', ה'לב שמחה' וה'פני מנחם'.

פעם אחת, בהיסבו עם שלושת גיסיו הקדושים, אמר במילתא דבדיחותא כי הוא יותר חשוב מהם. לפליאתם, הסביר להם שהם בניו של האדמו"ר ואילו הוא חתנו. "חתן אפשר לבחור, ילדים לא!", אמר.

בשבוע שעבר הסתלק לבית עולמו, לאחר מחלה, הגאון רבי ברוך פינס זצ"ל, איש יקר, מתמיד עצום, שאת כל חייו הקדיש ללימוד תורה מתוך התמדה עצומה. אדם חביב, נעים ומאיר פנים, ש"התבטל" בפני כולם - וממש כפי שהתבטא עליו אחד מגדולי הדור, בדברי ההספד: "הרב פינס היה גדול הדור במידות".

• הגאון רבי ברוך פינס זצ"ל
• אלפים זעקו: ברוך דיין האמת • גלריה ווידאו


כל חייו הקפיד שלא לפגוע באיש ומסר נפשו וזמנו עבור סיוע לזולת, בהדרכה, עצה טובה והכוונה.

כולם ידעו לספר עליו כי הוא היה חתנו של הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז'; ידעו לספר כי הוא היה בנו של הרב שמחה פינס, ראש ישיבת 'היכל התלמוד' בתל-אביב, ועל כך זכה לכבוד בין הבריות. אך אדם גדול נמדד בהתנהגותו היומיומית, ביחסו לסביבה ובאורח חייו, ולא רק בייחוסו המשפחתי.


הבית שבו שנולדתי ובו התגוררתי עד יום נישואיי, היה ממוקם בדיוק בדירה מתחת לביתו של הרב ברוך פינס. חלק מה'גרסתא דינקותא' שאני נושא עימי בזיכרוני, היה קולו הערב ומתיקות הנגינה בעת לימודו. כילד, ואחר-כך כנער, הייתי מתעורר לקול הלימוד, ובעת עלותי על יצועי הייתי נרדם עם מנגינת הלימוד של שכני היקר.

חורף וקיץ, סתיו ואביב, ערבי שבתות ומוצאי שבתות, ימי השגרה וימי החגים - תמיד ישב הרב במקומו הקבוע במרפסת ביתו, ממש מעל מרפסת ביתי, ולמד בנעימות ובמתיקות.

הוא לא התהדר בשום תפקיד בחייו. הוא לא נשא בשום תואר מכובד, כי כל ימיו ולילותיו הגה בתורה, מתוך חשק והתמדה עצומה, אך בתוך שעות לימודו, הספיק לייסד ולהקים לתפארת את המוסד 'ירחי כלה' בלונדון ובשוויץ, גרם לאלפי יהודים להיכנס למעגל לומדי התורה מעבר לים, ושם המתינו לו אלפי יהודים לשיעוריו העמוקים ולנאומיו התורניים, שפתחו בליבם את אהבת התורה וקיום מצוותיה. בצניעות אופיינית ובענווה אמיתית הספיק לסייע בהקמה וביסוסם של ישיבות רבות, בארץ ומחוצה לה.

מצאתי לנכון להקדיש את טורי השבוע להרב ברוך פינס זצ"ל, כי מעל ההתמדה בתורה, מעל החביבות והענווה האמיתית של שכני היקר - דלת ביתו הייתה פתוחה לכול. אנשים יצאו ונכנסו, ביקשו להתייעץ, בקשו התווית דרך, ובקשו את התערבותו בנושאים רבים.

הרב פינס היה מאזין לכל אחד בנועם וסבלנות מופלאה, וברגע שהחליט שהוא יכול לסייע, ותהא השעה אשר תהיה, היה קם ממקומו, חובש את מגבעתו, לובש את ה'פראק', מניח זרוע אוהבת על כתפי האיש ואומר: "בא אליו".

"בא אליו" ולא "לך אליו" - זה המסר, וזו צוואתו של הרב ברוך פינס. צוואה של אדם שהתבטל בפני כולם. צוואה של אדם בן תורה, שכול ימיו למד בהתמדה ובמתיקות, וסייע לאנשים במסירות נפש.

כל מי שרואה עצמו כעסקן ציבור, וכל מי שרוצה לעזור ולסייע באמת, שיזכור תמיד את דרכו והנהגתו של הרב ברוך פינס זצ"ל: לעולם לא אמר "לך אליו", אלא תמיד "בא אליו".

הטור יתפרסם ביום רביעי ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!