לא תאמינו: נשים שהתגוררו בסביבה ירוקה הן בעלות סיכון קטן ללדת תינוקות במשקל לידה נמוך

מי שמרגישים טוב אחרי שהם נמצאים בחיק הטבע, כנראה לא מדמיינים. בעשור החולף התרבו הדיווחים שלשהייה בטבע השפעה חיובית על הבריאות. הגדילה לעשות קבוצת חוקרים מאנגליה שהדגימו לאחרונה כיצד יציאה לטבע של שעתיים בשבוע לפחות קשורה לתחושת בריאות נפשית וגופנית טובה במחקר שכלל כ-20,000 משתתפים, כולל מבוגרים ואנשים עם מחלות שונות.

לאחרונה מתברר, שטיול ביער יכול לסייע למערכת החיסון שלנו להלחם בנגיפים. בטייוואן, הנאבקת עד כה בהצלחה יחסית עם נגיף הקורונה למרות קשריה המסועפים עם סין, חוקרים ניסו לבדוק באופן מדעי שאלה חשובה ביותר: האם לשהות ביער השפעה מטיבה עם מערכת החיסון שלנו?

מערכת החיסון שלנו מורכבת ממגוון רחב של איברים, רקמות ותאים. מערכת זו פועלת לרוב בדיוק מופלא על מנת להגן על גופינו מפני פולשים, בעיקר חיידקים, וירוסים, פטריות וטפילים שונים. כשמערכת החיסון מתפקדת באופן חלקי או בעוצמה נמוכה מדי, עלולים להופיע מחלות מסוימות וזיהומים מסוגים שונים בתדירות גבוהה. התפקוד של מערכת החיסון שלנו מושפע מגורמים סביבתיים כגון חשיפה לזיהום אוויר (כולל עישון), כמות שינה נאותה (7-8 שעות בממוצע), פעילות גופנית על בסיס קבוע, הימנעות ממצבי עקה נפשית, משקל גוף תקין ותזונה נבונה.

כך למשל, מחקרים מלמדים על קשר נרחב בין תזונה למערכת החיסון: מחד, תזונה עתירת ירקות ופירות טריים מסייעת ומאידך, תזונה עתירת מזון מעובד ומטוגן מזיקה לתפקוד מערכת החיסון. גם צריכת אבץ נמוכה מדי, שתיית אלכוהול מופרזת ואכילת בשר נא בתדירות גבוהה עלולות להשפיע לרעה. כלומר, ההגנה על הגוף שלנו תלויה במידה ניכרת באיך שאנו אוכלים, כיצד אנו מרגישים והיכן אנו נמצאים.

טיול ביער לחיזוק מערכת החיסון

שחקנים מרכזיים במערכת החיסון של גופינו הם תאי ההרג הטבעי (NK cells – Natual Killers Cells).הם מזהים תאי גוף חולים, למשל כאלה שנגועים בנגיף או כאלה שהפכו סרטניים, ו"מחסלים" אותם ביעילות. למעשה, התאים האלה יודעים לעצור הפצת נגיפים או התרבות תאים סרטניים בתוך רקמות הגוף. הם מפרישים חומרים שמחוררים את קרום התא הנגוּע והורגים אותו. עוצמת החומרים הללו גבוהה כל כך, עד כדי כך שהם מחסלים סיכונים אפשריים סמוכים, למשל תאים שכנים נגוּעים או סרטניים ולעתים גם מספר תאים בריאים, מה שגורם לאפקט דלקתי באזור הסמוך לפעילות שלהם.

תאי ההרג הטבעי משמשים גם כ"מוציאים לפועל" של התגובה החיסונית. כלומר, לאחר שהגוף "לומד" לייצר נוגדנים ייעודיים נגד הפולש, הם נקשרים לתאים חולים (למשל כאלה שנגועים בנגיף), ואז תאי ההרג הטבעי מזהים את הנוגדן ומחסלים את התא החולה ואת התאים הסמוכים לו. במילים אחרות, תאי ההרג הטבעי קריטיים למלחמה בנגיפים וחיידקים פולשים, והימצאותם בגוף ברמה תקינה יכולה לסייע לו גם במאבק בווירוס הקורונה.

טיוואן. שני שליש משטחה מכוסה בצמחייה. צילום: sam chang – unsplash

החוקרים מטייוואן, אי המאוכלס בלמעלה מ-20 מיליון תושבים ומכוסה יערות בכשני שליש משטחו, בצעו בשנת 2018 מחקר חלוץ (Pilot) מדעי-רפואי מעניין על מנת לבדוק את ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לסביבה מיוערת על רמת תאי ההרג הטבעי ועל הפעילות שלהם בבני אדם. החוקרים גייסו למחקר כ-200 מתנדבים: 90 מהמשתתפים הם כאלה שעובדים ומתגוררים בשמורת הטבע של יער צ'יטו השוכן בלב האי (קבוצת היער) ו-110 מהמשתתפים מתגוררים במרחב העירוני של טאיפּיי, עיר הבירה השוכנת לחופו הצפוני של האי (קבוצת העיר). במקביל, החוקרים דגמו את האוויר בסביבת השגרה של קבוצת היער וקבוצת העיר. בנוסף, 11 מתנדבים מטאיפּיי בגיל העמידה (גילם הממוצע 62) הוזמנו להשתתף בטיול יער בן חמישה ימים וארבעה לילות בשמורת יער צ'יטו.

התוצאות הראו ששיעור תאי ההרג הטבעי (מתוך תאי הדם לבנים בדם) היה גבוה יותר בקבוצת היער (19.5%) מאשר בקבוצת העיר (16.4%). שיעור מזהמי האוויר, כגון פחמן חד-חמצני ותחמוצת חנקן, היה גבוה בסביבת העיר לעומת היער. לעומת זאת, שיעור החומרים הנדיפים המרכיב את "ניחוח היער", כגון אלפא-פּינֵן, לׅימוֹנֵן וקַמְפוֹר היה גבוה יותר בסביבת היער לעומת העיר. הוצע בעבר שחומרי "ניחוח יער" אלו, יכולים להגביר את פעילות תאי ההרג הטבעי במהלך טיול ביער. חשוב לציין שהיו הבדלים נוספים בין הקבוצות שנבעו כנראה מאורח החיים: בקבוצת היער נמצא מדד מסת משקל גוף (BMI) גבוה יותר, לחץ דם גבוה יותר (אם כי תקין), רמות סוכר גבוהות יותר בדם, שיעור עישון נמוך יותר, דיווח על שתיית תה גבוהה יותר ודיווח על שתיית קפה נמוכה יותר מאשר בקבוצת העיר. ייתכן והבדלים נוספים אלו נובעים מגורמים שונים בעלי השפעה על מערכת החיסון. מכל מקום, השוני בשיעור תאי ההרג הטבעי בדם בין קבוצת היער לקבוצת העיר יכול להסביר חלקית את תרומת השהייה ביער לתפקוד מערכת החיסון והלוות בסיס מעניין לחקר עתידי נוסף בנושא.

על אף התוצאות המעניינות, כדאי להתייחס אליהן בזהירות בהינתן העובדה שהמחקר לא כלל מדידה ישירה של השפעת הרכב האוויר והתזונה בקבוצת העיר וקבוצת היער, שנראה שהן שונות זו מזו. גם תיעוד של תחלואה עונתית, פציעה ועקיצה ע"י מזיקים טרם הניסוי, שיכלו "לעורר" את מערכת החיסון ואולי להשפיע על שיעור תאי ההרג הטבעי, לא נמדד במחקר. החוקרים ניסו להתמודד עם המגבלות הללו בשני דרכים: 1) הם הנחו את 200 המשתתפים לתעד כל פציעה או עקיצה במהל השהות ביער, על מנת למנוע הטייה של התוצאות מההיבט הזה; 2) הם גייסו קבוצת מחקר נוספת ובה 11 משתתפים מטאיפּיי ששהו ביער חמישה ימים.

למרבה העניין, גם בקבוצה זו נצפתה מגמה דומה ושיעור תאי ההרג הטבעי הפעילים (מתוך תאי הדם הלבנים בדמם) עלה משמעותית לאחר השהות ביער: 1.72% אחרי, לעומת 0.83% לפני. בשבעה משתתפים שהמשיכו את המעקב לאחר השיבה לטאיפּיי, שיעור תאי ההרג הפעילים המשיך להיות גבוה ביחס לשיעורו לפני הטיול (1.13% ארבעה ימים לאחר השיבה לעומת 0.77% לפני הטיול ליער). החוקרים הציעו בזהירות שחשיפה לסביבת יער יכולהש לשפר את התגובה החיסונית של גוף האדם. במקביל, הם המליצו שמחקרי המשך ייבחנו השפעת גורמים נוספים על תאי ההרג הטבעיים בכדי להבין טוב יותר את השפעת השהות ביער על בריאות האדם.

חשיפה לירוק

התרומה האפשרית של החשיפה לטבע לבריאות אינה מסתיימת ביערות הפסטורליים של טייוואן – במחקר ישראלי נמצא, למשל, שנשים שהתגוררו בסביבה ירוקה יותר הן בעלות סיכון קטן יותר ללדת תינוקות במשקל לידה נמוך. המחקר כלל כ-40 אלף נתוני לידות מנפת תל אביב והתוצאות נוֹתרוּ משמעותיות גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים אחרים שעלולים להשפיע על הממצאים, כמו הבדלים סוציו-אקונומיים ודמוגרפיים אחרים. החוקרים שיקללו את המרחק של משתתפות המחקר מ"ריאות ירוקות", כגון גינות עירוניות הכוללות צמחייה, פארקים וחורש עירוני, הכולל עצי פרי.

שיעור שטח היערות בישראל (פחות מעשירית משטח המדינה) אמנם נמוך מאשר בטייוואן (כשני שליש משטח האי), אך הוא נמצא במגמת עלייה. כמו כן ישנה בארץ "מגמת התפתחות חיובית בנוגע לשטחי חקלאות עירוניים", אומרת גליה צוקרמן, מקימה ומרצה של קורסים בתחום חקלאות עירונית וקיימות במזון בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. התחום של גידול צמחי מזון רבגוניים, המשלבים עצים ושיחים הגדלים בחברותה, נקרא גם יערות המאכל ונראה שהוא בתחילת דרכו, אך במגמת עלייה. "מאז שהוקם יער המאכל הראשון במושב קדרון לפני כשמונה שנים, נעשה ניסיון להקים ולפתח יערות מאכל נוספים. תנועת יערות המאכל מונה אלפי פעילות ופעילים ועשרות יערות מאכל (בשלבי פיתוח שונים) ברחבי ישראל", מציינת צוקרמן ומוסיפה "חלקם בתוך יישובים עירוניים כגון תל אביב, ירושלים, אשדוד, קריית אונו, חריש, גן יבנה, גדרה, באר שבע ואילת".

"כנראה שיערות בכלל ויערות מאכל בפרט חשובים לבריאות האדם ולסביבה. הם גם מצמצמים את המדבר האקולוגי העירוני שגדוש בבטון ואספלט. עם זאת, ראוי לציין שבינתיים טרם נחקר הקשר בין יערות מאכל, כפי שקיימים בארץ, לשיפור תפקוד המערכת החיסונית", מסכמת צוקרמן. בכל מקרה, במדינה כמו ישראל, שיש בה פחות עצים מאשר בטייוואן, גם יציאה ליער או לחורשה שליד הבית יש ערך. מי שיעשה זאת – בהתאם להנחיות משרד הבריאות  העדכניות – יכול להרוויח חשיפה ל"ירוק בעיניים" ואוויר טוב.

מתוך - זווית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!