חולה קל מהגל הראשון: "אני לא אותו אדם שהייתי"

"עד עכשיו, ומדובר על חודשיים אחרי שהוגדרתי כ'מחלים קורונה', אני עדיין לא חזרתי לעצמי. אני עדיין מתקשה בנשימה, הריאות כואבות, חוש הטעם והריח בוגד בי – פעם אני מריח פעם לא, ובכלל, אני עייף. מאדם בריא, צעיר ופעלתן, הפכתי לאדם חלש. לא חולה אבל בהחלט לא בריא".

את המילים הללו כותב ל'בחדרי' אדם חרדי בן 35, תושב בני ברק, שבמהלך הגל הראשון חלה בקורונה, ומאז, כפי שהוא כותב, הוא לא התאושש ו'לא חזר לעצמו'. והסיבה שגרמה לו לצאת מגדרו ולפרסם את המכתב, היא משום שהוא מזהה בציבור "זלזול מסוכן והתעלמות מההנחיות, דבר שיכול לגרום לכך שעוד רבים אחרים יגיעו למצב שלי, אם לא למצבים גרועים יותר".

"אובחנתי כחולה קורונה בימי חודש ניסן. תחילה הופיעו התסמינים, אובדן הריח והטעם, חשתי גם עקצוצים ברגל כשהייתי מהראשונים ששמו לב לתופעה וזיהו שיתכן ויש קשר לקורונה, אחרי כן הופיעו החום הגבוה. את ימי חג הפסח אני זוכר בצורה מעורפלת. במשך כמה ימים שכבתי במיטה והתחושה היתה נוראה. במיוחד מבחינתי, אדם שבמהלך השנים האחרונות אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הימים שבהם לא יצאתי לעבודה בגלל כאב ראש".

אך הוא הוגדר כחולה ברמה קלה. "קיבלתי ערכה מקופת החולים שבאמצעותה ביצעתי מידי יום מדידת חום וסיטורציה, הרופא עקב מרחוק וכך צלחתי את המחלה מבלי להתפנות מהבית, גם לא למלונית. אגב, אשתי וילדיי לא נדבקו בכלל. גם זו תופעה שאין לה שום הסבר, כפי שכל המחלה הזו היא בבחינת נעלם ואין הסברים שיצליחו לפענח אותה ולהסביר איך היא צפויה להתנהג".

לאחר שבועיים של סגר בוצעו שתי בדיקות שיצאו שלילי והוא שוחרר. "יצאתי מההסגר וחשתי כאסיר שיצא מבית האסורים, אך למרות שהוגדרתי כ'בריא' ואני נמנה על יותר מ20,000 המחלימים המאושרים בישראל, אני יכול לומר שלא הצלחתי לחזור לעצמי. אני מתקשה לנשום כשהדבר בא לידי ביטוי בעיקר כשאני עולה במדרגות או מתאמץ. הריאות כואבות. חושי הטעם והריח לא חזרו – הם באים ונעלמים חליפות, אבל העיקר זו העייפות הכרונית. מאדם צעיר בריא ופעלתן שקודם לכן יכולתי להיות פעיל 18 שעות ביממה, הפכתי פתאום לאדם לאה ועייף. כל פעילות קלה מעייפת אותי, אני שוכב שעות ארוכות במיטה, ואני בשום אופן לא אותו אדם שהייתי לפני שהמחלה הזו תקפה אותי".

והוא מסיים: "למיטב ידיעתי, איני היחיד. אני שומע על עוד חולים רבים שהחלימו וחלקם חווה את התופעות שאני מכיר, כפי שישנם גם חולים (אפילו כאלו שחלו עם תסמינים קשים בהרבה) שהמחלה חלפה מבחינתם והיא לא השאירה בהם עקבות".

"אך דווקא משום מה שאני חש וממה שמשפחתי היקרה עוברת בגללי, אני רואה לנכון לפרסם את המכתב הזה במטרה למנוע מאלו שחושבים לעצמם 'מה כבר יכול להיות' ו'אולי כבר נידבק וזהו' – קולות שאני שומע גם מחבריי – שלא יעזו להעלות מחשבה כזו על דעתם. כל עוד אפשר להתאמץ ולהשתדל שלא תידבקו, אתם מחוייבים לעשות זאת. חבל שתגיעו למצב שבו אני נמצא כעת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!