האיש שבא לבקר חולים

כבר הזכרתי זאת בעבר, אך הבעת תודה תמיד אפשר לכתוב: רבים מהנושאים העולים על סדר היום מעל גבי במה זו, מוענקים לי על-ידי קוראי. הם מגיעים אלי באופן אישי, יוצרים קשר טלפוני, וגם אינם חוסכים טרחה מעצמם ושולחים הצעות דרך הפקס. לחלקם אני משיב כי הנושא שהזכירו הועלה כבר ונכתב בעבר, את חלקם אני שומע בקשב רב ומשיב כי יום יבוא והנושא שהעלו יוזכר וייכתב, וישנם קוראים שמקבלים תשובה כי כבר בשבוע הקרוב יוכלו לקרוא את אשר דברו.

השבוע קיבלתי טלפון מעניין ממכר ותיק, בוגר אחת מהישיבות הידועות, אברך בן תורה. אופן לבושו, צורת התנהגותו ודיבורו, מעידים שמיים וארץ לאיזה זרם מפלגתי בתוך מחננו משתייך האיש ומי אילו רבותיו.

הוא גולל בפני את סיפורו, ואז הסתבר לצערי כי רעייתו חלתה במחלה הנוראה ומאושפזת, מזה תקופה, בבית החולים 'איכילוב' בתל-אביב. "אני שומר על דבר המחלה בסוד גמור, וחוץ ממשפחתי הקרובה איש אינו יודע דבר, ואילולא רציתי להודות כאן קבל עם ועדה לאיש יקר, עם לב יהודי רחב, לא הייתי מפקיר את פרטיותי", לחש לי כממתיק סוד.

האיש, מטופל בחמישה ילדים, נע ונד תקופה ארוכה בין ביתו שבבני-ברק ל'איכלוב', שם הוא שוהה לצד רעייתו החולה. גם בשבתות מפקיד האיש את ילדיו אצל קרובי המשפחה ושוהה בבית החולים, במהלך כל השבת, לצד רעייתו החולה.

יום שישי אחד, לפני כשלושה שבועות, בעת שהגיע לבית החולים, לשבות את השבת לצד רעייתו, הודיע הצוות הרפואי לבעל המסור כי היות והמחלקה בתפוסה מלאה, יעבירו את מיטת רעייתו למסדרון המחלקה, תוך הבטחה כי מיד לאחר שהעומס יתפוגג - יחזירו את מיטתה לחדר האשפוז הרגיל.

בלית ברירה קיבל האיש את הגזירה. וכך, בצער ובדוחק, קיבלו השניים את השבת במסדרון בית החולים, סעדו את סעודת השבת המאולתרת לקול צלילי המסדרון ההומה, וההרגשה הייתה כי לא רק מחלה קיבלה המשפחה, אלא גם גולה מרה.

השעה הייתה די מאוחרת בליל שבת קודש. בן שיחי ישב על כסא ליד מיטת רעייתו, מחזיק בידו ספר, ולומד בשקיקה, ולפתע הוא מבחין בצל המסתיר את הספר הפתוח. הוא הרים את עיניו - והביט כלא מאמין: סגן שר הבריאות יעקב ליצמן עומד לידו, לבוש שיראין של שבת, ובמאור פנים מברכו ב"א גוט שעבס".

מסתבר כי סגן השר ביצע שליחות מסוימת באותה שבת קודש, ולפיכך נאלץ לשהות במשך כל השבת במבנה בית החולים, ולצורך מנוחתו שכר חדר בבית מלון, הסמוך לבית החולים.

לאחר שהתאושש הבעל המסור מההלם, התעניין ליצמן על סיבת האשפוז, שמע על הדיאגנוזה הרפואית, התעניין בקצב ההחלמה, ובעיקר תהה מדוע שוכבת החולה במסדרון המחלקה ולא בחדר רגיל. הסיבה - "עומס במחלקה" - לא סיפקה את כבוד סגן השר. הוא הילך במסדרונות המחלקה כאחוז תזזית, טרטר את "תחנת האחיות", הקיץ רופאים מתנומתם, לא נח ולא שקט, עד שהחולה תועבר באופן מידי לחדר אשפוז רגיל, גם אם מדובר בקומה אחרת.

"לא יתכן שבמדינה מתוקנת תאלץ חולה לשכב במסדרון", תבע ליצמן את עלבון המשפחה. רק לאחר שנוכח סגן השר כי מאמציו נשאו פרי, וכי החולה הועברה אחר כבוד לחדר אשפוז, נחה דעתו.

במהלך כל השבת סובב סגן שר הבריאות במחלקות השונות, עודד את החולים, התעניין במצבם הבריאותי, שמע את מצוקותיהם, ודאג למחסורם של בני המשפחה טרוטי העיניים, היושבים לצד יקיריהם.

כך, במקום לנצל את שעותיו הפנויות למנוחה בחדרו בבית המלון הסמוך, העדיף סגן השר לעסוק במצוות ביקור ועידוד חולים.

ליצמן לא ביקר את החולים והתעניין בשלומם אל מול מצלמות התקשורת; גם לא בלווי פמליה של עיתונאים חרדיים; ליצמן גם לא דאג לבריאות אשת האברך, תוך כדי סיור ממלכתי עם בכירי הנהלת בית החולים, בכדי להשית עליהם רושם, וגם לא דאג למאכל ומשתה עבור קרובי המאושפזים, תחת צל האבטחה המוענקת לשרי הממשלה.
סגן שר הבריאות עשה זאת בגפו, לבדו, בעיצומו של שבת קודש, מבלי להעלות אפילו על קצה דעתו שמעשי החסד הללו יתפרסמו פעם.

יעקב ליצמן, קידשת שם שמיים.

לא רק בקרב הציבור הכללי, אלא גם בתוך מחננו, מחנה בני התורה. עליך נאמר: "הנעלבים ואינם עולבים, השומעים חרפתן ואינן משיבים", עליהם נאמר: "וכצאת השמש בגבורתו".

הטור יופיע ביום רביעי הקרוב ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!