הכלבים נבחו והשיירה עברה

ממה קיבל השר ברק כאב בטן במוצ"ש?

מעט לפני שעלה על יצועו בביתו הקט שבמרומי האולימפוס התל-אביבי, הרגיש במוצאי שבת שר הבטחון אהוד ברק כי משהו מעיק מאוד על קיבתו ומציק לו, עד שלא יוכל להירדם. למרות שהשעון כבר הורה על קרוב לשעת חצות, לא התעצל והחליט, כפי שמצפים משר עם אחריות ודוגמא אישית, לשלשל הודעת גינוי לתיבות הדואר האלקטרוני של מספר כתבים, ולהסיר משהו מהלחץ שמפעילים המורדים בו, שהגיע כבר עד לכרסו.

הוא לא מצא לנכון לגנות, חלילה, את המעשה הנורא שהקצין בדרגת סרן, שומר ראשו של הרמטכ"ל נחשד בו, אלא רק את הציבור החרדי "מפר החוק", המוחה על פי מצפונו והוראת רבותיו, על מה שגם החוק אוסר אותו - פתיחת מקומות עבודה בשבת והפרת ה'סטטוס קוו'.

אבל ממתי מעניין את ברק החוק? ולמה זה צריך לעניין אותו יותר מאשר את מתנגדו הגדול ח"כ אופיר פינס, שעמד אמש על מדרגות 'בנק הפועלים' בכיכר ציון וקרא להפר כל חוק?

שלוש שעות אחרי שאחרון המפגינים החילוניים כבר עזב את ככר ציון בלא להשאיר רושם, ולא לפני שווידא שגם ח"כ אופיר פינס כבר אינו בשטח, מצא ברק לנכון לברך את המיעוט המנסה לשלהב את הרחוב הירושלמי, ושאמש לא הצליח במשימתו.

איזה עניין מצא ברק להתייחס דווקא לאירוע המקרטע הזה, ולפרוס עליו את חסותו, יותר מאשר על נושאים אחרים שבתחום עיסוקו ושיכולים להוסיף לפחות משהו לכבוד האבוד שלו, מלבד השתתפותו של ח"כ אופיר פינס בהפגנה?

אולי ההזדהות עם ה'נעבכיות' שבלטה בו, ושותפות הגורל. שום דבר לא 'דפק' בהפגנה הזו, ממש כמו ב'מפלגת' ה'עבודה'.

אנחנו לעומת ברק, היינו שם ממש, במרכז המפגינים. לא מאמינים?

שאלו את שתי הזקנות האמריקניות בנות השמונים ומעלה, שללא רחם תקעו המארגנים לידי האחת מהן שלט, די כבד של נוער התנועה המסורתית-הקונסרבטיבים, ובידי השניה של תנועת 'אור' של ירון ידען.

שתיהן לא ידעו לקרוא אפילו מה נכתב על השלט שהחזיקו. בשלב כלשהו במהלך 'ההפגנה', הן כבר לא יכלו לעמוד בתוצאות הצינה הקשה, והיו חייבות להתפנות. אנחנו, אני ומשפחתי, גילינו לב רחמן, והתנדבנו לשמור להם על השלטים...

אבל הן התגלו, בסופו של דבר, ככפויות או כקפואות טובה, ולא שבו כלל למקום. כך נותרנו אני ומשפחתי עם השלטים ביד למשך כמה שעות.
לא נעים.

כמה מטרים למעלה יותר מ'ככר ציון', באמצע המדרחוב, עמדה בשעת ההפגנה קבוצה של פיליפינים, ושרה בהרמוניה נהדרת וערבה לאוזן. היא משכה לא פחות תשומת לב מאשר המפגינים עם המגפון המאולתר. רק בתום ההפגנה התברר שאלה הפיליפינים של הקשישים שאותם סחבו המארגנים להפגין, וגם הם נספרו במניין ה"אלפיים מפגינים" עליהם דיווח 'קול ישראל' במהדורת החדשות שלו.

קצת למטה מהם, עמדה ניידת מספר 42 של מד"א, בכוננות לכל מקרה שלא יבוא. כלום לא קרה ברוך ה', מלבד העובדה שהמתנדבים החרדים של מגן דוד אדום, נאלצו לעמוד בתחתית הבמה ולשמוע את אלה שאת שלומם ובריאותם באו להבטיח, צועקים לעברם: "די להשתמטות"!

הם יכלו להתנחם רק בקוריוז הקטן שסגן ראש עיריית ירושלים ויו"ר סיעת מר"צ אלי אללו, נכשל בלשונו ודיבר על "הציבור החולני" במקום על הציבור החילוני כולו. כשביקש לתקן הסתבר לו שהמיקרופון יצא מכלל שימוש...

מי ששילם את מחיר 'ההפגנה' הזו אינם ה'חרדים' שאליהם היא כוונה, אלא בעלי העסקים ב'מדרחוב' הירושלמי, במיוחד המסעדות עם ההכשר למהדרין, שלאורך כל ההפגנה איש לא נכנס אליהן. אבל יותר כאב הלב על העניים שהסתובבו עם קופות מרשרשות בתוך הקהל, כאילו היתה זו לוייה רבת משתתפים, אך איש לא תרם להם. כאילו היו המפגינים עוד עם בגדי השבת, וללא פרוטה בכיס...

המסקנה שלנו מההפגנה הזו היא, שיש למתכננים שלה עוד הרבה מה ללמוד מהפקת ההפגנות המסודרות של החרדים. אם אנחנו היינו צריכים להדריך אותם, היינו מתחילים בכלל היסוד ש'כלבים' אסור להביא להפגנות, כמו שאסור לתת לילדים להופיע לפני מבוגרים שהרי תמיד הם 'יגנבו' את ההצגה.

העובדה שכל מפגין הגיע לשם עם כלב, אולי עשתה את תהלוכת המחאה לעמוסה יותר, אך לא אפשרה להאזין לשום משפט שלם של הנואמים, ועד לרגע זה איננו יודעים אם נאמר משפט כזה.

מבחינתנו הכלבים רק המחישו את הפירוש המעשי של הפתגם הידוע שמעולם לא הבנו אותו – "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"...

תסמונת ה'המיפלגיה' של העתונות והעסקונה החרדית

כתבה המתפרסמת בסוף השבוע בעיתונות הכללית, ואינה זוכה להתייחסות בחרדית, גורמת לנו היום להסמיק מבושה ומכעס.

ארי גלהר, החרדי של המקומון 'ירושלים', היה הראשון שפרסם בסוף השבוע שאמו של הילד ממאה שערים, שילדה לפני כשבוע את ילדה הששי, לראשונה לאחר חמש לידות בניתוח ולא בלידה טבעית, משותקת מאז הלידה בפלג גפה התחתון. "רופאי בית החולים אינם יודעים להצביע בשלב זה על הסיבה המדויקת לכך שהיא אינה יכולה להזיז את רגליה, ולא יודעים להעריך כמה זמן יימשך המצב" - כותב גלהר ומוסיף:"אחד הרופאים הבכירים בבית החולים העריך כי הסיבה לכך נוירולוגית, וכי הלחץ הנפשי שבו היתה נתונה מאז התפוצצה הפרשה השפיע מאוד על מצבה".

אימא רדופה מוטלת רתוקה במצב של שיתוק, אם גם כולנו רוצים להאמין ומתפללים שהוא זמני, ולד שנולד טרם זמנו בשל לחץ שהופעל ועדין מופעל על אמו ולא יצא מכלל סכנה, עובדה שעדיין לא נימול, ואיש בתקשורת ובעסקונה החרדית, אינו מציב בראש סדר היום הציבורי את השאלה: מי כאן מחליט חייו של מי קודמים?

על פי איזה 'קוד אטי', ולא הלכתי, מותר לסכן שתי נפשות, של אימא וולדה, רק כדי לברר בהליך משפטי סבוך בעלילות, האם נכונים חשדותיהם של נוגעים בדבר, שאם ניסתה לפגוע בבנה, ולא מתוך ליקוי הדעת? מיהו זה שקבע שלחלץ את הפרקליטות או בית החולים 'הדסה' עין כרם ממצוקות שהם הכניסו עצמם אליהם, היא משימה קודמת להצלת חייהם של אם לששה וולדה בן השבוע?

בעיתונות החרדית לא תמצאו על כך דבר. אבל 'ידיעות אחרונות', נוהג הבוקר בהפוך מהרשויות המעורבות בפרשה המתעללת הזו. בעוד הן הקדימו מכה לרפואה, העיתון מקדים רפואה למכה ועושה זאת אפילו במחיר של פגיעה באמינות הכתב המקומי שלו במקומון בירושלים, ארי גלהר שפרסם את הידיעה הראשונה בנושא.

מעניין, הרופאים של 'ידיעות ירושלים' לא ידעו להעריך את הסיבה המדויקת לשיתוק וכמה זמן יימשך המצב הזה, אבל בידיעה המתפרסמת הבוקר ב'ידיעות אחרונות' מנסה להמעיט בחומרת הדברים שהתפרסמו ביום ששי.

ניסן שטראוכלר ודני אדינו אבבה, כותבים בידיעה היום כי "רופאיה של י' מעריכים שהשיתוק הוא זמני ויחלוף בתוך שבועות ספורים. מדובר בתופעה שאינה נדירה אצל יולדות ולרוב חולות מצליחות לצאת מזה" - מצוטט בעיתון רופא בכיר בבית החולים 'ביקור חולים' - בו מאושפזים האם ובנה - ששמו לא נחשף משום מה והוא חתום 'בלנקו' על 'חוות הדעת' המרגיעה של 'ידיעות אחרונות'.

אותו רופא אנונימי נעדר, כנראה, מהעבודה כשכתב המקומון 'ירושלים' ביקר באותה מחלקה וקיבל הערכה רפואית שונה בתכלית.

את העובדה שהאם הגיעה לבית החולים ללידה מוקדמת ולא צפויה, כשהיא סובלת מלחץ עצום וממחלת רקע כמו יתר לחץ דם, אין לעיתון אפשרות להסתיר. "זה מסביר את השיתוק שאחז בה. היא אמורה לצאת מזה בתוך חודש, חודש וחצי" - מרגיע אותו 'מומחה רפואי' נטול שם.

גם הפעם מדובר כמובן ב'תסמונת' שהאם לוקה בה ושמה, על פי 'ידיעות אחרונות' הוא - "המיפלגיה". לא התעצלנו, ולא מתוך רצון לחטט בגיליון הרפואי של האם, בדקנו במילון הרפואי ומצאנו ש'המיפלגיה' היא שיתוק לכל דבר, כזה שגם הובטח לנו שאריק שרון יצא ממנו בלא נזק, אלא שביולדת היא מתבטאת בצורה אחרת, וברוך ה' קלה יותר. אם אכן מדובר ב'המיפלגיה', וצריך לקוות שלא, גם הביטוח הלאומי מפרסם את הדרכים לקביעת אחוזי נכות קבועים, חלילה, בעקבותיה.

את הסיבות שהביאו את האם למצב הרפואי הזה, אין צורך בהכשרה רפואית כדי להבין. אבל מה מביא את כלי התקשורת ונציגי הציבור שלנו ללקות בדיוק עכשיו ב'שיתוק' ולא לדרוש מיד מכל המעורבים להניח לאם לנפשה? - קשה להבין.

קצר בתקשורת – 7 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הטיוח הגדול ביותר

שני עיתוני סוף השבוע - 'בקהילה' ו'מקור ראשון' - מפרסמים בכותרת הראשית שלהם, שהקפאת הבניה עליה הכריז נתניהו בשבוע שעבר חלה למעשה לא ראש על יו"ש, אלא גם על חלקים מירושלים, כמו שכונת 'פיסגת זאב' ו'הר חומה', אבל האדישות חזקה יותר.
אפילו החיזוק שמקבל המידע הזה בכותרת המתפרסמת הבוקר בעמודו הראשון של 'יתד נאמן', עם הפניה לידיעה גדולה בתוך העיתון, לא מזיזה לאיש.


2. הראיון המכסח ביותר

השר משולם נהרי מעניק בסוף השבוע ראיון מקיף למוסף השבועי של ביטאון ש"ס 'יום ליום'. אולי משום שלא היו לנו ציפיות מיוחדות, דווקא מצאנו בו חידושים.
ידעתם למשל שהוא השר ל"חברה ולמורשת ישראל"?
בשיחה עם חיים ישראלי מודה נהרי לראשונה שהחוק הנקרא על שמו נכשל, ולא הועילו לו שום תיקונים, או חוזרי מנכ"ל משרד הפנים, כדי לחייב בו את הרשויות המקומיות לפעול ברוח הדברים שהוא התכוון אליהם. רק הצעת חוק מקיפה חדשה עשויה להציל אותו.
"לצערי הרב יוזמי התיקון לחוק פעלו בפזיזות ובחוסר מקצועיות לאורך כל תהליך החקיקה וצר לי שהתוצאה לא פתרה את הבעיה" - אומר נהרי בראיון.
מי הם "יוזמי החוק" שאליהם אתה מתכוון - הוא נשאל על ידי המראיין, ומשיב בהפניית אצבע מאשימה וישירה: "אני לא מסתיר כאן את דעתי כי ח"כ גפני, שהיה בראש יוזמי התיקון לחוק, לא פעל בתיאום עמדות איתי או עם מי מהגורמים הנוגעים לחוק, וגם ההסכמות עם אלו שכן תיאם איתם, הסתבר למפרע כי לא כובדו ולא ענו על הבעיות שהציבו המשפטנים. ברור לכל כי למרות כל ההד התקשורתי שהיה לתיקון החוק, הוא נבע אך ורק מתוך מניעים פוליטיים זרים".
הדברים מאבדים, אמנם מהאפקטיביות שלהם, כשהם מופיעים רק ב'יום ליום', אך יש בהם, בכל מקרה, כדי להצביע על הורדת כפפות.
את גפני מזכיר נהרי בשמו המפורש בחלק הטחת ההאשמות שבראיון, אך על אחרים, שגם אליהם הוא מכוון את ביקורתו הקשה, הוא רק רומז. "גפני לא היה היחידי בסיפור" - הוא אומר בהמשך הראיון - "לפני חודשים מספר עתרנו לבג"צ כנגד הנחיות משרד המשפטים בעניין יישומו של חוק נהרי, ודווקא 'נציגים מתוכנו' היו אלו שהודיעו שהנחיות אלה אינן מפריעות לישות החוק. ואני שואל כמה אפשר לדבר בלשון כפולה?"
למי הוא מתכוון? ולמה שמם הטוב של "הנציגים מתוכנו" נחשב ושווה בעיניו יותר משמו של גפני? - את השאלה הזו חסך ממנו חיים ישראלי, המראיין.
ובכל זאת הוא חייב אותה לנו.


3. הידיעה המפתיעה ביותר

אז זהו, לא צריך יותר להתאמץ ושלוף את הפתק של הנשיא אובמה, או כל פתק מסקרן אחר, מבין חרכי הכותל, כדי לדעת מה נכתב בו, די מעתה לשבת מול המסכים החדשים המוצבים בעיריית ירושלים ולפענח את התמונה.
בידיעה המתפרסמת ב"פרסום ראשון" במקומון 'ירושלים', מדווחת הכתבת ציפי מלכוב, כי חמש מצלמות שחקים שמוקמו האחת על התורן הענק המוצב על בניין מספר 3 בעיריית ירושלים, נוספת על גג מלון 'קראון פלאזה', ועוד שלושה על גגות בניינים אסטרטגיים נוספים בעיר מצלמות את כל הנעשה במתחם הר הבית, ומסוגלות לשקף פריטים קטנים ביותר ואפילו חפיסת סיגריות. "המידע המודיעיני שיושג עשוי למנוע תקריות אלימות ולאפשר את גורמי הביטחון להרגיע את השטח מבעוד מועד" - נכתב בכתבה.
המצלמות החיוניות האלו מכוונות גם לכותל המערבי, והן מסוגלות לזהות לא רק נשים סוררות המגיעות לרחבה בטלית כדי לעורר פרובקציות, אלא אפילו איזו מטבע נתתם או לא נתתם, ל'שנורר' עם הכיפה הלבנה. 'המאגר הביומטרי'- אאוט, אמצעי המעקב המשוכללים הללו –אין.
ומה יהיה בשבת? - צפו לשערוריה הבאה!
או אולי ה'גויים' של אינטל, או הצלם ה'נכרי' של העיתונות החרדית, יפעיל גם את המצלמות האלה. מי יודע...


4. הידיעה המפרגנת ביותר

אנשיל פפר מ'הארץ', שלמרות שמו הפרטי הנדיר, במיוחד כשמדובר באנשי תקשורת, המצביע על מקורו, אינו מרבה להחמיא לציבור החרדי, מפרסם בסוף השבוע ידיעה מפרגנת מאוד על שלושה אברכים בעלי משפחות, המתקרבים לשינוי קידומת מ-20 ל-30 שהחליטו לצאת ממסגרת "תורתם אומנותם" כדי לפרנס את משפחותיהם ויחד עם 70 חרדים נוספים הצטרפו למסלול "בינה בירוק" של אגף המודיעים בצה"ל. הם מיועדים לתפקידי תכנות, הפעלת רשתות מחשבים, אבטחת איכות ועריכת חקירות מודיעין ביחידות המובחרות ביותר של החיל, ובכלל זה ביחידת 8200 הנחשבת ליחידה היוקרתית והסודית ביותר בחיל המודיעין.
'הארץ': "ביחידות העילית של החיל מדווחים על מוחות איכותיים בעלי כישורי למידה גבוהים".
זו הפעם הראשונה שמישהו עושה עבודת מודיעין על מי שנתפס כ'אויב האידיאולוגי' שלו...


5. הכתבה המרתקת ביותר

לא קל לנער אבק, באמצעות כתיבה עתונאית, מעל גבי מקרה היסטורי ולא ידוע מלפני 58 שנה, אבל דווקא משום כך א. נתנאל מ'משפחה', שהצליחה לעשות את זה השבוע, ראויה לאות 'הכתבת האיכותית ביותר' של השבוע והכתבה שלה לתואר 'המרתקת ביותר'.
מדובר בכתבת השער של מגזין 'משפחה', בה מסופר כי בני משפחתו של שר התחבורה לשעבר, דוד פנקס, תובעים לפתוח מחדש את פנקסי החקירות על השלכת שתי פצצות לביתו בעבר, בעקבות פעילותו למען שמירת השבת. פנקס, אמנם לא נפגע, אבל נפטר כעבור זמן משברון לב. בזמנו נחשד במעשה העיתונאי עמוס קינן, איש שמאל ידוע ולוחם ב'כפיה הדתית', שזוכה מחמת הספק. קינן מת לאחרונה, ומידע חדש שהצטבר אצל משפחתו של פנקס מחזק את החשדות נגדו.
בצורת הגשת הכתבה ניכר ניסיון מאולץ לעורר עניין לקרוא בה, על ידי הצגת המקרה כ"רצח הפוליטי הראשון בישראל", תוך נטילת הבכורה מרצח הרב ד"ד יעקב דה-האן, שבוצע חצי יובל שנים לפני כן. חבל ומיותר. היא מעניינת גם בלי זה.


6. הכתבה הנוגעת ביותר

יואב שורק, מביא במוסף שבת של 'מקור ראשון' את סיפורו של דוד סטולרו, צעיר יהודי פטריוטי מצרפת, ששוהה בימים אלה, זמנית, בירושלים, שבעשר אצבעותיו הציל כמה מהאתרים היהודיים החשובים בספרד, בהם בית הקברות היהודי בברצלונה הבירה, בתים היסטוריים ברובע היהודי של העיר, בטולדו ובאזורים נוספים של ארץ האינקווזיציה.
סטורלו, רוצה לשוב לאירופה משום שלא השלים עדיין את משימותיו."יש יהדות אירופאית היום והיא לא זהה לא ליהדות הישראלית ולא לאמריקנית. צומח שם משהו אחר , וזה טוב" - הוא אומר, ומוסיף: "מי שחושב שיהדות אירופה גוועה לא יודע מה הוא שח. נכון, יש אנטישמיות ויש עליה של האיסלם באירופה, אבל במקביל יש תהליכים הפוכים - עוד ועוד יהודים נחבאים יוצאים לרשות הרבים, נחשפים לשורשיהם היהודיים. מגלים את הסבתא היהודיה שלהם. כל זה לא היה בכלל לפני שנים ספורות".
שיחה מרגשת.


7. הכתבה המחזקת ביותר

חמש שנים אחרי ה'צונאמי', מביאה שרה פכטר במוסף 'קולות' של ב'קהילה' את סיפורה של משפחת פילץ שניצלה מהצונאמי בתאילנד ונסחפה עם הגל לחוף מבטחים של הכרה בבורא עולם וגילוי התורה והמצוות.
"פעמים רבות אנשים אומרים לי מצאת את אלוקים בגולה, ואילו אני חשה שאלוקים מצא אותי" - אומרת רבקה פילץ במשפט פשוט, אך מלא משמעות.
שווה קריאת חיזוק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!