מה אמר לאשתו ביום חתונת הזהב?

חיי הנישואין נראים מבחוץ, חיי גן עדן. וכך באמת מרגישים כל זוג בתחילת דרכם. אך כעבור זמן, חשים הם שמשהו מתפוגג, משהו כאילו 'חסר' ושבעצם הם ממשכים את חייהם, מכח האינרציה... לפתע מכה בהם התובנה שכדי להחיות את הרגשות שפיעמו בליבם תחת החופה, חייבים הם למצוא משהו חזק יותר, משהו שיצוק תוכן ערכי ורוחני למושג ששמו 'אהבה'. הם מבינים שמיסוד הקשר הנפשי ביניהם הינו אתגר של עבודה עצמית ונפשית, כדי לבנות חממה שיהיה נעים לחיות בה - זהו בעצם החיפוש אחר "משמעות הנישואין".

ברור הדבר, שאדם שאין לו משמעות בחייו, חוץ מזה שהוא אומלל. הוא בעצם לא כשיר לחיים. שהרי משמעות אינה מותרות, משמעות היא דבר הכרחי עבור כל מי שמבקש לנהל את חייו לטווח ארוך. המשמעות יוצקת תוכן ועוצמה, ומחדדת וממקדת את היעדים של חיינו. וכמאמר הפתגם "אם יש לך 'למה', תוכל להסתדר עם כל 'איך'."

דהיינו, כשיש לאדם משימה בעלת משמעות חשובה, הוא יוכל לעמוד מול כל הקשיים שיעמדו בדרכו. וזה מכיוון שבעוד שהשאיפות החומריות מבקשות את מילויים כאן ועכשיו, השאיפה למשמעות מאפשרת לנו להתגבר עליהן ולפעול על פי הערכים שאנו מאמינים בהם באמת.

דברים אלו האמורים לגבי כל דבר בחיינו, מקבלים משנה תוקף בחיי הנישואין. כדי לשמר את הזוגיות הרגשית ולהגן עליה מפני פגעי השגרה והזמן, אנו צריכים לברר את המשמעות הערכית של חיי הנישואין ולהיעזר בה כדי לשפר ולהבטיח את המשכיותה.

כתוב בפסוק: "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו", ודרשו חז"ל שמדובר ב'עול' של אישה. דהיינו דבר טוב הוא שהעלם הצעיר, יקח על עצמו את עול נשיאת האישה. ומזה שכתוב 'טוב' משמע שיתכן מאוד שאולי זה לא הכי קל ונוח. אבל זה 'טוב'.

פה טמון בעצם היסוד ל'משמעות הנישואין' אותו אנו מחפשים. וכך: אנו יודעים שהאדם לא נולד בעבור מצבו שבעולם הזה, אלא עבור מצבו שבעולם הבא שהוא תכליתו. ולכן בעולם הזה האדם צריך לרכוש לעצמו 'כרטיס כניסה' למקום תכליתו שבעולם הבא. וזה ע"י עבודה על מידותיו באופן תמידי, ע"י שליטה בדחפים ובהתפרצויות התוקפות אותו ע"י היצר הרע. יחד עם לימוד התורה וקיומה ללא פשרות, מתוך שמחה ואהבה.

ואכן 'עבודת המידות' כשמה כן היא, 'עבודה' שמתמשכת לאורך כל החיים. והיא עוברת בעיקר בדרכה של חיי הזוגיות. שם מוטלת על האדם המשימה להיכנס ל'נעליו' של בן זוגו, להתעניין בו וברצונותיו, להבין ולפעול מתוך רגישות והתחשבות עד כדי מוכנות לביטול הרצון העצמי- כמעט.

וזוהי בעצם ה'משמעות', שפירושה: להיות נכונים לוותר על שאיפה אחת, למען שאיפה אחרת, ויתור זה הינו תוצאה של הכרעה במאבק בן שתי שאיפות, בן ההווה החומרי לבן העתיד הרוחני.

ולכן אם בקשתנו היא, לבנות קשר זוגי ויציב לאורך שנים, עלינו לבנותו על בסיס איתן וחזק של צרכים רוחניים ולא על בסיס רעוע של צרכים רגשיים וגופניים שטבעם להשתנות עם השנים. מטרה רוחנית אינה משתנה, ערך נותר 'ערך' בכל מצב ובכל גיל. כאשר קיימת 'מטרה רוחנית' משותפת היא מטעינה את סוללת הזוגיות ומאפשרת לה להתקיים גם בימים שאין אנו זוכים ל'תמורה' כלשהיא מבן הזוג, ומכאן חשיבותה הרבה.

עלינו להפנים, שחיי הנישואין על פי היהדות אינם קשר של שותפות של 'תן וקח' בן בני הזוג, אלא הם מטרה בפני עצמם של בניה אישית רוחנית וערכית.

וזהו בעצם פירוש הפסוק בו פתחנו: "טוב לגבר"... שאף ויתכן ואין זה הרצון הגשמי, אבל זהו האידיאל הרוחני. כי מטרת הנישואין היא לקחת את הטבעים המולדים- הבהמיים, לשנותם ולהעלותם לדרגת 'אדם' שמגיע לשלמות דווקא בדרך זו של נשיאת אישה.

וא"כ לסיכום, הנישואין הם סוג של מסע משותף לעבר מטרה רוחנית החופפת על כל ישותו של האדם. וזה מכיוון שבקשר הזוגי נדרש האדם להוציא מן הכח אל הפועל את ה'אדם' שבתוכו ולסתת את מידות נפשו. הוא נדרש לאדיבות ולתבונה, לחכמה ולתושיה, לאיפוק ולהתרוממות מעל רצונותיו האישיים.

כך בעצם מגיע האדם למצב שאומר הוא לבת / בן זוגו: אני לא אוהב את מה שיש 'לך'. אני אוהב את מה שיש 'בך'. את האופי שבתוכו ושבתוכה שבנו הם יחד. וכמו אותו אדם שב'חתונת הזהב' אמר לאשתו: "אני לא אוהב אותך בגלל שאת נאה. אלא את נאה בגלל שאני אוהב אותך". בגלל שאת היית לצידי בזמן שהשקעתי בך את עבודת חיי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!