האופנים השונים של עבודה רוחנית בזמני נופש ומנוחה

לקראת חודש אב 'ימי בין הזמנים', עלינו להתחיל להתכונן כראוי לבל נאבד את כל מה שהשקענו בעצמנו בימים כתיקונם.

יש להקדים ולומר שעניין זה של מציאת עבודה רוחנית במעשים גשמיים היא בבסיס היהדות כפי שיתבאר, אך דרכיה רבות ושונות.

ניתן לתאר שלושה נופשים בעלי תודעה רוחנית מסוימת באופן שילובם את מודעותם הרוחנית בבואם לנפוש מעמלם, כל אחד לפי רמתו הרוחנית.

הראשון מרגיש תשוקה עזה להנאות גשמיות, או להשתחרר מלחצי החיים, ומקפץ במים וכדומה, כדי להוציא את האנרגיות האלו וכביכול להיפטר מהן, וכך לחזור לחייו התקינים מסופק ושבע, עבודה זו ניתן לסווג בבחינת סור מרע.

השני רוצה להבריא את גופו, ומכוון בצורה חיובית שתנוח דעתו עליו וינוח גופו ויוכל לעבוד את ה', דרגה זו היא עבודה השווה לכל נפש כדברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'... נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד... ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

על פי דברים אלה ההתייחסות הראויה לטיול ונופש היא הבראת הגוף, ותפקידן להיות לעזר וסיוע לעבודת האדם את השי"ת. ובהיות האדם מודע לזה, הרי הוא עובד את ה' על ידן.

השלישי מוסיף והולך ומוצא גדילה והתפתחות רוחנית בחוף הים כבבית המדרש, הוא אינו רואה בהם רק עזר וסיוע לעבודה הרוחנית העתידית, אלא רואה נוף יפה ומתפעל ואומר 'אין צייר כא-להינו', המים מספרים לו על כוח ההתחדשות והטהרה, על ידי התבוננות בחיות הוא לומד על מידת היראה שבו, לעתים הוא פוגש 'השגחה פרטית' כדרכו של הבעש"ט שכאשר טייל עם תלמידיו הראה להם את רחמי השי"ת אף על תולעת בשולחו את רוחו וכיסה אותה בעלה.

מימד נוסף זה מושרש בתורת הפנימיות , על פי הפנימיות, האלוהות מצויה בכל, ואם כן יש בכל דבר עבודה רוחניות מכוונת, ולא רק הכשר וסיוע לעבודה הרוחנית. זוהי עבודת האוהב האמיתי, הכל בשבילו שעשועי אלוהות. 

בדברי הבעש"ט מוצאים אף דרכים נשגבות יותר באופן פנימי זה, אך הכל הולך אל מקום אחד והיא מציאת משמעות רוחנית עכשווית בנוסף להיותן עזרים לעבודה עתידית כאמור.

וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף, (בעש"ט פרשת יתרו כו)

אפילו כשיעשה וידבר דברים גשמיים, תהיה מחשבתו דבוקה בו יתברך שמו, ושיהיה רגיל בדבקות באותה שעה, וזה כלל גדול (שם פרשת שמיני)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!