'פרובקציה תקשורתית' שתוכננה היטב!

'חילול הקסם' של 'אינטל'

ביומיים האחרונים אנחנו נחשפים לסוג חדש של דיווחים בתקשורת ובעיקר באובססיה למהר ולהתגונן בתגובות ובמאמרי התנערות וגינוי, על מעשים חמורים שכלל לא בטוח שאירעו, אבל בטוח שלא עברו אפילו את סף האימות הבסיסי הנדרש מהתקשורת.

בעבר היו עיקר הטענות כנגדה, על פרסום ידיעות שלא תמיד ניתנת בהן זכות התגובה למי שעלול להיפגע. מהשבוע התהפכו להן היוצרות - לא צריך שדברים אכן יקרו כדי שמישהו ילחץ להסביר אותם ולהגיב עליהם. עצם ההתייחסות והתגובה מספיקים כדי להציג את המקרה כמציאות שאכן התרחשה.

במשך שלושה ימים, עד הבוקר, המתנו כשאנחנו מפוחלצים בתוך שריון צב, אולי יופיעו סוף-סוף תמונות ממה שהוצג בתקשורת כ"חילול בית הכנסת השוכן בבניין 'אינטל' בידי חרדים, שמחו מול המפעל נגד חילול השבת".

באותם ימים של צפייה דרוכה למצוא עצמנו מול ה'אמת הנוראה' העלולה לטפוח על פנינו, קראנו בעיתון אחד ש"החשדות" הן של החברה, וכל אלה הספיקו לתקשורת החרדית, בעיקר האלקטרונית, כולל 'בחדרי חרדים', לקבל להחלטה שלא להמתין עד שהכדור הלוהט ינחת במגרש החרדי. בניגוד לכל כלל של התרחקות מחומר נפץ בלתי מזוהה, היא נטלה את 'תיק החשוד' והניחה אותו בתוכנו.

אחרי זה כבר לא נותרה הברירה אלא להתגונן ולנסות ולנטרל את חומר הנפץ.

גם בעיני מי שחילול שבת הוא דבר של מה בכך, חילול בית כנסת הוא עדיין מעשה חמור ביותר, אולי בשל האסוציאציות הקשות שהוא מעורר אצל כל יהודי, ואין זה משנה אם הוא 'עתונאי קטן' ולא מקצועי או מנכ"ל גדול בחברת 'היי-טק' כמו 'אינטל'. לא היה תקדים של שיהוי בדיווח על מעשים מחפירים מהסוג הזה, אלא אם כן מדובר בבית כנסת שאינו בשימוש יום-יומי, שאיש לא עובר על ידו ושהשחתתו וביזויו התגלה מאוחר מדי.

משום כך הידיעה ה'בלעדית' על 'חילולו' של בית הכנסת השוכן במרתפי בנין 'אינטל', שלא הגיעה לאתרי החדשות הזריזים של ה'אינטרנט' במשך כל יום ראשון, וגם לא שודרה במהדורות החדשות של הטלוויזיה הזוכות לשיא הרייטינג, אלא הוכנסה לצנצנת 'פורמלין' כאילו היתה 'מת מצוה' שצריך לשמרו עד להטסתו למקום קבורתו, ובמקרה זה ה'קברן' שנבחר היה ניסן שטראוכלר מ'ידיעות אחרונות', היתה תמוהה בעינינו מהרגע שפורסמה.

שבע שורות בתוך ידיעה ארוכה כוללנית שהיו מנוסחות בלשון מעורפלת ולא מחייבת עשו ל'אינטל' את כל ה'עבודה', ולא בשבת, אפילו לא ביום ראשון, ביום שני בבוקר!

"בחברה חושדים שהמפגינים האלימים שהתעמתו עם השומרים במהומות ביום שבת, הצליחו להסתנן לחניון החברה ומשם לתוך בית הכנסת שנמצא בתחומי החברה. למרבה ההפתעה, הם ככל הנראה לא נרתעו מפגיעה ברכוש בית הכנסת רק כדי להפעיל לחץ על החברה".

לו הכתב המכסה את הפגנת בעלי האופנועים היה מגיש ניסוח ספקולטיבי שכזה לעורך בדסק החדשות של 'ידיעות אחרונות', הפסקה הרלוונטית בידיעה היתה מושלחת לסל המחזור, והוא עצמו אל מחוץ לבניין המערכת. אבל כשמדובר במחאת חרדים, זו הרי עת לעשות ולהפר 'תורתיך', גם אם היא רק 'תורת התקשורת', והכל הופך למותר.

ושלא תבינו לא נכון - איננו טוענים לרגע כי 'חילול' בית הכנסת ב'אינטל', היה גם הוא פרובקציה מצד ההנהלה, כמו הכרזתה של מנכ"לית החברה מקסין פרסברג, בטקס חנוכת המפעל החדש, שנערך ביום א' בערב, כי החברה תמשיך לעבוד "איך שצריך, כמה שצריך ומתי שצריך כדי לעמוד בהתחייבויות".

הוא פשוט לא היה! מבחינתנו, כאנשי תקשורת, עד שלא יוכיחו לנו בתמונות או בעדויות מוכחות שחולל בית כנסת, עצם פרסום הידיעה הוא ה'פרובוקציה'. גם הזכרתו של המעשה בחצי פה, במכתב שהעבירה מנכ"לית החברה לעובדיה בדוא"ל, אין בו כל אישור להאשמות הקשות, ולא רק בגלל שמי שחשוד על חילולי שבת להכעיס אינו נאמן לספר לנו על מה שאיננו רואים במו עינינו.

חבל שאתרי אינטרנט חרדיים מיהרו להיגרר אחרי מה שיישאר בעינינו כ'פרובקציה תקשורתית', עד שיוכח אחרת, וחובת ההוכחה היא על מפיצי העלילה.

השבח לכל העיתונות החרדית הכתובה המתעלמת מהאשמות השווא, ואיש אינו יכול לחשוד בה שהיא עושה זאת משום שחילול בית כנסת, חלילה , הוא לא מעשה נורא בעיניה. העתיונות הזו בקושי כותבת על מה שאירע, ולא ניתן לצפות ממנה שתתייחס למה שלא קרה!

מי נתן את ה'פקודה'?

סלחו לנו על 'שאלת התם' שמטרידה אותנו היום, ואינה נותנת לנו מנוח: האם יתכן שגם עם 'עיני הנץ' התקשורתיים שפיתחנו פספסנו משהו ולא הבחנו שכבר ניתנה 'פקודה' לפנות את יהודה ושומרון?

למה אנחנו שואלים? משום שהעיתונות, כולל 'המבשר' החרדי, מלאה היום בדיווחים ובפרשנויות בעקבות עלייתם של שישה חיילים, מגדוד נחשון, על גג אחד המבנים בבסיס אדוריים שבאיזור חברון והנפת לוח עץ שעליו כתבו: "נחשון גם לא מגרשים".

יוסי יהושע ב'ידיעות אחרונות': "קצינים בכירים מודאגים מאוד מתופעת הסרבנות שהולכת ומתפשטת בשבועות האחרונים בקרב לוחמים חובשי כיפה. 'אתמול זה היה בשמשון, היום זה בנחשון, ומחר זה יקרה ביחידה אחרת' - הזהיר גורם בכיר בצה"ל. 'כל עוד שיש חיילים שמקשיבים לרב ולא למפקד, המצב רק יחמיר'".

ב'מעריב' מצוטט מפקד חטיבת 'כפיר' המתוסכל בעקבות תלית השלט: "אני הופך כל אבן בחטיבה, כדי לאתר את הבעיה, בדגש על בעיות ערכיות. אם אחרי כל המאמץ שלי יש אירועים מהסוג הזה, זה מתסכל. אבל אני יודע שזה מיעוט".

אין ספק שתלית שלט ללא רשות בשטחי צה"ל, היא באמת מעשה שלא יעשה. זהו סוג של 'הפרת משמעת' שמאיים על אושיות צה"ל, מערער את חוסנו, ואם 'רפול' היה עדיין רמטכ"ל הוא היה מגיב עליה מיד בעונש קולקטיבי של הוצאת הכומתה מהכותפת והדבקתה לראש החיילים לפחות למשך שנתיים.

מה שאיננו מבינים הוא למה שבהפרת משמעת חמורה שכזו תהיה תלויה במה שנכתב על השלט? מה זה משנה אם נרשם עליו משהו בנוסח המגומגם :"נחשון גם לא מגרשים" שאין לו משמעות בעברית תקנית או "נחשון עם ביתר ירושלים" - שהוא בעל משמעות ברורה שיש בה אמירה?

גם אנחנו נגד סרבנות. אבל אנחנו גם מסרבים לקבל את ההתייחסות לשלט בנוסח "נחשון לא מגרשים" כ'סרבנות' יותר מכל משפט סתמי אחר. סרבנות למה?

שנים מששת החיילים שתלו את השלט הועמדו אתמול לדין משמעתי ונידונו לשלושים ימי מחבוש בפועל, להורדה לדרגת טוראי ולהדחה מלחימה בצה"ל.

על ימי המחבוש אין מקום לערער. ייתכן בהחלט שעל תלית שלט עם 'מילות צופן' כמו שהם כתבו אותם על גג בבסיס אדוריים מגיע אפילו יותר מזה, שהרי זה אינו פחות חמור מהכתובת שרשם מרדכי וענונו על כף ידו ונשלח בגינו לצינוק.

אבל את ההורדה בדרגה, קשה לנו קצת להבין. למה כשקצין בכיר מפקיד כלי רכב ביד בנו שאין לו רישיון, גורם לתאונה ומשקר, דרגתו אינה נפגעת, ורק הש.ג. שמנסה, בלא הרבה הצלחה, לומר את האמת הבוערת בו מורד מיד בדרגה? על הגריעה מתפקידי לוחם ודאי יקבלו בצה"ל את תודת האויב, עוד לפני שחיילי נחשון יקבלו את תעודת ההוקרה מ'המטה העולמי להצלת העם והארץ'...

אבל בעיקר איננו מבינים את סעיף האישום העיקרי שבגינו הם הועמדו לדין- "סירוב פקודה"! לאיזו 'פקודה' הם סרבו במעשה החמור שעשו? האם יתכן שכבר ניתנה פקודה לגרש יהודים מיהודה ושומרון והם, באמצעות השלט, סרבו לה?

אם כך, זה באמת מעשה נורא הראוי לכל גינוי. לא כל-כך מצדם של תולי השלט ומי שיעץ להם לפעול כך, אלא קודם כל של נותני הפקודה!

נפש ה(י)הודי הומיה

לקטע הזה אנחנו מחויבים בעקבות תגובה שצירף אתמול 'יוסי' למדור שלנו, ושלאחר בדיקתה לעומק נחשף בפנינו, בפעם המי יודע כמה, הצד המכוער של התקשורת - זה המאשר כי אכן פניה כפני הכלב וללא שום קשר להיותה שומרת הדמוקרטיה...

אתמול פרסם 'ידיעות אחרונות', במרכזו של העמוד הראשון, ובכפולת עמודי האמצע של קובץ החדשות שלו, כתבה תחת הכותרת "נפש (י)הודי", ובה סיפורו המרגש והצבעוני של ד"ר אהרן אברהם, רופא הודי מומחה לטראומה, שהגיע בכוחות עצמו להכרה בהימצאותו של בורא עולם ובאפסיותם של האלים שדת ההינדואיזם סוגדת להם.

לפני חמש שנים הגיע לבית חב"ד בבומביי, ומאז למד תורה, כמעט מדי יום, עם הרב גבריאל הולצברג הי"ד. הוא ומשפחתו נקשרו בעבותות של חיבה עזה והערכה אין קץ לבני הזוג הולצברג הי"ד. לאחר פיגוע הרצח בבומביי, גמלה בלבם החלטה לעלות לישראל. הם הגיעו, בסופו של דבר, עברו תהליך גיור ומתגוררים היום בקרית ארבע.

השבוע, על פי הכתוב ב'ידיעות אחרונות' ביום חמישי הקרוב, במלאת שנה לעקידתם של בני הזוג הולצברג הי"ד, ישא ד"ר אהרן אברהם בשנית את רעייתו רות מלכה, הפעם כדת משה וישראל. החופה תיערך במערת המכפלה.

בעקבות הפרסום כתב לנו 'יוסי' בתגובתו: "...לגבי הכתבה ב'ידיעות אחרונות' הכתבה הופיעה כבר בעיתון 'משפחה' ע"י הכתב אהרן גרנות-גרנביץ וכל התמונות הם של אוריה תדמור. לפי הידוע לי ר´ אהרן גם עזר למשפחת אברהם לעלות לארץ גם בכל הרשיות ומשרדי הממשלה ולהתגייר גיור סופי ולגור בקרית ארבע ולמציאת עבודה. ישבתי עם הדר´ אברהם ועם בנו שמואל והם אמרו לי מפורשות שלולי אהרן גרנות היה לוקח להם הרבה יותר זמן להגיע להיכן שהם היום. חן חן להרב אהרן גרנות שהשקיע בזה ימים ולילות".

24 שעות אחרי, אנו באים לעשות כאן צדק עם העתונאי אהרן גרנות- גרנביץ ועם עיתון 'משפחה' שכל סיפורם המופלא של 'גר הצדק' ההודי ומשפחתו הוא שלהם. לא מדובר רק ב'קרדיט' על הכתבה והתמונות מהודו שליוו אותה, אלא במעורבות אישית, מעשית ורגשית בקירובם של הדר' אשתו וילדיהם ליהדות, ובטיפול צמוד בהם עד לרגע שבו יטבול דר' אהרן אברהם, היום ממש לשם יהדות, ויצטרף כגר אמת לעם היהודי.

לקראת חג הפסח שעבר, יצא העתונאי אהרן גרנות –גרנביץ, יחד עם צלם מערכת 'משפחה' אוריה תדמור, להודו, כדי להתחקות אחר פעילותה של הקהילה היהודית הפועלת במומביי, מספר חודשים אחרי שבית חב"ד הפך לגיא הריגה. בשיחה עם הקונסולית הישראלית במקום, היא הציעה להם להיפגש עם דר' בהגיראת פראסאד. "בלי שתשמעו את סיפורו האישי לא השגתם כלום במסעכם" - אמרה.

גרנביץ ותדמור, באו לבית הכנסת לחפש את הרופא, ופגשו שם יהודי עם זקנקן שחור, כובע וחליפה, בעל חזות הדורה. הם תיארו לעצמם כי זהו גבאי בית הכנסת והעריכו כי הוא יכול לסייע להם באיתורו של הרופא. כשפנה אליו גרנביץ, הוא גילה להפתעתו כי ה'גבאי' בעל החזות היהודית המושלמת, אינו אלא אותו רופא נכרי שהם מחפשים, המנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה ולתפילה בבית הכנסת.

ד"ר אהרן אברהם, שכבר אימץ לעצמו אז שם יהודי, סיפר להם את סיפורו המרתק, הצטלם לכתבה בבית החולים היוקרתי שהוא שימש בו אז בתפקיד ראש המחלקה לטיפול נמרץ, וגילה להם כמה עז רצונו לעלות לישראל ולהצטרף לעם היהודי.

- למה שלא תשלח את בנך שמואל, כחיל חלוץ, ללמוד ב'מכון מאיר' בירושלים לימודי יהדות, לקראת גיור – שאל אותו גרנביץ בהתייחסו לבן שסיים בדיוק אז את לימודי התיכון.

- ומי יהיה לו לבית? - שאל הרופא.

גרנביץ, שראה עד כמה גדולה השתוקקותם של הרופא ומשפחתו להסתפח לעם היהודי, לא היסס לרגע והשיב כי הוא מוכן לפתוח לפני הבן את ביתו והוא ואשתו יהיו לו להורים מחליפים עד שיגיעו הוריו.

גרנביץ שב ארצה, פרסם את הכתבה בגיליון ערב הפסח האחרון, ורתם את כל אנשי המערכת למשימת הסיוע לרופא ולמשפחתו.

הבן, שמואל, אכן הגיע לאחר שלושה שבועות. הוא החל ללמוד ב'מכון מאיר' וביתו של גרנביץ בקרית ארבע, נפתח לפניו כאילו היה אחד מילדיו, והפך לו ל'בסיס האם'. לאחר פעולות שתדלנות של גרנביץ ואנשי מערכת 'משפחה' נחתו גם הרופא ומשפחתו לישראל והתישבו בקרית אריבע, סמוך לביתו של אהרן גרנביץ. הם המשיכו לרקום יחד את סיפור חייהם, זה שהתפרסם אתמול ב'ידיעות אחרונות' כאילו הוא בלעדי לעיתון זה.

על פי ה'אתיקה' שמנחה את 'העיתון של המדינה' מותר, כנראה, להתעלם מיוצריו האמיתיים של הסיפור העתונאי הטוב ומכל מי שיש לו זכות ראשונים על יצירתו. על פי ה'מוסריות' של העיתון מותר, כנראה, גם לפרסם שתי תמונות שצולמו על ידי עיתון אחר בהודו הרחוקה, ושהמערכת של אותו עיתון, במקרה זה 'משפחה', שילמה על הטסת הצלם ל'אתר הצילומים' תבין ותקילין.

עד כאן, מבחינתם, 'הכל בסדר'.

אבל מניין הם לקחו את התעוזה לקחת חתונה שיש בה ענין ציבורי מיוחד, ונקבעה להלילה - יום רציחתם של גבריאל ורבקי הולצברג הי"ד, שאמורים היו להיות השושבינים בה, ולהעבירה על דעת עצמה ל...מחרתיים.

אפילו הפתגם "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן" אינו מתאים כסיומת לתיאור ההתנהגות הזו.

נסיעה טובה ונשיאה טובה בעול

לקראת סיום ברצוננו לחזק את ידיו של עיתון 'יתד נאמן' שמשיק היום את הפרויקט הגדול 'נאמי הזה"ב', הבא להציב את נושא 'זהירות ובטיחות בדרכים' הכרוך בהצלת חיי אדם, במרכז סדר היום של הציבור החרדי.

בלי להציג את השאלה איזה מהנושאים הנמצאים עד היום ב'מרכז' יפנה לו את מקומו ומה יידחק מפני חשיבותו, שעלולה להתפרש כפקפוק בסיכויי ההצלחה, עצם היציאה לדרך יש בה דוגמא טובה של יוזמה תקשורתית משולבת להטמעת הזהירות בנסיעה ולנשיאה בעול.

בהצלחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!