"שאף אבא לא יידע מה זה לאבד בן" • ראיון

שנה לטבח במומביי, יצאנו לפרויקט מיוחד. הטבח המזעזע בבית חב"ד הצליח להרטיט כל לב יהודי. השעות הקשות מנשוא שעברו על בני המשפחות עד שנודע כי הגרוע מכל אירע, לא ישכחו במהרה. הקדושים שנרצחו הצליחו לגעת בפינה חבויה בלב כל יהודי, והערב (ד') ייערך מעמד ענק לציון שנה לאירועי מומביי, ולאירוע החלאק'ה לילד מוישי הולצברג, שניצל בנס מהטבח האכזרי ונשאר יתום מאב ואם.

פתחנו את סדרת הראיונות בשיחה עם הרב חיים קורמן אביו של הק' בן ציון קורמן שנרצח על קדושת השם במומביי.

• האסון הוא אולי אסון פרטי של משפחות קורמן הולצברג וטייטלבוים, אך זה הצליח להפוך לאסון של כל עם ישראל. כולם חוו את האירוע, שבת שלימה של יסורי נפש ומכאוב, עד שבסוף הגיעה הבשורה המרה מכל. אתמול הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת בנך תוכל לספר לנו על התחושות והרגשות שלך שנה אחרי הטבח?

א"יבדתי בן מה אפשר להגיד על זה, כואב לי ויכאב לי כל החיים, הקב"ה רוצה שנמשיך הלאה אז צריך להמשיך הלאה".

• כשהאירוע קרה היית בחו"ל, תוכל לשחזר לנו את הרגעים, השבת והבשורה שקיבלתם שם?

"אני קיבלתי את הבשורה לפני שבת, ולפחות ידעתי מה קרה לו, לא ידעתי איפה ומה, אבל ידעתי לפחות מה קורה איתו שהוא כבר אינו בעולם הזה, והודו לד' שלא הייתי צריך לחפש אותו".

• עד שנודע לך היו לך שעות של אי ודאות?

"בטח, חשבתי שהוא עדיין בין החיים אולי הוא בן ערובה או מי יודע מה קורה שם".

• ספר לנו קצת על בנך ר' בן ציון?

" הוא תמיד עזר לאנשים. חילק קמחא דפסחא. הוא היה ילד פקחי וחשבתי בטח שיישאר בחיים, ואם יהיה איזה בעיה הוא ידע לצאת מזה, אבל אח"כ ראיתי שאין סיכוי. חשבתי כבר שהוא בין הנפטרים אבל לא הייתי בטוח עד שאח"כ הודיעו לי בודאות".

• מה הוא עשה בהודו?

"הוא היה משגיח כשרות, לא יודע מה עשה בבית חב"ד או להתפלל או לאכול כשר, ותפסו אותו שם, הוא היה צריך לצאת משם חצי שעה אחר כך".

• כמה שעות עברו עליך מהרגע שנודע לך המקרה הזה עד שהודיעו בודאות מהשגרירות?

"כמה ימים, קודם חשבנו שלא קרה לו שום דבר ידענו שהוא במומביי אבל לא חשבנו שהוא בבית חב"ד, ואחרי כמה ימים ידענו שהוא שם אבל רק בן ערובה, אח"כ ביום שישי היו לנו חששות כבדים על כך שהוא כבר אינו בין החיים".

• כל הימים האלו עד שידעת שהוא בבית חב"ד חיכית לטלפון ממנו?

"בטח חיכיתי שמישהו יתן לי טלפון, כמו כל אמא ואבא חיכינו".

• מענין שדוקא בסיטואציה כל כך קשה של המשפחה, דווקא אתה היית לבד בעוד משפחתך שהו בארץ?

"לאו דווקא. הייתי עם חלק מהמשפחה שנסענו לחתונה של האדמו"ר (באבוב) ופתאום קיבלנו את הבשורה הרעה אבל היינו ביחד".

• זה היה לפני החתונה או אחרי?

"באמצע החתונה שמענו כבר שמשהו לא בסדר, לא ידענו בודאות, השתתפנו בחתונה אבל היו כבר חששות על אף שאמרנו שמסתמא יהיה בסדר".

• האדמו"ר היה מעורב קודם שקיבלת את הבשורה הסופית?

"כן. הוא מאוד עזר לנו. גם הראש ישיבה הרב הורוויץ עזר לנו ודאג לנו, ועודד אותנו, כמו האדמו"ר שלנו, שדיבר איתי למעלה משעה אחרי המקרה. אבל מה שמעודד הוא שאתה יודע שהכל מהשם, בדרך הטבע לא יכולים להתנחם אבל אח"כ חשבתי שהקב"ה רוצה שנמשיך הלאה וצריך להמשיך הלאה".

• אתה יכול לספר לנו על השיחה שלך עם הרבי?

"אני לא זוכר בדיוק את המילים. הוא עזר לי, דיבר איתי, ועודד אותי. גם לאשתי הוא עזר הרבה, זה הסיבה שיש לנו רב'ה, כשאנחנו במצב קש,ה הוא יודע מה להגיד לנו".

• הרגשת קהילה תומכת של באבוב בבת ים?

"כן, עודדו אותנו ובאו לנחם אותנו. יש לנו רב בקריה שהוא בן אדם טוב והוא עזר לנו כל פעם ודיבר איתנו. השכנים עזרו לנו מאד, גם לאשתי. אתה יודע כלל ישראל הם בית אחד ומשפחה אחת. גם ראש העיר שהוא מסורתי בא לבקר אותנו ונחם אותנו, גם עכשיו בהכנסת ספר התורה הוא הגיע וכיבד אותנו".

• קיבלת טלפון או ניחומים מגדולי ישראל?

הגיעו האדמו"רים מסערט ויזני'ץ וצאנז, אני לא זוכר את כולם, בשעת מצוקה אתה רואה את כלל ישראל שיש מנהיגים טובים ואנשים טובים".

• אתה חושב על הבן שלך ר' בן ציון?

"זה יכאב לי כל החיים, אבל השם רוצה שנמשיך אנחנו חייבים להמשיך וזה הדבר היחיד שמנחם אותי, ודרך התורה והאמונה נותן לי את הכח להמשיך בכל המצבים בזמנים טובים ובזמנים לא כ"כ טובים".

• ספר לנו קצת על הכנסת ספר התורה אתמול?

"במקום הבן שלי הכנסנו ספר תורה, אני מאוד שמח שיהיה לו משהו בשביל כל החיים, ממש כאילו לא נפטר. יש במקומו ספר תורה שנזכור אותו שימליץ בשבילו ויעמוד לו לזכות בעולם הבא".

• ומה עם היתומים?

"הם מתגוררים באותה קומה שלנו, באים אלינו כל הזמן ומנסים כל הזמן שיהיו קרובים אלינו, ומשתדלים לתת להם אהבה".

• יש לכם קשר היום עם המשפחות האחרות טייטלבוים והולצברג?

"לא. כל אחד בחיים שלו, בשעת מעשה היה לנו קשר אבל אח"כ לא. רוזנברג השתתף בהכנסת ספר התורה אצלנו, כל אחד צריך לחיות הלאה ולהתמודד עם הכאב שלו".

• בתור חסיד באבוב, הרגשת אחרי המקרה ההוא איזשהו קשר לחסידות חב"ד?

"לא, נשארתי אותו דבר, אני אוהד של חב"ד, ועוזרים בשעת מצוקה, אבל אני יש לי את הרבי שלי והוא היה כמו חבר טוב ומאד עזר לי".

• אתה עדיין מקושר איתו?

"בטח. הוא שאל את הבן שלי בחתונה שערך אם אני מגיע לחתונה. חוץ מהיותו רבי הוא חבר, חבר טוב".

• עברה שנה מאז אותו פיגוע רצחני ונוראי שזיעזע את כל עם ישראל, מה יש לך להגיד לנו?

"שאף אמא ואף אבא לא יידעו מה זה לאבד בן. אין הרגשה יותר גרועה מזו, שזה יהיה הסוף ושהשם יעשה שאף אחד מעם ישראל לא יידע מכאלו גזירות".


"הכל בקול" – קו המידע הפופולארי 052-999-66-00

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!