יש כבוד: נחומי נבחר מבין 400 צלמים

כבוד למגזר: צלם 'בחדרי חרדים', יעקב נחומי, נבחר מבין 400 צלמים, להשתתף בתערוכת תמונות 'עדות מקומית' של צלמי עיתונות, שם יוצגו תמונותיו בפני עשרות אלפי מבקרים.

תערוכת "עדות מקומית", פרי יוזמתה של דנה וולפיילר ללקין, נותנת במה שנתית לבכירי צלמי העיתונות בישראל וברשות הפלשתינית. התערוכה נחשבת לאירוע המרכזי בתחום צילום העיתונות בארץ ומושכת אליה מדי שנה עשרות אלפי מבקרים, והשנה היא תתקיים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

כ-8000 צילומים הוגשו השנה לתחרות עדות מקומית על-ידי כ-400 צלמי עיתונות. מתוכם, בחר חבר השופטים 250 צילומים של 54 צלמים, בעשר הקטגוריות של התחרות: חדשות, פוליטיקה, חברה וקהילה, דת ואמונה, סגנון חיים, תרבות ואמנות, טבע וסביבה, ספורט, חיי יום-יום ודיוקנאות.

תהליך בחירת הצילומים נעשה בצורה אנונימית, תוך התייחסות לערכם הצילומי בלבד והתבוננות בערכים התיעודיים, התרבותיים והיצירתיים:

"דף עיתון הוא הבמה הטבעית לצילום עיתונות. שם הוא נמצא, תמיד בלוויית טקסט שמשמש כמתווך אך גם כמעניק פרשנות. מה קורה לתצלום עיתונות שמנותק מהטקסט? כל התצלומים שהגיעו לתערוכה נותקו מהקשרם. חלקם לא שרדו את העצמאות הזו. הטובים יותר, אלה שמכילים סיפור חזותי ללא צורך להישען על המלה, עברו שלב ועוד שלב", הסבירה אוצרת התערוכה דנה גילרמן.

נחומי, שהחל בפרסום תמונותיו באתר 'בחדרי חרדים לפני כשנה, הפך בן לילה לכוכב של ממש. תמונות האומנות אותם הוא מצלם ביד אומן, הפכו אותו לאבן מאבני האתר. מי שרואה אותו בשעת עבודתו, ישים לב למאמצים אותם הוא משקיע בכל תמונה.

את התמונות אותם הוא מצלם, הוא רואה לא רק כעבודות אומנות אלא כדרך להעברת רגשות ומסרים. לא אחת הוא מסביר בהתרגשות לעורך האמון על העלאת התמונות, את גודל חשיבות הקומפוזיציה, אותה הצליח להשיג באחת התמונות. לא פעם ההסברים הללו נכתבים בשעות הלילה המאוחרות, עת ששמורות עיניו של העורך מאיימות להיעצם, ועל כך עמו, בהזדמנות חגיגית זו, הסליחה.

תמונותיו נבחרו כאמור מבין תמונות של 400 צלמים אחרים, וזוהי ההזדמנות להחליף עמו כמה מילים.

• נחומי, ברכות. איך ההרגשה?

ההרגשה טובה וחזקה מאוד. אני מחזיק מצלמה עוד בהיותי ילד. את המצלמה המקצועית הראשונה שלי קניתי לפני כ- 7 שנים ומאז כמעט ולא נפרדתי ממנה. הייתי הצלם המוכתר הבלתי רשמי של צילומי ה'סנטוחות' בישיבתי – אור אלחנן. חלומי תמיד היה לצלם עיתונות תיעודית. והייתי עושה זאת גם כעצמאי אך משהו בתוכי בער בי להגיע חזק יותר, גבוה יותר. וביחד עם זאת גם להתפרנס.

אימי, תמיד אמרה לי "התמונות שלך יפות, אך מי יהיה מוכן לשלם עליהם". לפני שנתיים עברתי חוויה קשה בחיי. אחריה כמעט וגמרתי עם הצילום. הייתי עובר ליד המצלמה ומסתכל עליה, והיא מסתכלת עלי בחזרה. כאילו כועסת על שעזבתי אותה. במשך כשנה לא נגעתי במצלמה. וביום בהיר אחד זה קרה.

שלחתי הודעה ל'מהיר_חימה' בזה הלשון "אני צלם מקצועי, ואני מעוניין להצטרף אליכם". הוא קיבל אותי בשמחה. בהתחלה ללא תשלום וככה התחלתי. הפרוייקט הרציני הראשון באתר היה "עד שיעלה השחר" צילום לילה של ב"ב. שבהמשך נהפך לתערוכה בעיריית ב"ב. יום אחד אני מקבל הודעה ממהיר_חימה במסנג'ר "דוד רוצה לדבר איתך". שוחחנו על כל מיני נושאים ועל החיים. מאז אני חבר מערכת מן המניין באתר 'בחדרי חרדים'

מבחינתי לקבל הכרה ממסדית ולהשתתף בתערוכה ביחד עם בכירי הצלמים בישראל. הינה מן גושפנקה חזקה על הדרך בה בחרתי בחיי. סוג של פיצוי על השנים עברו בהם הפונטיציאל שלי לא הגיע לידי ביטוי.

• איזה תמונה שבתה את ליבם של השופטים?

מדובר בתמונה שצילמתי באחד האירועים הראשונים שלי כצלם האתר. אפשר לומר שברגע שצילמתי אותה כבר ידעתי שיש בה פונטציאל גדול. הייתי שמח להציג אותה. אך מטעם הנהלת מערכת 'עדות מקומית' ביקשו ממני להמתין. אז, צר לי.

• מה ההערכות, יש סיכויים למקום ראשון?

הלוואי. למרות שקשה לי להאמין. מבחינה של שנים עברו בתמונות שהגיעו לתמקום ראשון בתערוכה. האיכות של התמונה והערך התיעודי בה אולי גדול. אך כיוון שהיא אינה נמנית בקטגוריה 'חדשותית' (הנה קיבלתם רמז) קשה לי להאמין שהיא תגיע למקום ראשון.

• איפה אתה רואה את עצמך בעוד כ-5 שנים?

במשפט אחד "נשיונל גי'אוגרפיק' אני יודע שזה נשמע יומרני למדי. אך מי שלא שואף להיות גנרל לעולם לא יהיה רמטכ"ל. למרות זאת, 'בחדרי חרדים' תמיד היה ותמיד יהיה (ולא משנה לאן אגיע בעזה"י) המקום החם בו התחלתי. בו קיבלתי את ההזדמנות להוכיח את עצמי.

• כמה מילים על אתר הבית..

צלם הנשיונל גי'אוגרפיק סם אייבל אמר "זאת מתנה לעבוד עבור נשיונל גי'אוגרפיק" "קשה לי לדמיין חיים עשירים יותר. לא הייתי מחליף את עבודתי בשום עבודה אחרת". אני מרגיש ממש אותו הדבר. ההזדמנויות, לצילום דברים מעניינים, מסקרנים, מרתקים כצלם אתר 'בחדרי חרדים' זו ממש מתנה עבורי. כל יום שאני מתעורר בשבילי הוא יום חדש ומסקרן מיום האתמול. מה יביא היום זה. איזה מקומות, איזה צילומים. איזה אתגרים עומדים בפניי. חשוב לי בהזדמנות זו להודות לעורך האתר, דוד רוטנברג. על האמונה שלו בי מתחילת הדרך. על נתינת חופש הפעולה ללא התערבות מצידו כלל וכלל. לעבוד לצידו של רוטנברג זו זכות. והזדמנות נהדרת ללמוד ממנו הרבה יותר מצילום על החיים עצמם.

קישורים:
אתר 'עדות מקומית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!