כשהנשמה נמצאת במקום אחר

לפני כשבועיים צוינו שמונה שנים להסתלקותו של ראש ישיבת פוניבז', רבן של כל בני הגולה, רבי אלעזר מנחם שך זצוק"ל.

סיפורי מופת רבים נכרכו במהדורות אין-ספור אודות ראש הישיבה זצ"ל. לא סיפורי הפיכת פיסת נייר לשטר כסף, וגם לא על מטוס שהתרסק בקרקע ולפתע נסק לשמיים. אחר מיטתו סופרו מעשים שהיו תכלית חייו: סיפורי גדלות והתמדה עצומה בתורה, סיפורי מנהיגות בלתי מעורערת מחד וענווה והתבטלות מאידך. הייתה לו אמת אחת ובה דבק עד סוף ימיו. לעולם לא פחד להלחם על האמת, אמת בבחינת "משה אמת ותורתו אמת", אמת שהיא רק אחת, ועליה נלחם עד סוף ימיו. סיפורי הנהגה יומיומית שהשאירה חותם לדורות הבאים.

המעשייה הבאה לא התפרסמה באף מקום עד עצם היום, ואילולא שיחה אקראית עם אותו 'כלי ראשון', כנראה שלא הייתה מתפרסמת לעולם. המעשייה מקפלת בתוכה את כל חייו ודרך הנהגתו של מרן ראש הישיבה - תורה, תורה, ושוב תורה, שזו הייתה תכליתו.

מידי שבוע הוא מגיע אלי לחנות. ספק של מוצרי טבק. חילוני, שלפי מראהו וסגנון דיברו, מנוער מכל זיק של יהדות, תושב תל-אביב, כבן 35. הוא מגיע אל החנות, אני מבצע את ההזמנה, הוא מתעכב מעט כדי אכילת כריך, ואנחנו משוחחים מעט. כך זה חוזר על עצמו מידי שבוע.

יום אחד, בעת ביקורו השבועי בחנותי, נכנס אדם וביקש הדרכה כיצד להגיע לחנות בעיר. הארתי לו את דרכו בכדי להגיע למחוז חפצו, תוך שאני מפטיר: "החנות נמצאת ברחוב הרב שך".

לפתע... הרים ידידנו סוכן הטבק את ראשו ושאל: "מה אמרת? רחוב הרב שך? אני מכיר אותו", אמר לי בהחלטיות, ממש כמו אדם שמדבר על ידידו הטוב.

הבטתי לעברו בזלזול, הנפתי יד מבטלת, ואמרתי: "מה לך ולרב שך? ובכלל מאיפה אתה אמור להכיר אותו?"

הוא הרצין פניו ואמר בהחלטיות: "בטח, זה הרב הזקן ההוא מרחוב ראב"ד".

זה כבר התחיל להיות מעניין.

עצרתי את כל עיסוקי, פרשתי עימו במהירות לקרן זווית, ובסקרנות ניסיתי לפתור את התעלומה: מה הקשר בין 'מופקר' זה למרן ראש הישיבה זצ"ל?

מסתבר כי ידידנו סוחר הטבק עבד בשנות העשרים של חייו כטכנאי מזגנים בחברה ידועה. בלילה גשום וחורפי אחד, שימש כטכנאי תורן מטעם החברה. בשעה די מאוחרת קיבל קריאה דחופה לצאת לתיקון תקלה ברחוב ראב"ד 27 בבני-ברק.

"הגעתי למקום והייתי בטוח שבדירה מתגורר איזה שר בממשלה או ח"כ", אמר לי בטון מעורר חשיבות. "מלא אנשים בכניסה, כל הבית בתכונה, ויש חדר אחד שלאף אחד לא נותנים להיכנס". לאחר שהציג עצמו כטכנאי המזגנים, הורשה להיכנס אל החדר.

"ראיתי סבא זקן יושב וקורא בקול רם מתוך דפים כאלו גדולים" - המחיש לי בשפתו ובידיו - "במהלך כל תיקון התקלה הוא ישב שם וקרא בקול רם מהדפים, ואפילו לא הרים את עיניו".

כחצי שעה עסק ידידנו באיתור ותיקון התקלה, כשלאחריה היה צורך להפעיל את המזגנים על הקור המקסימאלי, במשך כעשרים דקות, בכדי לוודא שאכן המזגן עובד.

"תבין", הוא מזדעק לעברי, "בחוץ קור וגשם שוטף, הטמפרטורה עומדת על 4 מעלות, אני צריך לכוון את המזגנים על הקור המקסימאלי, במשך עשרים דקות רצופות", חזר שוב על דבריו.

ואז...

ידידנו הטכנאי התקרב לעבר מרן ראש הישיבה, ואמר לו: "סבא, אולי תצא החוצה, יהיה כאן תיכף מאוד קר, אתה לובש רק חולצה ומכנסיים, שלא תצטנן", סיפר לי בדרמטיות.

מרן ראש הישיבה זצ"ל הפסיק רגע את לימודו, הרים עיניו מהגמרא, הביט לעבר הטכנאי, חייך את חיוכו האבהי, ואמר לו: "זה בסדר, תודה על הדאגה, תמשיך. רק אני מקווה שגם משלמים לך תוספת שכר על זה שאתה הגעת בשעה כזו מאוחרת בלילה".

"עמדתי בחדר, לבוש במעיל 'דובון' ועטוף בצעיף. לא יכולתי לעמוד בקור המקפיא, ויצאתי החוצה, ואילו הרבי הזה ממשיך לקרוא מהדפים הגדולים כאילו הכול בסדר", מספר בן שיחי.

"תגיד, מה היה כתוב שם בדפים הגדולים האלו שכל-כך עניינו אותו?", התעניין כעת ידידנו הטכנאי.

הנפתי שוב את ידי לעברו בביטול ואמרתי: "אתה לעולם לא תבין, ולעולם גם לא תבין מדוע הקור המקפיא אפילו לא הפריע לו, כי רק גופו היה בחדר. הנשמה הייתה במקום אחר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!