"מוישי אמר: זיידה, אני רוצה לעלות לשמיים"

המרואין השני בסדרת המרואיינים לרגל ציון שנה לאירועי מומביי הוא הרב שמעון רוזנברג אביה של המנוחה הרבנית רבקה הולצברג הי"ד.


• נורא קשה לדבר איתך ביום הזה. יום האזכרה, שנה לטבח הנוראי במומביי. ויותר מכל, מי שהפך לסמל של הטבח הזה, אמנם ההורים לא חפצו את התקשורת ולא רצו לצאת החוצה אבל דוקא מי שבנקודה הכי קשה מצא להפגין את העוז, התעצומות, הבטחון והאמונה ואת השליחות שחדורה בו, להאיר אותה לעם ישראל, זה היית אתה הרב רוזנברג. שנה אחרי, אתה יכול להיזכר בימים הנוראים? כמי שהיה הדמות הדומיננטית מבין בני המשפחות, יש לך איזה משהו שאתה נזכר בו שנה אחרי?

"מה נאמר ומה נדבר, ברור שזה קשה שכל זמן וכל עת שצריך לדבר לפני קהל, אתה חי וחווה את זה מחדש. כל פעם דורש כוחות נפש חדשים, כאילו הכל חוזר אחורנית בכל המובנים. באותו יום רביעי בלילה של אי הודאות שהייתי אחרי שיעור תורה לנשי,ם שהיום הוא בכל יום שלישי במיוחד בביתנו לעי"נ הקדושים, כמובן שהכל מזכיר את הטלפונים ואי הודאות".

• איפה תפסו אותך באותו יום רביעי?

"באותו יום רביעי זה היה בשעה 9.30 בדיוק שסיימתי למסור את השיעור לנשים ואז התחילו פתאום כל הטלפונים של החברים של גבי: אולי יש לך את הטלפון של גבי בהודו?, נתתי להם. ואז עוד טלפון, ועוד אחד, ולא הבנתי, אז שאלתי מישהו מה מיוחד, מה אתה צריך את זה מיד?, אז הוא ענה לי: מה לא שמעת לא ראית? אמרתי: לא. הוא אמר לי: יש פיגועים במומביי תסתכל באתרים אמרתי לו: אין לי אתרים ולא שום דבר דומה. התקשרנו למשרד החוץ, וגם שם לא ידעו שום דבר. הכל היה מעורפל. ובכלל לא ידעו שזה בבית חב"ד. הם אמרו שזה בטאג' מאהל ובמקומות נוספים שהותקפו.

"ב12 בלילה התקשר אלינו הקונסול לשעבר בהודו, שאותו הכרתי בעת ביקורי במקום, והוא עבד במשרד החוץ, והוא אומר: תשמעו היה פיגוע וגבי ורבקי נמצאים כבני ערובה, אנחנו לא יודעים כמה אנשים יש. והוא אומר לי אני כעת יוצא למומביי, עם קבוצה ממשרד החוץ, לא צריך גם לדבר על זה, זה לא דווח בכלי התקשורת. הם יצאו במטוס מיוחד והוא השאיר לי מספר טלפון בארץ של הסגן שלו, שיוכל לדבר איתנו.

"ואז זה התחיל. אני עוד זוכר את אותו בוקר כשקמתי לאחר שלא ישנתי. בחמש וחצי בבוקר אני הולך למקווה, מגיע לבית כנסת, ואני פונה למתפללים: רבותיי יש ברכה מתיר אסורים תכוונו על גבי ורבקי, היה פיגוע במומביי והם נמצאים כעת כבני ערובה. לא היה צל של ספק שמשהו לא בסדר, היינו בשמחה, חזרתי מבית הכנסת אחרי השעה 7.00 ואז אישתי אומרת לי לא שמעת בחדשות זה פה ושם, תוך חצי שעה כל הבית התמלא עם ערוצי תקשורת מכל העולם עם מצלמות, והשאר כבר הכל היסטוריה. בסביבות השעה שמונה הגיעה לנו על ידי כלי התקשורת כי ראו איזה ילד שיוצא מהבניין וידענו שזה מוישל'ה התחלנו להתארגן ויצאנו לכיוון מומביי".

• אתה ראית בשידור את סנדרה יוצאת עם מוישי?

"אני לא ראיתי את זה בשידור חי קיבלתי רק ידיעה. שכנים הורידו לי את הקטע".

• אתה יודע קודם לכן שוחחנו עם יהודה משי זהב מי שעמד בראש המשלחת וכמובן טס יחד עימכם למומביי. בכל התהליך הזה נקודת האור היחידה, הוא מוישי, הנכד שלך שהיום יחגוג חלאקה כשהוא בן שלוש , רצינו לדעת מה איתו איך הוא מרגיש היום איך הוא מסתדר הוא מדבר הוא זוכר את האבא שלו זוכר את האימא שלו?

"ברור שמדובר באוד מוצל מאש. היום ב"ה מיום ליום, הוא מרגיש הרבה יותר טוב. כמובן שבהתחלה היו המון המון לילות, שהוא לא היה ישן והוא היה בוכה, ובאמצע הלילה היה פורץ בבכי, אז גם הדיבור שלו לא היה ברור עדיין. הוא ישב עם האומנת סנדרה, שעדיין נמצאת פה איתנו בארץ הוא מאד מחובר אליה. ובארץ הוא היה מחובר אליה חזק. לאט לאט הוא התחבר אלינו, אני זוכר את הפעם הראשונה, לפחות חודש ימים, עד שהוא התחבר אלי. בהתחלה הוא בכלל פחד להתחבר לגברים. לאשתי הוא התחבר יותר מהר וגם לנשים אחרות.

"לפעמים היה רואה גברים ומפחד, אולי זה מזכיר לו את המרצחים. אנחנו לא יודעים מה עובר במוחו של ילד. לאט לאט כמובן אנחנו גם מטפלים בו בטיפול פסיכולוגי, כמו שהתורה אומרת שצריך גם לטפל ברפואת הנפש. מצאנו פסיכולוג דתי ברוך ה'. אבל הוא שואל הרבה על ההורים שלו".

• מה אתה עונה לו כשהוא שואל אותך?

"שהם נמצאים בשמים. אני חייב לספר לך משהו: לפני שלוש שבועות הוא אומר לי, זיידה גם אני רוצה לעלות לשמים, לפגוש את אבא ואמא. אמרתי: לא, אתה עוד קטן. הם גדולים הם צדיקים לכן הם נמצאים בשמיים, אצל השם. אז הוא אומר לי: זיידה גם אתה גדול גם אתה צדיק. ופה כבר לא היה לי מה לענות אמרתי: ניצחוני בניי ניצחוני. וכמובן שיש לך מקומות שאין לך תשובות ואין לך מה להגיד לילד:

• מאיפה אתה לוקח את הכוחות להתמודד ולהמשיך הלאה?

"אני מקבל את הכוחות האלו מגבי ומרבקי. הם נותנים לנו את הכוחות כנראה. ופה רואים שהם שלוחי ציבור, ההתעוררות שהם עשו ועושים בעם ישראל, שאנשים קיבלו על עצמם מצוות ומעשים טובים וקבלות, כל אחד לפי הדרגה שלו, ולא משנה איזו דרגה של יהודי, זה מחזק את האנשים ביהדות וזה בזכותם. מהכח הזה אני שואב.

"כמובן יש דברים שאני קיבלתי מהבית, וכמובן שגם הרבי מחנך אותנו, שכל דבר וצרה צריכים להפוך את זה דווקא לאור. אני זוכר כשעוד היית אברך צעיר בשנת תשל"ד בחודש סיוון, ארעה תאונה מחרידה בה נהרגו ארבעה אנשים. ובתאונה הייתה אחותי שהייתה לפני החתונה ומי שהתהעתד להיות גיסה של אחותי שהשאיר אחריו תינוק, ואני זוכר את החוזק והאמונה שקיבלתי מאבא שלי, שהשכין בבית את המושג של: השם נתן השם לקח יהי שם השם מבורך, ואת האמונה הזאת. בפרט שהגיע שבת קודש ולא נתן לאף אחד להיות בעצב אלא רק בשמחה. זה דברים שמושרשים בך. האמונה היא שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, אין רע. כל מה שיורד מלמעלה זה טוב.גם כשאנחנו לא רואים לא מבינים".

• אתה משמש כשליח חב"ד בעפולה, שם מתגוררים הרבה חילונים. הם שואלים אותך איך זה קרה שלוחים של הרבי מה עונים לאנשים כאלה?

"נכון נכון, אתה צודק. הרבה שואלים איך זה קרה שלוחי מצווה, שלוחים של הרבי, איך זה קרה. מה שאני למעשה עונה זה: "אנחנו הרי אנשים קטנים שלא מבינים בנשמות, יש מושג של גילגולי נשמות, יש נשמה שיורדת למטה לתקן את העולם, לא תיקון שלה אלא לתיקון העולם. לזה הם זכו הנשמות האלו. זכו, ואנחנו זכינו, שהנשמות האלו ירדו דווקא אצלנו במשפחה.

"הם גמרו את התיקון שלהם כנראה, והעלו את כל הניצוצות מהודו תראה את המסירות נפש שלהם שמה מסירות נפש של הכנסת אורחים זהו מסירות נפש שאין לו גבול ואח ורע. מאז אברהם אבינו אין דבר כזה ובאיזה תנאים אז זה הדבר היחיד למעשה שאנחנו יכולים להסביר".

• טרגדיה הזו הצליחה לאחד את כל המגזרים גם כאלו שבעבר היו נגד חב"ד, באסון הזה השתנה משהו, כל עם ישראל היה כסלע איתן.

"אמת אמת. לא רק אז בהלויה ובשבעה, אלא במהלך השנה כולה. אני לא אומר שמות אבל אני מקבל מכתבים גם בימים האחרונים, עם סיפורים על מעשיהם הרבים והחסדים של גבי ורבקי. מדתיים וחילונים ומכל המגזרים. ממש בימים האלה קיבלתי מכתב מרב חשוב מבני ברק, שהוא קיבל על עצמו משהו לאור מה שקרה. הוא כותב לי שלא תחשוב שבאופן חד פעמי אני חושב עליהם, אלא כל יום. ומה שאני קיבלתי אז אני מקפיד על זה עד היום.

"הוא פירט לי שם את הקבלות שלו על שמירת הלשון ולא לדבר רע על יהודי. ואת זה כתב לי רב מקהילה בבני ברק. מכתב נוסף שהגיע מרב בירושלים, שמאז הוא מקפיד לחפש הכנסת אורחים לשבת. אם הזוג יכל שם בהודו להכניס הכנסת אורחים אני שגר בירושלים, ודאי ודאי שצריך לעשות את זה, והרי אין תמיד אורחים אז אני מקפיד שיבואו אלי בחורי ישיבות, וחוצניקים.

"אין מה לומר על אחרים שלא שומרים תורה ומצוות, שהחלו לשמור על טהרת המשפחה, הדלקת נרות שמירת שבת, הנחת תפילין, והיריעה עוד ארוכה מלספר. וזה גם מה שנותן את החיזוק.

"אני יודע גם על מישהו בזמנו שנכנס למרן הגרי"ש אלישיב, כדי לשאול האם לתת שם לבנו על שמו של הקדוש, והאם צריך להוסיף עוד שם. "אדרבה אדרבה", ענה להם, "הם קדושים ולא צריך להוסיף להם עוד שם, ומי שנותן שם על שמם יזכה שילדיו יגדלו יראי שמים".

• כן אנחנו יודעים שבשנה הזאת יש המון גבריאלים ורבקות.

"כן. מה שיש לנו במאגר לבד: קרוב לחמש מאות שמות של ילדים שקיבלו את השמות שלהם. מכל קצווי תבל, ומכל המגזרים, וזה דבר שמעודד. בעזרת השם גם אנחנו מתכננים להוציא ספר מיוחד עם כל השמות והתמונות של הילדים גבריאל ורבקה. ואת זה צריך להראות לקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם תראה את בניך, עם ישראל. תראה את האחדות שיש בעם ישראל. הם לא מכירים והם נתנו שמות עליהם. הם לא חב"דניקים ונתנו את השמות האלו. זה המעשים שכל עם ישראל עושה לעילוי נשמתם ולזכותם ובזכות זה הקדוש ברוך הוא צריך לרחם על ישראל ולהביא את משיח צדקינו ושבעזרת השם יקומו שוכני עפר ונצליח לחנך את מושי על פי דרך החסידות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!