"החרדים הברברים" של פינדרוס

'הזרם המרכזי' של 'הארץ' התרחב

באמצע השבוע גם אנחנו מאוד רצינו להאמין לכותרות שהופיע כסדרן בכל יום, בעיקר מעל גבי עיתון 'הארץ', ונתנו אשליה לחשוב שפרשת 'אינטל' עומדת להיפתר, וכי הפגנת המחאה שהתקיימה בשבת שעברה היתה אפיזודה חד-פעמית וחולפת.

אבל הנה הגיע יום ששי בבוקר, ורק אותו 'הארץ' המשיך ברוטינת הדיווח, כי הושגו הבנות. לעומת זאת, בעיתונות החרדית כולה נכתב על המחאה הצפויה להיערך גם השבת.

ה'קוד הצפון' בידיעות האלה, שרק הקורא החרדי מצוי בו, גם אם היה בחלק מהעיתונים יותר מחייב ובחלק פחות, הביע הסכמה כללית, להמשיך במחאה בלית ברירה אחרת.

גם הבוקר, אחרי שאנחנו נאלצים שלא ברצוננו להידרש שוב לנושא 'אינטל', בעקבות האירועים הקשים שליוו את הפגנת המחאה - כתובות הנאצה האנטישמיות, הניסיון לפגוע בגאב"ד העדה החרדית, הגרי"ט וייס, והברוטליות שהפגינה הפעם המשטרה נגד המוחים, מופיע 'הארץ' עם הכותרת: "למרות ההסכמות עם רבני ה'זרם המרכזי'... מאות חרדים הפגינו מול מפעל 'אינטל' בירושלים".

זה שלעיתון קשה להודות שבמשך שבוע שלם הוא שימש כבוליטין יחצ"ני של 'אינטל', בלא שיציין כי מדובר ב'מדור פרסומי' כמתחייב מה'אתיקה העיתונאית', או לפחות מהלויאליות כלפי הקוראים, מובן.

הלוואי וזו היתה טענתנו היחידה כלפי התקשורת הזו. אבל מי הם רבני ה'זרם המרכזי' של ניר חסון ויאיר אטינגר? השאלה הזו באמת סקרנה אותנו וחיפשנו לה תשובה.

עד לאחרונה נהנו מההגדרה הזו ב'הארץ' רבני 'צהר', הרב בני לאו והאסכולה שהוגדרה לאחרונה "ניו רפורם". אבל היום 'יקיר רבני הזרם המרכזי' של 'הארץ' הוא לא אחר מאשר... סגן ראש עיריית ירושלים מטעם 'דגל התורה' החרדית, יצחק פינדרוס.

הוא אמנם מוצג בכתבה כ'נציגו של המנהיג הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב', שלאורך כל השנים מתואר ב'הארץ' כמנהיג הדיינים הקיצוניים וכבעל העמדות ההלכתיות המחמירות ורדיקליות, אבל תמורת הכרזות פומביות כמו של פינדרוס בצורה כוללנית נגד הציבור הנשמע לרבניו ויוצא למחות את מלחמת השבת, הם מוכנים להסיר בפניו את הכובע, כפי שהסירו השבאבניקים מראשו של פינדרוס, ולצרפו, למרות היותו שולחו של הגרי"ש אלישיב, ל"זרם המרכזי".

ואל תחשבו שזה לא מחיר יקר מצידם.

בכתבה מצוטט פינדרוס מתוך הראיון שהעניק בסוף השבוע ליוסי אליטוב מ'משפחה', ושגם אנחנו מצטטים אותו בהמשך, ושבו אמר, בין יתר 'פניני הלשון': "במקום לדבר ולהתווכח להסביר שהשבת ניתנת קודם לכלכלה ושייתנו מנוחה, אני נאלץ להסביר מדוע חרדים מתנהגים כמו אחרון הברברים".

לא פלא שעל בסיס ההכפשה הכוללנית הזו נגד כל החרדים המוחים נגד פרצת השבת, על פי הוראת רבותיהם, מוכן 'הארץ' לצרף את פינדרוס ל'זרם המרכזי' בעיניו. אם הדברים הפוגעניים הללו, הנותנים נשק בידי השונאים לכנות את החרדים 'ברברים', היו מוצגים לפנינו בלא השם שעומד מאחוריהם, והיו שואלים אותנו מי יכל לומר אותם, היינו מיחסים אותם לעדת השוליים המשטינים המוכרים.

אבל מה לעשות, שזה פינדרוס.

אם כך למה גם אנחנו האמנו, עד לערב שבת ממש, שהדיווחים ב'הארץ' על הסכם שבדרך יש להם על מה לסמוך? רק משום שגם בחוגיהם ניכרה, במהלך השבוע, התפכחות.

כך, למשל, שי ניב מ'גלובס' כתב ביום חמישי האחרון: "הפגנות החרדים מול מפעל 'אינטל' בירושלים, סוקרו באמצעי התקשורת כמו עוד מאבק של חרדים נגד חילונים, עוד מאבק של כוח החושך מול כוחות האור. בפועל, העסקת עובדים יהודים בשבת צריכה לעורר דיון הרבה יותר עמוק, גם בהיבט הסוציאלי של חוק שעות עבודה ומנוחה וגם בשל האפליה, לכאורה, בין מפעלים כמו 'אינטל', לבין רשימה ארוכה של עסקים מכובדים שהיו רוצים להעסיק יהודים בשבת אך המדינה אוסרת עליהם".

ניב גם אינו מסתפק בהצעה להעסיק ערבים רק במפעל 'אינטל' בירושלים, ושואל רטורית : "ומה אם המפעל של 'אינטל' בקרית גת'? העובדה שאין בה קהילה חרדית ענפה ודומיננטית, כלל לא אמורה להוות שיקול".

את החילוני הזה ודאי לא היו מצרפים ב'הארץ' ל'זרם המרכזי' שפינדרוס זכה להחכנס תחת כנפיו. במיוחד לא, אחרי שהוא מסיים את מאמרו במסקנה: "אם במשרד התמ"ת חושבים (במידה רבה של צדק) שחוק שעות העבודה והמנוחה הוא קודם כל חוק סוציאלי, שנועד להגן על זכות העובד היהודי ליהנות מיום חופשה בשבת, הרי שצריך לאכוף את החוק באופן גורף, למעט מקרים מעטים ומובהקים של שירותים חיוניים כמו חברת החשמל, בתי זיקוק וכדומה. אבל אם במשרד התמ"ת מבקשים להקל על בתי עסק כדי להיטיב עמם ועם בעלי מניותיהם שמא יברחו מארצנו הקטנטונת, למה לעשות איפה ואיפה?"

גם יאיר לפיד קרא את פינדרוס?

מי שכאילו קרא את מחשבותיו של פינדרוס שהתאונן כי ה'ברברים' לא נותנים לו להעביר את המסר ש"השבת ניתנה קודם כל לכלכלה" (מנין לקח את השטות הזו?) הוא יאיר לפיד, שבמדורו במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', מציג מה לדעתו המעוותת מניע את הציבור החרדי לצאת ולמחות נגד חילולי השבת ב'אינטל'.

זו לא רמיסת קדושת השבת, אפילו לא פסיקת הרבנים כי המחאה מתחייבת אלא ה...קנאה.

מה יש לנו לקנא? על פי ההגיון הטבוע כנראה בגן הלפידי העובדה שהעובדים החילונים מקבלים בשבת 200 אחוז, מסגירה את הבעיה האמיתית שהיא...הקנאה. "סתם קנאה פשוטה, מרה כלענה, שורפת חדרי לב, של אנשים שמרגישים שחייהם דחוקים, צפופים וחשוכים, והשכן ממול בינתיים עושה מנגל".

עם אותו הגיון, שללפיד נראה כסביר, גם אם הוא עושה בו רק שימוש כלפי חרדים, ניתן לטעון כלפיו כי כל כתיבתו מדי פעם, בין קטע אחד נגד החרדים, לקטע האחר נגדם, נגד שודדי קופות ומשפחות הפשע הוא רק מתוך קנאה..."סתם קנאה פשוטה, מרה כלענה, שורפת חדרי שכל (לב אין לו) של אנשים המרגישים שזמנם נדחק, כתיבתם נעשית יותר ויותר חשוכה, והשכן ממול עושה בינתיים קופה וגורף מיליונים".

השכן החרדי של מי שלפיד מכנה אותם 'עושי המנגל', יעדיף תמיד את שמירת השבת.

חיילי ה(מי)שלטים מול הרב הראשי לצה"ל

ברגע האחרון ממש ניצל בסוף השבוע הרב הראשי לצה"ל, תא"ל אבי רונצקי, מלפיתת מלתעות של טורפים תאווי בשרו. הוא השליך לעברם ליטרת בשר משומן בשמן רובים של חטיבות 'שמשון', 'נחשון' ו'כפיר', והם, לגודל מזלו, ויתרו על גופו המצולק וזינקו במקומו על ציירי השלטים ועל תומכיהם.

למרבה הפלא גם הוא ניתר יחד איתם.

את ברכת ה'גומל' על 'נס ההצלה' שלו עוד מוקדם היה השבת לומר - לקחי העבר, וגם סימני ההוה, מראים כי הסכנה עדין לא חלפה מעליו ואין בכוחה של ליטרת בשר אחת להשקיט את הרעב ליותר מארוחה הבאה. אבל גם פסק זמן, עבורו, זה משהו, ומאז הוא מונה לתפקידו כרב ראשי לצה"ל, הוא ממלא אותו ממילא רק בין פסקי הזמן האלה שניתנים לו מפעם לפעם.

בתחילת השבוע עוד ייחס עיתון 'הארץ' לרבצ"ר 'פירוש קיצוני' שנתן לדברי הרמב"ם, הנסמכים על הפסוק בספר ירמיהו "ארור מונע חרבו מדם". אם גולדסטון לא היה ממהר להפיץ את דו"ח העלילה שלו, הוא היה בוודאי שמח להקדיש בו פרק מיוחד ו'מכובד' לדברי הרב.

הכתב אנשיל פפר דיווח כי בהרצאה שנשא הרב הצבאי הראשי בישיבת ההסדר בקרני שומרון אמר את הדבר הנורא - שבעת מלחמה מי שלא נלחם בכל לבו ונפשו, יש עליו קללת ארור, כשהוא חס על האויב במקום שלא צריך לחוס. לדברי העיתון, אמר הרב הצבאי הראשי כי "במבצע עופרת יצוקה צה"ל נלחם בכל לבו ובכל נפשו משום שעם ישראל מאוחד לאחרונה סביב ההבנה הפשוטה איך צריך להילחם".

באמת דברים 'נוראיים'...

לא עזרו לו, לרב רונצקי, כל ההכחשות וההצטדקויות כי רק ציטט מדברי הרמב"ם ולא בדה דבר מלבו או מהשקפתו, חלילה, לא עמדה לו כל הגישה ה'ממלכתית' שהפגין נגד עמדת סביבתו, בימי ההתנתקות, שבגללה מונה לתפקידו כרב ראשי לצה"ל, ואפילו לא כל פסקי ההלכה שהוציא מאז, בליווי דוגמא אישית של נסיעה בעיצומה של השבת ובליל הסדר.

'הארץ', שהחליט לקרוע מעל עוד רב, הפעם במדי 'חאקי' ולא ב'פראק שחור', את עורו עם בשרו, המשיך ב'משימתו' גם בעיתון שהופיע למחרת.

עכשיו כבר היה זה עמוס הראל, הפרשן הצבאי של העיתון, שהצטרף לשריונית ה'פיקוד' של 'מבצע החיסול' של הרב רונצקי, כלוחם ולא רק ככתב. הוא טען כי יש בידו הקלטה מההרצאה של הרב רונצקי והכחיש את כל הכחשותיו. בדרך, ספג גם דובר צה"ל, שאפשר לרב הצבאי הראשי להכחיש, נתזים לא מעטים.

"רונצקי טען אתמול שגם הציטוט שלפיו חיילים דתיים הם לוחמים טובים יותר מחילוניים לא נאמר על ידו" - כותב הראל - "זו הכחשה מפתיעה בלשון המעטה. לפחות שני עתונאים ולא מעט קצינים שמעו ממנו אמירה מפורשת כזו בהזדמנויות שונות. בצבא, שכמעט וזרק לא מזמן תת אלוף משירותיו בגלל מילוי דו"ח כוזב, הכחשה שכזו אינה דברים של מה בכך".

בעוד שב'הארץ' הוצג הרב הראשי לצה"ל כמי שאינו אמין, אנחנו רואים בו סתם 'כפוי טוב'. חיילי ה(מי)שלטים המוצגים משום מה רק בחצי התואר שלהם כ'סרבני פקודה' במקום 'סרבני פקודה בלתי חוקית בעליל', עשו לו רק טוב,אבל הוא גומל להם בגינוי גורף ובנזיפה מתמשכת.

תלית השלטים בידי החיילים הסיטה את כל אש הצלפים של כתבי 'הארץ' ממנו אל עבר הגגות בבסיס אדוריים של יחידת 'נחשון'. למרבה הפלא, הרב הראשי לצה"ל עצמו, המצהיר תמיד שהוא מקפיד להיות עם הכוחות בחזית, ואפילו בליל הסדר כאשר הפעולה אינה נחוצה הוא אינו מוותר עליה, הצטרף גם הפעם אל ה'צלפים' של יחידת 'הארץ' שרק אתמול רוקנו מחסניות עליו, והוא נשכב לידם ואפילו ירה צרורות מכלי הנשק שלהם לעבר החיילים הדתיים...

איזה רב צבאי, ראש פטריוט ו'סחבק' יש לנו.

רק אתמול היה הרב רונצקי עצמו המטרה. רק שלשום ולפני, הוא היה זה שדובר צה"ל אסר עליך לפתוח את הפה שמא יפלוט שוב בטעות צרור על איסור גיוס נשים לצה"ל, או אפילו משהו 'מיושן' יותר ברוח "הקם להורגך השכם להורגו", והנה אותו דובר צה"ל מצרף אותו ליחידת 'המחסלים', מפקיד בידו כלי נשק כבדים כמו 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות' והוא יורה בהם כאחוז אמוק ופוגע , להנאת שולחיו לחזית, ב'סרבני הפקודה'.

ביום חמישי התפרסמו דבריו ב'הארץ' . ביום ששי בכתבת ענק של אריאלה רינגל הופמן במוסף 'ידיעות אחרונות', ובתמונת ענק שלו הממלאת את כל עמוד השער של המוסף. "אילו זה היה תלוי בי החיילים האלה שלא הבינו או שסירבו להבין ולהפנים מה זה צבא היו מורחקים מיד, גם אם מדובר בחיילים מצטיינים" - הוא מצוטט שם.

את ה'תרגיל' הזה להשתחרר ממלתעות התקשורת בדרך של קנית מקומו במחיר של הקרבת אחרים, ניסה הרב אביחיל רונצקי, עוד בתקופת ההתנתקות. אז התייצב הוא כקצין בכיר במילואים, עם כיפה גדולה וזקן ארוך, לגבות את מפקדי צה"ל שדרשו מחיילים לעמוד במשימה הנפשית הבלתי אפשרית של גירוש אחיהם ממש, ואפילו הורים מבתיהם, וחיווה בכל הזדמנות את דעתו כי אסור להם לסרב, וכי הסרבנות מסוכנת יותר מההתנתקות.

בזכות אותה 'נאמנות' שגילה, הימר עליו הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ שגם בעת מלחמה לא שכח את אומנות ההימורים בבורסה, כמי שמתאים להיות הרב הראשי לצה"ל הבא , ואכן מינה אותו לתפקיד.

אבל מאז למד רונצקי על בשרו, שההצטרפות ללהקת ה'זאבים' אינה ערובה ארוכת טווח לקבל את הגנתם. פעם אחר פעם הוא ננשך על ידי אותה חבורת טורפים שהסתנן אליה.

השבוע, סיפקו לו תולי השלטים ה'סרבנים' מגן, אבל הוא ניצל אותו מול מתנגדיו בתוך המערכת הצבאית והתקשורתית ומיד סיבב אותו כדי להגן עליהם ועליו מפני זעמם של ההחחילים המוחים נגד פינוי המאחזים.
מהר מאד הוא יגלה שהמגן שהם סיפקו לו אינו דו כיווני כמו הקרמי של צה"ל, אלא מדובר במשהו מאולתר, העלול, בסופו של דבר, להשאיר אותו קרח מכאן ומכאן.

האם שוב יעשו 'בית ספר' ל'מכינה'?

אחרי חודש וחצי של סחבת עומדת להתכנס היום שוב הוועדה המכינה את הבחירות לרבנות ירושלים, בראשותו של הגר"ש בן שמעון, ולהחליט, בהסכמתו של ראש העיר ניר ברקת, או גם ללא הסכמתו, על יציאה חדשה לדרך ותחילתו של המהלך המעשי.

ראש העיר דורש ממשרד הדתות שנציגי בתי הכנסת ישקפו את אופייה של השכונה שבה הם ממוקמים, ולא את דעתם של המתפללים בהם שלוש פעמים ביום, אבל במשרד הדתות דוחים תביעה זו בזלזול, וטוענים כי היא נועדה רק להטות את הבחירות לכיוונים שאינם סבירים ואינם רצויים.

הערכה היא שגם הפעם יתקדם התהליך רק עד...לבג"צ ושם יתקע, הרבה לפני שהעגלה ועליה הגוף הבוחר, תגיע לבחירות עצמן.

אבל גם בהתרת הספקות יש משהו מתחייב והוא גובר על הסיכון.

אז שיהיה בהצלחה.

קצר בתקשורת: ששה קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הדיווח המשמח ביותר

4 שנים מנהלת השלוחה המקומית של 'ידיעות אחרונות' בחיפה מאבק איתנים לתיקון ההזנחה ב'מערת אליהו' שבפאתי העיר, עד שבסוף שבוע זה היא יכלה לבשר לקוראיה בפעם הראשונה כי נראה אור בקצה המערה הזו. בכתבה מורחבת מספר כתב העיתון חדיד רשי מ'ידיעות חיפה' כי המערה עברה שיפוץ יסודי, ולאחרונה גם הוכנסו אליו נברשות יפהפיות, איורים ונתלו כרזות ועליהן תפילות. נעשתה גם הפרדה מלאה בין אולם גברים לאולם נשים ונכתבו שלטים באנגלית שנועדו לתיירים. בקרוב יחלו שיפוצים נרחבים של השירותים ומערכת המים במקום, ומי שאחראי לכל זה היא הרשות לפיתוח המקומות הקדושים.
על פי הכתבה גם הרחבה שבפתח המערה רוצפה במרצפות חדישות, ונקבעו במקום מתקנים חדשים לנטילת ידיים ולהדלקת נרות.
לפחות הביזיון שהיה במערה לא יהיה מונח עד שיבוא אליהו.


2. הראיון הפרובוקטיבי ביותר

יצחק פינדרוס, סגן ראש עיריית ירושלים, שייך עצמו בסוף השבוע לסוג מסוים מאוד של נבחרי ציבור מתגרים שהתקשורת אולי 'אוהבת' אותם, כי הם מספקים את ה'סחורה', וגם משמשים צינור רחב לפרנסה טובה לכותבים, אבל הציבור שבחר בהם סולד מהם.
יוסי אליטוב ב'משפחה' מוציא ממנו הרבה יותר מהמקסימום. "לא נבחרתי כדי לשבת כל היום ולומר ברקת מנוול, ברקת מושחת", "בכללים הנוכחים של הפוליטיקה החרדית גם מטאטא רחובות צריך להיבחר על פי השתייכותו החוגית, אז פלא שהפסדתי בביתר?". וגם גילוי אחד: "מרן הגרי"ש אלישיב צפה כבר שבוע לפני סגירת הרשימות כי כנראה שהולך להיות לירושלים ראש עיר חילוני".
ההצהרה מרחיקת הלכת ביותר בראיון היא גם המרגיעה ביותר: "בבחירות הבאות אמליץ לבחור בראש עיר חילוני. לו יהיה קל יותר לסייע לחרדים". פינדרוס עצמו, על פי זה, ויתר על ההתמודדות מראש, אלא אם כן היה נשאר גלוי ראש לאחר שכובעו הוסר מראשו ונזרק בידי מפגינים אלימים בליד 'אינטל'.
השאלה שלא נשאלה ונותרה ללא מענה: למה לדעתו, ראש עיר צריך להיות חילוני וסגן ראש עיר חרדי?
יש לנו סבלנות ונמתין לראיון הבא.


3. האכזבה הגדולה ביותר

העיתון 'ישראל היום' הופיע לראשונה במהדורת סוף שבוע, אך כגודל הציפיות שהצליחו עורכיו לעורר לקראת הופעת המוספים החדשים שלו, כך היה גודל האכזבה.
למרות הרכש החדש של כותבים מוצלחים ומוכשרים כמו נדב שרגאי, בעבר כתב 'הארץ', הנחשב לאמין ביותר ושולט בסמטאות ירושלים ובנבכי יו"ש, וג'קי לוי השנון, לא היה בו שום חידוש שעשה אותו טוב יותר ממתחריו. אפילו בניסיון להציג תמונות שחץ ולהשיג עליונות בעזרת התחתונות, כבר היה מי שהקדים אותם ונכשל.
פספוס אדיר.


4. המאמר התמוה ביותר

ישראל שפיגל, עורך ה'מודיע' בעבר ומטובי בעלי הדעה והעט בציבור החרדי, כותב השבוע ב'יתד נאמן' מאמר פשוט וקולע על יחסינו המורכבים עם ארה"ב והערבים. שפיגל הוא איש יודע ספר, וכותרת בנוסח "זרע ישראל לא יכלה" נותנת למאמרו תוספת של עוצמה רוחנית, ולמרות זאת, ואפילו לאחר מעט הציטוטים המופיעים בחלקו האחרון של המאמר, התקשנו להבין מה עושים אובמה, חוסיין, החיזבאללה, אבו מאזן ועוד מרעין בישין בתוך מוסף 'שבת קודש' התורני של 'יתד נאמן' אותו קיבלנו השבוע.
מדובר בהחלט בשינוי גישה, המייתר אולי את מוסף החול המופיע בשבת, ועתה נותר רק לראות איך יגיבו המתחרים?


5. ה'סוד' הידוע ביותר

לפני כשבועיים כתבנו במדור הזה כי העיתון 'הקיבוץ' מדווח ששר הביטחון אהוד ברק ושר החקלאות שמחון, הבטיחו לקיבוצים הסמוכים ל'חריש' כי ימנעו את סיפוח הקרקעות שמופקדים בידיהם לעיבוד חקלאי, לצורך הרחבת השטחים המיועדים להתאמת העיר לצרכי הציבור החרדי.
למרות התוכנית המאוד מיוחצנת של הסבת העיר 'חריש' לחרדים, לא מצאנו שום התייחסות בעיתונות החרדית לדיווח הזה, שלא היה לנו שום סיבה שלא להאמין לו.
עד שבא יעקב ריבלין מ'בקהילה', ומגלה בסוף השבוע כי שר הביטחון אהוד ברק אכן התערב, אלא שעל המהלך שהיה כרוך בהתערבות הזו החילו כל המעורבים 'צו איסור פרסום' עצמי, והתקשורת החרדית, שיתפה פעולה. רק בסוף השבוע התיר לו שר הפנים אלי ישי לתת ל'עיסקה' פרסום...

מסתבר שאכן 'חריש' לא תורחב לשטחי הקיבוצים ובראשם מצד ואהוד ברק הציע תמורתם לערוך חילופי קרקעות, בנוסח הצעת השר ליברמן לפלשתינאים. הקרקעות המוצעות בתמורה נמצאות ב'שטחי האש' של צה"ל שליד אלעד. אם תושלם העסקה ותעבור את כל המשוכות שעוד צפיות לה והן רבות, ניתן יהיה להרחיב, בעוד 4 שנים לפחות, אם לא יותר מזה, את העיר אלעד. בינתיים צומצמו הציפיות האדירות להפוך את 'חריש' לעיר החרדית הגדולה ביותר לכדי... 10 אלף יחידות דיור בלבד.
עכשיו אתם מבינים למה הסתירה מכם העיתונות החרדית את ה'עסקה'?


6. הציטוט המדויק ביותר

בני ציפר, זה שהוציא אותנו מהכלים בשבוע שעבר כשהשווה במדורו 'ציפרלנד' ב'הארץ' את מעשיו המזוויעים של אליאור חן לאלה של חנה ושבעת בניה ולרבי אמנון ממגנצא (עפ"ל) החליט השבוע להניח מעט ליהודים המאמינים מקדשי השם, ונטפל אל המחללים אותו.
כך הוא כותב וכל פרשנות מיותרת: "רצה הגורל ונתניהו, שרצה להפגין רוח ספורטיבית ולרדת בכוחות עצמו לסירת גומי נפל. יחד איתו יש לקוות שנפל גם הסטריאוטיפ המטופש, שחניכי ישיבות הם שיכפולים של הגולם מפראג ...לא, את היתור של גלמים, קיבל עליו, לרוע המזל, דווקא החינוך החילוני".
ציפר, בוודאי לא חושב כך מאותן סיבות שאנחנו, אבל אין לנו ברירה אלא להסכים איתו בכל מקרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!