להפסיק את הברברת והקשקשת!

העתונות החרדית מפגינה אחריות

הלוואי, הלוואי, שכל המידע השוטף אותנו בשעות האחרונות מכיוונים שונים, על הסיכוי שגלעד שליט יצא לחופשי מידי שוביו האכזריים עוד השבוע, פרשת "ויצא", יתגלה כאמיתי.

העובדה שהלכנו לישון עם התקוות התפוחות אתמול, וגם הבוקר הן לא התרוקנו מאוויר, מחזקת את התחושה שהפעם לא מדובר בעוד 'בלון הליום' אלא בעסקה עם בסיס איתן יותר מבעבר, גם אם היא נרקמת על מצע רחב ועמוק של דם יהודי.

יחד עם זאת, צריך לנהוג באחריות ובאיפוק רגשות. אכזבה חלילה, אם משהו יתקע הפעם, עלולה לתלוש חלק נוסף וגדול מחיותה של משפחתו הקרובה, השולטת, בשעות המתוחות האלה, על צומת החיים המשולבים של כולנו. איש אינו רשאי להמר עליהם.

משום כך, טוב עשו העיתונים החרדים שהעבירו היום את המידע שהצטבר אצלם עד לסגירת הגיליון, בלא פרשנות המיותרת בעיתוי הזה, בלא פולמוסים וניתוחים שכל העיתונות האחרת מלאה בהם. מוקדם מדי.

השיקול הזה גם הביא את חלק מעורכי העיתונים החרדים, למקם את הידיעה על ההתקדמות בגיבוש העסקה, למרות חשיבותה הרבה, במקום צנוע יחסית, ולא בכותרת הראשית. צעד מחושב ומיושב.

מגבלות ה'צנזורה' שהוטלה על פרטי העסקה אינן אמורות להוריד ולא להוסיף. ברגעים רגישים אלה, לא הן שצריכות לבלום את התקשורת, אלא המשמעת העצמית וההתמודדות עם יצר החשיפה העודפת. היום, שוב ניתן לזהות את העיתונות החרדית המאופקת מול התקשורת הכללית העושה כל שניתן לעקוף את המחסומים ומתעלמת מהסכנה הכרוכה בצעדיה.

ובעצם מה לנו כי נלין על התקשורת המהלכת על גבול האסור, כאשר גם ראשי המדינה שלנו אימצו לעצמם את השיטות המוכרות לעקיפת הצנזורה דרך פרסום בחו"ל. בעוד התקשורת מייחסת כל 'הדלפה' בפרטי העסקה ל'מקורות זרים' ומשילה מעליה בדרך זו את החובה לסנן את הדברים, הופכים עצמם נשיא המדינה שמעון פרס במצרים, והשר בנימין בן אליעזר בטורקיה ל'מקורות' הזרים עצמם, ויוצאים בהכרזות שבישראל השתיקה להם, כאילו היו תקשורת זרה מהלכת.

אסור לשכוח: החמאס מעוניין לבצע את העסקה עוד השבוע, עד ליום ששי שהוא אצלם "איד אל אדחה" - או בשמו השני "חג הקרבן". אבל אם בגלל משהו שיפורסם בתקשורת או בשמה של אישיות ישראלית נגיע לסוף השבוע וה'איד' - היהודי גלעד, יהיה 'אל אדחה', כלומר העיסקה תדחה, הם ישארו עם ה'חג' ואנחנו, חלילה, עם ה'קרבן'.

הכל בגלל החרדים...

רגע לפני שפרשת 'אינטל' יורדת, גם היא, מסדר היום הציבורי וגוועת, כמו ניסיונות דומים שנעשו בעבר לפגוע ב'סטטוס קוו' ולא צלחו, אבל השאירו צלקות עמוקות בתוכנו, מנסים העיתונים לרכב עליה ולסחוט ממנה את התמצית האחרונה, שאולי תהיה הטיפה הראשונה בארס השטנה והסתה שיפוזר בעימות הבא .

מול זעקת השבת האמיתית, שגם מי שמתעלם במודע מ'קדושתה' אמור לתבוע את רמיסתה כ'חוק' במדינת ישראל, מנסה העיתונות החילונית להעביר את הדיון לפסים של כלכלה וטוענת, בנוסח האשמות נגד יהודים בימים האפלים ההם, כי המאבק הלגיטמי נגד מפירי חוק שעות העבודה והמנוחה בשבת, כבר הביא עמו משבר תעשייתי כבד לירושלים.

כולנו הרי יודעים שאזורי התעשייה הגדולים של ירושלים, כמו עטרות למשל, ידעו עדנה ושגשוג נפלא בשנים האחרונות, והפליגו על גלי ההצלחה. רק התביעה מ'אינטל' להפסיק את חילולי השבת, היא שהוציאה לה את הרוח מהמפרשים. מכונות תעשיית הכסף נעצרו לפתע, כאילו במופע של 'קסם', מקריאות ה'שאבעס' ואיש אינו זוכר עוד את הקוד שיוכל להפעיל אותם, במלוא העוצמה, מחדש.

העיתון 'ירושלים' מנסה לכפות על מעודדי התעשעיה בבירה, את הלך המחשבה המופרך הזה, אבל, לדאבונו, לא זוכה ליותר מדי שיתוף פעולה ולא מצליח לסגור את הקצוות והן נפרמות לו עד לסוף הכתבה. הכתב יקותיאל צפרי מציג בעיתונו את ה'קמפיין' המיוחד של משרד ראש הממשלה, העירייה והרשות לפיתוח ירושלים, שמתקיים בשבועות האחרונים וקורא למפעלים ועסקים לבוא ולהשקיע בירושלים.

"לקמפיין נלוות הטבות מפליגות למי שיבחרו לקבוע את פעילותם בעיר" - נכתב בעיתון. רק משום שלא מובטח להם שיוכלו לפעול, נגד החוק בשבת, הם מעדיפים לוותר על כל ההטבות האחרות, כולל הכספיות, ולא מעוניינים להגיע לירושלים.

והם רוצים שנאמין להם.

"מבחינת הקמפיין מחאת השבת נגד פעילות מפעל 'אינטל' הגיעה במועד אומלל במיוחד והיא מצטרפת לרשימת השיקולים של יזמים המביעים עניין להשקיע בעיר" - ממשיך העיתון בניסיונותיו לשכנע את קוראיו.

הוא מצליח לגייס לצדו את מנכ"לית התאחדות התעשיינים בעיר, המרצה אותו בהצהרה בנוסח המעורפל: "העיר וכלכלתה אינן יכולות להרשות לעצמן להעמיד חסמים ולעשות 'סלקציה' (מילה עברית תקנית ידועה המתאימה במיוחד לנושא הזה) שימנעו ממפעלים ומחברות להגיע ולהשקיע כאן". למרות שיתוף הפעולה, המנכ"לית נמנעת מלומר במפורש שכוונתה לשמירת השבת, ומשאירה לעצמה את האופציה לטעון, אם יהיה צורך בכך, שכוונתה היתה בכלל לתשלומי מס שהמשקיעים נדרשים לשלם או אולי לתנאים של איזור פיתוח א' שהם אינם זוכים בהם. אבל לעיתון אין שום בעיה לקחת את ההאשמה רק לאלה התובעים לשמור על קדושת השבת.

דווקא לקראת סוף הכתבה, על מחסומי השבת שעצרו את המשקיעים ועל האבנים של החרדים שמפזרים את התורים הארוכים של בעלי ההון שהגיעו עם שקי הכסף להשקיע בירושלים, יותר ממטעני החבלה שהוטמנו בעבר בעטרות, באים התעשיינים עצמם וממוססים את התאוריה הזדונית הזו.

כאילו מדובר בכותב אחר לגמרי, נאמר בטור האחרון של הכתבה: "המהומה שהתחוללה השבוע סביב מפעל 'אינטל' אינה מטרידה במיוחד את יתר התעשיינים ומנהלי המפעלים הפועלים בעיר, שרובם הגדול ממילא לא עובדים בשבת והסוגיה אינה נוגעת להם".

יו"ר ומנכ"ל 'גאמאטרוניק תעשיות אלקטרונית', יוסף גורן, גם מתראיין לאותו חלק בכתבה ואומר כי נדיר למצוא בהר חוצבים חברות הפועלות בשבת.

כמה זמן לקח לכתב לעבור מחלקו הראשון והמתריס של הכתבה נגד החרדים והשבת, ועד לסופו? – שעה? שעתיים? שלוש? וכבר השתנו ב"ה כל הנתונים. מעניין באיזה קצב אקסטזי משתנה פני התעשייה בירושלים...

גם 'דה מרקר' היוקרתי הולך בדיוק בדרך הנלוזה והלא מקצועית הזו. רנית נחום הלוי, מדווחת מן ה'שטח': "בעלי העסקים במרכז ירושלים נשמעים די מיואשים בימים אלה. אם לא די במשבר הכלכלי ובשיבושים של הרכבת הקלה שמקשים עליהם לעשות עסקים, ההפגנות של החרדים בחודשים האחרונים, רק מסבכות את המצב".

איך זה בדיוק קורה כתוצאה מההפגנות נגד חילולי השבת ב'אינטל' או אפילו בחניון קרתא? לא הצלחנו להבין לכל אורך הכתבה ב'דה מרקר' שבדרך כלל קביעותיו נשענים על מספרים.

מה שכן הצלחנו להסיק הוא שמדובר במתקפה פסיכולוגית שיטתית נגד החרדים שעוד תתחזק לאחר שבעיית 'אינטל' תיפתר. הנתונים של הגירה השלילית של עסקים מירושלים המתפרסמים בשולי הכתבה הזו מתייחסים שלוש שנים ויותר אחורנית. "חברת 'טלעד' הזכיינית של ערוץ 2 עזבה את העיר ב-2007, תנובה עברה לקרית גת, E.C.I סגרה, אמדוקס סגרה" - הכל כמובן בגלל החרדים. שום דבר לא בשל המשבר הכלכלי. תל אביב, ניו יורק ולונדון, ממשיכות, כידוע לפרוח.

"בירושלים" - כותב העיתון המומחה לכלכלה - "פועלים 23 אלף בתי עסק, בהשוואה ל-100 אלף עסקים בתל אביב". לא נאמר אם הנתונים כוללים את 'עסקי' התחנה המרכזית הישנה. "רמת הסיכון בירושלים, היא 10.8 אחוז לעומת 7% בתל אביב".

לא סיכון בטחוני, לא משבר כלכלי, כלום, הכל רק בגלל השבת והחרדים.

דיווח כלכלי אמין.

הטעות שגאוות 'גלובס' לא תהיה עליה

אם אכן תבוא סאגת 'אינטל' לסיומה בקרוב, היינו מאוד רוצים שהדיווח האחרון שייזכר ממנה יהיה זה שפורסם אמש ב'גלובס'. סתם, כדי לצאת מהפרשה עם חיוך על השפתיים, משקל נגד לכל 'עונג השבת' שנמנע מאיתנו במשך מספר שבועות.

העיתונאי שי ניב הוא שמדווח ב'גלובס' על הערכות בקהילה החרדית שהגרי"ש אלישיב יאשר את ההסכם להעסקת בני מיעוטים ב'אינטל' בשבתות. הוא מצטט את 'סביבתו' של ח"כ הרב אורי מקלב, המעריכה כי ההסכם אמנם נמצא בשלבים אחרונים של גיבוש, וכי גם אם 'העדה החרדית' לא תסכים לאמץ אותו, וכך אכן מסתמן, קיימת נכונות ב'אינטל' לחתום עליו.

למה שתסכים אם ההפגנות יימשכו? ל'סביבתו' של מקלב יש הסבר 'משכנע' ומתאים במיוחד לקוראי 'עיתון העסקים של המדינה': "ב'אינטל' יודעים טוב מאוד שיש הבדל בין הקריאה להפגין מצד רב כמו טוביה וייס לבין הקריאה של הרב אלישיב"...

אף פעם לא הבנו מה זו 'איכות סביבה' כמו אחרי ההסבר ה'איכותי' הזה של 'הסביבה' שיש משום מה מי שחושב שהוא מוסיף כבוד לגדולי ומנהיגי הדור.

עוד מעריכה ה'סביבה' היום ב'גלובס' כי גם הפגנות 'העדה החרדית' יופסקו עם הזמן, לאחר שיתברר להם כי אין חילול שבת כל עוד לא מדובר בהעסקת עובדים יהודיים.

הרב יוסף רוזנפלד, מי שמופיע לאחרונה בתקשורת עם התואר יו"ר ועדת הרבנים למען השבת, ודורש את כבודה, בעיקר מ...מזכיר ועד הרבנים לענייני השבת הרב יצחק גולדקנופ, מאשר באזני כתב ה'גלובס' בעצמו, בלא להבלע ב'סביבתו', כי "מנהיג העדה החרדית, הרב טוביה וייס, יתנגד לכל הסכם שבו מפעל 'אינטל' יישאר פתוח בשבת, גם אם כל עובדיו יהיו גויים".

מתוך הערכה, ולא מתוך ידיעה ברורה, נראה לנו שהשיחה בין רוזנפלד ובין הכתב, נערכה באמצעות טלפון ולא בשיחת פנים אל פנים. אי לכך ובהתאם לזאת כעיתון כלכלי מוביל, שיש לו בוודאי מהלכים אצל רוכשי 'אורנג', 'בזק', 'מירס' או שאר החברות, הוא חייב להתריע בפניהם על השיבושים הקשים בקליטה שהיו בשיחה הזו, למרות שאין לנו סיבה להטיל ספק שלפחות בצד אחד אחזו במכשיר טלפון כשר.

'גלובס': "רוזנפלד הודה בשיחה כי מאחורי המאבק הזה עומדים לא מעט סכסוכים פנימיים בתוך הקהילה החרדית בירושלים, ולדבריו 'גאוות העדה החרדית' תתנגד להסכם המתגבש".

"גאוות העדה החרדית"? והרי היא היתה הראשונה שהתייצבה נגד ה'גאווה' בירושלים? האם המידה המגונה הזו השתלטה דווקא עליה?
לא ניתן להעלות על הדעת!

איך הפך "גאב"ד העדה החרדית" בעיתון 'גלובס' של היום ל'גאוות העדה החרדית"? רק שי ניב והעורך שלו יודעים. הם אפילו הקפידו לתקן את 'העברית המשובשת' של רוזנפלד מזכר "גאב"ד העדה החרדית יתנגד..." לנקבה: "גאוות העדה החרדית תתנגד".

איזו פאשלה...

את הטעות הזו מן הראוי ללמוד בבתי הספר לתקשורת. גאוות 'גלובס' ודאי לא תהיה עליה. היא יכולה ללמד רק משהו על השפות המתנגשות לעתים, בין חרדים לחילוניים שהופכות בסיס לחילוקי דעות.

החבל"זים, הפצמ"רים, הדתל"שים, 'אחי' - תפסו אצלם את כל המקום במילון ראשי התיבות העבריות המדוברות, ולא השאירו גם שם שום סיכוי להכניס את השו"ת, גאב"ד ובוודאי לא עש"ק.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!