מרמלדת רמלוד

לקול מצהלות הקבלנים המתמודדים על שלל המכרזים שיצאו בשבוע שעבר בכל רחבי הארץ, ובצילן של השמועות הטובות העולות מכיוונם של עסקני הציבור החרדי לענייני פתרון מצוקת הדיור, אופף מסך עבה של חשאיות את פרויקט אחיסמך הסמוך ללוד, משל מדובר בפיצוח סוד הגרעין האיראני או חשיפת קוד המקור לתוכנת מחשב מטורפת.

אלו שחלפו בכביש הסמוך לאזור המדובר במהלך הקיץ האחרון, יכלו לחזות בגידול חקלאי במקום. אבל עזבו אתכם ממראה עיניים. המתחם הזה, סבורים יודעי הדבר הכמוס, עשוי להפוך במרוצת השנים הקרובות לספינת הדגל של שר השיכון אריאל אטיאס ולרווחת הציבור החרדי.

הכל מסכימים שהפרויקט המדובר צפוי להיות השוס הגדול הבא בתחום הדיור החרדי. ישנם המגדילים לומר כי "הפרויקט הראשון שבו ייכנסו האברכים החרדיים יהיה מתחם אחיסמך בלוד". לא ננקוב בתאריכים ליציאה למכרז מאחר והתבקשנו שלא לעשות זאת (סביר להניח שביממות הקרובות יתבדר במעט מסך הערפל בשל אירוע ממלכתי מסוים שיתקיים באזור) בטרם עת. אולם העובדה כי מדובר במרכז הארץ, עם יעד לכ-3,000 יחידות דיור בעלות כוללת של כארבע מאות וחמישים אלפי שקלים בלבד, מציתה את דמיונם של קבלנים רבים, ומשלהבת את אינסטינקט תעשיית הנדל"ן החבוי בקרב העוסקים במלאכה החרדיים.

האם עת דודים בפתח וזה הזמן לפתוח שולחנות על בשר ויין ומיני תרגימה? סבורנו שעדיין לא. הבירוקרטיה הישראלית בהחלט שווה את כספה, ועד היציאה המעשית לבניה עוד ייאלצו עסקנינו להזיע לא מעט. ולא, לא הכל תלוי בוועדת תכנון ובניה של עירית לוד.

מעט רקע: לפני כ-18 שנה, בסביבות 91', ביקש ראש עירית רמלה דאז, משה פרץ, לספח לעירו מתחם שהיה שייך בזמנו למושב ישרש. היוזמה היתה כלכלית גרידא, וזה הפעיל את קשריו בממשלה. לשר הפנים דאז, אריה דרעי, היו תוכניות אחרות. הוא ביקש לאחד את רמלה עם לוד הסמוכה, בניגוד גמור לשאיפת ראשי הערים.

למרות כל ניסיונותיו להוציא את המהלך מן הכוח אל הפועל, היוזמה נכשלה. ראש הממשלה יצחק שמיר נכנס לעבי הקורה והורה לדרעי לסגת מתוכנית האיחוד. מספר חודשים לאחר גניזת ההחלטה, המתחם של ישרש סופח לרמלה. לוד, שהתקנאה באחותה, ביקשה אף היא להגדיל את גבולותיה המוניציפאליים. מקסים לוי, אחיו של דוד לוי, כיהן אז כראש עיר. לאחר לחצים אינטנסיביים גם הוא קיבל: מתחם אחיסמך, שהיה עד אז בגבולות המועצה האזורית מודיעין, סופח ללוד.

בעליה של הקרקע שסופחה ללוד היתה שייכת למינהל מקרקעי ישראל, למושב אחיסמך, ובחלקה הנוסף לאנשים פרטיים, ביניהם מספר נוצרים וערבים. במרוצת השנים תוכננו הקרקעות, ואף זכו לתב"ע מאושרת.

בסביבות 94' עלה בדעת אחד הקבלנים הגדולים בארץ לרכוש את המתחם הפרטי ממושב אחיסמך ומהבעלים הפרטיים. עסקת הענק שהתגלגלה על פני כשש שנים בתיווכם ובסיועם של אנשי עסקים ידועים, חלקם מקרב המגזר החרדי, יצאה לפועל ב-2001. הקבלן הניח על השולחן כמקדמה שניים ומחצה מיליוני דולרים כמקדמה, והעסקה התבצעה.

חלפו מספר חודשים, והקבלן, שהבין כי יתקשה לעמוד במילתו, ביקש ארכה לביצוע התשלומים הבאים. מושב אחיסמך נעתר, בתמורה לחילוט המקדמה במקרה של הפרה. במקביל דרש המינהל את העברת זכויות דמי הפיתוח. בסופו של יום נושל הקבלן מהעסקה.

בשלב מסוים נכנסו לתמונה חברי הוועדה לפתרון מצוקת הדיור, כשהם מצוידים בכמה משקיעים אמידים בחו"ל. מטרתם המוצהרת היתה מכירת דירות מוזלות לציבור החרדי. את העסקה הם סגרו עם מושב אחיסמך, ועם גופים פרטיים נוספים. ההליך המדובר לקח זמן רב. חברי הוועדה ביקשו לצבור מספר רב של יחידות דיור כדי ליצור סוג של פיתרון. חלקם של בעלי הקרקע הפרטיים הקשיחו עמדות. כעת עושה רושם כי לפחות בעניין הזה יכולים חברי הוועדה לטפוח לעצמם על השכם.

מכשלה נוספת עמדה בדרכם. תחת הרמזור המוצב כעת בכניסה למתחם, אמור היה להיבנות מחלף. בניה שכזו היתה מייקרת את מחירי הדירות לאין ערוך וטורפת את הקלפים לכל פיתרון למצוקת דיור אפשרית במקום. לפני כשנתיים הוסרה ההנחיה. לפני מספר חודשים קיבל הביטול תוקף פורמלי. במקביל נכנס אטיאס למשרד השיכון, וסימן לעצמו את מתחם אחיסמך – בחלקו השייך למינהל מקרקעי ישראל – כמטרה להוצאה מהירה למכרזים.

הפלונטר המשמעותי הקיים במקום, הוא העובדה שהתוכניות הקיימות לקרקעות המדוברות – הן של המינהל והן הפרטיות – הן ברובן של בניית מגדלים על פני 8-12 קומות, או לחילופין בנייה צמודת קרקע (וילות).

אין ספק כי בניה שכזו אינה מתאימה לציבור החרדי. בעבר התנהלו מגעים עם ראש העיר הקודם בני רגב. זה האחרון הביע רצון לסייע בסוגיה, אך לאחר שנקלע לקשיים הודח מתפקידו לטובת ועדה קרואה שמונתה בעיר. יו"ר הוועדה הקרואה אילן הררי הגיע לתפקידו עם תובנות מוקדמות באשר למתחם אחיסמך: הוא חפץ לאכלס את המתחם ביוצאי צבא, ופני העסקונה החרדית נבוכה.

אולם בדיוק בשל מצוקות אלה ואחרות יש לציבור החרדי נציגים נאמנים בממשלת ישראל, ולא נאריך במקומות שאמרו לקצר בהם. לפני מספר חודשים הוגשה פנייה לוועדת תכנון ובניה של עירית לוד להמיר את התוכנית לבניה רוויה שתותאם לסגנון החרדי. רק נציין כי נרשמה נכונות להגיע להבנות עם הגורמים הרלוונטיים.

למרות שנראה היה כי הדברים זזים בקצב המתבקש, כעבור בדיקה ממושכת התגלע ויכוח משפטי סביב נושא זה, מה שעלול להצריך את התערבותה הוועדה המחוזית. בימים כתיקונם, מדובר בהליך בן שנים. התקווה הגדולה מוטלת לפתחו של שר הפנים אלי ישי, שאנשי הוועדה המחוזית הם חייליו שאמורים לסור למרותו. בשבוע הקרוב עשוי להתקיים דיון בנידון בוועדה לתכנון ובניה העירונית.

מחובתנו לציין, כי למרות הדברים האמורים, טוענים חברי הוועדה בתוקף כי המנה הראשונה - 700 יחידות דיור - הממתינה ליציאה לשיווק, מותאמת לחלוטין לאופיו של הציבור החרדי ומתוכננת לחמש קומות. גם בסביבתו של אטיאס טענו כי לא כל קרקעות המינהל מתוכננות לבניה גבוהה או צמודת קרקע.

עניין נוסף המעכב את התחלת הבניה, הן הפרטית והן הממשלתית, הוא הסכם הפיתוח שעדיין לא נחתם. גם במקרה הזה נזקקת הוועדה העירונית להעניק את הגושפנקה הרשמית.

כפי שזה נראה על פניו, ברגע ששתי המכשלות האמורות תבאנה אל פתרונן - המרה מאושרת של התוכניות לסטייל החרדי וחתימה על הסכם הפיתוח על ידי הוועדה לתכנון ובניה - ייפתחו בקולות תרועה בקבוקי השמפניה בהכשר בית יוסף. הקרקעות הפרטיות ייצאו לבנייה וקרקעות המינהל למכרזים מיידיים.

אנו ממתינים ליום הזה בכיליון עיניים.

סתם נהנתן

זה הסגנון של איווט ודי לפרשנויות. כשמדובר בחישוב פוליטי מתאים, וכשההכרח לא מגונה, מבצע איווט את הטעון ביצוע ומסדיר על אתר את הטעון סידור. את מסיבת העיתונאים שהתקיימה בשבוע שעבר ובה הודיע על הפסקת התמיכה בעמדות הממשלה תכנו כמשבר בר חלוף, כצימאון לתשומת לב תקשורתית, כמלחמה פסיכולוגית על נתניהו בנוגע לפיצול סמכויות היועץ. שטויות במיץ. 'היתה בעיה' (כלשונו המהוקצעת), בין היתר, בתקציב הקליטה, האזהרה הרוסית במוחו של נתניהו לא נקלטה, ומכאן למסיבת העיתונאים הדרך היתה קצרה. נשמע מטומטם? עובדה. התרגיל עבד.

הוא מעולם לא חיווה את דעתו בסוגיית פיצול סמכויות היועץ. איווט ניחן במנת משכל לא פחותה מעמיתיו החרדיים שידעו לנצור את לשונם במאבק לא להם. ש"ס, למשל, כמהה ליום שבו ינותץ מזבח היועץ המשפטי לממשלה. פיצול הסמכויות יחליש את האיום. אבל אלי ישי לא חילץ הגה מפיו בעניין למרות שנדרש לחוות את דעתו ויפה עשה. איווט נהג באותה מידה.

יתירה מזו: ליברמן יודע כי לו היה משחרר הצהרות ברוח מאווייו בעניין זה, וראש הממשלה היה מעניק אור ירוק למהלך, סביר להניח שהיינו עומדים מול תסריט שבו היועץ המשפטי הבא יחד עם התובע הכללי העתידי מזדרזים להעמידו לדין, רק כדי לצלוח את מבחן ההגינות והיושר הראשון בהצלחה יתירה.

ליברמן חייב היה להרגיע את הגזרה ומה שדרוש זה שקט. ראש הממשלה קיבל את ההחלטה שלא להחליט בסוגיית הפיצול כבר לפני כחודשיים. הוא עדכן את השלישייה וקיבל אף את הסכמת ליברמן. "זה טוב לך, וטוב לכולנו", אמר נתניהו. לא היה צריך לשכנע אותו. עמדתו היתה מובנת מאליה. לליברמן מעורבות עמוקה במינויו של יעקב נאמן בתפקידו במשרד המשפטים. בהגיע יום פקודה ציפה נאמן מליברמן ליותר, ולו בשל מצבו המורכב של ליברמן ועל רקע יחסיהם הקרובים. אבל לא על חשבון התקרבנותו של ליברמן.

הוא מעולם לא פיתח שנאה אישית לחרדים, בניגוד לכתמים ולכינויים שהדביקו לו רבים מעמיתינו. לגיטימי שגפני ירצה לשמור על שקט פוליטי בכל הנוגע לשמירת תקציבי הישיבות. לגיטימי עוד יותר שליברמן ירצה להשתתף בחגיגה. "אין לי בעיה עם תקציבי הישיבות, אבל העובדה שאין לי ביד את ועדת הכספים, לא אמורה לקפח את המנה שלנו", אמר בשיחות סגורות למקורביו רגע לפני שיצא למסיבת העיתונאים עליה החליט בשבריר שניה.

עוף מוזר, ליברמן. מעולם לא נתקלנו באדם השופך את תעוקתו אצל שונאיו כפי שליברמן נוהג עם אדמו"רי שונאיו. בעוד שלחישות נתניהו על אוזנו של הגר"ע אמורות לפעול את פעולתן ברמת השטח, הרי שלאדמו"ר מפרימישלאן, שאת ביתו פקד איווט בשנים האחרונות יותר מפעמיים, אין סיעה בכנסת ישראל נכון להיום, וליברמן עדיין לא תכנן להתמודד על ראשות הממשלה. הוא בא להתברך, לשמוע עצה טובה, סתם לשפוך את הלב. הלוואי שכל עוטי הקפוטות היו נוהגים כמוהו.

כקוריוז מעניין נספר כי מתוך מיליוני השקלים שמבקש ליברמן להזרים לתקציב הקליטה, עשוי משולם נהרי להשתמש לקליטת עולי תימן בעלי הכיפות השחורות, שבשנים הקרובות צפויים בניהם להצטרף למעגל הישיבות הקדושות. זה תואם בוועדת הקליטה בה הוא חבר ואף סוכם עם הממונים מלמעלה. ואם זה לא תקציב חרדי אז מהו תקציב חרדי.

הסיפור הזה חוזר על עצמו בסוגיית הגיור. כמי שמחזיק בתואר 'אביר המושחתים בישראל' הוא מוכנס אחר כבוד על ידי תקשורתנים חרדיים לנעליו של טומי לפיד זכרונו לא לברכה. גם בהקשר הזה הם טועים. חוק ברית הזוגיות וחוק הגיור אינם מעסיקים אותו לרגע. לא עכשיו ולא בעת ההסכם הקואליציוני. מי שרקם את התסבוכת הזו הוא דודו רותם הממולח, ששם לו למטרה לייצג נאמנה את האוכלוסייה שבחרה בו, וחרט על דגלו את נאמנותו למצע המפלגה.

אז נכון, בואו לא ניסחף, רעוּת גדולה לא מתוכננת לצמוח כאן. ברור לגמרי שכשאיווט נדרש לבחור בין רותם למוזס ההכרעה פשוטה למדי. זו הסיבה לטלפון המאיים שביצע מחו"ל היישר לאוזנו של האחרון בעת ההצבעה לפני כחצי שנה בקריאה ראשונה על חוק הגיור. לכן גם לא הופתענו לשמע בקיאותו של ליברמן בפוליטיקה הפנים-חסידית ושליטתו ביחסי הרבנות הראשית ואנשי 'אתרא קדישא'. במקרה הזה, הוא לא יותר מאשר מריונטה בידיו האמונות של יו"ר ועדת החוקה חובש הכיפה הסרוגה.

כפרה עליהם

הסיפור של חוק הגיור מוזר למדי. במהלך המשא ומתן הקואליציוני, ורגע לפני שסיעת ישראל ביתנו חתמה על ההסכם, הציג דודו רותם את סעיפי הגיור לעיני הגר"ש עמאר וביקש לשמוע את חוות דעתו. הגר"ש עמאר ביקש כתפיים רחבות יותר, ושיגרו לגר"ע יוסף שהניח את ידו על המסמך. בביקור אצל הגר"ע יוסף זכה דודו רותם לשירות ותשבחות כולל הכל.

שבועיים לאחר מכן חתמה ש"ס. מילה לא נאמרה בסוגיית הגיור. יהדות התורה ניגשה לחתום מיד לאחריה ועיניה החשיכו לנוכח הסעיפים הדרקוניים (אותם פירטנו בהרחבה בגיליון הקודם בעמודי החדשות). היכן נעלם שיתוף הפעולה ההדוק עם הש"סניקים בסוגיה הזו? לא ברור. אולי האחרונה סמכה את ידה בעניין הזה על הראשונה, וצריך גם לזכור כי שבעים פנים לתורה ביהדות אשכנז וספרד.

ומי רואה את החברים בצרה ואינו בא. כל צמרת ביתר עילית, הלשעברים והנוכחיים, שהכירו את דודו עוד מתקופת עבודתו כיועץ המשפטי של העיריה באו לסייע. הגדילו לעשות מאיר רובינשטיין שהתדפק על דלתו של דודו בחצות ליל וביקש לרכך את ההתנגדות, ויצחק פינדרוס שלמחרתו של יום החתימו על מסמך כי "אין כל סתירה בין שני ההסכמים הקואליציוניים".

כשנתן אשל, יועץ רה"מ, הבין כי הפלונטר בלתי נמנע ויהדות התורה מתמהמהת, זימן את איווט ליברמן, שהרים טלפון בהול לדודו ושאל אותו על פשר המהומה הגדולה. רותם לא התעצל, הגיע לחדר הישיבות, והציג את עקרונותיו – עקרונות הסיעה הרוסית שאיווט אמור לנופף בהם בפרצופו של אשל.

משום מקום נשלף המסמך הרלוונטי עליו שרבט רותם את חתימתו, והונח על השולחן למראה עיניהם של ח"כי יהדות התורה שנכחו במקום – גפני וליצמן. גפני מעיין קלות במסמך ומחזירו על אתר לבעליו. "זהו המסמך שהגרי"ש סירב להעניק לו את אישורו". אשל כועס על חוסר התיאום בין הנציגים החרדיים, רותם מותח חיוך קל, ורק איווט מרגיש מיותר.

הסוף ידוע. שליח האדמו"ר מבעלזא לגר"ש עמאר, הביא לניסוח מסמך שסופח להסכם הקואליציוני של יהדות התורה. המסמך אינו כולל את היכולת לערער על גיורים, ואף אינו עוסק בסעיף 'תחום השיפוט' של מתדייני הגיור. בשולי ההסכם נכתב כמובן כי בין שני ההסכמים אין כל סתירה.
בשעתו תמהנו על היד הקלה. אולם ההצטרפות לקואליציה היתה חשובה יותר, ואנו אומרים זאת ללא שמץ של ציניות, על רקע ברכת הדרך שהוענקה לחברים על ידי גדולי ישראל. "כשהחוק יעלה לדיון ניאבק על הניסוח הרצוי מבחינה הלכתית", נימקו לנו.

חלפו שבעה חודשים, אושר התקציב הדו-שנתי, ומסתבר כי דודו רותם אינו יודע מנוחה מהי. חוק ברית הזוגיות וחוק הגיור הועלו על אתר על סדר היום, וכמה צפוי, בניסוחים הידועים מבית מדרשו. ומי מוביל את המלחמה סביב תיקון חוק הגיור? כמה מפתיע: אלי ישי ושות'. האם חל שינוי בעמדתה של ש"ס? מסתבר שכן.

בעיתונינו האחרון הסברנו כי מפאת רגישות העניין, מבקשת ש"ס להיות מתואמת עם יהדות התורה הממתינה לשמוע את דברו של הגרי"ש אלישיב. השבוע שוחחנו עם בכירים בש"ס שביקשו להציג את הנימוק המתבקש: "אנו סבורים שבחוקים הנוגעים לנשמת אפה של היהדות חייבים להיות מתואמים עד הסוף עם כל גדולי הדור". רשמנו.

את עמדת הגרי"ש מוציא ומכניס אורי מקלב חבר הוועדה. ביום ראשון שעבר נפגש עם הרה"ר והעביר לו את עמדת הבית ברח' חנן. הגר"ש הקשיב בכובד ראש והבטיח להעביר את המסר. לדודו רותם הערכה רבה כלפי הגר"ש עמאר. לשם מתנקזת התקווה. אולי משם תצא הישועה.

עם זאת, הגר"ש מבקש ממקורביו שלא יותירו לו להיאבק בכל החזיתות. "אני אתמקד בסעיף אחד, אתם תנסו את כוחכם אצל דודו בסעיפים הנוספים", ביקש באחרונה הגר"ש מצמרת ש"ס.

זה לא יקרה. דודו כבר לא מאמין לאף אחד. באמתחתו סיפורי אלף זיגזג וזיגזג. במקביל, ש"ס, החפצה כעת לכפר על חוסר התיאום עם יהדות התורה במשא ומתן הקואליציוני סביב סוגית הגיור, עושה הכל כדי לבלום את התקדמות החקיקה בברית הזוגיות, וזאת, כדי להחזיק בכמה שיותר קלפי מיקוח מול ישראל ביתנו, בכדי להגיע לניסוח הרצוי על כל גדולי ישראל.

רותם מבטיח מלחמה. בימים הקרובים הוא ממריא לחו"ל לשבוע ימים. מיד לאחר מכן הוא מבטיח לגמור את הסיפור עם ברית הזוגיות. מעניין יהיה להיווכח עד כמה תשפענה התזוזות הללו על המערכת הפוליטית. לאיווט זה בטוח לא יגרד.

טורו הפוליטי של מאיר בר מתפרסם ב'מרכז העניינים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!