העבודה הייחודית הנדרשת בימי בין המצרים

ימי בין המצרים מטבען אינן ימים חביבים, ובדרך כלל האדם מנסה להיפטר מהן, הוא סופר את הימים לקראת סיומם, אך עלינו לדעת שעל פי תורת הפנימיות ישנה איכות מיוחדת בימים אלו, עד כדי שאפשר להשיג בהן מה שאי אפשר להשיג בימים אחרים. כך מבאר המגיד מקוז'ניץ (עבודת ישראל. אבות, פרק ב)

על ימים אלו נאמר (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, פירוש כל רודפי י"ה, השיגוה, כי הבורא יתברך יוצא לעזר ולסעד לנו, כמו שכתוב (שמות ג, יד) אהי"ה אשר אהי"ה, גימטריא כ"א. אלו כ"א יום שבין המצרים אהיה עמם בעזרתם. לכך קל להתקרב עצמו אל הבורא יתברך בימים אלו משאר ימים, כדוגמא ומשל כשהשר יושב בפלטין שלו אז אינו בקל לבוא אצלו מחמת השומרים הסובבים אותו וגם צריך להביא לו תשורה גדולה לראות פניו, אבל כשהשר יוצא לדרך קל לבוא אצלו וגם תשורה מועטת נחשבה בעיניו בד' גלוסקאות או בחלה יפה ומקבל אותו בסבר פנים יפות מחמת שהוא בדרך.

כלומר ניתן להשיג קרבה ייחודית לה' בימים אלה, הקב"ה יורד אל האדם, ומצד ביאת ה' אלינו – כל רודפיה השיגוה בין המצרים. עבודת ימים אלו – היא לגלות את הקשר המוחלט בינינו לבינו גם בהיותנו במקומות הנמוכים ביותר, כלומר להבין את עומק הקשר הבלתי ניתן לניתוק גם אחרי החטא, מידת הרחמים והאהבה שאינה תלויה בדבר שנתגלתה דווקא על ידי החטא.

נעסוק בקצרה בעבודות המיוחדות לימים אלו, עבודות שאינן מודגשות כל כך בימים כתיקונם. ניתן לחלק אותן לשלוש עניינים עיקריים:

א' מנהגי אבלות, צער על חורבן בית המקדש עד כדי בכי. עבודה זו נעוצה בהכרת המצב השפל והריחוק הנוכחי משלמות, זה מוביל לבכי צער ואבל. בכל ימות השנה כאשר האדם בוכה או נאנח על חסרונו אומרים לו קום ועשה, אין מקום להתאנח או לבכות. אך בימים אלו של בין המצרים אפשר להתחבר על ידי הרגשת החיסרון, הצער והבכי בכוחם לרומם את האדם ולקרבו אל ה'.

ב' ציפייה לגאולה וקיווי לעתיד טוב יותר. זהו השלב הבא, הבכי על העבר מעוררת כיסופים ותשוקה לגאולה העתידה. הצער על העבר אינו עומד לעצמו, תכליתו הוא לעורר את הציפייה והתשוקה לעתיד.

נראה שאלו הן ב' חלקי תיקון חצות תיקון רחל ותיקון לאה, תיקון רחל מתארת את החורבן, ותיקון לאה עוסקת בציפייה לגאולה העתידה. העבודה התמידית היא ציפייה לישועה, אך בלתי אפשרי לעסוק בעתיד בלי הבנת העבר. דומה הדבר למצוות התשובה, היא מתחילה בחרטה על העבר ומשם באים לקבלה על העתיד שהיא עיקר התשובה, לו יישאר רק בשלב החרטה הרי זו דרכם של רשעים שמלאים חרטות.

ג' לקראת סיום ימים אלה מתעוררת עבודה נוספת, 'נחמה' עבודה זו משמעה מציאת משמעות גם במצב הנוכחי, כלומר זה מתחיל בבכי על ה'עבר', וזה מעורר ציפייה וגעגועים לחדש ימינו כקדם ב'עתיד', ומסתיים בנחמה, האמונה השלימה שהקב"ה נמצא איתנו גם בעודנו בגלות, הנחמה היא בהווה.

כך גם מצאנו בתשעה באב עצמו, היא מתחילה באמירת איכה – צער ובכי על העבר, ובהמשך ציפייה וקיווי – השיבנו ה' אליך ונשובה, ובצהרי תשעה באב נולד משיח – נחמה 

נעמיק קצת במהות הנחמה, כשמתבוננים בנבואות הנחמה ניתן למצוא שתי עקרונות שחוזרים על עצמם, א' תיאור עתיד מזהיר, כלומר עוד יבואו ימים טובים. ב' זיכרון בני ישראל בתוך הגלות. בבחינת 'עמו אנכי בצרה' ו'בכל צרותם לו צר'. מהות הנבואה שעוד יבואו ימים נפלאים תכליתם להביא את האדם להבין שגם במצבו הנוכחי ה' נמצא איתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!