אנטישמים בתוכנו

באם חפצתי לשעמם את קוראיי ולגרום להם לעבור לכתבה שלידה, הייתי מחליט לכתוב על עניין שולי ולא מעניין, כמו האנטישמיות הגואה ברחבי העולם, לדוגמא. אלו סוג הדברים שכולנו מבינים את חשיבותם, אך מה לעשות, ותחושותינו כהו מרוב דיווחים על שנאת יהודים בתבל, על הצרת צעדיהם של יהודים מאמינים מלכת ברחובות רוסיה, גרמניה ושווייץ, על שריפת בתי מדרשות ובתי כנסיות בקהילות יהודיות ברחבי תבל. ענין של הרגל – אתם יודעים...

אך, מה גודל הצער, כמו גם המבוכה והזעזוע כאחד, נוכח המציאות העגומה והנאלחת בה אנו שרויים. בית כנסת – בית מדרש מעט, מקום ששכינת ד' שרויה בו, מקום בו שופכים יהודים באשר הם צקון לחשם, הושחת וחולל בזדון, על פי החשד, יש להדגיש, בידי יהודים מזרע ישראל, בידי יהודים שחזותם החיצונית אינה מסגירה את פנימיותם, שכן מבחוץ נראים הם כחרדים לכל דבר, אך מבפנים הינם מחלל שם שמיים הם לכל דבר וברור שגדול עוונם מנשוא.

ראינו את הדיווח על בית הכנסת הצמוד למפעל 'אינטל' שהושחת וחולל ביום השבת קודש והתכסינו בושה וחרפה. האמת, לא זכורה לי בושה צורבת מעין זו, מזה שנים. הייתכן כדבר הזה? היאך נאמין שידי זרע ישראל במעל נאלח זה? ועוד בעיצומה של הפגנה שגובתה בידי גדולי ישראל במטרה לשמירת קדשי ישראל. לאן נוליך בושתנו, להיכן נסתיר חרפתנו?!

ותשובה אין.

מהיכן הבושה? מהיכן האחריות הציבורית. וכי מי ערב לתוצאה ההרסנית והקשה שבהשמצת ציבור שלם באשמה כה קשה ומזעזעת? וכעת יגיע תורם של בעלי המנטרות הקבועות, לאמר: "אלו עשבים שוטים", "אלו סיקריקים משולהבים", "זו התקשורת שמתלהמת ומכפישה" ועוד ועוד, כיד הטובה על כולנו, אך מי הוא זה שיטול אחריות ויביט נוכח גלי המשטמה והבושה שבתוצאות מעשה שפל זה.

הלוא אין מן הנמנע שתמונות זוועה אלו, של בית כנסת מחולל ומבוזה, ימלאו את כלי התקשורת בהמוניהם, כל עורכי אתרי החדשות ואמצעי המדיה יתחרו ביניהם למי יש חומר מזעזע יותר ממשנהו. ככל שהסטנדר יהיה שבור יותר, כך יקבל כותרת יפה יותר, אם חלילה ספרי הקודש נקרעו יהפוך המיצג למעדן של ממש בידיהם הרעבות של שונאינו ומשטינינו, מתוך מטרת רייטינג וכדי להגדיל את הזעם והחלחלה, כידוע לכולנו ולצערנו. וכי דבר זה נשגב מידיעתם של מחללי ד'? וכי לא מכירים אנו את רעבונם של אלו, הלוא יתרחצו הם בדמינו, ישחקו על משבתנו וישימו אותנו בקלונינו ואנו מה נאמר אבתרייהו, האם נוכל לומר בהשקט ובבטחה "ידינו לא שפכו את הדם הזה ואנחנו לא ידענו?!"

לתמיהה רבה היא העובדה שאף גורם לא הביע התנצלות או התנערות ממעשה מחפיר מעין זה. ראינו את הגינוי 'מקיר לקיר' שהופיעה מיד בחלוף אך שעה קלה מתקיפתו בעבר של ראש העיר ירושלים והנה, להבדיל, שועלים הילכו בבית ד' ואין איש שם על לב. שומו שמיים.

חילול בית כנסת בתוככי ירושלים עיר קדשנו בעיצומה של שבת קודש ובמהלך הפגנה להגנת קדשי ישראל, צריכה שתזעזע את העולם היהודי ת"ק פרסה על ת"ק פרסה. מקרה חמור ונורא זה משים את כל ענין מלחמות ד' לשיקול נוסף, עליה יחליטו גדולי ישראל כמובן, הנושאים משא העם וידעו אל נכון להדריכנו בדרך נכונה. אך הזעזוע והכאב צריך שיבוא לידי ביטוי בכל דרך שהיא. מי יכול לומר זכיתי ליבי במקום שיש בו משום חילול ד', חילול כבוד התורה וחילול כל הקדוש והיקר לנו.

ואולי, אולי שבת קדשנו תובעת עלבונה של כבוד שמים, ומי יאמר לנו מה עדיף ממה? שבנים תועים יחללו שבת בלא יודעין, או אחים משלנו יחללו שם שמים בזדון וברבים?!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!