לא רק 'אינטל' מבזה את השבת!

חודש וחצי בלי שבת

מי שחושב שהציבור בישראל, כולל החרדי, אינו מבחין בחוסר הנחישות והעקביות ובאינטרסנטיות המזדקרת, גם כשמדובר בעניין חשוב כל-כך כמו שמירת השבת במדינת ישראל, מוזמן להסביר לנו היום, יממה אחרי המחאה הכושלת על חילולי השבת ליד בניין 'אינטל' שבהר חוצבים בירושלים, איך זה שלמרות קריאתם הגורפת של גדולי ישראל לצאת ולמחות נגד חילולי השבת מצד 'אינטל', התקבצו למעמד המחאה רק כאלפיים איש.

'יתד נאמן' משקיע הבוקר מאמץ-על להמעיט מגודל החרפה הכפולה של ההתעלמות המופגנת בציבור החרדי מזעקתה של השבת מחד, ומהוראת גדולי ישראל מאידך. הוא היחיד מבין היומונים החרדיים, המדווח מ'השטח' לקוראיו, ברוח העיתונות ה'מגוייסת' של פעם, כי "במשך שעות רבות בבוקר יום השבת נהרו למקום אלפים רבים, שהגיעו יחד, על פי הערכות ועדת הרבנים למען קדושת השבת, לכ...20 אלף איש".

אבל גם בכוחה של ההגזמה המופרזת הזו, אין בכדי לשנות את המציאות העגומה וגם לא לדחות למועד מאוחר יותר את השאלה: איך זה קורה לנו שוב?

איך הגענו לאדישות במימדים שכאלה ולמצב שרק במטי-מעט מתוכנו בוערת באמת אש רמיסת השבת בריש גלי? איך נקלענו לכך שכל האחרים, גם אם התייצבו בחזית הבניין על פי קריאת הרבנים, הגיעו רק לשם הסקרנות, או כדי להשליך את כובעו של סגן ראש העיר יצחק פידרוס מעליו?

איך זה שגידלנו ב'חממה' שלנו 'יחידה מובחרת' של 'הפורץ החרדי' שבאה למקום לנפץ את דלתות הבניין ולהוכיח לאנאליטים של 'אינטל', שאולי הם מבינים משהו במערכות מחשוב מתקדמות, אבל על השביבים שבראשם של השבאבניקים היודעים להתגבר גם על גדרות תיל, עדיין יש להם הרבה מה ללמוד?

אפילו המשטרה קראה הפעם היטב את המפה ולא מצאה לנכון להוציא מבתיהם יותר מדי שוטרים לזירת המחאה. מפקדיה הבינו, על אחריותם בלבד, שכאילו המאבק ב'אינטל' הוא לא יותר ממסלול נסיגה למפגינים מול חניון 'קרתא', דרכו יצליחו להיעלם ממקום המחאה הקודמת.

התחושה הזו עברה אליהם דרכנו.

לפני קצת יותר משבוע פרסם אתר 'בחדרי חרדים' ידיעה בלעדית, שחשפה שחברת 'אל על' ממשיכה בתחבולותיה, ולמרות כל ההבטחות שהפקידה, בליווי ערבויות כספיות, בידיהם של גדולי ישראל אישית, היא מרשה לעצמה להמשיך ולטוס בשבת.

חבר ועדת הרבנים למען קדושת השבת, הרב יצחק גולדקנופף, שהה בעת פרסום הידיעה באיטליה וכששב מארץ המגף, בטיסת 'אל על', והתבקש להתייחס לחשיפה, 'הרגיע' ואמר ש"בחברת אל על טוענים שהנושא הוא בירוקרטיה שתוסדר לכל המאוחר עד סוף השנה".

אנחנו נוטים להאמין שהוא התכוון לראש השנה האזרחית, גם אם לא ציין זאת. אבל אם יתכן שבמשרדי חברת התעופה 'אל על', החליטו שהשבת אינה קיימת ולו לחודש וחצי הקרובים, למה שחברת 'אינטל', שחשובה לא פחות לכלכלת ישראל, לא תוכל לפעול ללא מפריע שבעה ימים בשבוע, ולהאריך את ביטולה של השבת, שהיא מושג יהודי טהור, לפחות עד לסוף השנה היהודית ולא רק האזרחית?

אם ניתן לבטל את השבת לתקופה מסוימת מטעמים 'בירוקרטיים' כהסברו, למה שהציבור יצא ויפגין נגד אלה שתפסו 'טרמפ' על ה'הסדר' המקורי הזה, ומוצאים בו פתח 'לגיטימי' גם להעסקת עובדים בשבת?

אם במחיר של העברת ההשגחה על הירקות והפירות במרכולותיו של דודי ויסמן, בעליו של am:pm ו'שפע שוק', להכשר של 'המכון לחקר החקלאות בהתיישבות', ניתן מעתה להתעלם מפתיחת עסקיו בשבת, מה לנו כי נלין על 'אינטל' שגם עמה ניתן בוודאי להגיע להסכמות כדאיות, אם כי לא אישיות, כמו למשל התחייבות להעסקת יותר חרדים, ולא בשבת, כמובן?

ובמה שונה 'אינטל' מ'בנק הפועלים'?

לפני מספר ימים פורסם ב'מעריב' שמשרד המסחר והתעשיה, שבקדנציה הזו אינו בידיים חרדיות, שיגר מכתבי תביעה נגד הבנק ומספר עסקים נוספים הפתוחים בשבת בנמל התעופה בן גוריון, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. לא ראינו שמישהו בתוכנו קרא להטלת סנקציות על בנק הפועלים בעקבות פתיחת סניף הבנק הראשון בישראל בשבת. אם השבת באמת חשובה לנו האם יש דין אחד ל'אינטל' ו'חסינות' מפני תביעת כבודה של השבת לגוף אחר, רק מפני שמדובר ב'בנק' שמישהו זקוק לאשראי שלו?

כן, אנחנו מכירים את כל ארסנל ה'תירוצים' ו'טצדיקי' שישלפו על-ידי מי שנושאים באחריות להתבזותנו והשפלתנו גם בעיני עצמנו - בנק ועסקים אחרים בנמל התעופה בן גוריון, הם יטענו, אינם כמו חברת מחשבים בהר חוצבים בירושלים, בדיוק כמו הטענה שעל 'אינטל' קרית גת ועל האוויר של 'אל על', לא יורדת אותה השבת כמו על עיר הקודש...

ומה יאמרו על ה'תחקיר' שהתפרסם רק לאחרונה ב'חדשות משפחה' המגלה שלא פחות מ-160 משבעות ומזללות פתוחים בשבת במרכזה של ירושלים? אלה מחטיאים אלפי איש בלב עיר הקודש, ואין דורש את בזיון השבת.

למחללי השבת יש אולי תעריף שהם נדרשים לשלם כדי ש'ירדו' מהם, אבל המחיר שכולנו, שומרי התורה והמצוות, משלמים על הסלקטיביות המגמתית של אלה השמים עצמם לתובעים את כבודה של השבת וגם למייצגנו בעניינים עקרוניים אחרים, כבד הרבה יותר.

אם לא היינו מציגים ברבים את כל קלוננו, לא היתה מעיזה חברה כמו 'אינטל' לאיים על המדינה שאם יאלצו אותה לשמור על 'חוק השבת', היא תעזוב את ישראל. תארו לעצמכם שחברת 'טבע' או 'פרטנר' היו דורשות שלא לשלם מס הכנסה, ולאפשר להן להלבין הון אחרת, יעתיקו את מרכזיהם ללוקסמבורג או לליכטנשטיין...

תמיד ידענו ש'חוק השבת' אינו מעניין כאן איש, אבל לא האמנו שנגיע למצב שאלה שהוא אמור לעניין אותם מכח 'חוק התורה' יעשו בו שימוש פסול ככלי משחק שנועד לשמור רק על האינטרסים שלהם ולא על עצם קדושת היום הזה.

זו הסיבה שמצאנו עצמנו השבת מבוזים, את גדולי ישראל, חלילה, כמי שאינם משפיעים, ואת השבת רמוסה בראש חוצות.

כששלי יחימוביץ תקבל את 'תיק' השבת

הפרסום של ועדת הרבנים לענייני השבת, שהופיע בערב שבת האחרון בשלושת היומונים החרדים, הוא אחד מהסימפטומים האלה שמביאים לרפיון הידיים בתוכנו, ולזלזול בהוראות היוצאות בשם גדולי ישראל, ובמקרה האחרון בנושא החשוב של העסקת עובדים בשבת ב'אינטל'.

ב'המודיע' וביתד נאמן' צורפה לחותמת שהתנוססה בתחתית המודעה, חתימת 'מורשי החתימה' של הוועדה, כאילו היה מדובר בהמחאה של החינוך העצמאי ולא ב'מחאה' על חילול השבת.

ב'המבשר', שלאור הנסיבות אנחנו נוטים להאמין כי נאלץ לפרסם את ה"הוראה של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א" הקוראת לתושבי ירושלים לצאת לרחובה של עיר בשבת, כדי "לזעוק ולמחות על חילול השבת שנעשים על ידי חברת 'אינטל", על דעת עצמו, מאחר ולא קיבל את המודעה בדרך שקיבלו אותה מתחריו, היא מופיעה ללא קשקוש של חתימה על החותמת. כאילו לומר לשומרי השבת הקוראים 'המבשר' – דעו לכם שלא אליכם, ה'סוררים', פונה קריאת הרבנים.

בעינינו לפחות, הקטנוניות הזו, של גרירת המאבקים המצומצמים מוחית אל הזירות העקרוניות של חיינו, כמו שמירת השבת, היא צעד של נתינת יד ואישור לאלה הפוגעים באושיות חיינו, להמשיך במעשיהם, שכן הציבור החרדי, או לפחות 'דובריו', ואלה המתיימרים להציג את עמדות מנהיגיו הרוחניים, שקועים עמוק בתוך המאבקים בינם לבין עצמם.

על כל העניינים העקרוניים האחרים, הם אומרים לעצמם, ניתן יהיה, בסופו של דבר ל'הסתדר' בתמורה כזו או אחרת...

בצהרי יום ששי האזנו לתוכניתו של מוטי לביא 'בהילוך ששי' המשודרת ברדיו 'קול חי'. דודי זילברשלג, הסביר בתוכנית איך לדעתו ניתן לשכנע את הציבור החילוני שהעסקת עובדים על-ידי 'אינטל' בשבת, היא מעשה שלא יעשה, ואחריו הועלתה לשידור חברת הכנסת היום ואשת התקשורת בעבר, שלי יחימוביץ, שצידדה במאבק נגד 'אינטל', אבל כמובן לא מסיבות יהודיות, אלא מ"שיקולים אוניברסאליים" של שלילת יום מנוחה שעובדי החברה זכאים לו.

מלכתחילה הראיון עם יחימוביץ, ויותר הניסיון מצדו של לביא להעביר אליה את הובלת המאבק, כשהשבת אינה עומדת במרכזו, נשמעה לנו, כצורמת ביותר. כאילו מישהו מתבייש במעשיו, מתבטל, מוותר על עקרונות ומנסה להשיל מעליו אפילו את האחריות לקיומה של השבת.

אבל במחשבה שניה, אם הדברים מתנהלים,לדאבוננו, כפי שהם מתנהלים, אולי עדיף כך. נעביר את המחאה על העסקת עובדים באינטל בשבת לידי הארגונים התובעים את זכויות העובדים, את דחית השירות לבני הישיבות ושחרור הנשים מצה"ל לידי סרבני המצפון, את נושא הונאות הכשרות לידי 'וטרינרים', וכך , לפי הסדר, נחלק את כל הדאגה לנושאים המרכזיים בחיינו בין הארגונים השונים, ואלה שמינו עצמם ל'נציגינו' יהיו אז פנויים להמשיך במאבקים בינם לבין עצמם בלא מפריע.

קצר בתקשורת: 7 קטעים בשולי עתוני סוף השבוע

1. הפוליטית המפתיעה ביותר

הידיעה הפוליטית המפתיעה ביותר היא של יעקב ריבלין מ'בקהילה', המגלה טפח מהתוכניות הנרקמות על-ידי ראש הממשלה, שר המשפטים נאמן, ו'ישראל ביתנו' - לשינוי שיטת הממשל בישראל. בבסיסן עומדת החזרה להצבעה בשתי הפתקאות, צהוב לראש הממשלה ולבן למפלגה, צעד העשוי לחזק את שס, ביטול סגני השרים - עשוי ליצור בעיה ל'יהדות התורה' שתאלץ למנות שר, העלאת אחוז החסימה - עלולה לחסום הקמת מפלגה חדשה שבראשה אריה דרעי, ו...מתן אפשרות ל'יורדים' להצביע רק אם שירתו בצה"ל או שבידם 'פטור' - יפגע רק בחרדים.
בבחירות הבאות ה'מסה' של הקולות שיקבעו מי יהיה כאן ראש הממשלה הבא ומי ישלוט במדינה יגיע, על פי התוכניות הללו, מ...גואה שבהודו.


2. האמירות הבוטות ביותר

הרכב של שלושה משפטנים בכירים ובעלי-שם, פרסם בסוף השבוע, כל אחד בנפרד, 'חוות דעת', על ה'קפריזות' של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז.
פרופ' אמנון רובינשטיין, שר וראש מר"צ בעבר, והיום פרופ' למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, בראיון לאלה לוי וינרב מ'גלובס': "מזוז הוא כמו לואי ה-14 - אין שום מגבלה על סמכותו והוא בעצמו קובע את גבולותיה. אבל, ללואי ה-14 היתה מועצת אצילים שמדי פעם הוא היה מתייעץ איתם וליועץ המשפטי אין אפילו את זה...אני מתנגד לסאב-טקסט החוזר ונשנה של היועץ המשפטי לממשלה שבו הוא מנסה להטיל כתם על פוליטיקאים. הפוליטיקאים הם נבחרי ציבור והוא לא!"
עו"ד אביגדור פלדמן ב'מעריב': "האיום כאילו פיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה משול לפיצול הגרעין באתר הניסויים של אלאמו, יוביל לתגובת שרשרת איומה ונוראה ומערכת שלטון החוק תעלה השמיימה בפטריית ענק, הוא חזיון תעתועים של רובוט פרקליטים המקיימים את שני החוקים הראשונים של הרובוטיקה הממשלתית: 1. אין לקצץ בסמכויותיו של רובוט מתפקד. 2. כל הרובוטים שבסביבה יחושו מיד לעזרת רובוט מותקף".
פרופ' מרדכי קרמניצר, משפטן בעל-שם, שהיה נשיא מועצת העיתונות: "חמור מאוד שגורם שלטוני יקצץ בחופש העיתונות אם טיפול בנושא מסוים לא נראה לו".
ומה יגיד מני מזוז על הדברים ההחלטיים של 'בית דין' שכזה? בטח יטען שמאחר שאין ביניהם לא אישה ולא ערבי, הם אינם תקפים!


3. השיחה הטעונה ביותר

ח"כ דוד רותם, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת מעורר, בשיחה שהוא עורך בסוף השבוע עם 'כלכליסט', את שתי השערוריות הבאות בתחום המשפט. הוא נחוש לבטל את השפעתה העודפת של לשכת עורכי הדין - "שהלשכה תארגן ימי תרבות ולא תסמיך פרקליטים" - ובעיקר מתכוון לפעול לחלוקת בית המשפט העליון לשניים, ולא רק את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה - בית משפט חוקתי ובית משפט לערעורים. יהיה שמייח.


4. הפסיקה המעניינת ביותר

אריה בלום, כתב 'בקהילה' לענייני שו"תים, מפרסם בעיתונו פסק הלכה של הגר"נ קרליץ, הקובע שמותר להציב מחוץ לישיבה מתקן מיוחד של צופר, המשמיע צפירה בתדר מיוחד כך שרק בעלי כנף מזהים אותה, ומבריחים יונים. הגר"נ קרליץ קובע כי מאחר והדבר מסייע לבני אדם, אין בו משום חשש צער בעלי חיים. זאת ועוד, מותר גם לממן את רכישת המכשיר מכספי הישיבה שנועדו לאחזקת תורה, מאחר והוא שומר על ניקיון וכבוד המקום.
הצעה לשם למתקן שהשתחל כבר בשלב הניסיוני שלו לספרי השו"ת – "יונת שלום" ולא להתראות...


5. הסקר התלוש ביותר

עונת ה'סקרים' חוזרת במפתיע, מה שבדרך כלל מלמד משהו על הבחירות הקרבות, אבל הפעם יותר על רצונם של מפרסמי הסקר שהבחירות אכן יתקרבו...
סקר 'דיאלוג' של עיתון 'הארץ' קובע כי 50% שבעי רצון מתפקודו של נתניהו. אז למה לקיים בכל זאת בחירות. משם ש... - 50% שבעי רצון גם מתפקודו של אהוד ברק. מי שרוצה שיאמין.
43% סבורים שנתניהו מתאים להיות ראש ממשלה ורק 5% סבורים שברק מתאים לתפקיד הזה. איזו בתוצאה הזו של הסקר לא תהיה זו נקיטת עמדה פוליטית, אם נגלה שגם אנחנו עם ה-95%, למרות שלא נשאלנו.
על פי תוצאות ה'סקר' אם היו מתקיימות הבחירות היום היה הימין מתחזק, ה'עבודה' כמעט נמחקת ומקבלת לכל היותר 5 ח"כים, שס יורדת ל-9, יהדות התורה עולה ל-6, הבית הלאומי שומר על מקומו בתחתית רשימת המפלגות הדתיות והחרדיות, והאיחוד הלאומי מזנק ל...7 ח"כים.
זהו, אפשר להתעורר מהחלום...


6. החרטה הגדולה ביותר

עבר שבוע מאז פרסם חגי סגל את דעתו ב'מקור ראשון' שהרב יצחק דוד גרוסמן הוא המתאים ביותר להתמנות לרבה של ירושלים, למרות היותו חרדי, והשבוע הוא זוכה, באותה אכסניה לקיתונות של רותחין.
הרב פרופ' נריה גוטל ראש מכללת 'אורות', משיב לו כי גם אם ראוי לברך ולהוקיר את הרב גרוסמן על פועלו, הרי שנקבל יהדות שפוסלת תוצרת יהודית כשרה בשמיטה, שמבזה את הרב חיים דרוקמן, ושאינה מכירה באמת ביום העצמאות - זה מה שנקבל אם ימונה רב ראשי לירושלים.
כאילו שעם מינויו של הרב יצחק יוסף שני הסעיפים האחרונים ייראו אחרת.
העיתון מפרסם גם שני מכתבים למערכת, שנכתבו על ידי קוראים אנונימיים באותו עניין.
אבל המעניינת מבין כל ההתייחסויות היא זו של חגי סגל עצמו, שנכתבה בלוליינות שבין נסיגה גורפת מעמדתו ובין חזרה בחצי פה. סגל, במדורו 'דיוקן': "כמעט כל הציונות הדתית שלחה לי דואר אלקטרוני, או התקשרה כדי למחות בתוקף על דברי התמיכה הנלהבים שכתבתי פה בשבוע שעבר בעד מועמדותו של הרב יצחק דוד גרוסמן לרב ראשי בירושלים. אנשים ונשים טענו שהמועמד הציוני, הרב אריה שטרן, ראוי פי כמה לתפקיד, ושבאורח נס תומכים בו כל פלחי המגזר. חלקם טענו כי ההילה הגרוסמנית היא במידה רבה תוצר של יחסי ציבור. השבתי להם שאדרבא ואדרבא, קצת יחסי ציבור לא יזיקו למוסד הרבנות. ובכל זאת אני מתנדב לעשות כאן יחסי ציבור קצרצרים לעמדתם. למען ההגינות חובה גם לציין כי אילו בעל טור חרדי היה כותב דברי תמיכה ברבנים חובשי כיפה סרוגה, הוא היה מגיע לחדר מיון עוד לפני כניסת השבת".
עד לקטע הזה היינו בטוחים שלסגל יש גב חזק ועור של פיל. מסתבר שטעינו.


7. המאמר המושחז ביותר

אותו חגי סגל מפרסם טור גם ב'ידיעות אחרונות', ובו הוא מתייחס, בין השאר, להכרזתו של רם עמנואל, ראש הסגל של נשיא ארה"ב אובמה, בפני פורום הקהילות היהודיות באמריקה, כי באמצע השנה האזרחית הבאה, יבוא עם כל משפחתו ארצה כדי לערוך את טקס הבר מצווה לבנו הבכור ז'אק בכותל.
סגל בציניות: "מיד אחרי הבר מצווה המשפחה חוזרת הביתה, לגולה. בעיני הילד הצעיר, שבקושי מבין כמה מילים מההפטרה, ישראל היא אולם אירועים, לא מקום לגור בו. בעיני הוריו היא פוליסת ביטוח על כל צרה אנטישמית שלא תבוא. את החופה שלו יעמידו כבר על גדות ההדסון. בגיל 40-50 הוא יהיה מיידוף או עוזר בכיר של הנשיא להקפאת התנחלויות. גם ילדו שלו יוטס ארצה לבר מצווה וחוזר חלילה. אם ירושלים תחולק בינתיים, לפי תוכנית עמנואל-אובמה, הטקס יתקיים ברחבת הכותל של אתר מיני ישראל".
סגל רק שכח שגם מיני ישראל הוא בעיני עמנואל וחבריו מאחז בשטח פלסטיני - לטרון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!