הורסים לביבי את העבודה

ימי שהותו של ראש ממשלת ישראל בניכר, מעניקים פסק זמן פוליטי, הן לראש הממשלה המעופף והן לחברים המקורקעים שנותרים בירושלים. אלו האחרונים פטורים בימים שכאלה מטרטוריהן של הצבעות אי-אמון, שבהסכמה שאינה כתובה, אינן מוגשות בימי שהותו של ראש הממשלה בחו"ל, ומאפשרות לחברי בית המחוקקים חופש תנועה.

מסורת מחוקקים צריך לכבד, עד שמגיעים הדברים לנתניהו. עוד לפני שהמריא, נצבע ביקורו בארצות-הברית בשחור. אובמה החליט להשפיל את נתניהו, סיפרו לנו בתקשורת והסתמכו על הפגישה שלא נקבעה, כביכול לא התרחש תקדים שכזה דווקא בימי הזוהר של תקופת בוש-שרון.

תוך כדי המראה, כשהתברר כי פגישה תהיה גם תהיה, השתנה התמליל, אך לא הטון. הפגישה - הסבירה התקשורת הישראלית בשפה אחת כאילו הקריאה דף מסרים של אייל ארד - נקבעה ברגע האחרון ותתקיים בחטף, התעללות אובמאית של ממש. גם זה לא קרה, שיחת החטף נמשכה לכמעט שעתיים, מתוכן, כשעה ומחצה בארבע עיניים. אצל כל ראש-ממשלה אחר היינו מתוודעים למשמעות החיובית של הקשר הישיר והבלתי אמצעי בין שני האישים. לא אצל ביבי. כאן, הפרשנות נכתבת מראש. המציאות, מותאמת בשעת מעשה.

לא פלא אם כן, שבסביבתו של שר הביטחון, חשים שהנשק הבלתי קונבנציונלי שנשלף מהארסנל ומכוון כלפי העומד בראש מפלגת העבודה, מיועד לראשו של נתניהו. "הם הבינו שהדרך היחידה לזעזע את הממשלה של ביבי, היא דרך מפלגת העבודה. הם הולמים באהוד ברק, כדי לחזק את המורדים ולהחליש את הקואליציה של נתניהו", מסביר פואד בן אליעזר, האיש שנולד להיות שר, את פשר העליהום התקשורתי שברק לא עומד בפניו: ממריחת חשבוניות השהייה במלונות חו"ל בכותרות ראשיות ועד להענקת רוח גבית בלתי פוסקת לארבעת מורדי העבודה: פינס, פרץ, תמיר וכבל. אין שום מכנה משותף בין הארבעה, לבד משנאת ברק. אבל אם יו"ר מפלגתם מגדירם שב"חים, עבור התקשורת זו סיבה לכשעצמה כדי להופכם לאידיאולוגים משובחים.

בה בשעה שנתניהו וברק המריאו, הוסיפה מפלגת העבודה להתרסק. פואד בעל החוטם הפוליטי המחודד, הריח נכונה. הבליץ התקשורתי הגיע לשיאו דווקא בעת שראש-הממשלה ושר הביטחון, עשו בשליחות מדינית בגולה האמריקנית. במלחמה כמו במלחמה, אחרי שבועות של הפצצות מהאוויר, מגיעים רגעי ההכרעה הקרקעית. החייל ממגדלי אקירוב מחורר מכל צד? זה הזמן לשנות את המאזן האסטרטגי.

דניאל בן סימון, הח"כ החמישי, שהצטרפותו למורדים תאפשר להם להתפלג רשמית מהעבודה, הגיע ביום ראשון החולף לכינוס היסוד של סיעת המורדים בבית ציוני אמריקה וטרף את הקלפים, כשהציב אולטימטום של חודשיים להישארותו במפלגת העבודה.

חודשיים בפוליטיקה הם נצח, אבל עושה רושם שהאיש, הנע כמו מטוטלת, בקצב מקהלת התקשורת, יעשה ככל אשר יורוהו הכותרות. לפיכך, ניתן לראות בהכרזתו, את הסדק הראשון במעטפת הקואליציונית של ממשלת נתניהו. בעקבותיו, מיהרו הכותרות לרדוף את השר בוז'י הרצוג, שסומן כחוליה החלשה הבאה בקבוצת פליטי הקואליציה בעבודה.

דניאל בן סימון, הוא מיקרו-קוסמוס למצבה של העבודה. ראשיתו מפוארת, כעיתונאי מוערך בחוגי השמאל. הווייתו מכוערת כפוסח על שתי הסעיפים. בנאום בר אילן, ישב האיש כנציג העבודה היחיד באולם, ומחא כף לנתניהו. השבוע, הוא ישב בבית ציוני אמריקה והריע למוחים נגד נתניהו.

פגשתי בו השבוע בכנסת ושאלתיו, האם אינו חש כחייל המוזז מצד לצד במשחק שח-מט לא לו. פואד, אמרתי לו, טוען שיורים בברק כדי לחורר את השכפ"ץ של ביבי.

"זה נכון", אמר האיש שניצב השבוע בלב הסערה, אך סיפק תובנה תקשורתית משלו. לא האיש מטווח, אלא הדרך. "בניגוד לקדנציה הראשונה, אין היום אלטרנטיבה לביבי, ולאף אחד אין עניין להפיל אותו. אבל יש בהחלט מגמה לשנות את המבנה הקואליציוני. כל עוד ברק לצידו, נתניהו יכול להמשיך בשיטת שב ואל תעשה, ברגע שברק ייחלש וימצא את עצמו לבד, לא תהיה לביבי ברירה אלא להניע תהליך מדיני ואולי גם לצרף את קדימה. הוא יישאר, אבל צביון הממשלה ישתנה".

שאול מופז ממתין בכיליון עיניים.

הדובר הפך לצנזור

נציג מקבלי הדיחויים, מוישה גפני, דהר על האופנוע בואכה לשכת ראש המטה הכללי בקריה בתל-אביב ולא כדי לגהץ את הוויזה של גבי אשכנזי, לטובת תקציב הישיבות. בפעם הזאת, הוא בא אל המוכן כשבידו מזומן.

בעת הפגישה הייתה הצעת הקיצוץ המעודכנת שהגיש האוצר לוועדת הכספים, מונחת לפניו: מה שהחל בהצעת קיצוץ של שלוש מאות וארבעה עשר מיליון, הסתיים בסך של מיליון שלוש מאות ארבעים ושניים שקלים. במושגי תקציב, מדובר בסכום זניח. בהתחשב ביעד הקיצוץ הראשוני שהוצב, ניתן אף לומר, מגוחך.

ההישג של קיצוץ הקיצוץ, עומד בפני עצמו. מפליא יותר השקט התקשורתי שליווה אותו. במשך שנים סבלנו מעיוות תקשורתי, שכלל מעקב פולשני אחר כל אגורה שמועברת לתקציבים תורניים בכלל ולתקציבי הישיבות והכוללים בפרט. והנה כאן, למעלה משלוש מאות מיליון שקלים מושבים לאמתחת הישיבות. על סמך כותרות העבר, טבעי היה לצפות למבול תקשורתי של הסתה מתלהמת, אך למעט כותרות עוקצניות שלא יצרו סחף תקשורתי עוין, עבר המהלך בשלום. כביכול בתמיכות ספורטיביות של לימור לבנת עסקינן, ולא בתקציבי עולם התורה של מוישה גפני.

כדי להבין מה סוד הקסם, יש לעצור לרגע ולהתבונן לאחור, על המסלול מראשיתו. יו"ר ועדת הכספים היה אמור לעלות על בריקדות מהרגע המשפיל שבו נודע לו על הקיצוץ באמצעות התקשורת. על פי התקדים שנקבע בעבר ולא על ידו, ההכרזות הלוחמניות היו אמורות להישלף תחת כל מיקרופון רענן. ממוטי לביא ועד לאריה גולן.

אבל גפני שתק. הבין את המילכוד שנתניהו היטיב לבטא בשיחתו עם ישי בערב חג הסוכות: "נראה אותך מסביר לציבור שבגלל תקציב הישיבות אין כסף לביטחון", אמר ראש-הממשלה ליו"ר ש"ס. כל הכרזה כוחנית בתקשורת, הייתה מחזירה אותנו באחת לפוזת הסחטנים של ימי שינוי ומעמידה את ילדי החרדים, בשורה שמאחורי ילדי העובדים הזרים.

זה היה הרגע שבו החליט גפני, שמילה על תקציב הישיבות לא תצא מפיו. "על הישיבות אני לא מוכן לדבר", הוא אמר לאנשי האוצר שפנו אליו שוב ושוב. על דברים אחרים, הוא דיבר ועוד איך: מהאופנועים ועד לאוניות צים.

היה כאן מהלך משולב, אסטרטגיה נבונה שנוהלה בטקטיקה נכונה. עם שר האוצר, גפני לא דיבר על הישיבות. עם שר החינוך, דווקא כן. "תעזור לי להילחם בקיצוץ בתקציב החינוך", ביקש סער מגפני. היו"ר החרד, נעתר לבקשה ופרט את הקיצוץ בתקציב החינוך לפרוטות. סער, מהיר תפיסה, הבין על אתר: "תקציב הישיבות הוא חלק בלתי נפרד מתקציב החינוך", הוא השיב לגפני. יותר מזה, לא היה צריך להיאמר.

"תסתכל על השורה התחתונה", אמר גדעון לסגן הסער פרוש, כתגובה לטענות שמופנות כלפיו על התעמרות בציבור החרדי והועלו על הכתב במדור זה (בי"ס לפוליטיקה: רובה סער). "הרי מה שאתם צריכים במשרד החינוך, אתם מקבלים", הסביר סער. ברמת התוצאה הפיננסית, יש משהו בדבריו.

אלא שברית פוליטית אינה נמדדת רק על פי מצב חשבון הבנק. תדמיתנו ברחוב, חשובה לא פחות. סער, פעם בהתגייסותו המתלהמת לגיוס הבנות ופעם בניסיונות ההתערבות הקולניים בתכני הלימוד, שם את החרדים בפיהם של התקשורתנים. מבחינתנו, אין גרוע מזה.

התמודדותו של גפני, צריכה לשמש מודל להתנהלות מול סער. הקצוות צריכים להיסגר תוך הבנה ברורה כי מתקפה תקשורתית במקביל, כמוה כהפרת הברית. המלחמה בהותרת תקציבי החינוך והישיבות על כנם, התנהלה לשם שינוי גב אל גב, ולא על גבנו. עבור סער רודף הכותרות, לא הייתה סיטואציה נוחה מזאת לשליפת אמירה פופוליסטית. ובכל זאת, לא שמענו מפיו מילה.

תקציב הישיבות הפך לעוד סעיף בתקציב החינוך. על שינוי כיוון התנועה החרדי בוועדת הכספים, העיד יותר מכל, המאבק להפחתת ביטוחי הדו-גלגליים. באוצר הבינו, גם אם באיחור, שגפני הפך לאופנוען 'הצלה' מיומן. חמוש בקסדת האופנוע, הוא עצר את דימום הקיצוץ בתקציב הישיבות מבלי להשתמש בשוקר חשמלי של הלוחם הפרלמנטרי במיל'.

הלך השוקר, נשאר הטוקר. ירח טוקר, הדובר המהוקצע של ועדת הכספים, הורגל בתפקידו הקודם כדובר 'איחוד הצלה', להשתלט על כותרות התקשורת באירועים, במהירות שבה כונני הארגון משתלטים על זירת פיגוע. באווירת הביקור בלשכת הרמטכ"ל, הוא הפך מדובר לצנזור. מקלדתו הפיקה מידעים בנוגע לדיוני ועדת הכספים בסוגיות כמו מצב חברת הספנות 'צים', מכירת חברת הבטון 'הנסון' ושאר עניינים כלכליים פרופר. "רק לא נושאים מגזריים בוערים", הנחה היו"ר את הדובר.

בתחבולות תעשה לך מלחמה. לפעם הזאת, הוכרעה המלחמה. שאלת השאלות הינה, האם נידרש למלחמה נוספת בסיבוב הבא, או שמא יפנימו באוצר, כי כל עוד גפני ישוב על כיסאו, לא ניתן לפגוע בתקציבי הישיבות. יו"ר ועדת הכספים, מעריך שלא רק המלחמה הנוכחית, אלא המערכה כולה, לקדנציה זאת, הוכרעה: "הם מבינים שאיתי, זה לא ילך להם", הוא אומר ועם תום המאבק אף מרשה לעצמו לשחרר אזהרה קלה: "אם תהיה פעם הבאה, לא יהיה קיצוץ רוחבי, גם אחרי שתקציב הישיבות יוסדר".

במילים אחרות, אומר מי שאומר, בפעם הבאה גם ביקור בכור האטומי בדימונה לא יעזור.

עקוב אחרי

מלחמת היומונים החסידיים בסוגיית עמותות הבנייה בבית שמש, הולידה טרנד חדש: מעקב על בסיס יומיומי של 'המבשר' מול 'המודיע'. ברוח התקופה, הגשנו גם אנו, הפרשנים הפוליטיים הבלתי תלויים, סדרת שאילתות ליו"ר ש"ס אלי ישי. ישבתי עימו, בצוותא עם בכיר הפרשנים החרדיים יעקב ריבלין. בסיום עוד ישיבת "סיעור מוחות" שבועית של סיעת ש"ס בכנסת, הגיע ישי למזנון, מוכן ומזומן למסירת דין וחשבון.

גבולות השאלות, רחבים כמו פרישת השטחים המדוברים, מסוגיית הרחבת הגבולות באלעד, שתלויה בחילופי שטחים בין מועצת חבל מודיעין לעיריית אלעד, עבור לאישור התוכניות בלוד הממתינות לחתימת החשב המלווה של המועצה הממונה (על ידי משרד הפנים) וכלה בהרחבת הגבולות בחריש, שנדחתה מחמת לחץ הקיבוצניקים שהתנגדו להפקעת קרקעותיהם.

ישי מפתיע ומגלה בקיאות, כמעט בכל פרט. מצוי בנבכי ההליכים הנוגעים לכל ועדת תכנון. מרים טלפון, תוך כדי שיחה, כדי לזרז את הפגישה המשותפת עם ראש עיריית אלעד, יצחק עידן, ראש מועצת חבל מודיעין, שמעון סוסן, וראש מועצת דרום השרון, מוטי דלג'ו.

"שמונים וחמישה אחוזים משטחי המדינה נמצאים בתחום השיפוט של המועצות האזוריות", הוא מסביר. "העברתי הנחייה לכל ראשי הרשויות מטעם ש"ס, שכל סיכום על חילופי שטחים בין עיר חרדית לבין מועצה אזורית, חייב לעבור דרכי". לא ראי סיכום שנעשה בנוכחות הראיס המקומי, להבנה שמושגת בנוכחות הראיס הארצי המשמש במקרה גם כשר הפנים.

על הדרך, ישנן גם בשורות שמשום מה לא זכו להכרה תקשורתית. קחו לדוגמה את רכסים. שם סוכם על הסבת שטחים בתחום השיפוט של מועצה אזורית חבל זבולון, לתכנון מתחמי תעסוקה לחרדים. המשכורות, ייכנסו לחשבונות הבנק של העובדות החרדיות. הארנונה, תתחלק בשווה בין רכסים לחבל זבולון. תשאלו, מדוע לא ניתן פומבי לדבר עד כה? זה מה שקורה כשהדובר האישי עסוק עד מעל לראש במציאת אסמכתאות רפואיות למחלות העובדים הזרים.

העשייה טובה ומבורכת. אך למרות זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאין תחושת מלחמה בשטח. מצוקת הדיור החרדית, דומה למצוקת השיכון בימי העלייה הגדולה. אי אפשר להסתפק בהנעת תהליכים רגילה על פי הספר, אמרנו לישי.

"הייתי שר פנים בעבר ואני יכול לומר לכם שהמציאות השתנתה לגמרי", נאנח ישי. "היום כדי שעוזר השר ידבר עם יו"ר ועדה מחוזית לתכנון ולבניה, אתה צריך אישור של היועץ המשפטי".

ומה שנכון ברמת המיקרו, רלוונטי במפלס המאקרו. ריצה מהירה להרחבת גבולות בחריש, תוך רמיסת קרקעות מטעי האבוקדו של הקיבוצניקים במצר, הייתה נעצרת בבג"צ ונסחבת במשך שנים.

הוא הדין לעניין אלעד וחריש, שם נעשים התהליכים, על-פי השר הממונה, בהתאם לנהלים עד לתקנה האחרונה. הפזיזות מהשטן ולרשותו של זה האחרון עומדים עורכי-דין קנטרניים לרוב.

השאלות במקומן. התשובות לא פחות. ולמרות זאת, אי אפשר להתעלם מכך שחסר בסביבתו של שר הפנים פרויקטור מיוחד שיעסוק אך ורק בקידום תהליכי התכנון בוועדות השונות, בכל רחבי הארץ. מצוקת הדיור נוגעת לאושיות הקיום החרדי. לא ניתן להסתפק בהכללת הפתרונות, ברשימת הנושאים הארוכה שמונחת על שולחן שר הפנים. דרוש ונחוץ, גורם בעל עוצמה שיישם הלכה למעשה את מדיניותו של ישי ויניע את תהליכי התכנון. מצאת החמה עד צאת הנשמה.

אין ערובה לאורך חיי הממשלה ולא תהיה הזדמנות שנייה, שבה מחזיקה תנועה חרדית בצרור המפתחות כולו: מוועדות התכנון והבנייה, עבור למינהל מקרקעי ישראל וכלה במשרד השיכון. אחת מהשתיים, או שהקרקעות ייכבשו, או שבסיומה של קדנציה ייאלצו הש"סניקים לכבוש את פניהם בקרקע.

דניאל בגוב האריות

פרופסור פלאסטרק, שר החינוך, התרבות והמדע ההולנדי, הגיע לפגישה כשהוא מדווש על אופניו, מהם קיפץ בחדווה ומיהר להצטלם עם האורח הישראלי, מקבילו, שר המדע פרופסור הרב דניאל הרשקוביץ. בניגוד למארח הנינוח, הרי שהמתארח הישראלי הוקף בחגורת אבטחה שלא איפשרה לו לנשום לרווחה.

נציגי מדינת ישראל שהורגלו ליהנות עד תום מהשהייה בחו"ל על חשבון המדינה (תשאלו את ברק), מגלים בתקופה האחרונה שהנחיתה אינה רכה עוד. הרצאות ההסברה הופכות לקרבות רחוב, המתחוללים ברובם בין כותלי האוניברסיטאות הנחשבות בעולם, אליהם מוזמנים הנציגים הרשמיים. הרשימה ארוכה והיא מתעדכנת מיום ליום: ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חווה זאת על בשרו בשיקגו, סגן שר החוץ דני אילון, הותקף בעת שהרצה בלונדון. "הם ניסו להוריד אותי מהבמה", שח לי אילון, רגע לפני שיצא ל'גיחת הסברה' נוספת.

הפעם, הגיע תורו של השר חובש הכיפה. איש נעים ונוח בעליל, שאפילו עמיתיו לסיעה לא מצליחים להוציאו מכליו. הרשקוביץ רק הגיע להולנד, והיחידה לאבטחת אישים עודכנה מהגוף ההולנדי המקביל על כוונתם של גורמים פרו-פלסטיניים, להפגין נגד שר המדע הישראלי.

דו"ח גולדסטון יצר מציאות חדשה. אין ביקור שלא נלווית לו הפגנה אנטי-ישראלית. ההולנדים לא לקחו סיכון ודרשו מכל סטודנט שמעוניין להסכית לדבריו המלומדים של השר הישראלי, להגיש בקשה מראש ולהיכנס להרצאה עם תעודה מזהה. עוד בטרם הגיע הרשקוביץ לאוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם, הרחיקו כוחות הביטחון ההולנדיים בכוח את המפגינים שהתקהלו בשערי האוניברסיטה. בהולנד, לא שמעו כנראה על חופש הביטוי הישראלי.

המדאיג מכל, הוא המצב בתוככי האוניברסיטאות, המקום שבו צומחים היום, מנהיגי המערב של המחר על קרקע רווית שנאה. העוינות חוצה מחנות. התשובות הישראליות, מנומקות אקדמית-מדעית, אך לא מחלחלות ללב.

"כשהתחילו ההתפרעויות, עצרתי את הנאום ונתתי להם להשתולל", מספר סגן שר החוץ דני אילון. "כשנרגעו הרוחות, הסברתי להם שכאזרח במדינה דמוקרטית, אני רגיל למתיחת ביקורת. 'יש לי רק שאלה אחת', אמרתי להם: 'האם אתם יכולים להתנהג כך גם בדמשק ובטהרן? באולם נפלה שתיקה".

האולם הושתק לרגע. העולם מוסיף לגעוש. השרים ממשיכים לנסוע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!