הממשלה יוצקת חומה של אטימות

חוזרים לתקופת חומה ומגדל

חומות ענק חוצצות ומפרידות את המדינה הקטנה שלנו לארכה ולרוחבה ותוחמות אותה לגיזרות מצומצמות.

החומות הן מסמני ההיכר המובהקים שלנו. יש לנו חומה בין שמאל לימין, נוספת בין דתיים לחילוניים, אחרת בין עניים לעשירים, חומה בין הביטוח הלאומי לשאירים, בין ירושלים המזרחית למערבית, בין הר הבית לכותל, ועוד לא הזכרנו את הגדר הלא טובה המוקמת בין שתי המדינות שמתוכננות לשני עמים.

אבל מנהיגינו סבורים שכל אלה אין בהם די, וכאילו אנחנו עדיין בתקופת 'חומה ומגדל' הם ממשיכים להקים לנו עוד חומות אדירות מימדים, כמו ה'ספינקס' של מצרים, והאחרונה שבהן יצוקה כולה מ...אטימות.

בעוד שלושה שבועות, בסוף החודש הלועזי, היא תושלם ותחנך, בטקס רהבתני גדול שיערך מחוץ לחומות מדינת ישראל ובנוכחות לא פחות מתשעה שרי ממשלת ישראל.

שרק יעז מישהו לנסות ולהפיל ולו אחת מהחומות שלנו. אין לקנא בו שכן מדובר ב'נכס לאומי'. אם מישהו מחפש בכל זאת חגיגות מהסוג של הפלת חומות - לא אצלנו. שיסע לו לגרמניה, שם הופלה החומה בברלין בדיוק לפני עשרים שנה, וחשפה מתחתיה את האפיקים שבהם זרם הדם היהודי שנשפך עד שנספג באדמה הארורה של המדינה הזו, על שני חלקיה.

על פי החשיפה בתקשורת היום, גם חברי ממשלת ישראל - ארץ החומות הנישאות - יהיו שם. ביום שני בעוד שלושה שבועות חסר יום, תקיים הממשלה את ישיבתה השבועית בפרלמנט הגרמני לציון 20 שנה לנפילת חומת ברלין.

היהודים שנשרפו ונעקדו על-ידי הצוררים הגרמנים שאפרם פוזר או שעצמותיהם נטמנו בבורות שהפכו לקברי אחים, לא יוכלו אפילו למחות בהתהפכות בקברם.

20 שנה אחרי נפילת החומות בגרמניה נפל כנראה מישהו אצלנו על הראש.

על פי הידיעה שהתפרסמה לראשונה אמש על ידי לילך ויסמן, בכותרת הראשית של 'גלובס', יגיעו לגרמניה לא פחות מתשעה שרים, הפעם לא ל'מצעד חיים', אלא כדי לעשות 'חיים' גם אם הדבר כרוך בבזיונם של מליוני המתים.

אז נכון, לכל אדם יש שם, ושמם של השרים שייצאו לגרמניה יחד עם ראש הממשלה נתניהו הם - ליברמן, ברק, שטייניץ, בן אליעזר, לנדאו, הרצוג, ארדן, לבנת, והרשקוביץ’ - אבל לא לכל שר יש רגש ובוודאי שלא בושה.

ואל תתפלאו אם מבקר המדינה, שגם הוא מטייל לו בימים אלה בחו"ל על חשבוננו, או כלב שמירה אחר של הדמוקרטיה, עוד יגלה שהתקציב להטסת שליש משרי הממשלה לטיול בגרמניה הגיע מ... מקופת הפיצויים לניצולי השואה. הממשלה הרי נתונה בעיצומו של 'קיצוץ רוחבי' ועמוק, ואין לה מקורות אפילו להאכיל את ענייה ובוודאי שלא לממן את הנסיעה החשובה הזו.

אם יתגלה הדבר עוד בטרם תצא המשלחת לטיול בגרמניה, יואילו בוודאי, מארגניה בטובם, לצמצם את מספר חברי המשלחת בעקבות הסערה הציבורית שעוד תקום, מתשעה שרים לששה, ויסבירו, ברוח ההסברה הישראלית המוכרת, שהדבר נעשה כדי להזכיר באותו מעמד את ששת המיליונים.

הטמטום חוגג אצלנו.

הודעה על שינוי בנוסח זעקות השבר

פעם, אם היינו נקלעים לחוויה קשה, היינו מליטים פנינו בבעתה, ואם היה בנו כח לפלוט זעקת שבר מפינו, היא היתה משייכת עצמה אינסטינקטיבית, על פי הנוסח למוצא שלנו - "אוי ויי" לאשכנזים, "אוך" למזרחיים, "אמאל'ה" לצעירים, וכן הלאה וכן הלאה.

פרשות התורה מלאה אצלנו בהסברים על מילות צער בסיסיות כמו "ויהי", ומי שנקלע לאירוע טראומטי ויש לו בידו את המילון עב הכרס של אבן שושן, או כל מילון אחר, יוכל, אם איבד חלילה את זכרונו כתוצאה מהמחזה, למצוא בו רשימה שלימה של קריאות צער ולשלוף אותם על פי הצורך.

לפני 14 שנים, פחות ימי הגשם האחרונים, אירע בתל אביב, כידוע, אירוע טראומטי שכזה - רצח רבין. הוא שינה את כל מהלך החיים והמחשבה בישראל, ואפילו את משמעות המילה "מורשת" שנגזרה בעבר מ'ירושה' ופירושה היה "עזבון" ודבר העובר מאב לבן, רוקנו הדי שתי או שלוש היריות מכל תוכן, ומעתה אין לה כל מובן אלא אם כן היא באה בצירוף עם השם 'רבין'. "מורשת רבין".

כך ממש קרה גם למילה 'דרך' שכבר אינה קיימת ללא ש'רבין' לשמאלה, והמושג 'מרכז הרפואי' בלי הצירוף 'ע"ש רבין', הוא סתם עש, ונתפס לכל היותר כשם של מרפאה לא רצינית, שלא כדאי להגיע אליה אפילו רק כדי להתחסן נגד 'שפעת חזירים'.

היום בלילה יסתבר שהרצח הזה מחק גם את כל מה שהכרנו בקריאות הצער עד לאותו לילה מר ונמהר. אם נקלעתם חלילה לתאונה קשה, לפיגוע, או שקיבלתם בשורה רעה, ותצעקו 'אוי ויי' "אוך" או אמאל'ה לא בטוח שתובנו ותענו. צמד המילים "סרק, סרק" ששימש עד כה קיצור דרך למילה המסורבלת "קונספרציה", כבר לא, והיא ורק היא מבטאת מעתה "היסטריה".

מי קבע? במקרה הזה לא אליעזר בן יהודה, שוודאי רואה את יצחק היקר מתגלגל מצחוק, אפילו לא האקדמיה ללשון, אלא חוקר משטרה לא מוכר ולא ידוע, שחקר את יגאל עמיר ועומד להופיע הלילה בתוכנית 'המקור' בערוץ 10, שבה יחשפו גילויים חדשים על רצח רבין. הגילוי הזה הוא אחד מהם.

בידיעת 'פרומו' לקראת התוכנית, שמפרסם היום דן לביא בעיתון 'ישראל היום' הוא יודע לספר כי בתוכנית יופיע חוקרו של האיש שהשמיע את הקריאה 'סרק סרק', ויטען כי היא 'נולדה' כנראה ברגע שרבין נרצח מהיסטריה ולא מקונספירציה...

"החוקר גילה" - כותב העיתון - "כי אדם שנכח באירוע הודה שהוא זה שצעק את המילים 'סרק סרק'. נאמרו המילים האלה והאיש שאמר אותן נחקר על ידי אישית. כנראה הוא היה קצת בלחץ ולא רצה להאמין".

למה דווקא "סרק סרק" או כל מילה אחרת. לחוקר פתרונים.

מיהו האיש הזה שטבע את מטבע הלשון 'סרק סרק' כמילת השבר התיקנית החדשה של מדינת ישראל? את זה מסרב ה'חוקר' לגלות. "אני לא אגיד לך מי זה", הוא אומר.

בעצם למה שיחשוף אותו, אם עד היום לא נחשף מיהו רוני קמפלר, צלם הווידאו של רצח רבין, שהופיע משום מקום. ובעצם, הוא עצמו, 'החוקר', שמנסה לשנות גם את משמעות המושג 'פתי מאמין' אינו נחשף בשמו...

בתוכנית הלילה ייחשף לראשונה גם "מאבטח צמוד" חדש של רבין אחרי שהתבגר ב-14 שנה. לא זה שהשמועות ש'רצו' אז סיפרו כי נטמן בשעת לילה בבית העלמין 'ירקון', אלא אחד בשם שי גלזר שישחזר את הדקות הארוכות שבהן נורו היריות. "אנחנו מתקדמים ואיך שאני מתקרב לדלת של הרכב פתאום אני שומע יריות (כמה?). אני מטר לפני ראש הממשלה...אני רואה מאחורי ערימת אנשים שוכבים על משהו ואני מזהה שראש הממשלה שכוב על הרצפה...אני זוכר שזה לא היה קל הרגשת שאתה מרים בן אדם שלא עוזר לך להתרומם...אחרי שהוא נכנס לתוך הרכב, כמובן למושב האחורי, האוטו נסע כשאני רואה ברקע את הרגליים של רבין ויורם רובין שכובים אחד על השני מבצבצות מהאוטו תמונה שאני לא שוכח. זה משהו מאוד חרות איך שהאוטו מתרחק והרגליים מחוץ לרכב".

"אוי ויי". סליחה, "סרק, סרק".

פני שנים אחדות הגיע לישראל תייר יהודי מארה"ב, שהיה בשנות החמישים שלו, וידע 'עברית' רק כ'גירסא דינקותא' מתוך סידור התפילה. הוא טבל בחוף גורדון, ולפתע החל להיסחף לתוך מערבולת. דקות ארוכות זעק 'הושיעו'! "הושיעו"! והמסכן לא ידע שאצלנו צועקים 'הצילו', ואיש לא הבין אותו עד ששקע וקולו נדם. מעשה שהיה.

כדי שחלילה לכם זה לא יקרה, שננו היטב שבצרה הבאה, שלא תבוא, תצעקו "סרק, סרק" ולא "אימאל'ה".

אחרת אין שום סיכוי שתגיעו ב'דרך רבין' ל'מרכז הרפואי ע"ש רבין'...

אדם חריג בלי אישור

בשל עומס הנושאים שהזדמנו מתחת לקסת של המדור הזה בימים האחרונים, כמעט וקיפחנו את נציגי הציבור החרדי ברמה העירונית בירושלים, שלזכותם נזקף אחד מהצעדים היותר מבריקים שננקטו לאחרונה, נגד המציקים והמתעמרים, שעל כמותם אמר החכם מכל אדם: "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו".

את סיפור המעשה אנחנו מצטטים מתוך הידיעה שפרסם יצחק שטיינר בעיתון 'המבשר', לא משום שידוע לנו שהוא לא הופיע בכלי התקשורת החרדים האחרים, אלא משום שזהו העיתון היחיד מלפני יומיים, שהצליח להימלט מהערימה הענקית שכבר הנחנו למחזור.

לפני מספר חודשים סערה ירושלים החרדית מהחלטה שקיבל בית המשפט לסגור שני בתי כנסת בשכונת קרית יובל, בעילה של העדר אישור לשימוש חריג. רק לאחר דיון בוועדה המקומית לתכנון ולבניה, קיבלו בתי הכנסת אישור זמני לשימוש חריג, בהשתדלותם של נציגי יהדות התורה בעירייה - והם נפתחו מחדש.

בלי כל קשר, ביקשה לפני מספר שבועות הישיבה החשובה 'נצח ישראל-ראמיילס', השוכנת בשכונת רחביה בירושלים, להרחיב את שטחה. לצורך זה הגישה הנהלת הישיבה, כמתחייב, בקשה לוועדה העירונית לתכנון ולבניה. השכנים החילוניים, התנגדו לבקשה ופנו לעו"ד עם ה'רקורד' של הצלחה בסגירת בתי הכנסת בשכונת קרית יובל, שמשרדו נמצא בסמוך לישיבה, כדי שייצג אותם בהתנגדות.

הגורמים העירונים המטפלים בנושא ביקשו לבדוק ב'ציציותיו' של מי שהחליט ליטול קרדום לידיו ולחפור מתחת ליסודות בתי הכנסת והישיבות בירושלים, ולחפש עמוק באדמה 'אוצרות' שניתן להתעשר מהם - והחליטו להתחקות אחר יושרו האישי של האיש התובע את עלבון הפגיעה בחוק השימוש החריג במבנים בירושלים. מהר מאוד הם הגיעו לממצא מפתיע: התובע עצמו מפעיל מזה 10 שנים משרד בבניין דירות בירושלים ללא שיש בידו אישור כלשהו לשימוש חריג.

לא בטוח ש'איש החוק' כבר מצא את ה'אוצרות' הגדולים שחיפש, אבל בבורות שכרה לעצמו, הצליח לפחות לסייע לעירייה, לגלות 'אוצר' יקר לה במיוחד - סכום כסף גדול שהוא חייב לה מאחר שהתחמק מתשלום ארנונה עבור המשרד על פי תעריף עסקים.

כאיש שמקדיש את כל עיתותיו לשמירה על החוק בין השאר כדי שוילות לא ישמשו, חלילה, גם כבתי כנסת, הוא לא מצא בכמעט עשר השנים האחרונות זמן להודיע על שינוי ביעוד הדירה שבה נמצאת 'בודקה' השמירה שלו, ממגורים לעסקים.

ה'מבשר': "בעקבות המידע הוגשה תלונה נגד עורך הדין באגף לפיקוח על רישויי ובניה. צוות פיקוח עירוני פשט על משרדו של עו"ד שנתפס בעודו מפר בעצמו את החוק שכה נחלץ להגן עליו".

בתגובה לדברים אומר חבר הנהלת העיר הרב יוסף דייטש ליצחק שטיינר כתב העיתון: "זו לא הפעם הראשונה שהנציגות החרדית בעיריה נחשפת לכך שמי שבאים להטיף לנו על טוהר החוקים, לקויים באותם מידות ואף בגרועות בהרבה, כמו במקרה האמור".

איזה מזל. תארו לכם שבדירה היה פועל בית כנסת.

מזוזה עם קלף חזק

באותו הקשר עלתה השבוע הצעה לתבוע את כל 'אבירי החוק' שבקרית יובל, רמת אביב ועוד מעט גם בחריש, המתנגדים להכנסת שינויים במבנים והסבתם לבתי כנסת, גני ילדים או משרדים לרישום למוסדות חינוך דתיים, ובעיקר דירות לחרדים, בבתי המשפט של ניו-יורק במקום בערכאות ישראליות.

למה לנדוד עד לשם דווקא?

בגלל התקדים שנקבע שם נגד מי שהתעלק על אשה יהודיה, שגם היא בסך הכל רצתה לחיות את חייה כיהודיה מאמינה, והיה מי שנטפל אליה.

אריאל רוזנברג דיווח ב'גלובס' על אישה יהודיה שהתקינה בסך הכל מזוזה על דלת דירתה בלונג איילנד שבניו-יורק. בעלי הבניין אסרו עליה את קביעת המזוזה ואף קנסו אותה ב-50 דולר בשל עקשנותה. הנהלת הבניין טענה שהתקנון אוסר על הדיירים לשנות את המראה החיצוני של הבניין ללא רשות, לרבות שלטים, פרסומות, או אלמנטים פיסוליים.

"הם רצו שאסתיר את המזוזה" - אמרה הדיירת בראיון לעיתון 'דה ג'ואיש וויק' – "אבל אני לא מסתירה, אני גאה בזה".

היא לא ויתרה ותבעה את הנהלת הבניין, שחויבה לשלם קנס של אלף דולר על מעשיה והיא התחייבה גם שלא להפלות עוד את התושבים בשל דתם.

אין ספק שכל אחד מהאברכים המבקשים להתיישב בקרית יובל, הוא 'מזוזה' בשכונה הזו. אם הנסיון להסיר אותה היה מחייב את האחראים למעשים לשלם 10 אלף דולר על כל מקרה, ייתכן שהיינו מסכימים לשלם מתוך הסכום הנכבד שיצטבר בתום המשפט הזה, גם את הארנונה ש'שומר החוק' העלים מהעירייה.

'מזוזה' עם קלף חזק, לא?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!